פורום אוצר החכמה

בדקות האחרונות מגיעה הבשורה הקשה על הסתלקותו של זקן המשגיחים הגה"צ רבי דב יפה זצוק"ל.

מצו"ב רשימה קצרה על אודותיו. אציין שהדברים נכתבו במהירות יחסית ואינם מוגהים, כך למשל, הוא ישב במשך הסדרים בירכתי בית המדרש, ואם כן היה זה בפינה הצפון מערבית ולא הדרום מערבית כפי שנכתב. וישנם עוד כמה תיקוני לשון נחוצים.

הגרה"צ רבי דב יפה, מהבולטים בבעלי המוסר בדורנו, נולד בט"ו בסיוון תרפ"ח בוילנה.

בשנת תרצ"ה, בהיותו בן 7, עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בתל אביב. הוא למד ביישוב החדש, בישיבת חברון, בישיבת פוניבז' ובישיבת סלובודקה. עמד בקשר עם החזון איש והוא נוהג לצטט בשמו אמרות.

נישא לרבקה כהן, שכיתומה גדלה בבית דודה הגאון רבי אהרן כהן, ראש ישיבת חברון.

בשנות השישים התמנה כמשגיח בישיבת כנסת חזקיהו, בתקופה שהרב אליהו לופיאן שימש כמנהלה הרוחני של הישיבה. באלול תש"ל, לאחר פטירת הרב לופיאן, התמנה תחתיו למנהלה הרוחני של הישיבה, והתגורר ביישוב החרדי רכסים, בסמוך לישיבה.

בהמשך, מונה לכהן גם כמשגיח בישיבת קול יעקב בירושלים ובישיבת קרן אורה בכרמיאל.

בכ"ו באב תשע"ב צורף למועצת גדולי התורה של דגל התורה.

הרב יפה מסר מדי שבוע עשרות ועדי ושיחות מוסר, בישיבות שבהן הוא מילא את תפקיד המשגיח ובבית המוסר בירושלים. כמו כן מסר ועדים בביתו שברכסים, למחנכים, לאברכים ולבחורים.

חיבר כמה ספרי מוסר שהפכו לאבן יסוד בהיכלי הישיבות, לצד רשימות של זכרונות והדרכות אותן קיבל מבעל החזון אי"ש.

בנו הרב מרדכי יפה משמש כראש בית המדרש "פרידמן" בישיבת מיר. בנו הרב צבי יפה משמש כר"מ בישיבת קרן אורה בכרמיאל. שלושה מחתניו מכהנים כמשגיחים בישיבות: הרב שלום חיים וייס בישיבת זיכרון מיכאל בזכרון יעקב, הרב יונתן אבר בישיבת היכל יצחק הרב דניאל ארנפרוינד בישיבת תפרח.

הלוויתו תצא מבהמ"ד הגדול – היכל המתיבתא בקרית צאנז בנתניה בשעה 12:30.

בשעה 14:45 מישיבת קול יעקב בירושלים, ובשעה 20:00 בישיבת כנסת חזקיהו ברכסים.

בזכרוני משפט מפורסם שחזר עליו המון פעמים. שהחזון איש אמר לו שכל בחור הוא בספק להיות גדול הדור!
אותי משפט זה חיזק הרבה בימי בחורותי.

לא יצא לי לשמוע אותו הרבה, אבל בכל פעם ששמעתי אותו, אמר את המשפט הנ"ל.
הוא היה אומר תמיד גם שרבינו יונה אומר שצריך ללמוד מוסר.

אהה גלה כבוד מישראל
ודאי אפשר לומר משנפטר רבינו בטלה ענווה, ענווה נוראה שלא נמצא כמותה,
זכיתי במשך שנים לשמוע מפיו הק' דברי מוסר ויראה, כסדר היה שגור על לשונו 'פעם אמר לי ילד אחד' בחור צעיר אמר לי, ועל זה הדרך היה מצטט איזה דבר חכמה מילד או בחור צעיר,
היה מתייחס לכל אחד בכבוד גדול (''מה שמך בחור יקר'') והאיר פנים לכל בחביבות מיוחדת
היה מגיע לחזק כמעט בכל מקום שבקשו, ולא חס על כבודו כלל,
היה נוסע באוטובוסים (מרכסים) לבדו בלי משמשים וכו'.. כל חנוכה היה נוסע לחתנו בתפרח, בתחבורה ציבורית הוא ואשתו שתבדל"ח לבדם, שניהם נושאים את מטלטליהם לבדם בפשטות ובענוה. אשרי עין ראתה!
פעם הייתי עמו שמסר שיחה בישיבה קטנה, ולאחר השיחה עברו הבחורים להתברך, ואחד הוציא מצלמה וצילם פנה אליו בענוות חן ואמר לו חבל, תצלם את חבריך הם עוד יכולים לגדול!!
היה לי חבר שהיה משתתף בוועדים, וכשהתחתן עשה שבע ברכות קטן לחבריו מהישיבה והזמין את המשגיח שנענה ובא לשבע ברכות לכבדו אף שבקושי הכירו.
היה פרוש מהבלי עוה"ז כידוע ומפורסם (וראיתי בעיני, ושמעתי מחבר שזכה לאכול עמו כשנה) שלא היה מתכופף לאוכל כלל אלא מרים האוכל אליו, שמעתי פעם מא' מבני המשפחה שפעם כמסל"ת התברר שכלל לא שם לב שהיה אוכל בקביעות מאכל מסוים בסעודת שבת, שהיו רגילים לאכלו בביתו רבות בשנים והוא כלל לא שם על ליבו.
היה מוסר שיחות רבות בקביעות, בבית המוסר של מרן המשגיח הרב וולבה, בישיבת קרן אורה כרמיאל, ועוד מקומות רבים,
משיחותיו התפרסמו כמה כרכים בשם ''לעבדך באמת" ובנו הר' מרדכי שליט"א הוציא שיחות רבות ממנו בקבצים לחתונות צאצאיו, כמו"כ בשנתיים האחרונות יו"ל עלון ממאמריו. נכדו הוצא ממכתביו בצעירותו המעיין יראה שם דברים נוראים על דרגותיו בגיל הבחרות תוך יתמות קשה ונסיונות.
דאג להוצאת ספרי מוסר רבים מחדש, מוסרי השל"ה ועוד, כמו"כ דאג ואף תרם מכספו את ההוצאה החדשה של ספרי הגר"ש הומינר עבד המלך שמהם היה רגיל ללמוד וללמד כסדר, ועוד רבים מפעליו מי ידעם.
על זאת אזעק ואספוק כף כי גלה כבוד תורה ותורת היראה בפרט מישראל.
סע הימנו למנוחות ואותנו עזב לאנחות.
יש אצלי רבות בכתובים, וחזון למועד אפרסם בל"נ לזכות את ישראל.

[quote="עקביה"]לא יצא לי לשמוע אותו הרבה, אבל בכל פעם ששמעתי אותו, אמר את המשפט הנ"ל.
הוא היה אומר תמיד גם שרבינו יונה אומר שצריך ללמוד מוסר.[/quot
כמדומה שקיבל על עצמו בכל מקום חדש שמגיע לומר כן, וכסדר גם היה מזכיר ומעורר על לימוד המוסר.

כמדומני שכיהן כמשגיח אף בישיבת גרודנא באשדוד.

ארזי ביתר כתב:בשנות השישים התמנה כמשגיח בישיבת כנסת חזקיהו, בתקופה שהרב אליהו לופיאן שימש כמנהלה הרוחני של הישיבה. באלול תש"ל, לאחר פטירת הרב לופיאן, התמנה תחתיו למנהלה הרוחני של הישיבה, והתגורר ביישוב החרדי רכסים, בסמוך לישיבה.

התמנה למשגיח בשנות הי'. (כלומר שנות חמישים ומשהו. כנראה זוהי הכוונה "שנות השישים").

קיבלתי במייל, דברים שהועתקו מאיזה מקום, גם נראים כמאפיינים וגם מעוררים ומחזקים, יהיה פירסומם לעי"נ הטהורה.

סיפור מדהים וראוי לפרסום, על מורי ורבי המשגיח הרב דב יפה זצוק"ל
לאחר כתיבת הסיפור ופרסומו נודע לי על פטירתו ממש בזמן פרסום הסיפור, יהיו הדברים לעילוי נשמתו!

לפני מעט יותר מעשר שנים הזמין אותי מורי ורבי המשגיח הרב דב יפה זצוק"ל לסעוד אתו את סעודת הפורים.
כטוב לב המלך ביין וכטוב לבי גם אני,
פנה אלי המשגיח ואמר לי 'כן, חיימאריה האם יש משהו שהיית רוצה לשאול?'
ואני כילד חצוף מאז ומעולם וכתלמיד אוהב ומעריץ לרבו עניתי, כן.
יש ברשותי סיפור, שהייתי רוצה לספרו בפני הרב ובפני הרבנית והייתי רוצה לקבל אישור או הכחשה לסיפור.
*****
והתחלתי לספר,
לפני כמה עשורים, כמה שנים לאחר נישואיו של המשגיח ורעייתו, התגלה ביניהם ויכוח. שנאלצו להגיע בשל כך לדין תורה בפני הדוד של הרבנית, הגאון רבי אהרון כהן זצ"ל. ששימש לה כאב חורג ושימש גם כרבו של המשגיח בבחרותו בישיבת חברון.
וכה הרצו הם טענותיהם,
כל לילה כשהתינוקות בוכים יש לנו ויכוח מי יקום בלילה לתינוקות.
המשגיח ר' דוב זצוק"ל טען,
שהוא רוצה לקום ולטפל בהם. טענתו בפיו, אני כל היום לא בבית, את עם הילדים כל היום, אז בערב כשאני חוזר ראוי שאני אטפל בהם ואת תוכלי לנוח ככה זה שותפות מלאה!
הרבנית רבקה תחי' לעומת זאת טענה,
שהוא כל היום יושב ולומד בישיבה ועסקו עם בחורים ובתורה והיא רוצה שיהיה לו כח ביום להמשיך בעבודת הקודש ולא מסכימה שהוא יקום.
וככה כל לילה הם לא מגיעים לעמק השווה אלא שניהם קמים.
רבי אהרון כהן זצ"ל שומע את הטענות, חושב מעט ופוסק את פסיקתו.
מהיום, אתם עושים תורנות, לילה אחד את קמה לילה אחד המשגיח יקום. פשרה.
******
הכול היה טוב ויפה, בלילה שהיה תורה של הרבנית,
התינוקות בכו והיא קמה והמשגיח המשיך לישון, כמו בהסכם.
בלילה לאחר מכן כשהגיע תורו של המשגיח פתאום בשעון הוא רואה שכבר בוקר,
אוי ואבוי, הוא לא עומד בהסכם!
המשגיח ניגש אל הרבנית לברר למה לא העירה אותו כשהתינוקות בכו.
הרבנית מכחישה שהיא קמה, אף אחד מהם לא קם. פשוט התינוקות לא בכו באותו לילה!
אבל זה לא נגמר,
מאז במשך שנים עד שגדלו הילדים,
בתור שלה הילדים בכו והיא הייתה קמה.
בלילה שלו מעולם לא בכו הילדים!
מעולם הוא לא נדרש לטפל בהם בלילה!
******
סיימתי את הסיפור,
שאלתי את הרב והרבנית האם הסיפור נכון?!

עונה לי המשגיח,
זה לא שהם לא בכו בלילה הם פשוט לא קמו.
ככה בענוותנותו מנסה לגמד את האירוע.

הרבנית לעומת זו קמה ממקומה,
מזדעקת, ואומרת,
זה היה! בדיוק ככה זה היה!
במשך שנים בלילות שלו היתה דממה בבית!
ובלילות שלי עולם כמנהגו נוהג!
תבינו איך בשמיים מחשיבים את התורה של בעלי!

יהיו הדברים לעילוי נשמתו של מורי ורבי הרב דב יפה זצוק"ל!

כבר החלק הראשון של הסיפור - עצם הדין תורה ואיך הוא נערך כבר מפליא ומדהים.

סיפור פלאי, מי יודע אם הוא אמיתי.

הבן שלו רבי מרדכי שליט"א אמר בהלוויה בישיבת קול יעקב שבאסיפה משפחתית בשנים האחרונות אמר אחד הנכדים ש"סבא עושה תמיד רק את רצון ה'". אמר על כך רבי דב זצ"ל: 'אני לא יודע אם אני עושה תמיד רק רצון ה', אך זאת אני יכול לומר - אם ידעתי אי פעם על דבר מסוים שהוא לא רצון ה', מעולם לא עשיתי אותו'!

תלמיד לשעבר מישיבת קול יעקב סיפר לי שכאשר ניגש פעם למשגיח לקבל עצה שאל אותו המשגיח 'האם אתה אוהב את השיחות שלי'. הבחור הבין שהמשגיח לא מעונין ולא זקוק לחנופה שלו ולכן אמר לו שהוא לא כל כך אוהב אותן, שאל אותו המשגיח למה, והבחור הסביר שבדרך כלל היה רגיל לשיחות יותר מעמיקות, שיש בהם שאלות ותשובות והבנות ויסודות מחשבה וחכמה, ואילו המשגיח מדבר רק דברים פשוטים. ענה לו המשגיח: 'אתה חושב שאני לא יכול לעשות מערכות במוסר והשקפה? אך אם אני לא אדבר את הדברים הפשוטים מי ידבר אותם...!?'. [אגב, הגר"ד כהן אמר בהספד שאפילו שהיה מדבר דברים פשוטים לכאורה, מי שהיה מאזין היטב היה יכול לשמוע בכל שיחה חידושים שהוצנעו בפשטותם].

תוכן כתב:סיפור פלאי, מי יודע אם הוא אמיתי.

אני מכיר את בעל המעשה. הוא אדם נאמן.

הכותרת המתאימה ליום זה הוא 'מוסר מוסר חגרי שק'
כמעט לא היה יום שמרן המשגיח זצ"ל לא דרבן ללימוד המוסר, בשיחות, בועדים, בשיחות פרטיות והוא בפשטותו גילם לנו את המוסר יותר מכל. השריד האחרון לענקי המוסר שחיבר אותנו עם רבי אלי' ועם רבי אייזיק ועם הרב דסלר ועם רבי חצקל ועם רבי מאיר חדש ובשנים מאוחרות יותר ישב להקשיב לשיחות של צעירים ממנו כיבלחט"א רבי מיכל זילבר ורבי צבי מאיר זילברברג.
גדולה האבידה מאד לעולם המוסר שכמעט נכחד לגמרי. ועוד חזון למועד בימים הקרובים להאריך בכתיבה עליו.

בודאי שר' דב בגדלותו באמת רצה מכל הלב לקום בעצמו, ולא אשתו, וזה לא היה משחק.
אבל אני תמיד שואל את עצמי בסיפורים כגון אלו, מה היה עושה אדם כמו ר' דב יפה, אם הוא היה מצוייד באשה שהייתה דורשת ממנו לקום כל לילה?.
בהיכרותי עם ר' דוב זצ"ל בעצמו עם סבלנות הברזל שלו, והשליטה העצמית המוחלטת שלו, הוא היה צולח את הניסיון הזה.
אבל האם שייך לנהל חיי ויתורים כאלו, כשזה לא הדדי?
אני מתכווין לא באנשים בדרגתו של ר' דב.

יפה כתבת, בעיני יותר גדלות זה להתמודד עם בעיות 'אמיתיות' שטבולות בכעסים, העלבויות, פגיעות אישיות, ולא במריבה עם האשה מי מוותר, זה סוג מריבה נעימה שנח ללכת עם זה לרב [מבלי לזלזל חלילה וחס ברבי דב יפה זצ"ל].

אדם בטבעו מחקה אחרים. ולדעתי זה אחת הסיבות שגדולה שמושה, אדם שסופג מקרוב אדם גדול ומתקשר אליו, הוא נהיה לו כמו אבא, וכל אדם כשהוא מגיע לצמתים חשובים ולהחלטות משמעותיות (ומי שהוא בר מעלה אז אפילו החלטות יומיומיות) הוא שואל את עצמו "מה אבא שלי היה מחליט"? איך הרב שלי היה נוהג כשהיה לפתחו בעיה כזו או אחרת"?

יתכן לומר דכשאדם מתנהג כמו רב דב תמיד בכל דבר לותר ובנעימות אז כמים פנים אל פנים יקבל מהעזר ג"כ התנהגות זו, וא"כ כל הנושא שלכם יהי' רק תיאורטי

מלאעולם כתב: אני מכיר את בעל המעשה. הוא אדם נאמן.

עדות של ניק עלום שם מוסיפה משהו?
viewtopic.php?f=17&t=33297&p=359752&hilit=#p359665

דרך אגב, (אע"פ שעדותי לא מוסיפה כלום כנ"ל), גם אני ידעתי שהג"ר דב יפה זצ"ל היה גדול מאוד, ואכמ"ל. יהי רצון שנזכה ללמוד מדרכיו והנהגותיו.

יש לציין את העובדה המופלאה שבעת ההספדים בישיבת קול יעקב החלו לפתע גשמים, בדיוק ברגע שההספד הראשון התחיל. וכך כשהתחיל ההספד השני והשלישי גם כן התחזק הגשם. כל זאת כשבשאר ירושלים מסביב לא ירד כל גשם (אולי קצת טיפות) ובכלל לא היה אמור להיות גשם ביום זה.
גם משמים מבכים את האבדה! והרי זה כסיפורים שהיו על כמה גדולים שנפטרו שנתקשרו השמים בעבים וירד גשם בעת לווייתם. ויהי לפלא.

ארזי ביתר כתב:
בנו הרב מרדכי יפה משמש כראש בית המדרש "פרידמן" בישיבת מיר.

ר"ל משגיח. וכמובן בעל הגמ"ח הידוע

דעת_האברך כתב:יש לציין את העובדה המופלאה שבעת ההספדים בישיבת קול יעקב החלו לפתע גשמים, בדיוק ברגע שההספד הראשון התחיל. וכך כשהתחיל ההספד השני והשלישי גם כן התחזק הגשם. כל זאת כשבשאר ירושלים מסביב לא ירד כל גשם (אולי קצת טיפות) ובכלל לא היה אמור להיות גשם ביום זה.
גם משמים מבכים את האבדה! והרי זה כסיפורים שהיו על כמה גדולים שנפטרו שנתקשרו השמים בעבים וירד גשם בעת לווייתם. ויהי לפלא.

ודאי שזה היה סימן טוב משמים שזה קרה בדיוק בזמן הזה [גם במקומות אחרים בארץ]
אך מי ששמע לחזאים ציפה היום בצהריים לגשם

ארזי ביתר כתב:הרב יונתן אבר בישיבת היכל יצחק

נודע בתור המשגיח ד'אור ישראל'
חתן נוסף הר"ר נתן שרון הי"ו

גיזונטע קאפ כתב:בודאי שר' דב בגדלותו באמת רצה מכל הלב לקום בעצמו, ולא אשתו, וזה לא היה משחק.
אבל אני תמיד שואל את עצמי בסיפורים כגון אלו, מה היה עושה אדם כמו ר' דב יפה, אם הוא היה מצוייד באשה שהייתה דורשת ממנו לקום כל לילה?.
בהיכרותי עם ר' דוב זצ"ל בעצמו עם סבלנות הברזל שלו, והשליטה העצמית המוחלטת שלו, הוא היה צולח את הניסיון הזה.
אבל האם שייך לנהל חיי ויתורים כאלו, כשזה לא הדדי?
אני מתכווין לא באנשים בדרגתו של ר' דב.

יש אחד שהוא לא קם
יש אחד שהוא קם בטרוניה
יש אחד שהוא קם בתחושה שהנה 'הוא' איזה 'בעל מידות' ומוכן לוותר
יש אחד שהוא קם כי פשוט זה הילד שלו וצריך להרגיע אותו

בצעירותו עם הגר"א לופיאן

דעת_האברך כתב:יש לציין את העובדה המופלאה שבעת ההספדים בישיבת קול יעקב החלו לפתע גשמים, בדיוק ברגע שההספד הראשון התחיל. וכך כשהתחיל ההספד השני והשלישי גם כן התחזק הגשם. כל זאת כשבשאר ירושלים מסביב לא ירד כל גשם (אולי קצת טיפות) ובכלל לא היה אמור להיות גשם ביום זה.
גם משמים מבכים את האבדה! והרי זה כסיפורים שהיו על כמה גדולים שנפטרו שנתקשרו השמים בעבים וירד גשם בעת לווייתם. ויהי לפלא.

בעניין הגשם ראיתי לאחרונה תצלום כתבה מעיתון שיצא לאחר הלוויתו של רבי אהרן קוטלר זצ"ל בתיאור הסגולה לעצירת גשמים בלוויית צדיקים, הנה:

ממרומי היער כתב:יתכן לומר דכשאדם מתנהג כמו רב דב תמיד בכל דבר לותר ובנעימות אז כמים פנים אל פנים יקבל מהעזר ג"כ התנהגות זו, וא"כ כל הנושא שלכם יהי' רק תיאורטי

[/quote]
זה עוזר בגבול מסויים, באדם נורמטיבי שכשמוותרים לו אז הוא מוותר, יש כאלו שנתת להם אצבע יקחו יד

ממרומי היער כתב:
יפה כתבת, בעיני יותר גדלות זה להתמודד עם בעיות 'אמיתיות' שטבולות בכעסים, העלבויות, פגיעות אישיות, ולא במריבה עם האשה מי מוותר, זה סוג מריבה נעימה שנח ללכת עם זה לרב [מבלי לזלזל חלילה וחס ברבי דב יפה זצ"ל].
?

אני שב ומדגיש, אצל ר' דב זה לא היה סיפור יוצא דופן, הוא שלט במידותיו לחלוטין, אין לי מושג איך הוא היה בצעירותו, אבל כשאני הכרתי אותו, שום דבר לא יכל להזיז אותו משלוותו, זה היה יכול לפוצץ אותך, הרגשת שהוא סלע יצוק, שום דבר לא יכול לא לעצבן אותו וכו'.
היטיב לומר בנו שהוא חי כל ימיו בגן עדן של מידות טובות.

[שמעתי ממנו בשיחותינו התכופות, דברים רבים שאמר לו החזו'א. רובם לא נדפסו בספריו. כנראה מפני שהיו אישיים מדי וע'כ בשלב זה לא אמסור. אבל משהו שאינו בכלל הללו]

באחד הערבים הגיע לביקור בבית הורי ז'ל. משנתארכה השעה, שאל אותו אבי האם מעוניין גם ללון. משנענה בחיוב, סידר עבורו מיטה בחדר הספריה שכלל אלפי פריטים. בבוקר לאחר שיצא האורח לדרכו, קרא לי אבי ואמר: שים לב שאין שום קמט על הסדין. לא השתמשו כלל במיטה. ועכשיו תראה בעשרות מדפים כמה ספרים שהוזזו ממקומם ...

שיף כתב:בצעירותו עם הגר"א לופיאן

כפר חסידים.jpg

מאיזה שנה התמונה?

..

ערכו ב'המכלול'

חבר פורום אוצר החכמה כתב:ערכו ב'המכלול'

אולי תעלה בשביל החסומים?

רבי דב יפה (3 ביוני 1928; ט"ו בסיוון תרפ"ח - 8 בנובמבר 2017; י"ט בחשוון ה'תשע"ח) היה משגיח רוחני בישיבת כנסת חזקיהו בכפר חסידים ובישיבת קול יעקב בירושלים, מן הבולטים בבעלי המוסר בשנות ה'ת"ש[1].

תוכן עניינים
1 ביוגרפיה
2 שיחותיו
3 משפחתו
4 חיבוריו
5 קישורים חיצוניים
6 הערות שוליים

ביוגרפיה
נולד בווילנה לרבי צבי יחזקאל וטובה גיטל יפה. אביו היה מצאצאי רבי מרדכי יפה בעל הלבושים. בשנת ה'תרצ"ה (1935) משפחתו עלתה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. למד בישיבת היישוב החדש, בישיבת חברון, בישיבת פוניבז' ובישיבת סלובודקה. עמד בקשר עם החזון איש והיה נוהג לצטט בשמו אמרות[2].
בשנות ה'תש"כ (שנות ה-60 של המאה ה-20) התמנה כמשגיח בישיבת כנסת חזקיהו, בתקופה שרבי אליהו לופיאן שימש כמנהלה הרוחני של הישיבה. באלול תש"ל, לאחר פטירת הרב לופיאן, התמנה תחתיו למנהלה הרוחני של הישיבה. התגורר ביישוב החרדי רכסים, בסמוך לישיבה. הוא כיהן גם כמשגיח בישיבת קול יעקב בירושלים ובישיבת קרן אורה בכרמיאל. יזם את ההוצאה לאור של כמה ספרי מוסר.[3]
בכ"ו באב תשע"ב צורף למועצת גדולי התורה של דגל התורה.
נפטר בי"ט בחשוון ה'תשע"ח.

שיחותיו
הרב יפה מסר מדי שבוע עשרות ועדי ושיחות מוסר, בישיבות שבהן הוא מילא את תפקיד המשגיח ובבית המוסר בירושלים. כמו כן הוא מסר ועדים בביתו שברכסים, למחנכים, לאברכים ולבחורים.
בשיחותיו היה מדגיש את מאמר חז"ל: "אם אין אני לי מי לי"[4], ואומר שהוא לא בא אלא להגיש בפני השומעים את דברי חז"ל, ואילו העבודה המוסרית עצמה מוטלת על כל אחד ואחד. כמו כן היה מדגיש שעל כל אחד ואחד ללמוד מדי יום ספר מוסר קבוע, עד לסיומו. את הבאים אליו היה נוהג לשאול, איזה ספר מוסר הם לומדים בקביעות.

משפחתו
הרב יפה נישא לרבקה כהן בשנת ה'תשי"א, שכיתומה גדלה בבית דודה רבי אהרן כהן, ראש ישיבת חברון.
בניו
הרב מרדכי יפה - משמש כראש בית המדרש "פרידמן" בישיבת מיר.
הרב צבי יפה - משמש כר"מ בישיבת קרן אורה בכרמיאל.
חתניו
הרב שלום חיים וייס - משגיח בישיבת זיכרון מיכאל.
הרב יונתן אבר - בעבר משגיח בישיבת אור ישראל, וכיום משגיח בישיבת היכל יצחק.
הרב דניאל ארנפרוינד - משגיח בישיבת תפרח.
הרב נתן שרון - מחבר ספרי הלכה.

חיבוריו
לעבדך באמת - שיחות מוסר בענייני חודש אלול
לעבדך באמת - שיחות מוסר בענייני אמונה, תורה, מועדים, גמילות חסדים, וכן רשימות והדרכות ממרן החזון איש.
דברי חכמים; דברי מוסר - קונטרסים על חודש אלול וחנוכה, נערכו על ידי תלמידיו בישיבת כנסת חזקיהו.
לעבדך באמת - על חומשים בראשית, שמות, ויקרא
וטהר לבנו, לקט עצות והדרכות בענייני טהרת העיניים, קדושת הגוף ועוד, רכסים תשע"ה.
עבודת הימים הנוראים, מודיעין עילית תשע"ו.

קישורים חיצוניים
הרב דב יפה באתר jdn
קובץ וידאו משיחותיו של הרב דב יפה, לצפיה באתר "בינינו"
הרב שלמה אבינר, ‏הג"ר דב יפה זצ"ל – המשגיח הגדול מדורות קודמים, באתר "סרוגים", 8 בנובמבר 2017

הערות שוליים
[1] הישיבה הגדולה במגזר החרדי, באתר "אנשים ישראל"
[2] ראו גם בהקדמת הספר "פאר הדור" על חיי החזון איש
[3] בהם ספר "מוסרי השל"ה", ירושלים תשמ"ז; "ספר המִדות" להמגיד מדובנא, ירושלים תשנ"ג; "חיי עולם", ירושלים תשנ"ו.
[4] משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה י"ד. ראה גם פירוש הרמב"ם על המשנה שם.

בצעירותו הסתופף במחיצת הגאון הקדוש רי"מ חרל"פ זצ"ל.

סיפר פעם שכל ימיו אין לנו מנוח מתמונה נוראה שהיה עד לה, כאשר רשע אחד מחוגי קנאי ירושלים, פגע ברימ"ח וירק על פניו. רח"ל.

רשמתי זה עתה, ויהיו הדברים לעי"נ.

כד, נ וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵד' יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב.
ופירש"י,

לא נוכל דבר אליך - למאן בדבר הזה, לא על ידי תשובת דבר רע ולא על ידי תשובת דבר הגון לפי שניכר שמה' יצא הדבר, לפי דבריך שזימנה לך.

והנה כבר נתקשו המפרשים, מפני מה לא יוכלו להשיב תשובת דבר הגון וטוב שהם מתרצים להשידוך הזה, ומה בכך שמד' יצא הדבר, שלא יוכלו דבר מאומה, ועי' בפי' הרא"ם.

ולכאורה הכוונה פשוטה כמו שנמצא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב כאן),

לא נוכל דבר אליך רע או טוב. התינח רע, טוב למה, אלא הטוב לא מאלינו, אלא מה' יצא.

וברשב"ם,

לא הסתירה ולא הבניין תלוי ברצונינו, כי בעל כרחינו רוצים ולא רוצים, כי הק' עשה שהיכולת בידו.

והאלשיך ביאר טפי, וז"ל,

הנה כתוב אצלנו על דרוש הידיעה אלהית, כי לא תכריח לפעולות אדם אם טוב ואם רע כל עוד שהדבר לא יצא מפיו יתברך כי אם מחשבה בלבד כמפורש אצלנו יפה. ובזה יאמרו הלא אמרת שתייחס אלינו לחסד ואמת אם נודה בזווג, אך לא כן הוא, כי אילו היתה ידיעה בלבד לפניו יתברך ולא יצא מפיו היה הדבר נשאר אל בחירתנו, אך הנה מה' יצא הדבר ואחר שיצא מפיו יתברך בת פלוני לפלוני כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה נז ב) על פסוק הנה ילדה מלכה וכו'. שאחר העקידה שהיה אברהם מהרהר לא יפה עשיתי שלא לקחתי אשה ליצחק זה כמה שנים, שאילו עתה היה נעקד לא הניח אחריו בנים, ואמר לו הקדוש ברוך הוא אל תחוש, כי הנה עתה נולדה בת זוגו, כי הנה ילדה מלכה וכו' ובתואל ילד את רבקה. כלל הדברים כי הדבר יצא מפיו יתברך, ולכן אין להם בחירה. וזהו לא נוכל דבר אליך אפילו לומר רע או טוב, זה החיתון מה טיבו, רע או טוב הוא, לדעת אם נודה אם אין, כי בטלה בחירתינו כי לא יבצר מהעשות.

העולה מכלל הדברים, כי אמנם יש כאן הדגשה מיוחדת על ענין זה של שידוך, שמד' יצא הדבר מפורש באמירת בת פלוני לפלוני, ושוב אין הדבר ככל הדברים והמאורעות בעולם שנשארו תלויים גם בבחירת האדם.
ולכאורה זוהי כוונת דברי הגמ' במועד קטן (יח, ב),

אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש. מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר וכו'.

ובנותן טעם להביא מה שהובא ששח בענין זה המשגיח הגאון הצדיק רבי דב יפה זצ"ל.

בעת שהגעתי לפרק השידוכים, היה לי ספק האם מחויב אני בהשתדלות עצמית לחפש אחר שידוך, או שמא יכול אני להישאר בישיבה, ולהיות בטוח בד' שימציא לי זיווגי בלי השתדלות.
ושאלתי פה קדוש מרן בעל חזון איש זי"ע שהכריע ואמר לי, תמשיך לשבת וללמוד והקב"ה ישלח לך את השידוך בלי השתדלות מיוחדת.
לימים סיפרתי עובדה זו בפני יבלחט"א הגר"ח קניבסקי שליט"א והוא הביע תמיהה על הוראה זו, הנה הלא המצוה לישא אשה היא ככל מצוות התורה, וכי יעלה על הדעת שאם אין בידו תפילין או לולב לא יעשה השתדלות להשיגם, אלא יתלה בטחונו בד' שימציא אותם עבורו? ולכאורה הוא הדין גם במצות פריה ורביה, חובה היא על האדם לעשות השתדלות לחפש זיווגו כדי לקיים את המצוה.
לאחר איזה זמן הצעתי את הדברים בפני הגר"ש אויערבאך שליט"א, והוא ביאר את הדבר, שנראה לחלק בין כל מצוות התורה לענין השידוכים, כי אמנם בכל המצוות מחויבים אנו להשתדל ולטרוח בקיומם, ובודאי שאין מקום לבטוח בד' שיזמין לנו תפילין ולולב בלי השתדלות כי כך היא דרך הקיום שלהם לחפש ולבקש אחריהם על מנת לקיים מצוותם.
ברם שונה הדבר ביחס לשידוכים, שם רואים אנו בעינינו שחלק גדול מן השידוכים נעשים בלי שום השתדלות, ובין אדם שפונה לבקש אצל שדכנים וכיו"ב ובין מי שלא פונה, מתגלגלים בדרכים לא צפויות. והיינו משום שהשידוך הוא דבר שתלוי ועומד רק בדבר ד', ולפיכך ההשתדלות היא לא חלק מקיומה של המצוה, וישים ד' מבטחו בד' אשר ממנו אשה לאיש.
וכך הוא לשון הגר"א (היכלות), 'שווא עסק בני אדם בענין הזיווגים כי הכל מד' הוא', עכ"ל.

לוד"מ להכניס ראשי בין ההרים הייתי אומר שדברי הגרח"ק פשוטים ודברי הגרש"א מחודשים ורחוקים ויותר נראה לבאר דעת החזו"א שהיה נ"ל שיגיע זיווגו גם בלי השתדלות ואין צריך להשתדלות יתירה.

תוכל לתת מקור מדוייק יותר ללשון הגר"א?

ולי הק' נראים דברי הגרש"א פשוטים.
גם להצד שצריך השתדלות, היינו רק השתדלות מעוטה "לפנות לשדכנים" (כמו שהזכיר הגר"ש בדבריו), נמצא שטווח הויכוח קטן.

מישהו יודע פרטים על מקום וזמני ניחום האבלים אצל כלל המשפחה?