הגה"ק בעל שפת אמת זי"ע
פורסם: ד' ינואר 12, 2011 8:07 am
לרגלי יום השנה לפטירת מרן בעל שפת אמת מגור זי"ע לפני יומיים, קבלתי באופן אישי הרשימות דלהלן, בצירוף מעט פרטים לדמותו של בעל הזכרונות. לא הצלחתי לאתר את השולח ע"מ לקבל רשות מפורשת לפרסמם כאן, אם כי היה כתוב על הקובץ שהוא לפרסום. מחמת נימוק זה, ובצירוף העובדא כי מדובר בעלים בודדים מתוך ספר שלם, התרתי לעצמי להעלותם כאן לזיכוי הרבים. כמובן כל הזכויות שמורות.
רשימה מדיבורי ר' חיים יצחק שוירץ ז"ל שנפטר לפני כשנה.
הוא היה יהודי תל אביבי מקורי. גדל בוורשה בצל סבו ר' שלמה'לה אלתר אחיו הצעיר של השפ"א, כילד עלה ארצה וזכה לשמש את הרב הקדוש מויערושוב בערוב ימיו וכן היה לו חברותא עם החסיד המופלא ר' הניך ברלינסקי . היה בור סוד שאינו מאבד טיפה, אוצר בלום ועסיסי של תורה, אמרות, פנינים, חסידות עמוקה וקלילה, בקיצור – הכל. יהודי מלא חוש הומור שהיה תענוג לשבת אתו.
נכדיו מוציאים מדי שבוע באופן לא רשמי, רשימה פנימית מהפנינים שהיו שגורים על לשונו, ואנשים מתמוגגים ע"ז.
בעז"ה בבוא היום יצא כספר כנראה.
מרן ה'שפת אמת' זי"ע
רבנו בעל ה'שפת אמת' נולד בשנת תר"ז, וכשנפטר הרבי מקאצק (בשנת תרי"ט) הי' אך בן 12 שנים, אמנם כל ימיו אחז עצמו כחסיד ותלמיד בית קאצק, והיה מכבד את צאצאיו של הרבי מקאצק באומרו "איך בין א קאצקע'ר תלמיד".
מסופר בפי זקני החסידים שכשהיה השפ"א בילדותו בראש השנה בקאצק, קרא לו הרבי מקאצק לאחר תפילת שחרית קודם התקיעות ונתן לו יין לעשות קידוש, באומרו לו: 'זיי נישט קיין פרומער...' כשראה אותו מקדש ואוכל אמר לו: "הסבא צודק במה שהוא אומר עליך".
פעם ראה השפ"א את החסיד המפורסם ר' בן ציון אוסטרוב'ער ז"ל משוחח עם פרחי החסידים, שאל אותו על מה מדברים, ואמר שמספרים על הרבי מקאצק זי"ע. הגיב השפ"א בזה"ל: "א מלאך האט זיך געדרייט אין די וועלט!" (=מלאך הסתובב בעולם הזה).
דביקותו ברבי מקאצק היתה ללא סייג, ואף החזיק במה שנהגו בקאצק. וכך סיפר החסיד ר' בעריש שיינהרטן ז"ל המכונה 'בעריש לאדז'ער' שהיה בסוף ימיו בת"א: שנים רבות היה החסיד רבי בן ציון אוסטרובר ז"ל מביא לרבותינו הקדושים את התרנגול ל'כפרות', כן היה אצל הרבי מקאצק, החיהרי"ם, והרבי ר' העניך. בשנה הראשונה להנהגתו של השפ"א נכנס אל הקודש, אך השפ"א סירב לעשות כפרות על תרנגול. אמר ר' בן ציון: הלא הרבי ר' העניך נהג כך, הגיב השפ"א: "עהר איז געווען א פרומער". שאל שוב הרי זקינו החיהרי"ם גם נהג כך, א"ל "עהר איז אויך געווען א פרומער". אמר רב"צ הרי גם בקאצק נהגו כך, שאל השפ"א האם גם בטומשוב (שם התגורר בתחילת הנהגתו והנהיג בדרך חריפה יותר) או רק בקאצק? אמר רב"צ שאינו יודע. ציוה עליו השפ"א שיצא ויברר אצל זקני החסידים. יצא רב"צ לברר וחזר לומר לשפ"א שאכן נהג כך גם בטומשוב. כששמע זאת אמר לו על אתר: "נו ברענג שוין אהער דעם האן..." (=הבא כבר את התרנגול...)
מעניין לציין, שאף רבי שלמה'לי אלתר זצ"ל - אחיו הצעיר של השפ"א - התבטא לנכדיו: "אני מחזיק את עצמי ל'קאצק'ער חסיד', אף שהייתי אך בן 4 שנים כשנפטר הרבי מקאצק, ואף פעם לא נסעתי אליו, מ"מ הרי אבי וזקני בודאי הזכירו את שמי לפניו ב'קוויטל', א"כ הרי אני אחד מחסידיו..."
לאחר פטירת הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע (י"ח אדר תר"ל), התמהמה השפ"א מלקבל ע"ע את ההנהגה ולא קיבל חסידים וכדו'. בעיר טיקטין היו כמה חסידים שקמו ונסעו לגור להכנס לשאול האם עליהם לחפש רבי אחר. משנכנסו לקודש פנימה בטרם שאלו שאלתם, פתח השפת אמת ואמר: נאמר בפסוק שאליעזר עבד אברהם ביקש "ועשה חסד עם אדוני אברהם" ואמרו במדרש 'אף אברהם אבינו שהחסד מתגלגל בשבילו בעולם נצרך לחסד'. ותמוה הרי אליעזר היה עבדו של אברהם והיה לו לתלות במעשיו הטובים של רבו, ומדוע ביקש בדרך חסד? התירוץ הוא - אמר ה'שפת אמת' - שאליעזר היה חסיד של אברהם יתר על המידה וכששמע תמיד את אאע"ה אומר על עצמו "ואנוכי עפר ואפר", האמין לזה בתמימות לכן ביקש 'ועשה חסד עם אדוני…' כששמעו זאת הבינו מיד כוונתו ויצאו כלעומת שבאו. (מפי החסיד ר' יהושע ארנרייך ז"ל המכונה 'יהושע קעלצער' ששמע מפי החסיד ר' אברהם טיקטינער). ויש לציין שבספר 'שפת אמת' חיי שרה תרל"ב (בתחלת הנהגתו) מתייחס ג"כ לשאלה זו ומתרץ באופן דומה.
השפ"א הסתיר עצמו מאוד אף מבני משפחתו, אך הם השתדלו לעקוב אחריו, פעם ראה השפ"א שבנו ר' נחמי' מעיין בכתביו… אמר לו: כתוב בתורה 'ויאמר אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך', מהו הלשון 'פן'? אלא כעת לא חשד ביהודים שיעשו משהו, אך חשש פן בעתיד אצא למלחמה עמכם ואז תדעו כל הסודות והדרכים שבארצי... (ורמז בזה שלא יעיינו בסודותיו).
השפ"א פירש את הפסוק בתהלים: 'טוב איש חונן ומלוה' – אדם שרוצה להלוות כסף לאחרים, 'יכלכל דבריו במשפט' – יכלכל הכנסותיו והוצאותיו שיהיו כשורה, ואם ישארו לו מעות יכול להלוותם...
בדומה לכך סיפר זקננו הרה"ח ר' יעקב מרדכי שוירץ ז"ל ששמע מהמשמש של הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטנין, ששמע מרבו על הפסוק: 'בפרוע פרעות בישראל' – קודם כל צריך האדם להחזיר חובותיו, ורק אח"כ 'בהתנדב עם' – יכול לנדב צדקות, ולא להיפך…
חסיד אחד התאונן לרבו השפ"א על חוסר פרנסה, אמר לו: וכי מה אעשה, הרי הפסוק אומר "לי הכסף ולי הזהב אמר ה'", ופי' הרבי ר' בונים מפשיסחא שהכסף והזהב (כביכול) מונחים אצל השי"ת ממש, ואין אף א' יכול ליקח מהם לבדו אפי' פרוטה אחת...
סיפר זקננו רבי שלמה'לי אלתר זצ"ל אחיו הצעיר של השפ"א: פעם שאלתי את הרבי השפ"א, מדוע בימי צעירותי הרגשתי יותר התלהבות בתורה ובעבודת ה', מאשר בשנים המאוחרות יותר, השיב השפ"א: "עכשיו זה חשוב יותר, כי זה יותר אמיתי!"
סיפר רבי שלמה'לי: 'א גוטע יוד געט זיך אלע מאל אן עצה' (=רבי מוצא בכל מצב שהוא דרך לישועה), פעם הבריח א' החסידים סחורה אסורה, והשלטונות העמידוהו לדין. בא החסיד לרבו השפ"א בשברון לב שיעתיר בעדו שלא יענש, שאלו השפ"א: מה באמת היה?! השיב החסיד: האמת היא שעברתי על החוק… אמר השפ"א: 'כיון שזו האמת, עם אמת אין להם שייכות!' (=כי חותמו של הקב"ה אמת). ובדרך זו נושע.
[יש לציין לדבריו בספר 'שפת אמת' סוכות תרנ"ה שכותב: 'כאשר הגידו בשם הרבי מלובלין ז"ל כי מי שיודע שאינו כלום, יש לו אחיזה בהקב"ה מצד הכרת האמת'. וכן ב'רמתים צופים' (עמ' 82 אות ס') מביא זאת בהרחבה. ובספר 'מאמרי שמחה' (אות כ') מביא שהרבי מלובלין אמר: העולם אומר 'אפגירעכנט איז האלב באצאלט', וכן בחשבון הנפש כשיודע ערכו הוא כבר במצב טוב, ושאלו הרבי ר' בונים הטעם, והשיב במשל לא' שהבריח סחורה אסורה, אם מניחים על הסחורה חותם המלך נהיית כשירה, כמו"כ המכיר ערך עצמו באמת, נקרא עליו שם ממ"ה הקב"ה אשר חותמו אמת וא"כ נעשה כשר. ובסיפור שהבאנו לעיל מהשפ"א נתקיים בפועל המשל הנ"ל והסחורה הוכשרה ע"י מידת האמת!]
הרה"ח יעקב וידסלבסקי (אביו של ר' העניך) היה גביר גדול, ופעם בנוכחות השפ"א אמר "לחיים" ללא שתיית משקה, הגיב השפ"א: 'לחיים ללא משקה הרי זה כמו עשיר ללא כסף...' לאחר תקופה קצרה ירד מנכסיו.
הרב החסיד רבי ישראל ליבל'ה מורגנשטרן זצ"ל היה בנו של רבי בנימין מקאצק (חתן הרא"מ בן החיהרי"ם), והאמרי אמת התבטא עליו שיכל לנהל עדה של 10,000 חסידים. כשנולד בנו קרא שמו 'בנימין' על שם אביו. שאל אותו השפ"א: הרי אביך נפטר צעיר? ענה רבי ישראל ליבל'ה: משום כיבוד אב שרי דהרי כתיב 'למען יאריכון ימיך'. לאחר שנים כשהי' אברך צעיר נפטר בפתאומיות בהיותו במקוה. ויהי לפלא!
בענין זה: ר' הלל קלמרסקי ז"ל התייתם בגיל צעיר מאד. כשנולד בנו שאל את ה'אמרי אמת' האם לקרוא לו ע"ש אביו כי נפטר צעיר. ענה הרבי בלשון קדשו: 'קען הער דען נישט לעבען לענגער?...' (=וכי אינו יכול לחיות יותר ממנו) ובאמת קרא לו 'פנחס' ע"ש אביו, ונפטר לאחרונה בגיל קרוב לשבעים.
הבית ישראל סיפר פעם בשמחה אצל מו' ר' לייבל היינה: השפ"א השתתף בחתונה שהתקיימה בגור, ועמדו סביב שורות של חסידים ונסמכו על היושבים בסעודה. אמר השפ"א לעומדים שלא ישענו עליהם, ובתוך כך אמר לאחד היושבים (כמתנצל): טבע החסידים שנשענים על 'ערליכע יודען'... ענה הלה: וכי אני 'ערליכע יוד'? השיב השפ"א בחיוך: 'לכן אמרתי שלא ישענו עליך...'
בני השפ"א עקבו מאוד אחרי כל תנועה ותנועה של הרבי, וסיפר מו' רבי שלמה יוסקוביץ ז"ל ששמע מהרה"ק רבי מענדל מפאביניץ זצ"ל שהשפ"א התפלל כל יום ביחידות תפילת שחרית, ופעם הציץ מחור הדלת וראה את אביו השפ"א שוכב בפשוט ידים ורגלים ואומר "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי". (יש המספרים שרבי בן ציון ז"ל ראהו כך באומרו פסוק ראשון של קריאת שמע).
מו' ר' שלמה יוסקוביץ ז"ל היה חתנו של ה'אמרי אמת' בשנתיים האחרונות לחיי השפ"א, וזכה להשתתף בשיעור שלמד השפ"א עם בניו. סיפר ר' שלמה: בשעת השיעור לא יכל אף אחד להכנס', חוץ מקצבי העיר אם היה להם שאלת הריאה וכדו' היו רשאים להכנס, כיון שהשפת אמת היה הרב של עיירת גור. אך אם היה מגיע מברק דחוף הכניסו והגישו לרבי, הוא הביט בזה לרגע והמשיך בשיעור כרגיל. פעם אחת יצא השפ"א באמצע השעור לרגע, הביטו בניו בטלגרמות שהגיעו וראו שכתוב שם דברים נוראים ביותר, ומאוד התפעלו כיצד השפ"א ראה זאת ברגע אחד והמשיך בשיעור כאילו לא אירע דבר!
תקופה לאחר נישואיו של ר"ש יוסקוביץ, תפש השפ"א בגארטל שלו ואמר לו בענין חסידות וקדושה: 'אין אנהייב איז זייער שווער, כל התחלות קשות, אבער שפעטער איז דאך אזוי זיס… אזוי זיס…'
עוד סיפר מו' ר' שלמה יוסקוביץ: כל תנועותיו של השפ"א היו מדודות מאוד, כשקיבל את הקהל ל'נטילת שלום' היו נוגעים רק בקצה ידו, ואם רצה לקרב מישהו נתן לו יד שלימה. כשהגיע רב ורצה לכבדו, היה קם ממקומו ופוסע פסיעה אחת לעברו.
פעם יצא השפ"א לברית מילה, וראה את החסיד הנודע רבי פינטשע פילצ'ער משוחח עם קבוצת חסידים, שאל אותו על מה מדברים? השיב: על מרן ה'חידושי הרי"ם'. לאחר זמן מה כשחזר לביתו ראה שהם עדיין משוחחים, פנה לרבי פינטשע ואמר: 'גם אני הסתובבתי אצל הסבא ואין לי מה לספר כ"כ הרבה… אלא, אתה ראית את המשל ואני כנראה ראיתי רק את הנמשל... (היינו המסר שעולה מן המעשה).
סיפר מו' ר' שלמה יוסקוביץ: בימיו האחרונים של השפ"א היתה שמועה שיש הטבה במצבו, כשהגיע תורי להיות 'משמרת' אצל הרבי עליתי במדריגות הבית, ורבי מענדיל מפאביניץ ירד מחדרו של השפ"א. אמרתי לו: 'אומרים שהמצב יותר טוב', ענה רבי מענדל: "וואס פאלט איין, עהר האט יעצט געבעטן דער בשמים". - הרבי ביקש עתה להריח בשמים. (בספה"ק מובא שצדיקים הריחו בשמים לפני הסתלקותם כעין מה שמריחים בשמים במוצש"ק בעת הסתלקות הנשמה יתירה).
ויש לציין את המסופר בספר 'קרני ראם' שהשפ"א קיבל מתנה קופסת בשמים של היהודי הקדוש מפרשיסחא, והיתה מונחת תמיד בכיס הקפוטה של שבת. בשבוע האחרון ביקש להריח מזה אך לא מצאו את הקופסא, לאחר הפטירה מצאו שנפלה מן הכיס לתוך ביטנת הקפוטה. ויהי לפלא.
רבי שלמה'לי אלתר זצ"ל סיפר שכשהשפ"א נפטר היו בניו בצער נורא ולא יכלו להירגע, מלבד האמרי אמת שנשאר בדעה צלולה ולא הראה צערו, רק ביום השלישי לשבעה פרץ בבכי ולא יכלו להפסיקו.
עוד סיפר שבשעת הקבורה, נתנו בני העיירה 'גור' לבנו ה'אמרי אמת' כתב הכתרה לרבנות העיר במקום אביו, אך האמרי אמת סירב ואמר בחצי חיוך: "איך קען דאך נישט לערנען, אפשר רבי יעקב מאיר…"
לאחר הסתלקות ה'שפת אמת' היה החסיד המפורסם רבי בן ציון אוסטרוב'ער זצ"ל חוכך בדעתו, האם להמשיך ולנסוע לגור למרן ה'אמרי אמת', או ליסוע למקום אחר. בינתיים היה בשבת בגור, ובהפסקה בין התפילות התנמנם מעט על מקומו. והנה בחלומו רואה את החסיד רבי ליפמן ראדומסק'ער (חתן התפארת שלמה), מחשובי חסידי קאצק אומר לו: "מה לך מסתפק, יש המשך בגור!" מיד התעורר וגמר בדעתו להשאר ולהמשיך בגור. לאחר התפילה כשנכנס האמרי אמת לביתו, עבר בדרכו ליד ר' בן ציון והפטיר לעברו: "ליפמן איז גיווען א גוטער…" (מפי ר' משה שינפלד שיחי' ששמע איש מפי איש).
רשימה מדיבורי ר' חיים יצחק שוירץ ז"ל שנפטר לפני כשנה.
הוא היה יהודי תל אביבי מקורי. גדל בוורשה בצל סבו ר' שלמה'לה אלתר אחיו הצעיר של השפ"א, כילד עלה ארצה וזכה לשמש את הרב הקדוש מויערושוב בערוב ימיו וכן היה לו חברותא עם החסיד המופלא ר' הניך ברלינסקי . היה בור סוד שאינו מאבד טיפה, אוצר בלום ועסיסי של תורה, אמרות, פנינים, חסידות עמוקה וקלילה, בקיצור – הכל. יהודי מלא חוש הומור שהיה תענוג לשבת אתו.
נכדיו מוציאים מדי שבוע באופן לא רשמי, רשימה פנימית מהפנינים שהיו שגורים על לשונו, ואנשים מתמוגגים ע"ז.
בעז"ה בבוא היום יצא כספר כנראה.
מרן ה'שפת אמת' זי"ע
רבנו בעל ה'שפת אמת' נולד בשנת תר"ז, וכשנפטר הרבי מקאצק (בשנת תרי"ט) הי' אך בן 12 שנים, אמנם כל ימיו אחז עצמו כחסיד ותלמיד בית קאצק, והיה מכבד את צאצאיו של הרבי מקאצק באומרו "איך בין א קאצקע'ר תלמיד".
מסופר בפי זקני החסידים שכשהיה השפ"א בילדותו בראש השנה בקאצק, קרא לו הרבי מקאצק לאחר תפילת שחרית קודם התקיעות ונתן לו יין לעשות קידוש, באומרו לו: 'זיי נישט קיין פרומער...' כשראה אותו מקדש ואוכל אמר לו: "הסבא צודק במה שהוא אומר עליך".
פעם ראה השפ"א את החסיד המפורסם ר' בן ציון אוסטרוב'ער ז"ל משוחח עם פרחי החסידים, שאל אותו על מה מדברים, ואמר שמספרים על הרבי מקאצק זי"ע. הגיב השפ"א בזה"ל: "א מלאך האט זיך געדרייט אין די וועלט!" (=מלאך הסתובב בעולם הזה).
דביקותו ברבי מקאצק היתה ללא סייג, ואף החזיק במה שנהגו בקאצק. וכך סיפר החסיד ר' בעריש שיינהרטן ז"ל המכונה 'בעריש לאדז'ער' שהיה בסוף ימיו בת"א: שנים רבות היה החסיד רבי בן ציון אוסטרובר ז"ל מביא לרבותינו הקדושים את התרנגול ל'כפרות', כן היה אצל הרבי מקאצק, החיהרי"ם, והרבי ר' העניך. בשנה הראשונה להנהגתו של השפ"א נכנס אל הקודש, אך השפ"א סירב לעשות כפרות על תרנגול. אמר ר' בן ציון: הלא הרבי ר' העניך נהג כך, הגיב השפ"א: "עהר איז געווען א פרומער". שאל שוב הרי זקינו החיהרי"ם גם נהג כך, א"ל "עהר איז אויך געווען א פרומער". אמר רב"צ הרי גם בקאצק נהגו כך, שאל השפ"א האם גם בטומשוב (שם התגורר בתחילת הנהגתו והנהיג בדרך חריפה יותר) או רק בקאצק? אמר רב"צ שאינו יודע. ציוה עליו השפ"א שיצא ויברר אצל זקני החסידים. יצא רב"צ לברר וחזר לומר לשפ"א שאכן נהג כך גם בטומשוב. כששמע זאת אמר לו על אתר: "נו ברענג שוין אהער דעם האן..." (=הבא כבר את התרנגול...)
מעניין לציין, שאף רבי שלמה'לי אלתר זצ"ל - אחיו הצעיר של השפ"א - התבטא לנכדיו: "אני מחזיק את עצמי ל'קאצק'ער חסיד', אף שהייתי אך בן 4 שנים כשנפטר הרבי מקאצק, ואף פעם לא נסעתי אליו, מ"מ הרי אבי וזקני בודאי הזכירו את שמי לפניו ב'קוויטל', א"כ הרי אני אחד מחסידיו..."
לאחר פטירת הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע (י"ח אדר תר"ל), התמהמה השפ"א מלקבל ע"ע את ההנהגה ולא קיבל חסידים וכדו'. בעיר טיקטין היו כמה חסידים שקמו ונסעו לגור להכנס לשאול האם עליהם לחפש רבי אחר. משנכנסו לקודש פנימה בטרם שאלו שאלתם, פתח השפת אמת ואמר: נאמר בפסוק שאליעזר עבד אברהם ביקש "ועשה חסד עם אדוני אברהם" ואמרו במדרש 'אף אברהם אבינו שהחסד מתגלגל בשבילו בעולם נצרך לחסד'. ותמוה הרי אליעזר היה עבדו של אברהם והיה לו לתלות במעשיו הטובים של רבו, ומדוע ביקש בדרך חסד? התירוץ הוא - אמר ה'שפת אמת' - שאליעזר היה חסיד של אברהם יתר על המידה וכששמע תמיד את אאע"ה אומר על עצמו "ואנוכי עפר ואפר", האמין לזה בתמימות לכן ביקש 'ועשה חסד עם אדוני…' כששמעו זאת הבינו מיד כוונתו ויצאו כלעומת שבאו. (מפי החסיד ר' יהושע ארנרייך ז"ל המכונה 'יהושע קעלצער' ששמע מפי החסיד ר' אברהם טיקטינער). ויש לציין שבספר 'שפת אמת' חיי שרה תרל"ב (בתחלת הנהגתו) מתייחס ג"כ לשאלה זו ומתרץ באופן דומה.
השפ"א הסתיר עצמו מאוד אף מבני משפחתו, אך הם השתדלו לעקוב אחריו, פעם ראה השפ"א שבנו ר' נחמי' מעיין בכתביו… אמר לו: כתוב בתורה 'ויאמר אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך', מהו הלשון 'פן'? אלא כעת לא חשד ביהודים שיעשו משהו, אך חשש פן בעתיד אצא למלחמה עמכם ואז תדעו כל הסודות והדרכים שבארצי... (ורמז בזה שלא יעיינו בסודותיו).
השפ"א פירש את הפסוק בתהלים: 'טוב איש חונן ומלוה' – אדם שרוצה להלוות כסף לאחרים, 'יכלכל דבריו במשפט' – יכלכל הכנסותיו והוצאותיו שיהיו כשורה, ואם ישארו לו מעות יכול להלוותם...
בדומה לכך סיפר זקננו הרה"ח ר' יעקב מרדכי שוירץ ז"ל ששמע מהמשמש של הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטנין, ששמע מרבו על הפסוק: 'בפרוע פרעות בישראל' – קודם כל צריך האדם להחזיר חובותיו, ורק אח"כ 'בהתנדב עם' – יכול לנדב צדקות, ולא להיפך…
חסיד אחד התאונן לרבו השפ"א על חוסר פרנסה, אמר לו: וכי מה אעשה, הרי הפסוק אומר "לי הכסף ולי הזהב אמר ה'", ופי' הרבי ר' בונים מפשיסחא שהכסף והזהב (כביכול) מונחים אצל השי"ת ממש, ואין אף א' יכול ליקח מהם לבדו אפי' פרוטה אחת...
סיפר זקננו רבי שלמה'לי אלתר זצ"ל אחיו הצעיר של השפ"א: פעם שאלתי את הרבי השפ"א, מדוע בימי צעירותי הרגשתי יותר התלהבות בתורה ובעבודת ה', מאשר בשנים המאוחרות יותר, השיב השפ"א: "עכשיו זה חשוב יותר, כי זה יותר אמיתי!"
סיפר רבי שלמה'לי: 'א גוטע יוד געט זיך אלע מאל אן עצה' (=רבי מוצא בכל מצב שהוא דרך לישועה), פעם הבריח א' החסידים סחורה אסורה, והשלטונות העמידוהו לדין. בא החסיד לרבו השפ"א בשברון לב שיעתיר בעדו שלא יענש, שאלו השפ"א: מה באמת היה?! השיב החסיד: האמת היא שעברתי על החוק… אמר השפ"א: 'כיון שזו האמת, עם אמת אין להם שייכות!' (=כי חותמו של הקב"ה אמת). ובדרך זו נושע.
[יש לציין לדבריו בספר 'שפת אמת' סוכות תרנ"ה שכותב: 'כאשר הגידו בשם הרבי מלובלין ז"ל כי מי שיודע שאינו כלום, יש לו אחיזה בהקב"ה מצד הכרת האמת'. וכן ב'רמתים צופים' (עמ' 82 אות ס') מביא זאת בהרחבה. ובספר 'מאמרי שמחה' (אות כ') מביא שהרבי מלובלין אמר: העולם אומר 'אפגירעכנט איז האלב באצאלט', וכן בחשבון הנפש כשיודע ערכו הוא כבר במצב טוב, ושאלו הרבי ר' בונים הטעם, והשיב במשל לא' שהבריח סחורה אסורה, אם מניחים על הסחורה חותם המלך נהיית כשירה, כמו"כ המכיר ערך עצמו באמת, נקרא עליו שם ממ"ה הקב"ה אשר חותמו אמת וא"כ נעשה כשר. ובסיפור שהבאנו לעיל מהשפ"א נתקיים בפועל המשל הנ"ל והסחורה הוכשרה ע"י מידת האמת!]
הרה"ח יעקב וידסלבסקי (אביו של ר' העניך) היה גביר גדול, ופעם בנוכחות השפ"א אמר "לחיים" ללא שתיית משקה, הגיב השפ"א: 'לחיים ללא משקה הרי זה כמו עשיר ללא כסף...' לאחר תקופה קצרה ירד מנכסיו.
הרב החסיד רבי ישראל ליבל'ה מורגנשטרן זצ"ל היה בנו של רבי בנימין מקאצק (חתן הרא"מ בן החיהרי"ם), והאמרי אמת התבטא עליו שיכל לנהל עדה של 10,000 חסידים. כשנולד בנו קרא שמו 'בנימין' על שם אביו. שאל אותו השפ"א: הרי אביך נפטר צעיר? ענה רבי ישראל ליבל'ה: משום כיבוד אב שרי דהרי כתיב 'למען יאריכון ימיך'. לאחר שנים כשהי' אברך צעיר נפטר בפתאומיות בהיותו במקוה. ויהי לפלא!
בענין זה: ר' הלל קלמרסקי ז"ל התייתם בגיל צעיר מאד. כשנולד בנו שאל את ה'אמרי אמת' האם לקרוא לו ע"ש אביו כי נפטר צעיר. ענה הרבי בלשון קדשו: 'קען הער דען נישט לעבען לענגער?...' (=וכי אינו יכול לחיות יותר ממנו) ובאמת קרא לו 'פנחס' ע"ש אביו, ונפטר לאחרונה בגיל קרוב לשבעים.
הבית ישראל סיפר פעם בשמחה אצל מו' ר' לייבל היינה: השפ"א השתתף בחתונה שהתקיימה בגור, ועמדו סביב שורות של חסידים ונסמכו על היושבים בסעודה. אמר השפ"א לעומדים שלא ישענו עליהם, ובתוך כך אמר לאחד היושבים (כמתנצל): טבע החסידים שנשענים על 'ערליכע יודען'... ענה הלה: וכי אני 'ערליכע יוד'? השיב השפ"א בחיוך: 'לכן אמרתי שלא ישענו עליך...'
בני השפ"א עקבו מאוד אחרי כל תנועה ותנועה של הרבי, וסיפר מו' רבי שלמה יוסקוביץ ז"ל ששמע מהרה"ק רבי מענדל מפאביניץ זצ"ל שהשפ"א התפלל כל יום ביחידות תפילת שחרית, ופעם הציץ מחור הדלת וראה את אביו השפ"א שוכב בפשוט ידים ורגלים ואומר "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי". (יש המספרים שרבי בן ציון ז"ל ראהו כך באומרו פסוק ראשון של קריאת שמע).
מו' ר' שלמה יוסקוביץ ז"ל היה חתנו של ה'אמרי אמת' בשנתיים האחרונות לחיי השפ"א, וזכה להשתתף בשיעור שלמד השפ"א עם בניו. סיפר ר' שלמה: בשעת השיעור לא יכל אף אחד להכנס', חוץ מקצבי העיר אם היה להם שאלת הריאה וכדו' היו רשאים להכנס, כיון שהשפת אמת היה הרב של עיירת גור. אך אם היה מגיע מברק דחוף הכניסו והגישו לרבי, הוא הביט בזה לרגע והמשיך בשיעור כרגיל. פעם אחת יצא השפ"א באמצע השעור לרגע, הביטו בניו בטלגרמות שהגיעו וראו שכתוב שם דברים נוראים ביותר, ומאוד התפעלו כיצד השפ"א ראה זאת ברגע אחד והמשיך בשיעור כאילו לא אירע דבר!
תקופה לאחר נישואיו של ר"ש יוסקוביץ, תפש השפ"א בגארטל שלו ואמר לו בענין חסידות וקדושה: 'אין אנהייב איז זייער שווער, כל התחלות קשות, אבער שפעטער איז דאך אזוי זיס… אזוי זיס…'
עוד סיפר מו' ר' שלמה יוסקוביץ: כל תנועותיו של השפ"א היו מדודות מאוד, כשקיבל את הקהל ל'נטילת שלום' היו נוגעים רק בקצה ידו, ואם רצה לקרב מישהו נתן לו יד שלימה. כשהגיע רב ורצה לכבדו, היה קם ממקומו ופוסע פסיעה אחת לעברו.
פעם יצא השפ"א לברית מילה, וראה את החסיד הנודע רבי פינטשע פילצ'ער משוחח עם קבוצת חסידים, שאל אותו על מה מדברים? השיב: על מרן ה'חידושי הרי"ם'. לאחר זמן מה כשחזר לביתו ראה שהם עדיין משוחחים, פנה לרבי פינטשע ואמר: 'גם אני הסתובבתי אצל הסבא ואין לי מה לספר כ"כ הרבה… אלא, אתה ראית את המשל ואני כנראה ראיתי רק את הנמשל... (היינו המסר שעולה מן המעשה).
סיפר מו' ר' שלמה יוסקוביץ: בימיו האחרונים של השפ"א היתה שמועה שיש הטבה במצבו, כשהגיע תורי להיות 'משמרת' אצל הרבי עליתי במדריגות הבית, ורבי מענדיל מפאביניץ ירד מחדרו של השפ"א. אמרתי לו: 'אומרים שהמצב יותר טוב', ענה רבי מענדל: "וואס פאלט איין, עהר האט יעצט געבעטן דער בשמים". - הרבי ביקש עתה להריח בשמים. (בספה"ק מובא שצדיקים הריחו בשמים לפני הסתלקותם כעין מה שמריחים בשמים במוצש"ק בעת הסתלקות הנשמה יתירה).
ויש לציין את המסופר בספר 'קרני ראם' שהשפ"א קיבל מתנה קופסת בשמים של היהודי הקדוש מפרשיסחא, והיתה מונחת תמיד בכיס הקפוטה של שבת. בשבוע האחרון ביקש להריח מזה אך לא מצאו את הקופסא, לאחר הפטירה מצאו שנפלה מן הכיס לתוך ביטנת הקפוטה. ויהי לפלא.
רבי שלמה'לי אלתר זצ"ל סיפר שכשהשפ"א נפטר היו בניו בצער נורא ולא יכלו להירגע, מלבד האמרי אמת שנשאר בדעה צלולה ולא הראה צערו, רק ביום השלישי לשבעה פרץ בבכי ולא יכלו להפסיקו.
עוד סיפר שבשעת הקבורה, נתנו בני העיירה 'גור' לבנו ה'אמרי אמת' כתב הכתרה לרבנות העיר במקום אביו, אך האמרי אמת סירב ואמר בחצי חיוך: "איך קען דאך נישט לערנען, אפשר רבי יעקב מאיר…"
לאחר הסתלקות ה'שפת אמת' היה החסיד המפורסם רבי בן ציון אוסטרוב'ער זצ"ל חוכך בדעתו, האם להמשיך ולנסוע לגור למרן ה'אמרי אמת', או ליסוע למקום אחר. בינתיים היה בשבת בגור, ובהפסקה בין התפילות התנמנם מעט על מקומו. והנה בחלומו רואה את החסיד רבי ליפמן ראדומסק'ער (חתן התפארת שלמה), מחשובי חסידי קאצק אומר לו: "מה לך מסתפק, יש המשך בגור!" מיד התעורר וגמר בדעתו להשאר ולהמשיך בגור. לאחר התפילה כשנכנס האמרי אמת לביתו, עבר בדרכו ליד ר' בן ציון והפטיר לעברו: "ליפמן איז גיווען א גוטער…" (מפי ר' משה שינפלד שיחי' ששמע איש מפי איש).