פורום אוצר החכמה

מישהו יודע האם "פיק" היה שם משפחתו? כינוי?
ומה עם "בערלין"? שם משפחה או שם עיר?

פיק - שם חותנו
ברלין - מקום מגוריו.

פיק היה כינוי חותנו, ר' וולף. קראתי בעבר שהיה זה למורת רוחו של ר' ישעיה שכינוהו בשם זה.

דראל כתב:פיק - שם חותנו
ברלין - מקום מגוריו.

ר' ישעיה היה גר בברעסלא. כמדו' שברלין הוא שם משפחתו.
היו גם עוד גדולים שנשאו שם זה, ר' נח"צ ברלין [שהוזכר בעבר], ואחיו ר' אברהם מאיר ברלין.

הג"ר צבי הירש ברלין ז"ל אב"ד לונדון נקרא כך עקב שכיהן בברלין כאב"ד או זה שמו מעולם? בנו שאול ברלין יוכיח.

ישבב הסופר כתב:הג"ר צבי הירש ברלין ז"ל אב"ד לונדון נקרא כך עקב שכיהן בברלין כאב"ד או זה שמו מעולם? בנו שאול ברלין יוכיח.

כמדו' ע"ש רבנותו בברלין.

בור הגולה כתב:

דראל כתב:פיק - שם חותנו
ברלין - מקום מגוריו.

ר' ישעיה היה גר בברעסלא. כמדו' שברלין הוא שם משפחתו.
היו גם עוד גדולים שנשאו שם זה, ר' נח"צ ברלין [שהוזכר בעבר], ואחיו ר' אברהם מאיר ברלין.

ר' ישעיה ואביו ר' ליב גרו תקופה מסוימת בברלין ומכאן כינויו.

איש_ספר כתב:

בור הגולה כתב:

דראל כתב:פיק - שם חותנו
ברלין - מקום מגוריו.

ר' ישעיה היה גר בברעסלא. כמדו' שברלין הוא שם משפחתו.
היו גם עוד גדולים שנשאו שם זה, ר' נח"צ ברלין [שהוזכר בעבר], ואחיו ר' אברהם מאיר ברלין.

ר' ישעיה ואביו ר' ליב גרו תקופה מסוימת בברלין ומכאן כינויו.

הנני להרחיב קצת את דבריו הקצרים של רבינו אי"ס, אביו של הגרי"פ, היה ר' ליב מוכיח. עליו נכתב בכמה מקומות, אולי בהמשך אעלה.

ראיתי בהגהותיו שמביא דברים יפים בשם אביו, למשל בהגהותיו על נוסח התפילה שנדפסו בשלהי סידור אוצר התפילות ח"ב

איש_ספר כתב:פיק היה כינוי חותנו, ר' וולף. קראתי בעבר שהיה זה למורת רוחו של ר' ישעיה שכינוהו בשם זה.

מה היה שם המלא של חותנו? וכי "פיק" היה שמו של חותנו או כינויו?

כותב כתב:

איש_ספר כתב:פיק היה כינוי חותנו, ר' וולף. קראתי בעבר שהיה זה למורת רוחו של ר' ישעיה שכינוהו בשם זה.

מה היה שם המלא של חותנו? וכי "פיק" היה שמו של חותנו או כינויו?

כינוי שם משפחתו.

ר' ישעיה פיק זצ"ל נלב"ע ב-ה' באייר. ונהגו במקומותינו לא לומר תחנון ביום פטירתו.

שלום כתב:ר' ישעיה פיק זצ"ל נלב"ע ב-ה' באייר. ונהגו במקומותינו לא לומר תחנון ביום פטירתו.

כמוהו גם ר' מאיר אוירבך בעל אמרי בינה, רבה של ירושלים, ששניהם לא זכו ובב"ב המעתירה מקפידים להגיד תחנון דווקא ביום פטירתם.

דראל כתב:

שלום כתב:ר' ישעיה פיק זצ"ל נלב"ע ב-ה' באייר. ונהגו במקומותינו לא לומר תחנון ביום פטירתו.

כמוהו גם ר' מאיר אוירבך בעל אמרי בינה, רבה של ירושלים, ששניהם לא זכו ובב"ב המעתירה מקפידים להגיד תחנון דווקא ביום פטירתם.

שניהם לא נמנו על תלמידי הבעש"ט ולא כיהנו באדמורו"ת, כך שבלא"ה היו אומרים.
הוראתו של מרן החזו"א בב"ב המעטירה, היה לומר תחנון גם בעת שישנו בעל ברית או סנדק בבית הכנסת.

.

הנה מהנדפס ב'ישורון' החדש עמ' תטו, בענין משפ' הג"ר ישעיה פיק בערלין זצ"ל.

בור הגולה כתב:הנני להרחיב קצת את דבריו הקצרים של רבינו אי"ס, אביו של הגרי"פ, היה ר' ליב מוכיח. עליו נכתב בכמה מקומות, אולי בהמשך אעלה.

ר' ליב מוכיח מנו"כ בפרשבורג, נוסח מצבתו:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=25

ידוע שהג"ר ישעי' פיק ז"ל היה נוהג לרשום חידושיו באמצעות סימנים שונים על גליוני ספריו.

ושמעתי, שהוא היה הראשון לעשות סימני נקודה ונקודתיים כדי לציין העמודים בגמרא, כגון סנהדרין ב. במקום סנהדרין ב' ע"א.

אשמח למקורות בענין כתיבת חידושיו ע"י סימנים, ובפרט בענין שמועה השנית הנ"ל.

כותב כתב:ידוע שהג"ר ישעי' פיק ז"ל היה נוהג לרשום חידושיו באמצעות סימנים שונים על גליוני ספריו.
ושמעתי, שהוא היה הראשון לעשות סימני נקודה ונקודתיים כדי לציין העמודים בגמרא, כגון סנהדרין ב. במקום סנהדרין ב' ע"א.
אשמח למקורות בענין כתיבת חידושיו ע"י סימנים, ובפרט בענין שמועה השנית הנ"ל.

בנוגע לשמועה השנייה, בדוק נא ב'מסורת הש"ס' בדפוסים שקדמו לגרי"פ. כמה מהם מצויים באוצר.

במהדורות הש"ס שבאוצר שקדמו להגרי"פ, שיש בהם מסורת הש"ס [בזל, פפד"א], לא נרשם העמוד רק הדף. וכן בדפוסים ישנים הנמצאים בה"ב לא נרשם העמוד.

נוטר הכרמים כתב:

דראל כתב:

שלום כתב:ר' ישעיה פיק זצ"ל נלב"ע ב-ה' באייר. ונהגו במקומותינו לא לומר תחנון ביום פטירתו.

כמוהו גם ר' מאיר אוירבך בעל אמרי בינה, רבה של ירושלים, ששניהם לא זכו ובב"ב המעתירה מקפידים להגיד תחנון דווקא ביום פטירתם.

וראתו של מרן החזו"א בב"ב המעטירה, היה לומר תחנון גם בעת שישנו בעל ברית או סנדק בבית הכנסת.

מי שזוכר את בני ברק בתקופתו של החזו''א יודע שמפלגת המזרחי היתה חזקה בעיר לא פחות מאגודה ופועלי אגודה ביחד וובבית כנסת הגדול
הם היו השולטים ורה''ע הי' מר משה בנגו ממזרחי ורוב החסידים בעיר היו בוחרים בעד מזרחי ופאג''י .ובכלל רוח הקנאות לא הי' רוח מצוי' בכלל

חכם באשי כתב:

כותב כתב:ידוע שהג"ר ישעי' פיק ז"ל היה נוהג לרשום חידושיו באמצעות סימנים שונים על גליוני ספריו.
ושמעתי, שהוא היה הראשון לעשות סימני נקודה ונקודתיים כדי לציין העמודים בגמרא, כגון סנהדרין ב. במקום סנהדרין ב' ע"א.
אשמח למקורות בענין כתיבת חידושיו ע"י סימנים, ובפרט בענין שמועה השנית הנ"ל.

בנוגע לשמועה השנייה, בדוק נא ב'מסורת הש"ס' בדפוסים שקדמו לגרי"פ. כמה מהם מצויים באוצר.

מצאתי במבוא לש"ס עוז והדר (ובודאי לקחו המדפיסים 'פטנט' זו מהגר"י פיק עצמו, שהם העתיקו המ"מ מהגמרות שלו, וכן ניתן לראות בכל ספרי הגרי"פ שמשתמש בהמצאה זו):

דברי הגה"ק מקאמארנא בנתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ו' או' י"א

וצריך אני לגלות לבי ולהתנצל לפני אחי על שכתבתי בספרי נצר חסד על פרקי אבות "ראה מה סופו של חכמי ברלין פראג המבורג" וכי חשוד אני בעיניכם חלילה שהיה כונתי על תלמידי ותלמידי תלמידיהם של הצדיקים חלילה חלילה לי מזה, וחס לזרעא דאבא, כי ר' ישעיהו הצדיק אמרו עליו משם מרן שאלו היה זכות בדור שהקדוש ר' ישעיה פיק ישמש את מרן הר"י בעש"ט, בצדקתם היה הגאולה לישראל, וכי על הגאון אמת ששבחו לא זז מפי בכל עת מופת הדור, רבינו יחזקאל, וסיפר לי איש אמת שהיה רגיל להיות אצלו בפראג בימים נוראים והיה לפניו איזה דין ומשפט בין שני גדולי העיר והלך אחד לשר העיר שישלח אחר הרב שיזכה אותו כדין ושלח ואמר לו זכה את זה בדין והשיב אני אפסוק כדת תורת אמת ולקח השר קנה שריפה ואמר אני יורה בך את זה אם לא תשמע לי וגילה את לבו ואמר ירה בי ואני לא אזוז מן אשר צינני השם אלקי ועל ידי נס ניצל שלא הרגו, או על גאון עוזינו איש אלקים רבינו יהונתן שזכה למדריגת גילוי אליהו, ושבחו מי ימלל, והלואי שאהיה עפר תחת כפות רגליו, אל נא אחי תרעו והלא כונתי גלוי לכל רואי השמש ואין להאריך.

ישבב הסופר כתב:ראיתי בהגהותיו שמביא דברים יפים בשם אביו, למשל בהגהותיו על נוסח התפילה שנדפסו בשלהי סידור אוצר התפילות ח"ב

נזכרתי מה הוא מביא בשם אביו ר' לייב זצ"ל מאום יפה, והוא הסבר נאה למנהג 'מגדיל' בחול ו'מגדול' בשבת, שהביא בהגהותיו לסידור אוצר התפילות בשם אביו דאחז"ל (שבת קט"ו.) שאין קורין בכתובים בשבת מפני ביטול ביהמ"ד, אבל בנביאים לית לן בה. והנה כל שאר הפסוקים מתהילים אי אפשר לנו לשנות את סדר התפילה מחמת האיסור לקרות בכתובים, אבל יצא פסוק 'מגדיל' שבתהילים שאפשר להחליפו ולומר פסוק 'מגדול' שבשמואל.
(ודלא כדבריו הידועים של ר' ברוך אפשטיין)

אחותו של הג"ר ישעי' ברלין-פיק היתה הרבנית המפורסמת מרת קרינדל אשת ר' יוסף שטינהרט מפיורדא בעל זכרון יוסף, היא היתה אשה מלומדת ובהספר 'הישיבה מפיורדא' שי"ל זה לא מכבר הקדיש המחבר פרק מיוחד בשבילה ומועמדה בפיורדא והישיבה דשם עם תמונת מציבתה בפיורדא.

כותב כתב:ידוע שהג"ר ישעי' פיק ז"ל היה נוהג לרשום חידושיו באמצעות סימנים שונים על גליוני ספריו.

ושמעתי, שהוא היה הראשון לעשות סימני נקודה ונקודתיים כדי לציין העמודים בגמרא, כגון סנהדרין ב. במקום סנהדרין ב' ע"א.

אשמח למקורות בענין כתיבת חידושיו ע"י סימנים, ובפרט בענין שמועה השנית הנ"ל.

בהקדמת "אוצר בלום" - ציוני הגר"י פיק לעין יעקב (עמ' XXVII בעין יעקב ד' וילנא מצוי באוצר), כותב:

גם נתתי מהלכים בין העמודים, ויהיו נקודים, זכרך שבניקוד כזה . תדע שהוא עמוד א' וכשתראה שתי נקודות כזו : תדע כי הוא עמוד ב'.

אולם מדפיסי וילנא עדיין לא היו בשלים אז לחידוש זה, והם מציינים בהערה:

א"ה ואנחנו הדפסנו ע"א וע"ב מפני שבמשך הזמן יתקלקלו הנקודות ויהי' מב' נקודות נקודה אחת.

רק בהדפסת הש"ס הם כבר היו כנראה בשלים לזה, כנראה אחרי שאחרים קדמום ואימצו את הרעיון של הגר"י פיק כפי הקטע המועתק לעיל מהמבוא של עוז והדר.

מה שקצת מפליא הוא, שהעין יעקב שבאוצר מדפוס וילנא הוא משנת תרפ"ג הרבה אחרי הדפסת הש"ס כאשר כבר היו רגילים להדפיס נקודות, מסתבר שזו הדפסה חוזרת והמקורי נדפס הרבה קודם, ואכן לפי תאריך חתימת ההקדמה הוא נדפס בתרמ"ג, ואולי נפלה טעות בתיארוך של בעלי האוצר (גי' 6).

תודה על הידיעה מהקדמת אוצר בלום, שהגרי"פ כתב בעצמו.

עין יעקב ד' ווילנא תרי"ז עדיין לא נדפס הציונים http://www.hebrewbooks.org/47602.

ובדפוס המצוי באוצר, חתמו המדפיסים: שנת "ראה דבריך טובים ונכחים" (= תרמ"ג) לפ"ק, אף שבשער כתוב תרפ"ג [ראה כאן: http://www.hebrewbooks.org/47606.]

כותב כתב:ובדפוס המצוי באוצר, חתמו המדפיסים: שנת "ראה דבריך טובים ונכחים" (= תרמ"ג) לפ"ק, אף שבשער כתוב תרפ"ג [ראה כאן: http://www.hebrewbooks.org/47606.]

אם כן, אין זו טעות של בעלי האוצר, וכנראה הנכון כאפשרות הראשונה שהעליתי, שנדפס לראשונה בתרמ"ג, והדפסה חוזרת בתרפ"ג, אז שינו רק את תאריך ההדפסה, ולא את תאריך חתימת ההקדמה.

וכן כתוב בבית עקד ספרים, עין יעקב אות 47: שם [ווילנא] תרמ"ג-ד (ועוד פעמים שונות מן הטפוסים).

כותב כתב:וכן כתוב בבית עקד ספרים, עין יעקב אות 47: שם [ווילנא] תרמ"ג-ד (ועוד פעמים שונות מן הטפוסים).

"מן הטפוסים": באותם שנים לא היה עדיין צילום אופסט, מה בכל זאת עשו?
הרי את העופרת התיכו מחדש בגמר השימוש, אחרי כל הדפסת גליון, לשמור עופרת עבור ספר שלם בפרט כזה עב כרס בעל כמה כרכים היה סיפור יקר מאד.
הפתרון היה, שהדפיסו כל גליון לתוך טבלת עץ ששמרה את צורת העופרת מאטריצען בלעז, כשרצו להדפיס מחדש, פשוט יצקו שוב עופרת לתוך העץ והוא קיבל את צורת העופרת המקורית, כך יכלו להדפיס מחדש.
אני מניח, שלוחות אלו מכנה אותם העקד "טפוסים".

אמנם ראיתי בכמה ספרים, שמכנים מאטריצען את לוחות העופרת, אך ראה "הלכה למשה" לר' שלמה גאנצפריד עמ' עה, שמבאר כנ"ל ומכנה זאת מאטריצין, אלא שבמקום עץ כפי הידוע לי, הוא כותב נייר עבה. כיון שקצת קשה להניח שמתיכים עופרת על נייר והיא מקבל צורות מדויקות, אני מניח שאף הוא כונתו לוח עץ.

איש_ספר כתב:

בור הגולה כתב:

דראל כתב:פיק - שם חותנו
ברלין - מקום מגוריו.

ר' ישעיה היה גר בברעסלא. כמדו' שברלין הוא שם משפחתו.
היו גם עוד גדולים שנשאו שם זה, ר' נח"צ ברלין [שהוזכר בעבר], ואחיו ר' אברהם מאיר ברלין.

ר' ישעיה ואביו ר' ליב גרו תקופה מסוימת בברלין ומכאן כינויו.

'ברלין' הוא כינוי משפחתו של חותן אביו- רבי לייב מוכיח אשכנזי, שהחליף משפחתו לברליו לכבוד חותנו ובנו הגר"י המשיך עם שם זה ואף הוסיף לכבד את חותנו ג"כ בשם משפחתו [של חותנו-פיק]

מיללער כתב:

בור הגולה כתב:הנני להרחיב קצת את דבריו הקצרים של רבינו אי"ס, אביו של הגרי"פ, היה ר' ליב מוכיח. עליו נכתב בכמה מקומות, אולי בהמשך אעלה.

ר' ליב מוכיח מנו"כ בפרשבורג, נוסח מצבתו:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=25

נוסח המצבה שלמעלה ממנו הוא של אביו רבי מרדכי מוכיח אשכנזי ממדינת עלזס, וגם משמו מביא נכדו הגרי"פ ד"ת בהפלאה שבערכין ערך דיוקן.
[י"א שרבי מרדכי מוכיח היה חתנו של המהר"ם שיף, אבל אינו כן.]

כותב כתב:

חכם באשי כתב:

כותב כתב:

מצאתי במבוא לש"ס עוז והדר (ובודאי לקחו המדפיסים 'פטנט' זו מהגר"י פיק עצמו, שהם העתיקו המ"מ מהגמרות שלו, וכן ניתן לראות בכל ספרי הגרי"פ שמשתמש בהמצאה זו):

untitled.JPG

יצויין כי רבי יוסף מייא הנ"ל היה חתנו של הגרי"פ והוא הו"ל את כתביו.

איש_ספר כתב:פיק היה כינוי חותנו, ר' וולף. קראתי בעבר שהיה זה למורת רוחו של ר' ישעיה שכינוהו בשם זה.

ראה בספר כאור נגה [url][/url]http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23805&st=&pgnum=45 ובספר אגרת רשפי קשת http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44513&st=&pgnum=8

ר' ברוך עפשטיין (תוספת ברכה בראשית עמ' 264) מביא ווארט "בשם אשה חכמה אחת (אחותו של רבי ישעיהו ברלין)".

מיללער כתב:אחותו של הג"ר ישעי' ברלין-פיק היתה הרבנית המפורסמת מרת קרינדל אשת ר' יוסף שטינהרט מפיורדא בעל זכרון יוסף, היא היתה אשה מלומדת ובהספר 'הישיבה מפיורדא' שי"ל זה לא מכבר הקדיש המחבר פרק מיוחד בשבילה ומועמדה בפיורדא והישיבה דשם עם תמונת מציבתה בפיורדא.

[באדיבות "מיני ומינך" באשכול אחר]

לייטנר כתב:ר' ברוך עפשטיין (תוספת ברכה בראשית עמ' 264) מביא ווארט "בשם אשה חכמה אחת (אחותו של רבי ישעיהו ברלין)".

מובא בספרו מיני תרגומא

לייטנר כתב:ר' ברוך עפשטיין (תוספת ברכה בראשית עמ' 264) מביא ווארט "בשם אשה חכמה אחת (אחותו של רבי ישעיהו ברלין)".

למה נקראה דרך כלל ע"ש אחיה ר' ישעיה ולא ע"ש בעלה ר' יוסף שטיינהרט היה מגדולי הדור אף הוא?

וירטואלי כתב:

לייטנר כתב:ר' ברוך עפשטיין (תוספת ברכה בראשית עמ' 264) מביא ווארט "בשם אשה חכמה אחת (אחותו של רבי ישעיהו ברלין)".

למה נקראה דרך כלל ע"ש אחיה ר' ישעיה ולא ע"ש בעלה ר' יוסף שטיינהרט היה מגדולי הדור אף הוא?

גם בשו"ת זכרון יוסף לבעלה זצ"ל מביא מאשתו מרת קריינדל, אך כנראה שאחיה הנ"ל התפרסם יותר . וזיל קרי בי רב הוא...

רבי משולם איגרא מטיסמניץ שהיה לימים רבה של פרשבורג (ברטיסלבה) לפני החת"ס, כשהיה בן 15 נשא ונתן בעניין מסוים עם רבי ישעיה פיק-ברלין, ובהזדמנות מסוימת הגיע לרבי ישעיה גביר מעיירתו של רבי משולם ושאלו רבי ישעיה על צעיר בשם משולם איגרא והתברר שהוא היה אמור להיות חותנו וביטל את השידוך וכשהבין במי מדובר התעלף. רבי ישעיה עוררו מעלפונו והגביר הזה סיפר לו את סיפור השידוך וביטולו ואז אמר לו רבי ישעיה שאם הוא ביער את הקודש מן הבית והוציא מביתו את אותו הנער, עליו להתעלף פעם שנית...
סיפור השידוך הראשון שלו שהתבטל היה שמקום שבו היו אמורים להיחתם התנאים היה קפה (וסוכר וחלב וכפיות)ו מפני שרבי משולם (אז בן 13) היה ממשפחה ענייה מרודה ולא ראה קפה לא ידע מה זה. הוא חשב מה אוכלים קודם ושקל בדעתו שמפני שהיום קודם ללילה יאכל את הבהיר (הסוכר) לפני הכהה (הקפה) ומפני שמוצק קודם לנוזל (לא זוכר לאיזה עיקרון הלכתי הוא קישר לזה) ישתה את החלב לאחריהם וכך עשה ובסוף השתמש בכפית כדי לאכול את המשקע שנשאר מהקפה. הכלה המיועדת ראתה זאת ובכתה ורצה לאמה שבכתה גם היא ובאה האם לבעלה ודרשה במפגיע שהשידוך יתבטל. אמר לה בעלה שהנער משולם הוא ספר תורה מהלך, אז אמרה האם (ואולי הבת, הכלה מיועדת) שס"ת שמים בארון ולא מתחתנים עימו ובסופו של דבר נאלץ אותו גביר להסכים לביטול השידוך ולאחר כשנתיים ביקר לעניין מסוים אצל רבי ישעיה פיק-ברלין והמשך המעשה כמופיע לעיל.
החת"ס אמר על רבי משולם ששני ידיו כשני ספרי תורה.