פורום אוצר החכמה

גדול ומהולל שמו של הגאון רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים הרב מלומזא, בעל "דברי מלכיאל".
גאון עולם מגדולי המשיבים בדורו, תל תלפיות שכולם אליו פונים, ויחד עם זה עסקן נמרץ לטובת אחיו.

ידוע שנפטר ברכבת בדרכו חזרה מאיזה אסיפת רבנים, בשנת תר"ע.

וזו תמונתו:


בספר "גדולי הדורות" של הרי"מ שטרן (ח"ג עמ' )912 מביא דבר מעניין, ששמע מהרב מאיר ליברמן (מסתמא כוונתו לר' מאיר יונה שנזכר כאן):

האם נשאר צאצאים לגאון נפלא זה?

לפי הכתוב בספר הזכרון ללומז'ה (נמצא באוצה"ח) - כל ימיו נלחם נגד ההשכלה, הציונות, "החדר המתוקן" בעירו וכו' - אך בתוך ביתו דווקא - בניו יצאו להשכלה (כנראה בהשפעת אימם).

האם יש מקורות (מלבד הספר הנ"ל) לתולדותיו ?

בראש הכרכים של דברי מלכיאל שיצאו בהוצאת מוסד הרב קוק נמסר שכת"י הועבר לר' אברום זצ"ל מנכדי המחבר שגרים בארץ ומוזכרים שם בשמם.

כנראה מי מנכדיו (או ניניו) גרים בארץ. זאת כיוון שלפני כשנה שנתיים, הרבה ספרים במכירה הפומבית של יודאיקה ירושלים (פרוייליך) נשאו את חותמת הגאון דברי מלכיאל...

הרי גזיר קטן, ונדיר למדי, מסיום מכתב של הדברי מלכיאל (להגאון ר' יוסף אליהו הענקין), ובו חתימתו, "מלכיאל צבי הלוי":

ואוסיף: יש עמדי כרך ה' של שו"ת דברי מלכיאל עם הרבה הערות מהגריא"ה הנ"ל (שהתכתב כו"כ פעמים עם הדברי מלכיאל), אלא שקצות הדפים התפוררו וכן סבלו מידו של כורך ספרים שחתך את השוליים, וכך רק מקצת מכל הערה שרד, וחבל על דאבדין. אצטט שתיים מן ההערות (בסימון החלקים החסרים):

1. בעניין חידושו המפורסם של המשכנות יעקב בהלכות מקוואות, שהוציא מהתוספתא שלבארות יש דין מקוה ולא מעיין. והדברי מלכיאל הביאו בסי' קנ"א (עמ' 120, סוד"ה "הנה"), כתב הגריא"ה:

"לענ"ד פשוט שכונת התוספתא על המים הבאים מלמעלה ולא על הבאים דרך חללי האדמה, שאלה \...\. והטעם שהמים הבאים מלמעלה דין תמציות שלא פסקו להם, מפני שרגילים להתחדש בכל ש\...\ והחלוק שבא מעיין לנהר, לגרסא שברמב"ם הוא בסיפא, אם פסקו המים לבוא, שבמעיין \...\"

(והרחיב בזה בחידושיו למשניות מקוואות שנדפסו בישורון כרך כ').

2. בעניין הבדלי המנהגים בדיני שחיטה וטריפות בין אשכנזים לספרדים, שדן בו הדברי מלכיאל בסי' רמ"ט (עמ' 194, סוף הסימן), וכתב "ואף בספק י"ל שאין להחזיק ריעותא, כיון שידוע שמצוי שקרום הריאה במקום כזה יומשך קצת כעין סירכא תלויה":

"ר"ל להספרדים במקומות שמקילים בכמה דיני תל"ר, משא"כ להאשכנזים שהקליפה היא חיובית, ממילא אין לדינה כקרום הריאה, דא"כ הרי לא עברה הסרכא"

כוחו בתשובותיו נודע בשערים המצוינים בהלכה.

משהו קטן ומעניין. בח"ג סוף סי' עה, וז"ל: ובלא"ה אני תמה במה שנהגו לקרוא לנקבות בשמות שנקראים בשם זכרים ואין ראוי לעשות כן, ויש בזה כמה חששות, וזכר לדבר יש מאיסור באשה לא תלבש שמלת גבר.

ראה גם בנושא התמונות שכ"כ נפוץ ב'כל העולם כולו' - ח"ג סי' נח.

נוטר הכרמים כתב:כוחו בתשובותיו נודע בשערים המצוינים בהלכה.

משהו קטן ומעניין. בח"ג סוף סי' עה, וז"ל: ובלא"ה אני תמה במה שנהגו לקרוא לנקבות בשמות שנקראים בשם זכרים ואין ראוי לעשות כן, ויש בזה כמה חששות, וזכר לדבר יש מאיסור באשה לא תלבש שמלת גבר.

לפלא, כיצד יפרנס שמות כמו: שלומית, אביה, אחיעם, אביחיל, מחלה ועוד (ואולי גם מרים)?

ר"ח קנייבסקי, באחד מקונטרסיו שנדפס בספרו שיח השדה, ח"ב (כדומני), רשם למעלה ממאה שמות שניתנו גם לזכר וגם לנקבה.

השאלה היא באיזו תקופה. אני כתבתי על תקופת התנ"ך. עכ"פ, השאלה בעינה עומדת.

לזכרוני, חלק מהשמות שרשם רח"ק הם מהתנ"ך. אך רובם, מתקופות מאוחרות יותר.

ברור, בתנ"ך יש כעשרים שמות כאלה (כל שמות הנשים בתנ"ך הוא כמאה בלבד).

הגאון בעל דברי מלכיאל היה כמדומה הראשון, - הוא והגאון מהרש"ם - לדון בהיתר הזרעה מלאכותית.
בת היתה לו בת"א, היא גב' רבקה מדיניצקי ע"ה, אשה חשובה ויקרה, ותורת חסד על לשונה. [הגב' לאה בורנשטיין שתחי', נכדת רמ"מ סגל הי"ד ראב"ד לודז' נכד רשכבה"ג רא"ח מייזל, סיפרה אודותיה גדולות ונצורות] בעלה היה ר' משה שמואל מדינצקי ז"ל, מאנשי התורה שבת"א, באי היכל התלמוד. והנה תמונת קברם:

[מלבדם היו לה גם בן בארץ מר יונה]

על הדברי מלכיאל התפרסמו רשימות בספר קהילת לובץ' ובספר קהילת קורליץ, וכן ברבותינו שבגולה ח"א.

איש_ספר כתב:הגאון בעל דברי מלכיאל היה כמדומה הראשון, - הוא והגאון מהרש"ם - לדון בהיתר הזרעה מלאכותית.
בת היתה לו בת"א, היא גב' רבקה מדיניצקי ע"ה, אשה חשובה ויקרה, ותורת חסד על לשונה. [הגב' לאה בורנשטיין שתחי', נכדת רמ"מ סגל הי"ד ראב"ד לודז' נכד רשכבה"ג רא"ח מייזל, סיפרה אודותיה גדולות ונצורות] בעלה היה ר' משה שמואל מדינצקי ז"ל, מאנשי התורה שבת"א, באי היכל התלמוד. והנה תמונת קברם:

המצבות.JPG

[מלבדם היו לה גם בן בארץ, בנו, הינו רופא בכיר, נמצא שנים רבות בין חיים למות].

על הדברי מלכיאל התפרסמו רשימות בספר קהילת לובץ' ובספר קהילת קורליץ, וכן ברבותינו שבגולה ח"א.

מיהו מרן ר' מתתיהו החקוק עלי לוח אבן?

רבי מתתיהו מדניצקי בעל מתת ידו. מאמר אודותיו מאת הר"ב דבליצקי שליט"א התפרסם בשנה העוברת בירחון 'אסופות'.

תוך כדי דיבור כתב:רבי מתתיהו מדניצקי בעל מתת ידו. מאמר אודותיו מאת הר"ב דבליצקי שליט"א התפרסם בשנה העוברת בירחון 'אסופות'.

רצ"ב המאמר.

לחובבי הגניאולגיה דכאן אוסיף איזה פרטים:
במאמר נמנו כל יוצאי חלציו, ילדי אשתו, בת ר' שמואל מייזל (אחי הגאון ר' אליהו חיים מייזל).
[חתן נוסף של ר' שמואל מייזל היה ר' יעקב משה דירקטור הצדיק ממוש, זקנו של הגאון ר' יחזקאל אברמסקי (דרך זוגתו), ויתר הפרטים שזורים במאמר].
בהערה נזכר כי היו לר' מתתיהו בת נוספת מזיוו"ר. בנתיים הוברר לכותב המאמר, כי ר' מתתיהו היה נשוי גם בזיווגו הראשון לבת ר' שמואל מייזל, (ובמותה נשא את אחותה ממנה צאצאיה הנזכרים שם) והיו לו ממנה לא בת אחת אלא שתי בנות ובן אחד.
אכן עדין נותרה תעלומה מעניינת:
לאחר פרסום המאמר חפץ פלוני לעשות 'זיהרא' על קברו של הגאון הצדיק ר' מתתיהו במרומי הר הזיתים. מפי בני המשפחה החיים עמנו, בינהם נכדי הגאון זצ"ל, אנשים באים בימים, שמע שמעולם לא פקדו את ציון זקנם ואף אין להם ידיעה על מיקומו המדויק, כיון שכך סבר שאם יגלה את קברו, ימצא מצבה נושנה בת כמעט מאה שנה.

אך כשנמצאה חלקת קבורתו לא היה גבול לפליאת בני המשפחה:

המצבה הוחלפה בעשרות שנים האחרונות, נכתב עליה נוסח מינמלי שאינו הנוסח המקורי של המצבה, ונוסף עליה כתובת המספרת כי המתעסק בהקמתה המחודשת היה נכדו ר' יחיאל ב"ר יוסף יצחק הלפרין. אלא ששאר הנכדים הם ובניהם, לא שמעו בלתי היום ההוא על נכד בשם זה, נכד שהסתובב כאן באר"י, החליף את מצבת זקנו, והם לא יודעים עליו דבר וחצי דבר !

והתעלומה בעיניהם, בעינה עומדת.

בתחילת המאמר על ר' מתתיהו, כתוב בהערה, ששם אשתו בחברא קדישא, רחל בת שמואל.
ובסוף המאמר, כתוב שאשתו לאה בת שמואל.


ולגבי ר' מאיר ליברמן אבי השמועה על קרבת המשפחה, בין ר' מלכיאל טננבוים, לבין ר' צדוק ור' משה יצחק אביגדור [שקרבתם זה לזה ידועה ממקורות אחרים].
לכאורה זה אינו ר' מאיר יונה ליברמן. מכתבו של ר' מאיר ליברמן, נדפס בקובץ אורייתא טו, עמ' שמג, ומן הסתם הרב שטרן לקחו משם.

שם אשתו לאה. שם אשתו הראשונה אינו יודע.
לר' מלכיאל היה בן בארץ ושמו יונה טמיר. וכאן תמונת מצבתו:

ובת אשת רמ"ש מדיניצקי כנזכר מעלה.
מלבד זה היה בן נוסף ושמונה בנות שנותרו ברוסיה.

את בקיאותו העצומה ניתן לראות מחיבורו עין יפה שנכתב כהשלמה ליפה עינים עמ"ס נדה ונדפס בש"ס.

חכם באשי כתב:ר"ח קנייבסקי, באחד מקונטרסיו שנדפס בספרו שיח השדה, ח"ב (כדומני), רשם למעלה ממאה שמות שניתנו גם לזכר וגם לנקבה.

קבלו תיקון:
זה בספרו טעמא דקרא, פרשת כי תצא, עמ' קיט-קכא.

תולדות כתב:בתחילת המאמר על ר' מתתיהו, כתוב בהערה, ששם אשתו בחברא קדישא, רחל בת שמואל.
ובסוף המאמר, כתוב שאשתו לאה בת שמואל.


ולגבי ר' מאיר ליברמן אבי השמועה על קרבת המשפחה, בין ר' מלכיאל טננבוים, לבין ר' צדוק ור' משה יצחק אביגדור [שקרבתם זה לזה ידועה ממקורות אחרים].
לכאורה זה אינו ר' מאיר יונה ליברמן. מכתבו של ר' מאיר ליברמן, נדפס בקובץ אורייתא טו, עמ' שמג, ומן הסתם הרב שטרן לקחו משם.

היום פגשתי יהודי מעניין בשם ר' דורון רבינוביץ, הלה נכד של ר' דוד דולינקו (דאלינקא) שהיה בן הגאון ר' מאיר חיים דאלינקא אב"ד מאטלע (יש עליו ערך באהלי שם)
ר' דוד דאלינקא התגורר בת"א והיה חתנו של ר' נחום ב"ר יצחק חיים טננבוים אחי הגאון בעל דברי מלכיאל. יש באמתחתו מסורות משפחתיות על דודם הדברי מלכיאל וכן דברים שקיבל מר' מאיר ליברמן שאכן הוא רמ"י ליברמן אח"י רש"ל. הלה סיפר לו ששלח המכתב לאורייתא למען יעמדו הדברים לעולם.
מי שיש בידו להוסיף פרטים על ר' מאיר חיים דולינקו - דאלינקא הנזכר, יבורך.

בין העובדות שסיפר אכתוב דבר אחד והוא מדאיב לב ומעציב נפש. אירע והדברי מלכיאל היה אמור לישא מדברותיו באחד מן המועדים הקבועים (אולי שבת תשובה), עלה ר' מלכיאל אל הדוכן, הרים קולו בבכי ואמר, כיצד מישרים אקח להטיף מוסר לעם קודש בשעה שבני ביתי כולם סגו וכו'. נשק לפרוכת וירד מארון הקודש ועיני כולם רואות ודומעות.

חסר כאן באשכול על קדושתו הנשגבה גדלותו בחכמת הח"ן, עד שהעידו שפניו היו מפיקים נוגה מרזי דאורייתא.

אפריון נמטייה לא"ס על הידיעות המעניינות. הסיפור שציטט נוגע ללב כל שומע. אוסיף מה ששמעתי כעין זה, מה שסיפר פעם הגרי"י רודרמן ז"ל מבולטימור. פעם בבחורתו ישב עם חביריו אצל אחד הרבנים הגדולים - לא פירט את שמו - ופלפלו בלימוד. באמצע שיחתם, נפתחה הדלת, ונכנס בנו של אותו רב. רמז להם הרב שיזיזו את היין שעמד על השלחן (אולי היה זה בש"ק), כדי שלא יגע בו בנו... והמבין יבין.
[מאחורי הפרגוד שמעתי לשער שמדובר בהגאון בעל הדב"א].

---------------

להלן תמונתו של הרב מאיר חיים דאלינקא:

הוא נפטר ממחלת הטיפוס בימי מלחמת העולם הראשונה.

[אגב, אחיינו הוא חיים ישראלי הידוע ממשרד הביטחון, והוא אף נושא את שמו].

תמונה של הרב דולינקו בזמן נישואיו:
מקור http://www.shtetlinks.jewishgen.org/mot ... moirs2.htm

בור הגולה כתב:להלן תמונתו של הרב מאיר חיים דאלינקא:
אגב, אחיינו הוא חיים ישראלי הידוע ממשרד הביטחון, והוא אף נושא את שמו.

חיים ישראלי יובא למנוחות היום, בנו הוא הרב עודד ישראלי מישיבת ההסדר שבנתיבות.

בור הגולה כתב:הסיפור שציטט נוגע ללב כל שומע. אוסיף מה ששמעתי כעין זה, מה שסיפר פעם הגרי"י רודרמן ז"ל מבולטימור. פעם בבחורתו ישב עם חביריו אצל אחד הרבנים הגדולים - לא פירט את שמו - ופלפלו בלימוד. באמצע שיחתם, נפתחה הדלת, ונכנס בנו של אותו רב. רמז להם הרב שיזיזו את היין שעמד על השלחן (אולי היה זה בש"ק), כדי שלא יגע בו בנו... והמבין יבין.
[מאחורי הפרגוד שמעתי לשער שמדובר בהגאון בעל הדב"א].

המציאות הכואבת הזו, היתה נחלת (כמעט) כל הבתים בישראל דאז!

איש_ספר כתב:בת היתה לו בת"א, היא גב' רבקה מדיניצקי ע"ה, אשה חשובה ויקרה, ותורת חסד על לשונה. [הגב' לאה בורנשטיין שתחי', נכדת רמ"מ סגל הי"ד ראב"ד לודז' נכד רשכבה"ג רא"ח מייזל, סיפרה אודותיה גדולות ונצורות] בעלה היה ר' משה שמואל מדינצקי ז"ל, מאנשי התורה שבת"א, באי היכל התלמוד.

בספר "רבותינו" מובא שר' משה מדינצקי הלז הכיר את מרן החזו"א מימי ילדותו. היכן ובאיזה תקופה?

כבר הוזכרה על ידי נוטר הכרמים התשובה על הצילום (ג,נח), תשובה מעניינת נוספת המלמדת על דרכו נדפסה גם בחלק ה (רנז):
ע"ד שאחד רוצה לעשות תמונת המת על מצבתו בצבע הנקרא פאטאגראפיא... מה אומר ומה אדבר בזה כי לא די שהולכים אחר לבם ויצרם בכל פינות שפונים בעסקי עוה"ז. אלא אף בשעה שנזכרים מיום המיתה רוצים למלאות תאותם הבהמית לצייר צורת הגוף הבהמי. וכמ"ש בחיבורי שם בסוף הסימן שעיקר האדם הוא הנשמה. וצורתו היא מעשיו הטובים. ולזה בדורות הקודמים היו כותבים על המצבה את מעשיו הטובים של המת. כי זה כל האדם. ובזה יבוא לפני המלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. והאנשים האלה מקיימים מאמר חז"ל בשבת (דף לא ע"ב) ע"פ ואחריהם בפיהם ירצו סלה. שהרשעים אין חוזרים בתשובה אף כשנזכרים מיום המיתה. שזוהו העצה היותר חזקה לעורר האדם לבלתי לכת אחרי דרכי יצרו וכדאיתא בברכות (דף ה' ע"א). וע"ז אמר הכתוב אח"כ כצאן לשאול שתו. פי' שמשימים עצמם ליום מיתתם ורדתם לשאול כבהמה שאין לה רק גוף גשמיי בלי רוחניות. ואת צורת הגוף מציירים אף לאחר מיתה. אבל ישראל קדושים מאמינים בהשארת הנפש חלק ד' ממעל. וזה כל האדם.

בשבוע העבר נפטרה בת"א גברת חיה אברון, בתו הישישה של הרב דולינקו הרב דמוטלה.

שלום כתב:כנראה מי מנכדיו (או ניניו) גרים בארץ. זאת כיוון שלפני כשנה שנתיים, הרבה ספרים במכירה הפומבית של יודאיקה ירושלים (פרוייליך) נשאו את חותמת הגאון דברי מלכיאל...

כל ספריית הדברי מלכיאל נמכרה עוד בחו"ל ע"י בנו יונה [בשנת תרפ"ג בערך] לרב טיקוצינסקי שמילא את מקומו של הדברי מלכיאל ברבנות העיר לומז'ה. הרב טיקוצינסקי עלה לארץ, וניניו הם [כנראה] שמכרו את הספרים לפרויליך.
דבר המכירה והעלאת הספריה ארצה מוזכר בכמה ספרי זכרון [דומני שניתן למצוא למשל ב"זכור אהבת קדומים", "כנסת ישראל" על הגרמ"ע טיקוצינסקי, "ושב ורפא לו" על הגרר"י טיקוצ'ינסקי, ואחרים].

מאיר סובל כתב:כל ספריית הדברי מלכיאל נמכרה עוד בחו"ל ע"י בנו יונה [בשנת תרפ"ג בערך] לרב טיקוצינסקי שמילא את מקומו של הדברי מלכיאל ברבנות העיר לומז'ה. הרב טיקוצינסקי עלה לארץ, וניניו הם [כנראה] שמכרו את הספרים לפרויליך.

כאן מבואר שהספרייה עברה לחתנו ומ"מ של הרב טיקוצינסקי - הרב"י לוין.

מאיר סובל כתב:כל ספריית הדברי מלכיאל נמכרה עוד בחו"ל ע"י בנו יונה [בשנת תרפ"ג בערך] לרב טיקוצינסקי שמילא את מקומו של הדברי מלכיאל ברבנות העיר לומז'ה. הרב טיקוצינסקי עלה לארץ, וניניו הם [כנראה] שמכרו את הספרים לפרויליך.

ליתר דיוק, הרב טיקוצינסקי לא מילא את מקומו של הדברי מלכיאל, אלא ר' יהודה ליב גורדון מח"ס דגל יהודה ועוד (לא מצאתי את ספריו באוצר). בשנת תרפ"ה, נסע הרב גורדון לארה"ב כדי לגייס תרומות עבור ישיבת לומזה, ונשאר לכהן ברבנות שם, בשיקגו. אז קיבל הרב טיקוצינסקי את הרבנות בלמזה.
עם הרב גורדון נסע אחר החבורים שהצטיין בכושר נאום, ה"ה ר' חיים אלעזר סמסון. גם הוא נשאר בארה"ב - בבלטימור, שם הרביץ תורה לעדרים שנים רבות. (וכבר נזכר במק"א).

ר' זאגער, יתר דיוק דמר לא כ"כ מסתדר, מפני שבתרפ"ה כבר עלה הרב טיקוצינסקי לארץ ישראל.
או שהיה רב בלומז'ה לפני הרב גורדון, או שהרב גורדון עזב רבנות לומז'ה לפני נסיעתו בתרפ"ה.

זאגער ישן כתב:

מאיר סובל כתב:כל ספריית הדברי מלכיאל נמכרה עוד בחו"ל ע"י בנו יונה [בשנת תרפ"ג בערך] לרב טיקוצינסקי שמילא את מקומו של הדברי מלכיאל ברבנות העיר לומז'ה. הרב טיקוצינסקי עלה לארץ, וניניו הם [כנראה] שמכרו את הספרים לפרויליך.

ליתר דיוק, הרב טיקוצינסקי לא מילא את מקומו של הדברי מלכיאל, אלא ר' יהודה ליב גורדון מח"ס דגל יהודה ועוד (לא מצאתי את ספריו באוצר).

כל ספריו באוצר. חפש לפי גורדין ולא גורדון.

מאיר סובל כתב:ר' זאגער, יתר דיוק דמר לא כ"כ מסתדר, מפני שבתרפ"ה כבר עלה הרב טיקוצינסקי לארץ ישראל.
או שהיה רב בלומז'ה לפני הרב גורדון, או שהרב גורדון עזב רבנות לומז'ה לפני נסיעתו בתרפ"ה.

הצדק אתך, וכתבתי מהזכרון הלקוי. הרב גורדון והרב סמסון נסעו לארה"ב בתרפ"א, ואז ישב על מקומו הרב טיקוצינסקי. ראה כאן.

אחרי שעזב הרב טיקצוינסקי את לומזה, אנו מוצאים יושב על כס הרבנות הגאון ר' ארצ'יק באקשט הי"ד, שהיה אח"כ בסוואלק ומתרפ"ט בשאוול. מתרצ"א כיהן לומזה הג"ר משה שצקס זצ"ל שכיהן שם עד השואה. האם היה מישהו בינים?

"אינני חותם על היתר חרגמ"ה, כבר אמרו חז"ל אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו"

ראה גם בספרו דברי מלכיאל ח"ג:

זאגער ישן כתב:

מאיר סובל כתב:כל ספריית הדברי מלכיאל נמכרה עוד בחו"ל ע"י בנו יונה [בשנת תרפ"ג בערך] לרב טיקוצינסקי שמילא את מקומו של הדברי מלכיאל ברבנות העיר לומז'ה. הרב טיקוצינסקי עלה לארץ, וניניו הם [כנראה] שמכרו את הספרים לפרויליך.

כאן מבואר שהספרייה עברה לחתנו ומ"מ של הרב טיקוצינסקי - הרב"י לוין.

אי"כ שום סתירה זה עבר לחתנו הנ"ל ומשפ' אחריו מכרו את הספרים.
ולעצם הרבנות של הרב טיקוצינסקי הוא לא כלל רב בלומזה אלא בפיונטניצא הסמוכה ללומזא ואתי הכל שפיר.

מוסד הרב קוק הוציא זה עתה כרך חדש מתורתו של הגאון בעל דברי מלכיאל:
חידושים והערות על הש"ס, כולל הדרנים לסיומי מסכתות. מופיע לראשונה מתוך כתב יד.