פורום אוצר החכמה

ברוך דיין האמת
גדולה האבידה ואין לה תמורה

שיהו שפתותיו דובבות:
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?158510&pageid=P0001
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?84371&pageid=P0001

מי מוכן להעלות תולדותיו לאלו שלא הכירו אותו?

לפני כעשור.

הגאון רבי יהודה ארי' זצ"ל נולד בזכרון מאיר לאביו הגה"צ רבי שלמה הרשלר זצ"ל שהיה חתן הז'בינקע רב (הרב גרשונוביץ זצ"ל. חתנו הנוסף של הז'בינקער היה הגרמ"י לפקוביץ' זצ"ל, ובנו היה הגה"צ רבי ראובן יוסף גרשונוביץ זצ"ל).
למד בישיבת פוניבז' הק', והיה דבוק במורו ורבו מרן הגרא"מ שך זצ"ל.
שנים רבות כיהן כר"מ ישיבת בית מתתיהו.
חביב על תלמידיו, ומאיר פנים לכל אדם, בד בבד עם יראת השמים שאפפה אותו.
טוב לבו, נקיות נפשו ומידת עין טובה שלו כלפי הזולת - היו לשם ולתהילה.

סיפר שפעם דן עם הגרא"מ שך אם שייך להשקיע בכל הש"ס בעיון, וכמדומה שהשיבו שלא ברור שאפשר (בדורינו), יבואו המכירים את הסיפור ויספרוהו במדויק.

בשנים האחרונות חלה במחלה קשה, ועם זאת המשיך בכל יכולתו בסדריו הרגילים.

ת"ח שמת מי יתן לנו תמורתו. ולתושבי זכרון מאיר בפרט נגדעה דמות מפוארת מהשכונה.
הניח אחריו בנין וחתנין רבנן (חתנו רבי חנוך הבלין ר"מ ישיבת פוניבז, וחתנו הרב קריגר ר"מ ישיבת כנסת יצחק')

למיטה ידיעתי היה נחשב לתלמיד של הגר"ש רוזובסקי זצ"ל.

זכורה לי כעת הנהגה אחת שלו, לצום עד אחרי אמירת השיעור.

בנישואי נכדתו עם נין מרן הגרח"פ שיינברג נכד להגרח"ד אלטוסקי זצ"ל [משני צידי החתן]

בשיעוריו בלטו מאוד אהבת התורה והשמחה בה. היה שש ושמח בכל דיבור של הראשונים כמוצא שלל רב, ושמעתי מפיו כי הקניית דברים אלו היא בעיניו עיקרו של השיעור.
[חיבב מאוד מאוד את יסודו של הגרשש"ק שחלות הגורמת לביטול עצמה לא תחול, והיה חורז ומבאר בזה סוגיות רבות מספור. ורמז רמזו על זה ש'יהודה אריה הרשלר' בגימטריה 'חלות הגורם לבטול עצמו'...]

אהבתו הרבה לתלמידיו וטוב ליבו השופע היו מפורסמים וידועים, ויש על כך סיפורים רבים.
[דוגמה קטנה - כשלמדתי בישיבה סיפרו על בחור בשידוכים שבא להתייעץ איתו על מצוקה: הוא נפגש כמה פעמים עם פלונית, וכבר חפץ הוא להביא את הדברים לידי גמר, ונראים הדברים שגם בעיניה כשר הדבר, אלא שאין הוא מצליח ליצור את הסיטואציה ולהציע בפניה. רי"א הרגיעו שלא ידאג, בירר את פרטי הפגישה הבאה, וברכו שהכל ילך כשורה. באמצע הפגישה פתאום הופיע ר' יהודה אריה, החל לשוחח עימם בחביבותו המיוחדת, כשתוך כדי שיחה הוא שואל אותו ואותה מה דעתם זע"ז ואם לדעתם אפשר לסגור ווארט. כשענו בחיוב הוציא 'לחיים' ואיחל להם מזל טוב בלבביות. אינני יודע אם הסיפור היה ואם פרטיו מדוייקים, אבל ודאי וודאי שהוא משקף את דמותו.]

דמות של ר"מ מדורות קדומים, האיכפתיות שלו לתלמידיו, ולאו דווקא לתלמידיו אלא לכל תלמיד שראה בו כשרונות היה מוכן להשקיע ולהמריצו. הוא החדיר בתלמידיו אהבת התורה וחשקת התורה באופן נפלא. אני אישית לא למדתי בישיבתו, אלא שפגשתי אותו באיזה ברית ואחריה ניגשתי אליו לדבר עמו בלימוד, הייתי בחור צעיר בתחילת ישיבה גדולה, והוא שקע איתי בלימוד כאילו מכירני מאז ומקדם ישב ולמד איתי כמה שעות, ואחר כך שוב פגשני ברחובה של עיר והתחיל לדבר איתי בלימוד ולא נרגע עד שנכנס איתי לבית מדרש סמוך והמשיך ללמוד עימי. הגאון זצ"ל המשיך לשים עלי עין מרחוק ושלח לי מידי פעם זריקות עידוד ותמריצים. בהמשך למד עמי מידי פעם חברותא ודאג לי כאילו אני תלמיד בישיבתו. גם כשהגעתי לפרק השידוכים דאג לי מאד בירר לי על השידוך כאילו אני בנו. וכך בכל פגישה ופגישה. גם לפני החתונה ישב עמי ולימדני הדרכה חשובה בהנהגת הבית, והחדיר בי חשיבות של בית של תורה, והרבה עצות חשובות ומועילות היו בשיחה זו. שלא לדבר על כך שביום חתונתי הגיע ממרחק לחתונה אף שבאותו היום היתה לו חתונה של קרובה ממדרגה ראשונה בעיר אחרת. כל זה עשה עבור בחור שאינו מישיבתו. בהמשך גם בזמן אברכותי הראשון דאג לרוממני, וממש דאג לי כבן. אני על כל פנים לא פגשתי אדם כזה בחיי.

מתוך 'הפלס'

בשנותיו האחרונות אחר שנודע לו כי יש הטוענים שחלזון התכלת הוא חלזון הפורפור"א, החל ללבוש טלית קטן עם חוט תכלת.
(אלא שבפרהסיא היה קשה לו לנהוג כן, והיה מיצר על כך).
היו מבני משפחתו שחפצו להניאו ממנהג זה, וביקש הגאון זצ"ל לשמוע טענותיהם יחד עם טענות המצדדים בתכלת זו, ולאחר ששמע דברי שניהם קבע כי הצדק עם האחרונים.

מתוך 'לקראת שבת'