פורום אוצר החכמה

אבל כבד ירד על כל בית ישראל בכלל, ואחינו שבדרום בפרט, עם הגיע הידיעה המרה על סילוקו לשמי רום של מקים עולה של תורה הגאון הגדול רבי יששכר מאיר זצוק"ל, ראש ישיבות הנגב, ומח"ס שכר שכיר.

הגאון זצ"ל נודע בשערים בגודל מפעלותיו האדירים, כמה גדולים מעשי חייא!

הלא הוא הגבר הוקם על, לפני למעלה מיובל שנים יסד את ישיבת הנגב, ע"י קבוצה נבחרת מתלמידיו באותה תקופה-בני ישיבת בני עקיבא כפר הרואה, והיה ראשיתה מצער-בארץ הנגב-המנוגב מכל טובה, ואחריתה ישגא מאוד. כאשר במשך השנים גדלה נטעי נעמנים, קדרים קדרים של תלמידי חכמים ועמלי תורה למאות ולאלפים, ואף תלמידיו עשו פרי והעמידו תלמידים הרבה, ים ודרום ירשה.

מכוחו ומכח כוחו נתייסדו ישיבות אופקים, זרועה, שדרות ועוד ועוד. וניתן לומר כי הוא אבי כל תופסי ישיבה בנגב. הלך חלוץ לפני המחנה בהקמת ישיבות קדושות לתפארה לבני ישיבות תיכוניות, להוציא יקר מזולל, ותחת שרביטו נהפכו לבני תורה אמיתיים.

לפני תקופת מה נתפרסם במוסף ש"ק של יתד נאמן שיחה מרתקת עם אחד מהמייסדים, מגדולי תלמידיו, הגאון ר' יעקב הורביץ זצ"ל ראש ישיבת אופקים, על השתלשלות יסוד המקום ועוצם מסירות נפשו ותעצומות רוחו של ר' יששכר זצ"ל, מי יתן ויעלוהו כאן לקבל מושג מה באהבת תורה.

לא הניח אחריו זש"ק. ברם, מאות בנים אהובים החבים את חייהם הרוחניים לאביהם ורבם הדגול, ממאנים להנחם על האבידה הגדולה.

אעלה כאן כמה זכרונות אישיים מהמנוח זצ"ל.

לפני כט"ו שנים נשא דברי חיזוק והתעוררות לקראת חג מתן תורתינו בהיכל כולל חזו"א בב"ב, בתוך דבריו אמר כדברים האלה:

אני מודה ומשבח להקב"ה שזיכני לעבוד והתגבר על המידות שלי, בהיותי חולה במחלת הצוקע"ר לא עליכם, אין לי הרשות והיכולת ליטול לפי כל דבר מאכל אשר נתעורר לי חפץ אליו, הן זוהי התגברות מופלאה, זהו ציור מוחשי לשכר ועונש, כשאני רואה וחש לאלתר תוצאותיה המרות של בחירה לא נכונה, כל מכשול וסטיה מההוראות הקפדניות מהוה סכנה קיומית. כמה גדול בעבורי הוא הלימוד התדירי הנ"ל, ע"כ דבריו בערך, ומדברים המה בעד עצמם.

לפני כי"ב שנים קניתי שביתת שבת בעיר נתיבות. במהלכה זכיתי אני וחבירי להתוועד עמו כמה שעות לשיחה ארוכה בד"ת, וכן במה שכינה 'השקפה נכונה'.
בתוך הדברים ביכה את מצב הדור שכולו חיצוניות ולא פנימיות, ואז ייחד דברים לנושא שהעיד כי כואב לו מאוד-בני עדות המזרח. הוא תיאר ברגש את יסוד הישיבה בקזבלנקא על ידו, ואת הס"ד הגדולה לה זכה. כמו"כ אמר כי עם השנים חש כי הבחורים הספרדיים בישיבתו לא חשים די בנוח עם הזרות במנהגים ובהליכות וכד'.

ואמר, כי בעקבות כך החליט כי בישיבתו נוסח התפילה יהיה נוסח ספרד, מעין פשרה והתקרבות לנוסח של בני עדות המזרח...

ואסיים בעוד מעשה אופייני.

היה זה בעת הקידושא רבא שנערכה לאחר התפילה בישיבה הק' לרגלי שמחה, ג"א שליט"א האריך בנאומו לשבח את הכשרונות הברוכים שניחונו בהם החתן ואביו וכל המשפחה וכו', לאחר מכן כובד רי"ש זצ"ל לשאת דברים, ומיד הוא ראה צורך למחות את הרושם שנוצר בעקבות דברי קודמו, ואמר בתקיפות: ליהוי ידוע כי לא העיקר זה כשרון, העיקר זה התמדה, היו כאן במשך השנים בעלי כשרון אדירים שלא יצא מהם כלום, ורק השקידה היא זו המצמיחה להיות גדולי תורה...

כמובן שהדברים עשו רושם עצום על כל הנוכחים.

זכותו הכבירה תגן עלינו ועל כל בית ישראל השרויים באבל הגדול הזה, ומן השמים ננוחם.

נוטר הכרמים כתב:
ואמר, כי בעקבות כך החליט כי בישיבתו נוסח התפילה יהיה נוסח ספרד, מעין פשרה והתקרבות לנוסח של בני עדות המזרח...

בוודאי היה קושי בפשרה כזו.

ברוך דיין האמת.

לא זכיתי להכיר ולו במשהו את המנוח הדגל זצ"ל, רק אכתוב את תחושתי כלפיו וכלפי מפעליו הענפים.

כידוע, ר' יששכר נחשב בבחרותו לאחד מפארי גדוליה של לומז'א ופוניבז', (ע"פ ויקיפדיה הוא נמנה על הקבוצה הראשונה של המייסדים, האמנם?), ואף דובר בו להילקח כחתן אצל מרן בעל אבי עזרי זצ"ל, מה שלא יצא לפועל מסיבות מסויימות. רק נתאר לעצמנו, שבקלות היה מתברג בצמרת ראשי הישיבות ומרביצי התורה, רעיו וידידיו לספסליה של פוניבז', שזכו לעדנה בחממה הישיבתית הקלאסית, ומי מדבר על תארי כבוד ושאר ענינים אותם 'פספס' בשל עליבות הדור ומושגיו הדלים.

אך ר' יששכר - רוח אחרת היתה עמו. אין לו על גבו אלא ה' אלוקיו, והוא, כעבד נאמן, עושה רצונו ומרבה כבודו ית' בעולמו. כך, בהוראת רבו הגרי"ש זצ"ל, עוקר הוא לקזבלנקה להקים מוסדות חינוך, משם מגורש לטנג'יר, מיטלטל לשוייץ, עד ששב ארצה. כאן, לא שב הוא למנוחה ונחלה על גבעת הישיבה וענפיה, אלא כחייל נאמן ניגש הוא ליעד הבא: כפר הרואה, עזתה - הנגב בנתיבות.
בעוד בכל הישיבות מקובל לעסוק במכסות של בני עדות שונות וכד', ר' יששכר מקבל בהינף יד קבוצת תלמידים פליטי צ'רנוביל, ומתאים את הישיבה וארחותיה אליהם.

ושוב, במי מדובר כאן? בנסיך ממלכת הישיבה, שכל ימיו שאף אויר פסגות צח ומרומם, והלך והשפיל עצמו ומעמדו לעפרות הדרום, כל זאת למען שמו ית', לכבודו וכבוד תורתו.

כך בשדרות, בזרועה; כך בנשיאת עולה של נתיבות על כתפיו השבריריות, המצולקות והמסוכרות; כך, עת חבש את הפראק הרבני על כתונת בית החולים, וביסורי גוף ונפש נצמד לרמקול, אליו הגיר את תמצית דמו וחלבו במסירת שיעור כללי בפני בני הישיבה.

לכל הפחות נוכל לומר לבנינו אחרינו: אנחנו עוד ראינו דברים כאלו.

ת.נ.צ.ב.ה.

רק אוסיף מעט,

כמה וכמה תלמידי חכמים מעדות המזרח למדו אצלו וקיבלו ממנו הרבה, ובראשם מו"ר הרה"ג ר' יצחק יוסף שליט"א, אשר התחיל בכתיבת חיבורו הגדול "ילקוט יוסף" בזמן לימודו בישיבה אצל הגאון זצ"ל, ועוד תלמידי חכמים רבים המפארים את עולם ההלכה והישיבות, וזאת בזכות גישתו הנכונה לספרדים.

כעת הפנה אותי ידיד למראה מקום מופלא, בו ניתן לראות בחוש את ענותנותו של ר' יששכר. מי עוד היה כותב כך על עצמו?
(שורות שכתב לפני מערכת חידו"ת שפרסם בספר הזיכרון להגרמ"ש שפירא זצ"ל, "לשמש שם אהל")

מורה צדק כתב:רק אוסיף מעט,
כמה וכמה תלמידי חכמים מעדות המזרח למדו אצלו וקיבלו ממנו הרבה, ובראשם מו"ר הרה"ג ר' יצחק יוסף שליט"א, אשר התחיל בכתיבת חיבורו הגדול "ילקוט יוסף" בזמן לימודו בישיבה אצל הגאון זצ"ל, ועוד תלמידי חכמים רבים המפארים את עולם ההלכה והישיבות, וזאת בזכות גישתו הנכונה לספרדים.

אתה מכיר את כל הבוגרים מבני עדות המזרח עד שאתה כופף את כולם תחת ראשו של רבי יצחק יוסף?
האם יש גישה נכונה לספרדים שאינה נכונה לאשכנזים?
האם גישה זו מצדדת בעידוד חיבורים בסגנון ילקוט יוסף בשנות לימוד הישיבה?

מסופר בפתח תקוה (וכבר רמזתי על כך בבלוג שלי בכתיבתי הראשונית על רבי יששכר מאיר), כי כאשר נתייתם מאביו, נתמנה אפוטרופוס לנהל את ענייני המשפחה, והלה רצה שר' יששכר יצא לעבוד, לעזור בצרכי הבית. ואך בקושי הסכים שילך שנה אחת לישיבה, אחרי שאחותו של ר' יששכר הרבנית הצדקנית, אשת המשגיח ר' בן ציון במברגר, נטלה על עצמה להשלים את כל השכר שהיה ר' יששכר אמור להכניס משנה שלימה של עבודה.
כמובן, שר' יששכר המשיך בישיבה בסופו של דבר יותר משנה אחת.

ר' יששכר מאיר הוא עוד פרי מפואר בגזע משפחת אויערבך: אמו הרבנית לאה היתה בת ר' אהרן אויערבך הי"ד בן הגאון ר' אביעזרי רב [ב]הלברשטאט, בהגאון רצב"א בעל נחל אשכול.

ירושלמי כתב:כעת הפנה אותי ידיד למראה מקום מופלא, בו ניתן לראות בחוש את ענותנותו של ר' יששכר. מי עוד היה כותב כך על עצמו?
(שורות שכתב לפני מערכת חידו"ת שפרסם בספר הזיכרון להגרמ"ש שפירא זצ"ל, "לשמש שם אהל")

רי מאיר.jpg

שמא ילמדו בני התורה, לאחיהם החסידים, מה לו לרבי ישכר ולרבי משה שמואל? תלמידו היה?! היכן ?! ובאיזו תקופה?!

מסתבר שכוונתו בעת למדו בישיבת לומזא בפ"ת, כשהגרמ"ש היה מהחשובים שם.

בר ששת כתב:

ירושלמי כתב:כעת הפנה אותי ידיד למראה מקום מופלא, בו ניתן לראות בחוש את ענותנותו של ר' יששכר. מי עוד היה כותב כך על עצמו?
(שורות שכתב לפני מערכת חידו"ת שפרסם בספר הזיכרון להגרמ"ש שפירא זצ"ל, "לשמש שם אהל")

רי מאיר.jpg

שמא ילמדו בני התורה, לאחיהם החסידים, מה לו לרבי ישכר ולרבי משה שמואל? תלמידו היה?! היכן ?! ובאיזו תקופה?!

הדברים מבוארים היטב בדבריו, ונוסיף קצת 'צבע' לענין. רי"ש הגיע כ'יק'ה טרי לישיבת לומזא, ללא הסטוריה ישיבתית, וכפי שכבר נכתב למעלה, ורמ"ש שהיה מבוגר ממנו בלמעלה מעשור, והיה מאריות שבחבורה שהגיעו מישיבות מיר קמניץ וגרודנא ועוד, שהובאו ע"י הרב הראשי דפ"ת בעל דגל ראובן, שת עינו עליו לטובה והגביה את רמתו בהבנה בלימוד.

כך החשיבו לרבו המובהק, ואינני רואה בזה לכשלעצמו ענווה יתירה.

יש לציין עוד, שגם ר' חיים פרידלנדר ו'הזאבינקער' ר' ראובן יוסף גרשונוביץ' ששימשו בקודש בישיבה הק', היו מתלמידי לומזא באותה תקופה, ר' חיים שילם לר' שמואל ע"מ שיקדמו בלימוד, בהמשך נהפך לתלמידו המובהק בישיבת פוניבז'.

אגב, בישיבת הנגב (עזתה) שימשו עוד בקודש, הגאון ר' אליעזר פלצ'ינסקי זצ"ל, הגאון ר' רפאל טיקוצינסקי זצ"ל, וילחט"א הגאונים רבי שלמה פישר שליט"א ור' שמחה שיף שליט"א. זאת בנוסף לגדולי תורה מובהקים שהגיעו לפרקים, כמו הפחד יצחק זצ"ל, ר' נחום פרצוביץ' ועוד.

ירושלמי כתב:כעת הפנה אותי ידיד למראה מקום מופלא, בו ניתן לראות בחוש את ענותנותו של ר' יששכר. מי עוד היה כותב כך על עצמו?

נוטר הכרמים כתב:כך החשיבו לרבו המובהק, ואינני רואה בזה לכשלעצמו ענווה יתירה.

שים נא ידידי לבך למודגש בדברי. ודאי שהכרתו בו כרבו אינה מעידה על ענותנות, כוונתי היתה לצורת הכתיבה, הישירה והחפה מכל גינונים והסתרות, (לשם דוגמא: "זכורני את השיעורים ששמענו מפיו בישיבת לומז'א, שהרבה קיבלנו מהם לאמיתה של תורה". עתה, השוה זאת לדברים שיצאו מקולמוסו של ר' יששכר).

שמעתי שבלומז'ה ר' חיים פרידלנדר למד מר' שמואל רוזובסקי בגרוש, ור' יששכר למד מר' חיים פרידלנדר בחצי גרוש (רח"פ נתמנה אח"כ למשגיח בישיבה)

הביא לישיבתו אנשים שיכלו להעפיל עליו ולא היה איכפת לו כלל דוגמת הר' גרשונוביץ שהיה ה"מלך" בתקופתו כמו"כ הביא את הרב ויסבקר ר"י בית מתתיהו את ר' שלמה פישר את הגר"ד לירפעלד ר"י בית ישראל ויהודה ועוד רבים וטובים
לנתיבות הביא את הבבא סאלי נסע אליו בבקשה שיבוא לעיר
לא מש החיוך מעל פניו, היה עולה לתורה מתוך בכיות, לא היתה לו נגיעות לעצמו בשום דבר, ותרן להפליא, כל מעשיו לשם שמים, אהב את תלמידיו

תמונה שאין לה העתק

'ר' יששכר ואוצר החכמה'

הנה מה שקבלתי באישי הערב.


אני הייתי מגדולי היושבים לצידו במשך שנים בבתי חולים וזאת מפני היותי נציג אוצר החכמה אצל הרב, הוא היה קורה לי 'ההוא עם המחשב' - וכ"ז מפני שפעם אחת באתי לעשות לילה ליד מיטתו, וכמובן באתי עם המחשב, ואז הוא יכל ללמוד עמי, וא"ל שאני ילמד מתוך המחשב, והסברתי לו את המערכת, ואז הוא ביקש ממני לחפש לו איזה בריסקערב שפעם רבי בערל אמר לו, והוא כבר 40 שנה לא מוצאהו - וכמובן לאחר דקות מספר הדבר נמצא בתוך כתבים שהוציאו בשמו, ומאז הוא היה מחכה לי כל פעם, ודרך אגב הוא לא הסכים שאקריא לו את התוצאות כמו שיצא באוצר אלא לפי סדר הדורות, וכן זכור לי שהוא מאוד נהנה שהיה יוצא איזה 'רבי דוד'.

וכמו כן זכורני שפעם לפני ניתוח בעינו הוא ביקש ממני שאחפש שאלות על איזה נושא בספירת העומר [היה זה בחוה"מ פסח], ואחרי הניתוח הוא הסביר לי שהחומר הרדמה לא משפיע עליו, וע"י השאלות שבמוחו הוא לא הרגיש את הסכין בעין!

והנה דברים מרטיטים שהובאו כהקדמה לחידושי תורתו בענין יסוד חיוב מצה של אפיקומן, מתוך בטאון תורני 'בנתיבות ההלכה' שי"ל ע"י ארגון והגית' לחיזוק ההלכה, שי"ל בימים אלו. [גליון 22 עמ' 15].

והנה תמונה מלימודו בעת חוליו.

לתשובת השנה.

אגב, במסמך מ'לומזא' שהתפרסם לאחרונה נפקד מקומו, וגם מקום האחים הגאונים הגדולים ר' גרשון ור' יעקב אידלשטיין שליט"א, שכמדומני שמבחינת התקופה מתאימים להכלל ברשימת המצוינים, הלא דבר הוא.

ראיתי ספר שיצא כחודש לאחר פטירתו.
ובשם "מאיר עיני חכמים" יקרא.
על תולדותיו ופעולותיו, מסירותו לתלמידיו, ההספדים ועוד.

כעת בחנויות ספר אחרי במדבר
תהפוכות חייו מדהימות

לא השאיר אחריו זש"ק, והיום יום פקודת שנתו.

מעניין הוא שיש גאון נוסף בנתיבות שנפטר באותו תאריך בדיוק. רבי שלמה מאזוז, מח"ס כרם שלמה על ריבית ושו"ת כסא שלמה ועוד. שימש כראב"ד ג'רבא, ושניהם נסתלקו באותו תאריך - כ"ה טבת.

מורי ורבי הגאון ר' יואל שוורץ סיפר לי שלאחר אירוסיו בסביבות תשכ"ב הלך ל''חיזוק'' לייסד את ישיבת הנגב, לא היה אפילו מקוה בנתיבות אז!! ר' יששכר דאג למשאית עם קרח והוא יחד עם מו"ר ובחורים נוספים עשו בידיהם את המקווה. בהמשך השנים כמדומה בתשלב היה מו"ר משגיח בישיבה שם.

כמה פעמים שמעתי מפיו על הזכות העצומה של ר' יששכר שחידש את 'המשרפות' הישיבות לסרוגים ותיכוניסטים הוא היה הראשון ממש בתחום, וישיבת אופקים (שכמה מרבניה היו תלמידיו המובהקים) וקרית מלאכי ועוד ועוד הכל מפירי פירותיו, למותר לציין שהוא הוא העמיד עולה של תורה בנגב על כל המשתמע מכך. פעם היה דיון בפני מו"ר בנוסח שהחזון איש והגרי"ז העמידו את כלל ישראל וכדו', (היו על אשכולות כבר)
והוא הביא כדוגמא שהיו עוד אנשים רבים שיש להם חלק בהעמדת כלל ישראל אחר השואה - את ר' יששכר שהוא מעמיד עולה של תורה בישיבות התיכוניות.

בנו של מו"ר זכה לשמש בקודש בישיבתו של ר' יששכר בשדרות, שמעתי ממנו שראה בעיניו איך שר' יששכר עלה לתורה וברך ברכות התורה בדמעות ממש - מדובר כמובן בסתם יום של חול..
גם שמע אותו קורא ברכות קר"ש בניגון של ימים נוראים.

פעם אחת לקח אותו ברכבו, והלכו לקחת את הרבנית מאחד ממשרדי הישיבה, ואז אמר ר' יששכר בפני הרבנית - אתה יודע כמה שפות שהיא יודעת! איך היא יודעת כל כך הרבה! כל זה לתת לה יחס וחיבה (זה היה ממש בשנותיו האחרונות)

פעם הייתי אצלו עם אחד מאנשי הצוות ודברו על אינטרנט ואמר תגיד להם שזה חמור מג' עבירות!!

פעם אחת באתי לביקור חג, וידענו שהוא אמור להיות ודפקנו ולא פתחו, ובסוף פתחו והתברר שאחד מבני משפחתו (בחור צעיר) היה אמור להעיר אותו למנחה, ונרדם, ובגלל זה הפסיד תפילה בצבור, וראיתי איך השתדל מאוד שירגיש בנח ולא הראה לו שמקפיד (למרות שזה בדיוק היה באחריותו)

לא יאומן מי שלא ראה לא ידע גודל עמלו בתורה מתוך חולי היה מזריק לעצמו אינסולין תוך כדי שיעור
מבהיל ממש

שוב פעם אחרת הייתי אצלו בביקור חג, ואמרו לי להציע קושיא לפניו, והצעתי קושיא שהובאה בעיון הפרשה בענין ברכת בדיקת חמץ והיה קשה על זה מבאר היטב בהלכות שחיטה, והצעתי הקושיא ולא הבין ושאל אותי אם אני בטו שכך אומר הבאר היטב, ואם ראיתי הבאר היטב בפנים ואמרתי לו שלא, ומשך בכתפיו. שוב המשכתי, ואמר אם לא מובן מה הענין לדבר על זה!
אחר כך בדקתי בפנים, כמובן שהוא צדק..
וכנראה שהשאלה נלקחה ממשמרת חיים, ושם זה הובא בשיבוש.

שייף נפיק כתב:לא יאומן מי שלא ראה לא ידע גודל עמלו בתורה מתוך חולי היה מזריק לעצמו אינסולין תוך כדי שיעור
מבהיל ממש

דווקא מזה לא הייתי מציע להתפעל. אנשים מן היישוב עושים את זה לעצמם גם באמצע ארוחה וממשיכים הלאה.

אבני גזית כתב:לא השאיר אחריו זש"ק, והיום יום פקודת שנתו.

מעניין הוא שיש גאון נוסף בנתיבות שנפטר באותו תאריך בדיוק. רבי שלמה מאזוז, מח"ס כרם שלמה על ריבית ושו"ת כסא שלמה ועוד. שימש כראב"ד ג'רבא, ושניהם נסתלקו באותו תאריך - כ"ה טבת.

אאל"ט היה דיין בג'רבא ולא ראב"ד.

אבני גזית כתב:

שייף נפיק כתב:לא יאומן מי שלא ראה לא ידע גודל עמלו בתורה מתוך חולי היה מזריק לעצמו אינסולין תוך כדי שיעור
מבהיל ממש

דווקא מזה לא הייתי מציע להתפעל. אנשים מן היישוב עושים את זה לעצמם גם באמצע ארוחה וממשיכים הלאה.

אני רואה שצדקתי שמי שלא ראה לא יבין..
באמצע שיעור כללי לקבל התקף ולהזריק ולחזור לשיעור
אני מתפעל.
כנראה מר עשוי מאבן גזית ותלמודו סדור עליו ואינו חושש לכלום.. שמעתתא בעי צילותא.. והוא היה בשיא הריכוז בתוך החולאים והייסורים הנוראים
גם נסע לחו"ל כמדומה שהוא צמוד לאינפוזיה ורופא כדי להציל את הישיבה

ככה זה היה נראה בהזרקת האינסולין

אני מביא כאן כמה תמונות שלא התפרסמו בשום מקום, של השיעורים בבית החולים. היה זה מחזה די שכיח שהיה מתאשפז בסורוקה שבבאר שבע, הישיבה היתה מוציאה אוטובוס לביה"ח, חדר הישיבות של הרופאים היה הופך להיות חדר שיעורים לכל דבר, הגר"י היה מופיע לבוש בפראק שתחתיו מציצה הפיג'מה, היד מחוברת לאינפוזיה, והשיעור... כרגיל. לפעמים היה נרדם קצת אבל מתעקש להמשיך. מי שראה את זה בעיניו, זכה להרגיש ולראות בחוש מהו 'אדם כי ימות באהל' - שיהיה ממית עצמו עליה. לא סיסמאות ולא קלישאות.
נ.ב. התמונות פרטיות.

אגב היאהרצייט יוצא בין שתי הילולות גדולות בנתיבות (הבבא סאלי והאביר יעקוב כמדומני).

פעם נזכרתי אחרי "יהללו" שאני המכובד ב"פתיחה", אז מיד רצתי מהר לארון הקודש ועליתי ישירות על הבמה של ארון הקודש לא דרך המדרגות המיועדות לכך. אחר כך הוא קרא לי והוכיח אותי "לא כך עולים לארון קודש"!!

ברוך דיין האמת: אלמנת 'אבי הדרום' נפטרה
אבל בנתיבות: הרבנית מאיר ע"ה רעייתו של הגר"י מאיר זצ"ל נפטרה לבית עולמה • לא הותירה אחריה זרע של קיימא
בחדרי חרדים
ברוך דיין האמת: הלכה לעולמה הרבנית מרת יהודית מאיר ע"ה אלמנת הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל ראש ישיבת הנגב נתיבות ומקים עולה של תורה והיה "אבי הדרום" והיא בת 85 בפטירתה.
מרת יהודית ע"ה נולדה באנגליה לאביה רבי יעקב מאייר ז"ל מחשובי קהילת עדת ישראל באנגליה. ובצעירותה למדה בסמינר בית יעקב לבנות באנגליה של הגאון הצדיק רבי יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל בעל ה'מקדש הלוי'. לאחר התאונה הגרעינית החמורה ב'אסון טשרנוביל' גידלה בביתה ילדים שהגיעו מאוקראינה ויחד עם בעלה חיזקו אותם וחלקם מכהנים כרבנים וראשי ישיבות.
הרבנית ע"ה עמדה כל חיי לימין בעלה הגדול הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל שנפטר בכ"ה טבת תשע"א והפריח את השממה הרוחנית בדרום.
לאחר נישואיה התמנה בעלה למגיד שיעור בישיבת עץ חיים בשווייץ. בהמשך נשלח על ידי רבו, מרן הרב מפוניבז' הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, לעיר קזבלנקה שבמרוקו, שם ייסד ישיבה גדולה ווסמינר חרדי לבנות, ולאחר מכן עבר לטנג'יר אך לאחר שלוש שנים גורש ממרוקו.
ממרוקו הגיע למקום שקט ונידח, עלום ומלא בקרוונים ויחד עם רעייתו הפך את העיירה נתיבות לעולם תורה עצום ומקיף בכל ישובי וערי האזור. במשך עשרות שנים הרביץ את תורתו בפני תלמידי הישיבה, ישיבת הנגב, והקים עוד מוסד ועוד אחד, לכל קהילה וקהילה. הוא לא הסתפק במהפך הרוחני, והראה דוגמה אישית כשעבר להתגורר בנתיבות, שהייתה אז מעברת עולים חדשה.
גם בתקופת חוליה של בעלה סעדה אותו ועמדה לימינו כל העת. הרבנית לא הותירה אחריה זרע של קיימא אך הותירה אחריה את אלפי תלמידי בעלה הגדול שהיה הייתה להם כמו אמא.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.

משולש כתב:ברוך דיין האמת: הלכה לעולמה הרבנית מרת יהודית מאיר ע"ה אלמנת הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל ראש ישיבת הנגב נתיבות ומקים עולה של תורה והיה "אבי הדרום" והיא בת 85 בפטירתה.
מרת יהודית ע"ה נולדה באנגליה לאביה רבי יעקב מאייר ז"ל מחשובי קהילת עדת ישראל באנגליה. ובצעירותה למדה בסמינר בית יעקב לבנות באנגליה של הגאון הצדיק רבי יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל בעל ה'מקדש הלוי'.ם.

כמובן שהוא טעות במפורסם, הואיל ורבי יששכר הוא בנו של רבי יעקב מאייר, ואילו אשתו הינה יהודית לבית פראגר

משולש כתב:לאחר נישואיה התמנה בעלה למגיד שיעור בישיבת עץ חיים בשווייץ. בהמשך נשלח על ידי רבו, מרן הרב מפוניבז' הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, לעיר קזבלנקה שבמרוקו, שם ייסד ישיבה גדולה ווסמינר חרדי לבנות, ולאחר מכן עבר לטנג'יר אך לאחר שלוש שנים גורש ממרוקו.
ממרוקו הגיע למקום שקט ונידח, עלום ומלא בקרוונים ויחד עם רעייתו הפך את העיירה נתיבות לעולם תורה עצום ומקיף בכל ישובי וערי האזור. במשך עשרות שנים הרביץ את תורתו בפני תלמידי הישיבה, ישיבת הנגב, והקים עוד מוסד ועוד אחד, לכל קהילה וקהילה. הוא לא הסתפק במהפך הרוחני, והראה דוגמה אישית כשעבר להתגורר בנתיבות, שהייתה אז מעברת עולים חדשה.
.

כידוע בכפר עזתה (כיום, נתיבות) לא היו קראוונים, רק צריפים. וידועה הבדיחה שכשהמשגיח רבי חיים פרידלנדר לימד בצריפי הישיבה את הספר 'דעת תבונות' שנכתב בדרך דו-שיח בין השכל והנשמה, התלמידים שרעדו מקור או הגירו זיעה מחום ושכלם הרפה התקשה בלימוד מעמיק זה, היו אומרים: 'אמר השכל: יצאה לי הנשמה...'

מראה כהנים כתב:

משולש כתב:ברוך דיין האמת: הלכה לעולמה הרבנית מרת יהודית מאיר ע"ה אלמנת הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל ראש ישיבת הנגב נתיבות ומקים עולה של תורה והיה "אבי הדרום" והיא בת 85 בפטירתה.
מרת יהודית ע"ה נולדה באנגליה לאביה רבי יעקב מאייר ז"ל מחשובי קהילת עדת ישראל באנגליה. ובצעירותה למדה בסמינר בית יעקב לבנות באנגליה של הגאון הצדיק רבי יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל בעל ה'מקדש הלוי'.ם.

כמובן שהוא טעות במפורסם, הואיל ורבי יששכר הוא בנו של רבי יעקב מאייר, ואילו אשתו הינה יהודית לבית פראגר

התפרסם (ביתד נאמן של יום שלישי?) שהרבנית ע"ה נולדה בגרמניה, ורק אחרי הפרעות המכונות (ע"י הנאצים) ליל הבדולח עברה עם משפחתה לאנגליה.
שם אביה היה רבי יהושע פרגר זצ"ל.
הג"ר יששכר מאיר זצ"ל הזכיר את שמות הורי הרבנית ע"ה בתחילת ספרו, ראה בתחילת ס' שכר שכיר על הש"ס חלק א'.

התפרסמו כאן מודעות אבל עם שם הוריה "מאיר" כנראה גם טעות.

הפלא ופלא, אפילו הישיבה שיסד רבי יששכר פירסמה מודעה על ההלוויה ובה רשמו: יהודית בת יהושע הלוי מאיר, כשרבי יששכר עצמו הנציח את מו"ח יהושע פרגר בלא להזכיר מילה מהיותו לוי ומהיותו 'מאיר'.

למישהו יש פתרון?

בחיפוש אחר יהושע הלוי פראגר, נתקלתי בהרב יהושע הלוי - ד"ר פריץ פרגר שהיה מנהל בית הספר היהודי בפיורדא (שנתייסד ע"י משפחת אויערבך שהוזכרו למעלה מצד רבי יששכר, יעויי"ש) מצ"ב מספר של הרב בנימין המבורגר הי"ו (בשורות אחרונות שבהערה 281)
וכמדומה שלזה כיוון רבי יששכר כשכתב (הובא לעיל) שחמיו עסק בחינוך ילדי ישראל. וצ"ע.

כמו"כ בספר צאצאי בעל האשכול, ניתן לראות שלאביה של יהודית מאיר אשת רבי יששכר קראו: פריץ שלמה פרגר.

ועדיין צ"ע

כעת תוקן חלקית...

שייף נפיק כתב-
כמה פעמים שמעתי מפיו על הזכות העצומה של ר' יששכר שחידש את 'המשרפות' הישיבות לסרוגים ותיכוניסטים הוא היה הראשון ממש בתחום, וישיבת אופקים (שכמה מרבניה היו תלמידיו המובהקים) וקרית מלאכי ועוד ועוד הכל מפירי פירותיו,

אגב זה, רציתי לשאול את היודעים האם הרושם הבא נכון- בין "שורפי" התיכוניסטים יש שני סוגים יש שעקר ענינם להכניסם לעולם התורה ולאו דווקא מתוך קנאות כנגד דעות הציבור הדתי לאומי ויש שקנאותם גרמה להם [או לפחות משמעותית בענין] יש הבדל בין מחנה בני תורה לבין הישיבות שהושפעו מר"ח גריינמן, או בין ר"י פרידמן לר' יששכר
או שמא אני טועה?