פורום אוצר החכמה

תוכן כתב:ר' אברהם דוד ווארמאן (תקל"א-תר"א) היה מגדולי יהדות גליציה וספריו מפורסמים לכל. שתי תכונות מאד בולטות כשלומדים ספריו.

א. ענוותנותו. ספרו אשל אברהם (לג' חלקיו) מלא בסיפורים עליו עצמו, איך שהוא שכח וטעה בתפילות ובברכות בכל מיני מצבים ואופנים. הוא מספר את הדברים בכזה פשטות, שזה מפליא, מצד אחד הוא לא מתבייש ולא מסתיר, ומצד שני אין שמה ענווה מלאכותית. איני יודע על עוד ספר שבו המחבר מספר על טעויותיו בכזו פתיחות וללא מבוכה.

ב. אהבת ישראל. מקריאת ספריו אפשר לראות איך הוא מסנגר ואוהב כל אחד מישראל. ושוב הדבר נעשה בפשטות וללא חטיפת מלאכים.

יבואו החכמים ויוסיפו.

דלי דלות כתב:דומני שיש מקום לשנות את כותרת האשכול, בפרט כאשר מדובר באחד מענקי התורה מלפני כמאתיים שנה, ומהשורה הראשונה של פוסקי ההלכה לדורות.
כינויו בכותרת האשכול מתאימה יותר לאחד מבעלי-העגלות בבוטשאטש מאשר לגאון וקדוש בדרגתו...

הוה אמינא כתב:כדאי להוסיף בכותרת גם את "כסף הקדשים" חיבורו שנמצא על הדף דחושן משפט.

ומי שרגיל לעיין בו מוצא המון מעשיות נפלאות משאלות שנשאל ומעובדות חייו מהפן ההלכתי.

שמשון כתב:מעשה נורא סופר אודותיו, כמדומה בספר של ר' יהודה רבינוביץ על הגאון מצ'בין, או במקום אחר, איני זוכר היכן
כל ימיו היה לו עסק שלם עם עשיית היין, היה מקפיד אפילו על כך שלא יסתכל שום גוי על יינו, לשם כך היה עושה את היין בעצמו בתוך מרתף אטום וכו' וכו'.
הקפידה נבעה ממה שטען שהוא יודע על עצמו שירד לעולם לתקן מהגלגול הקודם עוון יין נסך.
המפחיד הוא, שבעת פטירתו ממש, הגיע במהירות הרופא הנכרי לזלף לפיו מרקחת רפואה, ובכוחותיו האחרונים לא אבה לקחת את הרפואה, או שירק אותה או שחסם פיו, איני זוכר, וכך נפטר, אח"כ התברר שהיה במרקחת הרפואה יין נסך.
כלומר שהס"א ניסתה ברגע האחרון את הענין הזה, ונפטר מתוך מס"נ על הענין הזה.