פורום אוצר החכמה

בשב"ק הלך לעולמו הגאון האדיר בקי נפלא בדברי חז"ל בש"ס מדרשים זוהר ועוד - רבי משה חורב זצ"ל.
הוא היה בנו של הרה"צ רבי ברוך חורי זצ"ל מנתיבות שנפטר לפני שנה-שנתיים. (מפיץ רעיון "תהילים המחולק).

היה ר"מ בישיבת כסא רחמים. חיבר סדרת "תורה מסיני" - ציצים ופרחים לרמז הרבה מדרשות חז"ל בגימטריאות וכדומה. וכן עוד סט ליקוטים מתורת חכמי תוניס על התורה.

הוא היה בקי בצורה מדהימה. היה מצטט כל מימרא בכל המקומות המדוייקים בש"ס ומדרשים, היה מתוק מדבש לשמוע אותו להרצות שיעור.
היה ענוותן ו"חבר" של כל אחד שפגש אותו.

כיהן גם כרב בית כנסת.

בחודשים האחרונים חלה במחלה קשה ונלב"ע כבן 55.

תנצב"ה

יבוא מי שיודע ויפרסם עוד בשבחו.

הלקוט עה"ת נקרא אור החמה.
חיבר גם כתר תורה ליקוט כללים מתוס' עהש"ס.

באחד המודעות כתוב היה רואה בחזיון ,לא כ"כ הבנתי מה הכוונה מי יכול להסביר

חיבר גם ספר שלושה גביעים - ליקוט כללים מתוספת יום טוב, ר' שמואל שטראשון ומהר"ץ חיות.

חוקרנוביץ כתב:באחד המודעות כתוב היה רואה בחזיון ,לא כ"כ הבנתי מה הכוונה מי יכול להסביר

נראה לי שלא קראת בישוב הדעת מספיק.
כתוב במודעה של ישיבת כסא רחמים שהוא צאצא של רבי חיים חורי הראשון (מלפני 200 שנה) שדיבר עם מלאכים בהקיץ, משהו בנוסח הזה. לא היה כתוב את זה על הנפטר זצ"ל.

אורי אגסי כתב:

חוקרנוביץ כתב:באחד המודעות כתוב היה רואה בחזיון ,לא כ"כ הבנתי מה הכוונה מי יכול להסביר

נראה לי שלא קראת בישוב הדעת מספיק.
כתוב במודעה של ישיבת כסא רחמים שהוא צאצא של רבי חיים חורי הראשון (מלפני 200 שנה) שדיבר עם מלאכים בהקיץ, משהו בנוסח הזה. לא היה כתוב את זה על הנפטר זצ"ל.

ניתן להניח שהכוונה היא על רבי רחמים חורי הראשון, בעל כסא רחמים על הש"ס.
הרב היה דור שמיני אליו.

אספר רק סיפור אחד על ענוותנותיה דמו"ר:
בתקופה מסויימת היה צובע את זקנו לשחור, מסיבותיו שלו, וגם דהוה סבירא ליה (וכמדומה שהראה לנו אז תשובה בהלכה שכתב על זה) כי בצביעת זקן (לאפוקי תלישת לבנות מתוך שחורות, וצביעת שיער הראש) לא נאמר הדין ד'לא ילבש', ובצירוף הסניף דנהוג עלמא לעשות כן גם גברים וכו', ועוד מהלכים ומקורות'. וכמה בחורים העירו לו (במפגיע! ואולי אף שלא כ"כ בדרך ארץ, ונראה מדרכם שהיה זה לאהבת הניצוח, כיון דכידוע למכיריו איהו לא קפיד על כבודו כמעט כלל וכלל, וכל שיגו ושיחו היה כאילו הוא ידיד הבחורים וכמו נער בשיעור א' בישיבה קטנה) והראו לו קצת מקורות, והקשיב לדבריהם, סבר וקיבל, הגם שלו היתה בזה סברא להתיר. והייתם נקיים מה' ומישראל.
זכרונו לברכה.


~~~~
א. תמיד הוה מרגלא בפומיה, דכמו החץ שככל שמותחים את המיתר בקשת ומחזירים אותו לאחור, כך החץ עף יותר רחוק - כך הוא בלימוד תורה, ככל שחוזרים יותר ויותר ככה ההשגה והזיכרון וההעמקה גדלים יותר.
ב. וכן הוה מרגלא בפומיה לכל מי ששאל אותו איך בכלל אפשר לזכור את התורה, אמר 'פלאות עדותיך מעולם', וסיפר כי פעם שאלו את הגר"מ פיינשטיין (אודה למי שימצא לי מקור לסיפור הזה) איך הוא זוכר את כל התורה כולה, ואמר "תאר לעצמך אילו היית הולך במנהטן, והיית רואה יונה עומדת ליד גורד שחקים ומרימה אותו במקורה ועפה לה לשמים יחד איתו, האם היית שוכח דבר פלא זה? כמובן שלא! כן הוא הדין לגבי לימוד תורה, שכל דבר יהיה בעיניך כפלא עצום וחידוש נורא, גם דברים פשוטים, ועל ידי התעוררות המוח והלב בשעת הלימוד, תזכור את העניין תמיד.

~~~~
ג. הרב הותיר אחריו בערך כ200 מחברות (כך אני זוכר שאמר לנו) שכולן מלאות 'פנינים וסנדלבונים טובים ואבנים טובות ומרגליות' (=אבנים יקרות. עיין סנהדרין נט ע"ב ורש"י שם. וכך היה רושם בכל פנקס שלו) - היינו כל פנקס היה מלא במראי מקומות וסימנים וגימטריאות לדברי חז"ל בכל ספרי היסוד, הן מרשימותיו שלו, והן מרשימות של בחורים בישיבה שהיו אוהבים לציין מקורות לדברים במחברות הללו. לנו היה ערך עצום לדברים האלה, אולי יום אחד יוציאו איזה ספר או לקסיקון ממחברות יקרות אלו.
ד. הרב הוציא ספר 'תורה מסיני' להראות איך כל תורה שבע"פ רמוזה בתורה שבכתב (באופנים של רמז ודרש), וכדרך הגר"א בסוף ימיו (כמדומה המקור לזה בכתר ראש, ואיני זוכר), ויצאו ממנו ו' כרכים (ה' חומשי תורה וכרך הפטרות - אגב, את כרך ההפטרות אין באוצר). אם איני טועה היה ברצונו להמשיך לכתוב על הנביאים והכתובים, ואיני יודע אם הספיק (אבל בוודאי כתב פה ושם על זה, כמו שראיתי בעיני).
ה. מו"ר ראש הישיבה אמר פעם שיש לו 'משה משה', שני 'משה', אחד משה בעיון - הרב משה לוי זצ"ל, ואחד משה בבקיאות - רבי משה חורב זצ"ל (הוא אמר זה עוד בחייו של רבי משה חורב, ולבסוף שניהם נפטרו בקציו"ש רח"ל).
ו. בעבר (כמדומה בשנות הנ' או ס') היה מוסר בבית הכנסת ליד ביתו שיעור בליקוטי מוהר"ן (כך שמעתי ממנו) והיה מרבה במקורות עוד ועוד על דברי הרה"ק מברסלב זצ"ל (הגם שלא היה מקושר לברסלב כלל, ודרכו הרוחנית היתה יותר בסגנונו של אביו זצ"ל (שהיה בהתנהגותו מזכיר את הצדיקים הנסתרים דירושלים ובני ברק, וכגון חכם אברהם חי, ורבי יהודה לייבוביץ', ולהבל"ח רבי שלום שמואלי שליט"א, הגם שלא ידוע לי שהיה קשר כלשהו ביניהם), ואכמ"ל בזה לע"ע).
ז. היה זהיר מופלג מאוד בענייני לשה"ר ורכילות (ויש ממנו קיצור של הספר ח"ח, נקרא 'משה ידבר', נמצא באוצר), ויכולנו לדבר עמו 3-4-5 שעות בדברי תורה (בלי גוזמה) בלי שייאמר איזה משהו שיש בו חשש לשה"ר. (ואולי דין גרמ'א לכח זכרונו)
ח. היה מחבב מאוד את העניין של מלח העומר, והיה שומר את אותו מלח משנה לשנה. והיה מצרף עמו גם שיירים של חיבוט ערבה, אפיקומן, ועוד שיירי מצווה (שמותר לשמרם), ואיני יודע טעמו.
ט. היו בחורים שהיו נבחנים אצלו על מסכתות שלמות מהש"ס, ובשונה מבוחנים אחרים שהיו רק שואלים את הנבחן כמות השאלות הנדרשת כמו אוטומט ולאחר שעה היו מסיימים המבחן (כל מבחן היה אמור להימשך מינימום שעה), וההרגשה של המבחן היתה מתוחה מאוד, הוא זצ"ל אצלו המבחן היה כמעין שיחת רעים בדברי תורה (כי היה יודע שבחורים נלחצים ממבחנים, ודין גרמא להם לשכוח דברים שלא היו שוכחים סתם כך), והיה מפליג עם הבחור בחידושים במסכת מהכא להתם, והיה מבליע בנעימ'ה בחכמה גדולה את כמות השאלות הנדרשות על המסכת ואז מיד אומר עליהם חידושים מהכא להתם וכך משאלה לשאלה וממקור למקור, והבחור בכלל לא היה מרגיש שהרב שאלו הרבה הרבה יותר מכמות השאלות המינימלית הנדרשת (לכה"פ עשר שאלות על דפים שלמים אקראיים) [ולא זו בלבד אלא שלפעמים, אם היה יודע שהבחור למד גם מסכתות אחרות, היה בוחן אותו בלי ששם לב גם על מסכתות אחרות, אפילו שלא על זה נרשם להיבחן עכשיו.....], וכולו היה אפוף במתיקות השיחה של הלימוד. כמדומני שאף היו שני בחורים חשובים שנבחנו אצלו על כל הש"ס כולו בחדא מחתא, ועל הדרך הזו ישבו אצלו 7 או 8 שעות, סדר א' וסדר ב' ובזמן הפסקת הצהריים, ובכלל לא הרגישו שעבר כ"כ הרבה זמן, נכנסו בנהורא ויצאו בחשוכא, וביני ביני נבחנו על כל הש"ס כולו אצל הרב, והכל בטוב טעם ובניחותא בלי שום לחץ היכול להיגרם מחמת המבחן.
י. היה חוזר סדרים שלמים של משניות בהליכה ובחזרה לביתו, וליתר ביטחון היה לוקח עמו משניות קהתי לבדוק עצמו ואם זוכר הפירוש כראוי. ולעתים היה חוזר על מסכת ביצה (גמרא) בדווקא (ובעידנא דחדווא אמר שחזר עליה למעלה מ500 פעם).
יא. היה אוחז מאוד מהרפואות והסגולות הנזכרות בגמרא, ונוהג על פי הרבה מהם (גם היה לו איזה דרך בעניין הלכות טומאה וטהרה בדורנו, ואכמ"ל).
יב. היה משתדל למכור את ספריו לכל מי שפגש (אם הניח שיכול לשלם, ולבחורי הישיבה הסכים בהקפה אפילו שקל בכל פעם), אבל בעיקר היה עושה עסק מאוד גדול מספרי 'אור החמה' שליקט והוציא מתורת חכמי תונס וג'רבא על התורה. הוא רגיל היה לספר, וכן שמעתי מאחרים, שנושעו בכל מיני עניינים (זיווג, פקידת עקרות, ועוד) כשקיבלו על עצמם לתרום כמה סטים מספרים אלו לזיכוי הרבים. עוד שמעתי פעם שהרב מיכאל לסרי שליט"א, כשעושה שבתות בכל מיני ישובים, רגיל להביא עמו סט או שניים מ'אור החמה' להניח בבית הכנסת בו מתפלל באותה שבת (כנראה קיבל מהגאון המלקט זצ"ל)

תא חזי כתב:ח. היה מחבב מאוד את העניין של מלח העומר, והיה שומר את אותו מלח משנה לשנה. והיה מצרף עמו גם שיירים של חיבוט ערבה, אפיקומן, ועוד שיירי מצווה (שמותר לשמרם), ואיני יודע טעמו.

מהו מלח העומר?

עיין ספר תורה בציון (מאת הג"ר בן ציון מוצפי) עמ' נ ואילך.

עוד מתולדותיו (ממה ששמעתי ממנו ומאחרים, ואני זוכר עכשיו):
למד בתחילה בישיבת בני עקיבא כפר-מיימון (כן היתה הדרך אז אצל רבים מיוצאי תונס וג'רבא שגרו במושבים באיזור נתיבות, לשלוח את בניהם לחינוך הדתי-לאומי, מכמה סיבות),

ואח"כ למד אצל הג"ר ישראל אריאל והג"ר יעקב אריאל בישיבת ההסדר בימית (מה שאח"כ נהייתה ישיבת 'נוה דקלים', ואח"כ באשדוד) - א. פעם בא לפני הרב אריאל ותוך כדי שדיבר איתו, אמר לו (בהצביעו על הש"ס שהיה מונח בארון במשרד) שאת כל 'זה' אני רוצה בראש שלי, ואז עודדו הרב אריאל לשקוד על בקיאות הרבה. ב. ביום מן הימים, ראה משאית שנתקעה בדרך לסיני, ועליה ארגזים רבים של ספרי קודש, הנהג שהיה בעל הספרים היה במצוקה, והציע לרב את כל הספרים שהיו במשאית במחיר זול ממש תמורת עזרה, הרב אמר לו שיעזור לו גם בלי ה'מתנה' הזו, וסייע לו בהתנעת המשאית וכו' וליווה אותו ליעדו (כמדומה שהיה ימית), כהכרת הטוב הנהג נתן לו במתנה סט ש"ס שלם שהיה לו שם, ובש"ס זה למד הרב עד סוף ימיו, והיה בלוי להפליא מרוב שימוש, עד כדי כך שרוב הדפים בש"ס (למעט המפרשים) היו כ"כ בלויים עד שנזקק להוסיף מסביבם תמיכה של סלוטייפ בשוליים, ובגמרות ה'ישיבתיות' של כסא רחמים (דהיינו הפרקים הקבועים שלומדים בשיעור א' יש"ק, שהרי הרב היה 'משיב' בישיבה קטנה) - פרק המפקיד, ופרק אור לארבעה עשר, הדפים היו מלאים הגהות וציונים, וממש מפוררים לחתיכות (כמעט כמגילות ים המלח...) והיו מחוזקים מכל כיוון (בלא גוזמא כלל) בניירות ובסלוטייפ, טפט שקוף, דבק פלסטי ודבק חם. כל כך חביבה עליו היתה הגמרא הזו (ולעתים היו שוחקים עליו שעושה ממנה עסק כזה גדול) - ואולי היה זה מחמת שקויים בה 'ותורת חסד על לשונה'.

עם פינוי ימית, חזר למושב שרשרת בו התגוררו הוריו, ורב המושב דאז, הג"ר יצחק ברדא, הציע לו לעבור ללמוד בישיבת כסא רחמים בבני ברק (שהיתה אז ברחוב הרב שר), והלך ללמוד שם, ומלבד מה שלמד כמובן בסדרי הישיבה (שאז היו רק סדרי עיון והלכה בלבד, לא היה סדר בקיאות) היה לומד עוד בבקיאות בהסתגרות בבתי מדרש סמוכים, או בגג (גם הגר"מ לוי היה לומד בגג הישיבה), ולמעשה בעקבות בקשתו (יחד עם עוד כמה בחורים דאז) הונהג סדר בקיאות בישיבה, ואיהו גופיה מונה לבדוק את המבחנים של בחורי הישיבה (אח"כ רק של ישיבה גדולה) בבקיאות.

תא חזי כתב:

חד ברנש כתב:

תא חזי כתב:ח. היה מחבב מאוד את העניין של מלח העומר, והיה שומר את אותו מלח משנה לשנה. והיה מצרף עמו גם שיירים של חיבוט ערבה, אפיקומן, ועוד שיירי מצווה (שמותר לשמרם), ואיני יודע טעמו.

מהו מלח העומר?

עיין ספר תורה בציון (מאת הג"ר בן ציון מוצפי) עמ' נ ואילך.

אכן, שמך נאה לך: תא חזי!...
כמה קשה להסביר בחצי משפט מהו "מלח העומר"?

חד ברנש כתב:אכן, שמך נאה לך: תא חזי!...
כמה קשה להסביר בחצי משפט מהו "מלח העומר"?

נוהגים להחזיק מעט מלח בזמן ברכת ספירת העומר, מדי ערב. ונאמרו בזה כמה עניינים.

חידוש. תודה לך.

מספרי בכת"י.

חד ברנש כתב:חידוש. תודה לך.

אם חידשתי לאחד כמוך בענייני מנהג, אראה זאת כמחמאה

אבני גזית כתב:

חד ברנש כתב:אכן, שמך נאה לך: תא חזי!...
כמה קשה להסביר בחצי משפט מהו "מלח העומר"?

נוהגים להחזיק מעט מלח בזמן ברכת ספירת העומר, מדי ערב. ונאמרו בזה כמה עניינים.

מח' אם כל ימי העומר או רק בליל א'.

מי שילך למנייני מקובלים בליל א' דספה"ע, יראה אותם אוחזים מלח [אני ראיתי מישהו שאוחז קילו מלח]

אבני גזית כתב:

חד ברנש כתב:חידוש. תודה לך.

אם חידשתי לאחד כמוך בענייני מנהג, אראה זאת כמחמאה

אילו הייתי יודע את כל מה שאיני יודע ולא יודע מה שאני כן יודע, הייתי גאון עולם!

בנוסף גם ענוה.

ישראל אליהו כתב:מי שילך למנייני מקובלים בליל א' דספה"ע, יראה אותם אוחזים מלח [אני ראיתי מישהו שאוחז קילו מלח]

האמת שיצא לי להתפלל בכמה וכמה מנייני מקובלים בימי הספירה, ולא ראיתי אצל כולם את המנהג הזה. (למשל אצל הגרי"מ מורגנשטרן שליט"א אינו נוהג בזה כלל וכלל)
איני חושב שהוא מנהג מקובלים בדווקא. וגם כמדומני שאין לו שום מקור בדברי האר"י או הרש"ש.

היית שם ביום הראשון, ונתת לב ע"ז?

ישראל אליהו כתב:היית שם ביום הראשון, ונתת לב ע"ז?

לא הייתי (כי עד לאחרונה הוא חגג את הפסח במחיצת אמו ע"ה בלונדון) אבל שמעתי מהגבאים שלו שאינו נוהג בזה אף לא ביום הראשון.

לבי במערב כתב:מנהגם זה של מקובלי ירושלם קדום הוא (לפי־ערך), ונזכר כבר ברשימת מנהגי ק"ק 'בית־א-ל' יכב"ץ (אות נב) שבראש ס' 'דברי שלום' (ירושלם, תרמ"ג).

חזק וברוך! (אם כי יש להעיר דאי"ז מכריח בהחלט שהוא בטעם ע"פ סוד מהאר"י או הרש"ש, דיש שם בדב"ש גם מנהגים שמקורם אינו ע"פ סוד במובהק, כמו למשל אמירת פסוקי 'מי לא יראך מלך הגוים' בהוצאת ג' ס"ת, ועיין בדב"ש עפג'ין ח"ז עמ' תעא ואילך מה שדן בזה בכמה פרטים)

יוסף חיים אוהב ציון כתב:מח' אם כל ימי העומר או רק בליל א'.

מסתמא כבודו ראה חילוק מעניין זה (דב"ש עפג'ין ח"ז עמ' תעג):

האם יש עניין למי שלא החזיק ביום ראשון של הספירה להחזיק בשאר ימים.

אם לא יועיל לא יזיק.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:אם לא יועיל לא יזיק.

האם כת"ר יודע על מקור של מנהג זה?

תא חזי כתב:

חד ברנש כתב:

תא חזי כתב:ח. היה מחבב מאוד את העניין של מלח העומר, והיה שומר את אותו מלח משנה לשנה. והיה מצרף עמו גם שיירים של חיבוט ערבה, אפיקומן, ועוד שיירי מצווה (שמותר לשמרם), ואיני יודע טעמו.

מהו מלח העומר?

עיין ספר תורה בציון (מאת הג"ר בן ציון מוצפי) עמ' נ ואילך.

בספר תורה מציון הנ"ל מביא שצריך לישא אף אפיקומן. אך במקורות שהביא שם מר' אברהם חמווי (וכן בספר בית הבחירה להר' הנ"ל) על אתר ליתיה לאפיקומן. וכן באף אחד מהמקומות הרבים שחיפשתי.
האם ידוע למישהו מקור ע"כ או שזו סגולה חדשה מהגרב"צ שליט"א?
השילוב של מלח ואפיקומן מצאתי בספר "רפאל המלאך" ערך מעוברת (מס' 8, יש שם ערכים רבים עבור מעוברת) וז"ל, "סגולה למעוברת להישמר מכל רע תיקח ג' אלמוגים אדומים טובים ויפים שלא יהיו מנוקבים וחתיכת מצה שמורה שנשארה מן האפיקומן ומעט מלח כל זה תשים בכיס של פשתן ותקשור הכיס בכתונת שלה ותישא זאת עליה כל זמן עיבורה ותלד בשלום, אמן".
וכ"כ בספר גילת הזהב (עמ' ק"ד אות תקכ"ו) בשם ספר "מראה הילדים". אך לשונו קצת שונה: " סגולה למעוברת שתקשור בכתונת שלה מעט מלח ופת ושלשה אלמוגים אדומים ויפים בלי נקב ותנצל עי"כ מעין הרע ומכל מכשולות רעות". (לאפוקי מ-דווקא אפיקומן). אך אין זה לעניין מלח העומר כלל.

איתן נוי כתב:

תא חזי כתב:

חד ברנש כתב:

תא חזי כתב:ח. היה מחבב מאוד את העניין של מלח העומר, והיה שומר את אותו מלח משנה לשנה. והיה מצרף עמו גם שיירים של חיבוט ערבה, אפיקומן, ועוד שיירי מצווה (שמותר לשמרם), ואיני יודע טעמו.

מהו מלח העומר?

עיין ספר תורה בציון (מאת הג"ר בן ציון מוצפי) עמ' נ ואילך.

בספר תורה מציון הנ"ל מביא שצריך לישא אף אפיקומן. אך במקורות שהביא שם מר' אברהם חמווי (וכן בספר בית הבחירה להר' הנ"ל) על אתר ליתיה לאפיקומן. וכן באף אחד מהמקומות הרבים שחיפשתי.
האם ידוע למישהו מקור ע"כ או שזו סגולה חדשה מהגרב"צ שליט"א?
השילוב של מלח ואפיקומן מצאתי בספר "רפאל המלאך" ערך מעוברת (מס' 8, יש שם ערכים רבים עבור מעוברת) וז"ל, "סגולה למעוברת להישמר מכל רע תיקח ג' אלמוגים אדומים טובים ויפים שלא יהיו מנוקבים וחתיכת מצה שמורה שנשארה מן האפיקומן ומעט מלח כל זה תשים בכיס של פשתן ותקשור הכיס בכתונת שלה ותישא זאת עליה כל זמן עיבורה ותלד בשלום, אמן".

אכן כך היה נוהג מו"ר הגר"מ חורב זצ"ל, והיה לו כיס עם מלח ושיריים מהאפיקומן (ואולי גם איזה פירורים מ"אבני הר סיני" הידועות) וכמו היה סופר ספירת העומר בכוונה, וגם היה נותן לנו לפעמים לברך עם זה. לגבי אלמוגים איני יודע. ומידיעה - בוודאי הגמור שנהג כן בספירת העומר שנים רבות לפני שנדפס ספר "תורה מציון". כנראה קיבל כך מאביו דשייך גם לגבי ספה"ע.
(ומה פי' אלמוגים לא מנוקבים? אולי הכוונה לפנינים? זכורני שיש איזה עניין עם פנינים ולידה קלה - אם כי לא בדרך נשיאה אלא בבליעה)

אכן כך היה נוהג מו"ר הגר"מ חורב זצ"ל, והיה לו כיס עם מלח ושיריים מהאפיקומן (ואולי גם איזה פירורים מ"אבני הר סיני" הידועות) וכמו היה סופר ספירת העומר בכוונה, וגם היה נותן לנו לפעמים לברך עם זה. לגבי אלמוגים איני יודע. ומידיעה - בוודאי הגמור שנהג כן בספירת העומר שנים רבות לפני שנדפס ספר "תורה מציון". כנראה קיבל כך מאביו דשייך גם לגבי ספה"ע.
(ומה פי' אלמוגים לא מנוקבים? אולי הכוונה לפנינים? זכורני שיש איזה עניין עם פנינים ולידה קלה - אם כי לא בדרך נשיאה אלא בבליעה)[/quote]

אכן הכל נפלא ומצויין ויאה ונאה.
אך בכל המקורות המדברים על מלח העומר אך אחד מהם לא זכר עניין האפיקומן וא"כ זהו חידוש.
ועד כמה שבענייני סגולות צריך להיצמד למתכון המקור אולי צריך לקחת דווקא מלח בלבד.
והנח לגדולי עולם קדושי עליון שמה שעשו מעשי אלוקים המה.

כאן פורסמה כתבה נאה על הרב משה חורב: https://www.ykr.org.il/%d7%9e%d7%a9%d7% ... %a8%d7%aa/