פורום אוצר החכמה

איני יודע אם עסקו כאן בחכמי איטליה ותולדות יהודיה (שזכרם כמעט אבד חוששני) בהרחבה - למעט עיסוק פה ושם כלדוגמא בתולדות משפחת פאדובה וכדומה (שעדיין לא ראיתי ), ישנם כאלו היכולים להפיות למקומות אלה אם הם קיימים כאן?
שנית, קיבלתי תגובה בהתכתבות בעת האחרונה ממישהו שככל הנראה אינו נמנה על חברי המקום והינהו חוקר מאוניברסיטה בארה"ב, והוא כותב שחוקרי זמננו מתיחסים בביטול לשיטות מחקרו ובעצם לכמעט כל מה שכתב הפרופסור בצלאל-ססיל רות, האם יכול או יודע מאן דהו לאשר או להפריך זאת ממקורות מהימנים?
הוא פשוט אדם שכתב הרבה על הנושא (וייתכן שהוא מראשי המדברים בו למעט כמובן את ראובן בונפיל שהאיר עולם ומלואו במחקריו וכו') ולאחרי שקידה על כתביו להיווכח שרובם ככולם אין בהם ממש כמעט... תסכימו איתי שזו אינה בשורה נעימה.
תודתי נתונה מראש
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

ספריו של רות נעימים לקריאה ומכילים מידע רב, עם זאת יש לו נטייה שלא לדייק ולכתוב מהרהורי לבו כעובדות ולכן דבריו לעולם טעונים בדיקה. אביא דוגמא מדורות אחרונים דווקא - בזמן השואה ברחו לא מעטים מיהודי איטליה לשוויץ, רות כותב שהם התקבלו שם במאור פנים והיחס אליהם היה טוב. מסיפוריהם בעל פה של אותם פליטים [ואני מכיר לא מעטים כאלה] עולה תמונה שונה לגמרי. השוויצרים אמנם הצילו את חייהם [כלומר של חלקם, היו גם שלא הניחו להם להיכנס וסופם שנספו במחנות, הכרתי גם כאלה שהוכנסו לשוויץ אחרי הצגות שלמות, בכי, השטתחות על הרצפה וכו'] אך היחס אליהם היה נוקשה וקשוח עד כדי הבאת אנשים להתאבדות. על אחת כמה וכמה שהשוויצרים לא העניקו תמיכה כלכלית לפליטים, הללו הועבדו בידם וקבלו לכל היותר תמורה מסוימת לעבודתם, תמיכה כלכלית הפליטים קבלו רק מיהודי אמריקה דרך הג'וינט. זוהי כמובן רק דוגמא ואי דיוקים לא מעטים פזורים ברחבי כתביו.
בונפיל הוא יהודי איטלקי [אם כי מוצאו ממוראה שביוון] אדם חביב ומלומד גדול. ספריו מדויקים ואמינים בהרבה מאלה של רות, אם כי גם אותם יש לקרוא בזהירות ובביקורתיות, כמו שיש לקרוא כל ספר. בייחוד בעניינים תורניים, כך למשל הוא כותב שהספורנו לא השתמש או כמעט לא השתמש במדרשים. אמנם הרגיל בפירושי הספורנו נוכח שהשתמש בהם הרבה ולענ"ד אפילו מדרש הגדול התימני [שהיה מוכר באיטליה בשם 'מדרש הבא מעדני'] היה בידו [הדבר טעון דיון בפנ"ע ועוד חזון למועד אי"ה]. מכל מקום, דומה שספריו ומאמריו של בונפיל הם אבני יסוד של ממש וממנו יתד ממנו פינה בנושא האמור.

מאמריו של דוד סיטון נחשבים כברי סמכא?
אם כי לא כתב בייחוד על יהודי איטליה, אלא על כל הקהילות הספרדיות, ופרקים נכבדים על יהדות איטליה במאה השנים האחרונות.

האם מלבד מאמרו בספרו 'הקהלות הספרדיות בימינו' כתב דוד סיטון דברים נוספים על יהודי איטליה? גם שם הרוב אינו על היהודים היושבים שם מדורי דורות אלא על המהגרים שבאו בתקופה האחרונה יחסית [חלקם מהמזרח ואחרים מצפון אפריקה, בפרט מלוב שם שלטו האיטלקים תקופה מסוימת. ככל הידוע לי, דבריו שם רובם ככולם נכונים, אמנם גם הוא טעה וקרא לרב הראשי הקודם של רומא 'אליהו טואף' בשעה ששמו היה 'אליהוא' ולא אליהו, אך זוהי טעות שולית יחסית ונפוצה], אם הוא כתב דברים נוספים, בייחוד על הקהילות היותר ותיקות, אשמח אם להפניות אליהם.

מענין לענין באותו ענין, החוקר מאיר בניהו-ניסים עשה עלי רושם מאד טוב-מפי כתבו, כאדם עם רגש חם לתורה ולחכמיה. היש פה שהכירו את האיש ואת שיחו?
ואגב, נתקבל אצלי הרושם שהנ"ל ותשבי היו בני פלוגתא מרים במחקרם, האם זה נכון?

קראתי הרבה בספריו, פעם אחת נפגשנו אתו בביתו לשיחה של כשעתיים ויותר. היה בקיא גדול מאין כמותו בתולדות גדולי ישראל וביבליוגרף דגול. חיבה יתירה נודעה ממנו ליהדות איטליה ולכל דבר הקשור אליה. עם זאת, דומה שלפעמים התקשה להשתחרר מסטיגמות שנתקבעו אצלו. כך למשל, נתפשו אצלו חכמי הספרדים כמקלים, דבר שהוא ראה כחיובי, וכך הגדיר בכתביו את בעל 'חסדי דוד' רבי דוד פרדו כפוסק 'מקל', הגדרה שלאור פסקיו בשו"ת 'מכתם לדוד' שלו יש לערער עליה. מכל מקום, ספריו כוללים מידע רב, מפורט ומבוסס [נראה שברמת הפירוט אין שני לו] ונראה שקריאת זהירה וביקורתית [בייחוד כלפי אמירות תורניות הערכות והרהורי לבו. ענייני יוחסין, מקומות ותאריכים הוא מגבה לרוב בראיות מוצקות] בספריו ובמאמריו היא בגדר 'קריאת חובה' לכל העוסק והמתעניין בתולדות גדולי ישראל בכלל ובתולדות גדולי איטליה בפרט.

אליסף כתב:מענין לענין באותו ענין, החוקר מאיר בניהו-ניסים עשה עלי רושם מאד טוב-מפי כתבו, כאדם עם רגש חם לתורה ולחכמיה. היש פה שהכירו את האיש ואת שיחו?
ואגב, נתקבל אצלי הרושם שהנ"ל ותשבי היו בני פלוגתא מרים במחקרם, האם זה נכון?

סיפור יפה שסיפר פעם ר' (ד"ר) אברהם מאיר רפלד ז"ל (אולי כבר העליתי את הסיפור באשכול אחר. איני זוכר):
כאשר רא"מ רפלד סיים את חיבור עבודת הדוקטורט שלו על המהרש"ל אמר לו ר' מאיר בניהו שהדברים יפים ויהי רצון שיזכה בזכות זה שהמהרש"ל ייצא לקראתו כאשר יגיע זמנו להגיע בפני בית דין של מעלה. והוסיף בניהו שהוא מקווה שהוא יזכה לכך שג"ע החיד"א ייצא לקראתו כי הוא עסק רבות בתורתו ובתולדותיו. וסיים- ואילו ג"ש (רבו של י"ת הנ"ל, כידוע) לקראתו ייצא מי שהוא עסק בו והיה כרוך אחריו (ש"צ)...