פורום אוצר החכמה

זה עתה שבתי מלוויתו של יהודי גדול, מיחידי סגולה, שריד לדור דעה.
אלפים נועצו בו, ואת כולם זכר והכיר, לכולם העניק תחושה של בנים יחידים והאיר להם את החיים, במאור פנים וחביבות בלתי מצויה.
במשך קרוב לארבעים שנה לימד בישיבת יקירי ירושלים.
בנו של שקדן ירושלים רבי יוסף חיים שרבאני, ונכדו של הגה"ק המקובל רבי יהושע שרבאני תלמיד רבינו יוסף חיים מבגדד.
היה גיס (אח אשתו) של הגאון חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל.
ובע"ה נכתוב עליו עוד.

עיונו היה מבעית.
עוד לפני שלושים שנה, בעת שהגרב"צ אבא שאול נכנס לניתוחים וכד' היה ממנה אותו למגיד שיעור תחתיו, בעומק עיון הפשט.
שיעוריו היו אורכים כשלוש שעות רצופות.
פעם סיפר לי שבבחרותו שינן כ"כ הרבה פעמים את תלמודו, עד שהיה עורך חזרות שישים דף בשעה, והתוספות היו צפים בראשו מאליהם.
היה מחנך תמיד להנהגה ודרך ארץ, לחינוך מתוך שלוה ומאור פנים, לקדושה ולזכירת יום המיתה.
העיד על עצמו שמעולם לא נשמע קול צווחה או צעקה בביתו!

ישיבת יקרי ירושלים כבר 40 שנה?

חוקרנוביץ כתב:ישיבת יקרי ירושלים כבר 40 שנה?

נפתחה בשנות הל' כמתיבתא.
בגלגולה הקודם כונתה ישיבת 'אוהל מועד'.

היה גיסם של גדולי ראשי הישיבות:

הגאונים רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ורבי שבתאי אטון זצ"ל היו נשואים לאחיותיו [חתני אביו הגאון רבי יוסף חיים שהרבאני זצ"ל]
והגאון רבי ניסים טולידאנו זצ"ל היה נשוי לאחות אשתו [שניהם חתני הגאון רבי יעקב סודרי זצ"ל - רב ואב"ד חיפה תחתית]

יהודי מיוחד מאוד, מפארי שכונת בית וגן.
למד בישיבת פורת יוסף והיה ר"מ בקיאות ביקירי ירושלים עשרות שנים.

אישיות נדירה, יהודי חם ולבבי מאוד מאוד, הסבר פנים יפות שלו, החיוך שלו לכל מכריו, משהו מיוחד.
היה בעל אמונה גדול מאוד, שניכרה בפרט בתקופת מחלתו האחרונה, כשהיה רתוק לכיסא גלגלים ומסובל ביסורים, אבל המאור פנים שלו וה"ברוך ה' " שלו, לא השתנו במאומה.

עיתון המבשר מאתמול

עמ' ב

על שולחנו סעדו מדי שבת עשרות בחורי ישיבות, ללא הזמנה. וביתו היה קטן ביותר.
כל אחד היה יוצא עם פס עוגה, שלא לצאת בידים ריקניות.
חש את יום המות כל ימיו, ובשיחותיו הרבה לתאר איך ירד לקבר בבוא היום.
הסתופף עוד בצלם של חכם אפרים הכהן ושאר זקני המקובלים.
יתכן גם בצלו של כף החיים.

מכון חכמי ספרד כתב:הסתופף עוד בצלם של חכם אפרים הכהן ושאר זקני המקובלים.
יתכן גם בצלו של כף החיים.

??

טעות.
אביו, רבי יוסף חיים הסתופף בצלו.
(הכה"ח נפטר בתרצ"ט. הגאון זצ"ל נולד בתש"ד).

.

ב"ה
היכן ניתן להשיג?

עכשיו אני שומע שהדפיסו אלף ונגמר ביומיים. לא שיערו, ונערכים כעת למהדורה השניה.

כעת יצא ספר מתורותיו דרש בחכמה.
מה שניתן לומר שיש לראשי הישיבות והרמי"ם הרבה הרבה ללמוד ממנו את אהבת וחיבת התלמידים,
כולנו היינו כבניו ממש[צמרמורת אוחזת אותי כשאני כותב]היה מחבק ומנשק את התלמידים,
התנגד בתוקף לזריקת תלמידים אם אין סיבה של קלקול,
ופעם אחת אמר לנו דעו שראשי הישיבות יהיה להם גם גן עדן וגם גהינם,
היה מקובל בסתר. אני הולך רכיל שפעם אני ועוד תלמיד פתחנו את השקית שלו ,והיה מונח שם קה"י שקיבל מתנה מגיסו
הרה"ג חכם שבתאי אטון זצ"ל,[גיסו בזו"ר של חכם שבתאי],והספר השני היה באתי לגני של המקובל ארי במסתרים חכם ששון מזרחי זצוק"ל וכל הספר היה מלא בהגהותיו של חכם ראובן. בעוד שפעם אמר לנו שמרן הגרב"צ אש אמר שבאתי לגני בקבלה זה כמו מהר"ם שיף על הגמרא.

היה יושב שעות על גבי שעות לעשות שלום בית.וכן שלום בין אב לבנו,ע"כ כחותה על הגחלים מקוה שלא ימחקו את דברי החיזוק.
היה מחזק את הבחורים במדת השמחה תמיד,
וכן היה מדבר על קדושת העינים הרבה מאד,
כשהיינו לומדים היה מכוין מדעתו לכל קושיות הראשונים והאחרונים,
כמובן שהיה אהוב מאד מאד על מרן הגרב"צ א"ש שהיה גיסו
ובעת חוליו של הגרב"צ היה לומד עמו רמב"ם והיה מספר נפלאות על מרן הגרב"צ.
ופעם אחת בא לשיעור ואמר ששמע את הרבנית לאה קוק בקלטת וזה מאד חיזק אותו ,
איני זוכר באיזה נושא זה היה.
מצו"ב הספד שקיבלתי מאת ידיד ת"ח גדול וירא"ש עצום, שנן לפרסם הדברים בתנאי שלא יוזכר שמו.
יש כאן הרבה עובדות וסיפורים (לאפוקי מהספדים שרובם חידושים של הספדנים בענייני הספד וכו', ולכן גם לא העלתיו כקובץ מצורף)


מי פרץ לדברי מחק והוסיף?[אבקש הסבר].

זכיתי לראותו כמה פעמים בשנה האחרונה לחייו בבית וגן, קשה לתאר מאור פניו ממש.
ואכתוב כאן ששמעתי מעשה נאה, שבאו להתייעץ עמו לגבי פתיחת ישיבה חדשה, ובתחילת הדברים אמר להם: "אם רצונכם לפתוח ישיבה לשם שמים, להקים מקום תורה - אתן לכם עצה ותושיה מה שאני יכול, אבל אם אתם פותחים ישיבה כדי שיהיה לכם 'משרה', אין לי מה לייעץ לכם, כי זה לא יצליח, אם היסוד אינו לש"ש, הבנין לא יחזיק מעמד".

בישורון ל"ח במדור אור לציון לזכר הגאון ר' ב"צ א"ש מובאות רשימות ממנו.

אור עולם היה, לית דין בר נש כלל

קטע מצמרר ממה שכתב הרב אביאל חיים חורי אודותיו


"אני כל כך מקנא בחכם יעקב [יוסף], זכה להזדכך בכאלה ייסורים גדולים וקשים. אני מקנא בו שהוא ידע שהוא הולך להסתלק ולכן יכל לחזור בתשובה שלמה לפני שנפטר. אני מקנא בו שזכה להרביץ תורה מתוך ייסורים קשים מאוד. אני מקנא בו שזכה להיקבר סמוך לכניסת שבת ולהינצל מחיבוט הקבר. אני עומד פה בפניכם ומבקש מריבונו של עולם, גם אני רוצה את המעלות האלו. גם אני רוצה כאלו ייסורים. חביבים הם עלי, בואו אחיי, בואו רעיי" - - -
(מתוך הספדו בכולל 'שערי יוסף' על הגאון חכם יעקב יוסף זצ"ל שהסתלק ארבע שנים בדיוק לפניו)

גופו של חכם ראובן, מנוקב ככברה היה. רווי מחלות וייסורים קשים ונוראים, מי יכילם. מכף רגל ועד ראש אין בו מתום. עשרות שנים סחב ברגלו טרשת נפוצה. פעם סיפר לי על 'שטות' שעשה. ביקש מגיסו מרן הגרב"צ אבא שאול ברכה שהטרשת תיעצר, שתפסיק להתפשט בגוף. חכם בן ציון בירך והטרשת נעצרה. 'למה לא ביקשתי שהיא תירפא לחלוטין'? שאל, והטרשת הזו ליוותה את כל אבריו.
את שק מחלותיו נהג למנות בבדיחות הדעת, כדרכו: "הקדוש ברוך הוא זיכני בייסורים בכל חלקי גופי, רגל ימין משותקת לחלוטין ורגל שמאל משותקת חלקית, העצמות מלמעלה עד למטה עמוסות בגידולים ממאירים, יחד עם התקפי לב והתקפי נשימה, יש גם ריאות קורסות וכליות שלא מתפקדות, ברוך ה'. הראיה מטושטשת בגלל הטרשת, והראש אפוף סחרחורות שלא נגמרות. איזה מתנות נפלאות! הלוואי ואזכה להגיע זך ונקי לעולם הבא"!
ולעתים היה קולו הולך ומתלהט, "האמת היא שאני מסופק אם זה נחשב ייסורים. הרי אני שמח ומאושר בייסורים האלו עד מאוד. אני מבקש ממך רבונו של עולם, תן לי עוד ייסורים. אני רוצה לבוא אליך בחזרה עם נשמה טהורה, אני רוצה להיות בכלל לומדי תורה מתוך ייסורים, בואו אחיי, בואו רעיי!"
אכן חוליינו הוא נשא. ולבדו נשא. לא נתן ביטוי להרגשת סבל וכאב, ומי שלא הכיר את התיק הרפואי הסבוך שלו, יכל לחשוב שמדובר באדם עם בריאות מעבר לממוצע. היה אדם שראה עצמו כידיד, נהג לטפוח לו על השכם מדי יום. ספק בחיבה, ספק בעידוד. חזק וברוך. אותו אדם עשה זאת בתום לב, לא ידע שהמחלה מוססה את עצמותיו. כל טפיחה גרמה לעצמות לנזול, כפשוטו, וחכם ראובן נושך שפתיו ומאיר פנים, ממתין לטפיחה הבאה. לתופת הבאה. המלווה מבקש לרמוז לאותו אדם, וחכם ראובן מושך בבגדו. אל תגיד ואל תספר. "צריכה להיות הנהגה. אם ידע שזה מכאיב לי, הוא לא ירדם בלילות מרוב עגמת נפש. לך אני אומר, כל טפיחה שלו זה ייסורי איוב בשבילי, כמדקרות חרב, אבל אתה אל תאמר לו כלום".

הרב אבני גזית, יישר כחך!

אם יוכל לספר מהו הספר "דברי יהושע" שתמונתו העלת כאן,

ספר "דרש בחכמה" נמצא כעת בשלחנות הספרים בחנויות ועניינו על מידת הקדושה, לדעתי גולת הכותרת שבו זה ריבוי העובדות והעדויות על חו"ר הספרדים בדור שלפננו.

והאם יש לכבודו כל הגליון "תור הזהב" שצולם כאן על חכם ראובן? אם כן יעלה כולו לתועלת הרבים.

תודה רבה על שילוב האשכולות

תם מה הוא אומר כתב:אם יוכל לספר מהו הספר "דברי יהושע" שתמונתו העלת כאן,
ספר "דרש בחכמה" נמצא כעת בשלחנות הספרים בחנויות ועניינו על מידת הקדושה, לדעתי גולת הכותרת שבו זה ריבוי העובדות והעדויות על חו"ר הספרדים בדור שלפננו.

דברי יהושע זה ספר שכתב בנו הגדול רבי יהושע שליט"א, ר"מ בקול תורה, לתאר את דמות אביו בשפה נרגשת מאוד. אחד הספרים המושכים שקראתי לאחרונה, לפעמים פירסמתי כאן קטעים ממנו, ואשתדל עוד בהמשך כמסת הפנאי.

דרש בחכמה ערך בנו רבי אלחנן שליט"א והוא שיחות נפלאות מאוד, מעובדות וערוכות מעשה אומן.
לגבי תור הזהב, אין עמדי לצערי מלבד עמוד השער.

האם שימש כראש כולל בשנת תשנ"ה לערך, ברחוב עזרא בירושלים [גם בסמוך לרחוב ישא ברכה, בבית כנסת שיורדים אליו כמה מדרגות, וכן בסמוך לפיטסבורג סדיגורא לוצק לשעבר, וכיום מאפיית קצבורג בסוף רחוב עזרא פינת יחזקאל]

???

כן הבהכ"נ נקרא גליבוף היה שם כולל שלו ושל אחיו.

קטע מדבריו בעניין הבחירות - מועתק מהספר החדש 'דרש בחכמה'

ופעם סיפר לי חכם בן ציון על ראש הישיבה חכם עזרא עטייה שהיה נמנע מלהשתתף בבחירות, מחמת החשש להיות עזר למרימי יד בתורת משה, ופעם אחת ויחידה הצביע בבחירות, והצביע עבור אגודת ישראל כי היה מסופק אולי כן כדאי להצביע וכו', לאחר שהצביע התחילו לו כאבים עזים בידו, והוא תלה את זה במה שהצביע ולא נמנע. לאחר מכן שלח חכם עזרא את חכם בן ציון וחכם יוסף עדס לראב''ד העדה החרדית הרב פנחס אפשטיין, לבקש מחילה בשמו על שכביכול זלזל בכבודם והצביע.
היום אדם מקבל כאבים ביד והוא כלל לא חושב שצריך לעשות חשבון נפש, הוא תולה את זה במקרי ומאורעות החיים כדרך כל האדם, אבל מי שהוא עובד ה' אינו מעביר דברים כאלו כלאחר יד, הוא יודע שלכל דבר יש חשבון בשמים, ובודאי יש סיבה לכל דבר שקורה לו.

וממקום אחר בספר:
הדברים אמורים בפרט בימים שיש בהם בחירות לרשויות השונות, אז נוצר שיח רחב בציבור מחמת התעמולה שעושים לשם כך, בזמנים כאלו גוברת התאוה של האדם לדבר בשביל להצדיק את דעתו והשקפתו, אדם שעושה משהו שהוא רואה לנכון יש לו רצון שיסכימו במה שהוא עושה ושיבינו שדוקא מה שהוא עושה זה הדרך הנכונה, זוהי תכונה נפשית שטמונה בנפש האדם לרצות הכרה במעשיו, ורצון זה דוחף אותו להסביר לכל מי שמוכן לשמוע את הגיגי מחשבתו. בגלל הטבע הזה מגיעים לזלזל בתלמידי חכמים, כי מאד קל להסביר את עצמך על ידי שמורידים את האחר, ברגע שהחכם השני הוא לא מושא להערכה כבר לא צריך לטרוח לנמק מדוע דעתי היא הנכונה. תתבוננו במה שאני אומר ותראו כמה זה נכון. על כל פנים תלמידי חכמים צריכים להתרגל לא ללכת באותה התאוה לדבר ולדבר. וכאמור אין זה סותר כלום ממה שצריך להיות ברור לכל אחד מה ולמה הוא נוהג כך וכך, אבל לא צריך לדבר הרבה.
והעידו משם גיסי חכם בן ציון שאמר פעם, המשתתף בבחירות יש לו על מי שיסמוך, הנמנע מלהשתתף יש לו על מי לסמוך, אבל המדבר אין לו על מי לסמוך...

משה דוויק כתב:מצו"ב הספד שקיבלתי מאת ידיד ת"ח גדול וירא"ש עצום, שנן לפרסם הדברים בתנאי שלא יוזכר שמו.
יש כאן הרבה עובדות וסיפורים (לאפוקי מהספדים שרובם חידושים של הספדנים בענייני הספד וכו', ולכן גם לא העלתיו כקובץ מצורף)

1.docx

מי פרץ לדברי מחק והוסיף?[אבקש הסבר].

את ההספד הנ"ל העלתי אני (לא בתוך קובץ), וכנראה אחרי שגבאי האוצר החליט להכניס ההספד לקובץ מצורף (אף שלא ידעתי מה גרע מהודעות ארוכות אחרות, אחרי שההספד הנ"ל כולו עבודות וסיפורים, וכאמור), בשגגה הכניס זאת להודעתך. ושלום על ישראל.

מצבתו

היום יום היא"צ, ג' אייר.

ומעניינא דיומא (יום העצמאות ה'מוקדם'...), אכתוב אשר שמעתי השבוע מבנו הג"ר אלחנן שליט"א:

בזמנו ישיבת 'הר המר' שכנה בפאתי בית וגן, והגאון ר' ראובן זצ"ל נוהג היה לשבת וללמוד בהיכל הישיבה.
במאור פניו קירב אליו רבים מתלמידי הישיבה שהיו באים לשוחח עמו בדברי תורה ועוד, ונתחבב על כל בני הישיבה.
וכמה פעמים היה אומר להם: "דעו לכם, אני אינני שייך אליכם, אני קנאי! אני מפורת יוסף! אני רק לומד כאן תורה בבית המדרש...".
והנה התגלגל ובעודו יושב בבית המדרש, עלה קול הצפירה, וכמנהגם הרי שהם פוסקים מדברי תורה ועומדים בדומיה.
בית המדרש שאך לפני רגע היה מלא בקול תורה מפה לפה, נדם.
ר' ראובן זצ"ל אחרי רגע קצר 'קלט' מה קורה כאן, עמד ומחה בקול גדול: "ביטול תורה!!!".
וחצי בית מדרש התיישב חזרה וחזר ללמוד!...

סיפר לי את זה אחד מרבני הישיבה שהיה נוכח, וגם הוא היה מאלו שהתיישבו, ואמר לי, דע לך, שנה הבאה אני יעמוד בצפירה, זה לא ששינתי את השקפתי ודעתי, אבל כאשר אביך עמד וזעק מתוך אמת וכאב לכבוד שמים מכל הלב על ביטול תורה, הוא לא התווכח וטען טיעון 'השקפתי' כנגד הצפירה, האמת הזו הייתה כל כך נוקבת - הייתי חייב להתיישב ולשוב ללימוד...

עד כאן דברי בנו שליט"א.

מחילה מכת"ר. סיפור מופרך.

נ.ב את הגאון הנ"ל אני זוכר טוב מאוד בהיות שגם לי הסביר פנים. היתה תקופה שכל יום היה מגיע לישיבה לתפילות שחרית.

יהושע100 כתב:מחילה מכת"ר. סיפור מופרך.

נ.ב את הגאון הנ"ל אני זוכר טוב מאוד בהיות שגם לי הסביר פנים. היתה תקופה שכל יום היה מגיע לישיבה לתפילות שחרית.

אני יודע שזה נשמע סיפור מופרך, אבל שמעתיו השבוע מבנו שליט"א, כאמור. הוא סיפר לי זאת עם שמו של אותו רב בישיבה, שנשכח ממני.
בכל אופן אתה מוזמן לברר לפני בקשת המחילה וההחלטה שהסיפור 'מופרך'.

לכאורה גם אם הסיפור אכן היה, אותו ר"מ אמר זאת רק כדי להפיס את דעתו ולא באמת. משום שככל הידוע לי, בהר המור מקובל מהלכו של הרב עודד וולנסקי מדוע אין אפילו לומר פרקי תהילים בזמן הצפירה, ולכן לא היה לו לחוש לביטול תורה

דרופתקי דאורייתא כתב:

יהושע100 כתב:מחילה מכת"ר. סיפור מופרך.

נ.ב את הגאון הנ"ל אני זוכר טוב מאוד בהיות שגם לי הסביר פנים. היתה תקופה שכל יום היה מגיע לישיבה לתפילות שחרית.

אני יודע שזה נשמע סיפור מופרך, אבל שמעתיו השבוע מבנו שליט"א, כאמור. הוא סיפר לי זאת עם שמו של אותו רב בישיבה, שנשכח ממני.
בכל אופן אתה מוזמן לברר לפני בקשת המחילה וההחלטה שהסיפור 'מופרך'.

מי שאפילו קצת מכיר את ישיבת הר המור יודע שתיאור ש"חצי בית מדרש התיישב חזרה וחזר ללמוד" באמצע הצפירה זה אכן תיאור מופרך. ואם קרה היה צריך להיות סיפור מפורסם מאוד מאוד ולא שמענו אפילו שמועה כזו מעולם. הקיצור, יש דברים שגם בלי לברר אפשר להחליט שהם מופרכים. אבל באמת מעניין מה הסיפור המקורי, אשתדל לברר.

שילה צבי כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:

יהושע100 כתב:מחילה מכת"ר. סיפור מופרך.

נ.ב את הגאון הנ"ל אני זוכר טוב מאוד בהיות שגם לי הסביר פנים. היתה תקופה שכל יום היה מגיע לישיבה לתפילות שחרית.

אני יודע שזה נשמע סיפור מופרך, אבל שמעתיו השבוע מבנו שליט"א, כאמור. הוא סיפר לי זאת עם שמו של אותו רב בישיבה, שנשכח ממני.
בכל אופן אתה מוזמן לברר לפני בקשת המחילה וההחלטה שהסיפור 'מופרך'.

מי שאפילו קצת מכיר את ישיבת הר המור יודע שתיאור ש"חצי בית מדרש התיישב חזרה וחזר ללמוד" באמצע הצפירה זה אכן תיאור מופרך. ואם קרה היה צריך להיות סיפור מפורסם מאוד מאוד ולא שמענו אפילו שמועה כזו מעולם. הקיצור, יש דברים שגם בלי לברר אפשר להחליט שהם מופרכים. אבל באמת מעניין מה הסיפור המקורי, אשתדל לברר.

סיימתי כעת לבדוק עם שניים מהרמ"ים דאז שהיו מקורבים אליו ואמרו שלא שמעו מאומה מדבר זה ונשמע להם מופרך לחלוטין. עם ת"ח נוסף שלא היה אז ר"מ והיה מקורב אליו וכעת התעלה בקודש והינו ר"מ בישיבה הק' גם בדקתי ואמר לי שזה לא נשמע הגיוני. שלושתם העירו, וכך גם היה נלענ"ד מרישא, שהדבר גם מנוגד לאופי שלו שבא לידי ביטוי בביקוריו בישיבה ומסתמא לא היה מגיע בזמן זה לישיבה.

אגב סיפורים על הרב שראבני זצ"ל, הינה סיפור שסיפר אחד מהרמי"ם הנ"ל שהיה עד לו. שבת אחת שחרית, התפלל הרב עם חתנו בישיבה, והאחרון כובד בעליית מפטיר. המנהג בישיבה שהמפטיר עולה גם גם מוסף ובין ההפטרה למוסף אומרים גם תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל. החתן שלא ניסה באלו אמרם במרוצה מופגנת ואילו חמיו זצ"ל העיר לו שאפשר יותר בנחת...
ברי לי שלא היינו מאותו בית מדרש אך עכ"פ מתקיים בת"ח את והב בסופה וגם אני הק' זכיתי לקרבה מיוחדת ממנו.

מה שאמרתי מיד שהסיפור מופרך הוא משום שחרדי המתבונן מהצד אינו מבין מה עניינה של הצפירה בתפיסתם של תלמידי הרצי"ה, ועל כן יכול סיפור כזה לתפוס אצלו כאילו 'התעורר להם הזיק היהודי' למשמע דברי הגאון ז"ל וחזרו למוטב, אך האמת היא רחוקה מזה. דוגמא אחת לסבר את האוזן הינה שתארו לכם מגיע ת"ח כל שהוא ומתחיל לצעוק על החזן שמתחיל אשרי אחרי סדר ראשון 'ביטול תורה'. לא כל הזמן לומדים כידוע וכמ"ש החפץ חיים המפורסם על רשבי ותלמידיו.
זה בערך כמו לשמוע סיפור על הרצי"ה שצעק בבית מדרשו של המנחת יצחק 'זיכרון קדושים' וחצי מהם קמו. ואחר כך לבקש לברר אם הסיפור היה לפני שמפקפקים בו.
בשולי הדברים, כנראה לי שהייתי כמעט בכל שנות קרבתו לישיבה ואיני זוכר מקרה כזה, שהוא חריג בכל אופן אם היה מתקיים.

גם אני ביררתי עכשיו עם ת"ח מופלג שליט"א שלמד אז בישיבת הר המור והיום מרביץ תורה ברבים בכו"כ ישיבות.
כשרק הזכרתי את שמו של הגאון נשוא האשכול זצ"ל אורו פניו ממש.
כששאלתי על הסיפור- הוא אמר לי שהוא היה בישיבה בזמן הצפירה בכל ימי הזיכרון לחללי צה"ל בשנים בהן הישיבה הייתה בבית וגן, וסיפור כזה לא קרה ולא יכול היה לקרות.

דברים על ר' ראובן זצ"ל
קובץ אבקת רוכל חלק טו עמוד רמה והלאה.
מצו"ב

אגב בנוגע למה שכתבתי כאן לגבי האזעקה, אחרי כותבי שמעתי זאת מעד ראיה, ככל הכתוב לעיל, הנאמן עלי יותר מ'לא ייתכן' וכיו"ב שנכתב לעיל, ולא אתווכח בזה יותר.

כל הדברים נדפסו בקובץ יחי ראובן חלק ב שיצא על ידו

מאור אקאלר כתב:כל הדברים נדפסו בקובץ יחי ראובן חלק ב שיצא על ידו

ע"י בנו
אמת, אבל הקובץ הנ"ל אינו נמצא במחשב ואזל מזמן.

יצא לאור ספר דברי יהושע מאת הרב יהושע שרבני, עובדות והנהגות מאביו רבי ראובן שרבני חלק ב בנושאי מידות וחינוך, ניתן לקנות בישיבת קול תורה וברחוב הפסגה 4 ירושלים.

הכתבה הנ"ל מתור הזהב באישור הרב חורי
העליתי מחדש בצורה יותר מסודרת