נתבקשתי מאת הרב שמואל אלברט הי"ו להכניס כתבה זו אודות פליטי השואה ב'הנוביל-צרפת', כדי לבקש שמי מן החברים היודע להוסיף פרטים כלשהם - אנא יעשה זאת ואודה לו על כך.
אביב שנת תש"ה.
עם שרידי החרב, אחד מעיר ושניים משפחה, מכונסים זעיר פה וזעיר שם ברחבי פולין ושאר ארצות מזרח אירופה, מתנערים מהאפר והרמץ שדבק בם, וכשהם חדורים ברוח תעצומות לא להם, מנסים הם לחזור לחיים מסודרים ויהודיים כפי שהיו רגילים בטרם באו שנות המבול.
קהילות מתארגנות בערים השונות בראשות רבנים ועסקנים, כשהם מורכבים בעיקר מיוצאי העיר וסביבתה ששרדו את המלחמה, השבים לאיזור מגורם ומייחלים למצוא קרוב וגואל, וחלום יש להם, להשיב לעצמם את מקום משכנם בעבר.
אם דימו הפליטים האומללים כי אכן באו אל המנוחה, באו וטפחו על פניהם, הפוגרומים ומחזות השנאה של הפולנים, שרובם לא ששו לראות את היהודים שבים ממחנות המוות חיים וקיימים, ודורשים בחזרה את מקומות מגוריהם ועיסוקיהם מאלה שקיוו להיות יורשיהם, וראו את עצמם חופשיים לנקוט בכל צעד נבזה, כולל רצח, בכדי לא לאפשר ליהודים לחדש את חייהם בארץ בה חיו כאלף שנים.
היהודים חשים כי עליהם במהרה לעזוב, ופולין לא תשוב להיות עבורם מה שהיתה בעבר.
וכאן עמדה לפניהם השאלה העוצמתית, לאן הולכים?
ארה"ב לא חילקה ויזות בנדיבות, בריטניה גם היא לא פתחה את שעריה, וגם לארץ ישראל המובטחת לעם ישראל, שהיא מינתה את עצמה בכוח לפטרונה, לא נתנה סרטיפיקטים בכמות גדולה.
המדינה היחידה שפתחה את שעריה לפליטים ואיפשרה לשוב לחיים יהודיים מלאים על כל הצרכים הקהילתיים הדרושים, היתה צרפת, שבמלחמה ממשלתה היתה שותפה עם הצוררים הנאצים, ועושי דבריה.
צרפת שוחררה על ידי כוחות הברית, כבר בחודש אלול תש"ד, ולמרות שהיתה כבושה בידי הנאצים, מתוך למעלה מ 300,000 יהודים שחיו בה לפני המלחמה, רובם נשארו בחיים, והתשתית לחידוש החיים היהודיים, הוקמה בזריזות, ע"י "ועד הרבנים החרדים" של צרפת, שנוסד באמצע החורף של שנת תש"ה.
ניסן תש"ו.
ימים ספורים לפני חג הפסח. מאות יהודים מפולין קמו ועשו מעשה, והם בדרכם לעבר צרפת עם כל אשר להם, מבלי שידעו מראש היכן יוכלו להניח את ראשם הסחרחר, ועצמותיהם השבורות.
בצרפת נמצאים אז עסקני ושליחי המצוה של "ועד ההצלה". בראשם הגרח"י מישקובסקי, ר' בנימין מינץ יו"ר תנועת פא"י בארץ ישראל, הרב משה לעייבל, עסקן ההצלה מראשי תנועת פא"י בארה"ב ר' משה ענרייט, ר' יצחק ומרת רעכא שטרנבוך, הסופר ר' הלל זיידמן.
בשומעם את הידיעה אודות הפליטים שצריכים להגיע, התכנסו בדחיפות לטכס עצה מעשית היכן לשכן אותם.
בפניהם עמדה הצעה, לרכוש ארמון רחב ידיים עם בניינים נלווים ושטחים מסביב, בעיירה "הנוביל" כחמישים קילומטרים מפאריז, מאחר וזה מקום מתאים לפליטים לזמן שהותם בצרפת שכפי הנראה לא יהיה קצר, ושם יש אפשרות לשכן את כולם, לפתח חיי קהילה, להתחיל בשיקומם, ובהמשך להעלותם לארץ ישראל.
ביחוד התאים המקום להתארגנות לעליה בלתי ליגאלית לישראל, מכיון שהוא לא חשוף לעיני הבולשת הבריטית שהפעילה חיפושים מתוחכמים, כדי לאתר התארגנות של יהודים לעלייה.
כסף עבור רכישת הנכסים לא היה מוכן בקופת העסקנים, ור' משה אנרייט נתן מכיסו הפרטי את הסכום הראשון לחתימת החוזה.
בשעה טובה נרכש ונפתח המקום, ולראשונה מזה שנים, חגגו מאות היהודים בהתרגשות שאין לתאר במלים, את ליל הסדר מתוך חירות, בראשות הרב מישקובסקי זצ"ל, ור' בנימין מינץ ור' משה ענרייט.
הארמון כלל ארבע קומות, ובשני צידיו מגדלים עגולים. במרכז קומת הכניסה היה אולם גדול שעתה יועד לבית מדרש ללימוד ותפילה. מהצדדים היתה כניסה לשני אולמות ענקיים מפוארים ששימשו עתה לחדרי אוכל, אחד לגברים ואחד לנשים, ובמרתף הופעל מטבח ענק מצוייד במעלית להעלאת האוכל לקומת הכניסה. שלושת הקומות העליונות ובהם עשרות רבות של חדרי מגורים, שימשו למעון לפליטים.
משני צידי הארמון שכנו בתים נוספים, שגם הם היו למגורים, בנין אחד עבור בחורים והשני עבור בחורות. מאחורי הטירה השתרע שטח ענק של שדות עם אדמה פוריה גינות ופרדסים, ואף אגם מים גדול.
בשנתיים וחצי הבאות, היה המקום למעון לאלפי פליטים, ומעוז הצלה עבורם ברוחניות וגשמיות. מהם שדרו שם משך זמן ארוך, ומהם זמן קצר והמשיכו משם בדרך כלל לארץ ישראל. האחזקה השוטפת של המקום מומנה על ידי ארגון הג'וינט.
כרב הקיבוץ כיהן הגאון רבי שלמה זלמן הורוביץ זצ"ל, הרב מפוטיק, שהגיע עם הקבוצה הראשונה בערב פסח.
המקום היה מאורגן עם סדר יום קבוע לתפילה, שיעורי תורה למבוגרים, ותכניות מיוחדות עבור הילדים.
הסופר רבי דוד זריצקי ז"ל מגדיר את הקיבוץ, כהחשוב ביותר בכל אירופה לאחר המלחמה.
ארגון "אורט" ערך במקום קורסים ללימודי מקצוע. הגברים למדו חקלאות, נגרות, סנדלרות, והנשים תפירה וריקמה.
הקיבוץ קם והיה למקום של דאגה ומסירות לכל יחיד ויחיד, ובפרט לצעירים וצעירות שנותרו גלמודים בעולם, והמרא דאתרא הג"ר שלמה זלמן זצ"ל והרבנית ע"ה, דאגו להם בכל ליבם הפתוח, והיו להם להורים ומחנכים. דאגו להם לשידוכים, ונעשו להם שושבינים המלווים אותם בפסיעותיהם הראשונות, ורבות המשפחות המפוארות, ששורשיהם בקיבוץ זה.
לקיבוץ אף הגיעו מאות פליטי הישיבות הליטאיות משנחאי, ועד שיתארגנו למצוא מקום מתאים, העמידה הנהלת הקיבוץ לרשותם את אחד הבניינים. בתקופה זו הגיע הגאון רבי מרדכי פוגרמנסקי זצוק"ל, למסור שיחות.
מקווה טהרה הוקמה במקום, והיא שימשה את כל תושבי האיזור המורחב.
לפני חג הפסח סודרה במקום מאפיה למצות, וגם מפריז הגיעו לקיבוץ אדמורי"ם ורבנים בכדי לאפות.
הקיבוץ זכה לביקוריהם של אורחים רמים מכל קצוות תבל, וכל הרבנים שהגיעו לצרפת בשליחות הצלה, עשו בדרך כלל את שבתם בהנוביל, ביניהם: הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג הרב הראשי לישראל, הג"ר אליעזר סילבר, נשיא אגו"י רבי יצחק מאיר הכהן לוין, הגאון מפוניבז' רבי יוסף שלמה כהנמן.
הקיבוץ תיפקד במלוא עוצמתו עד שקמה מדינת ישראל, ואז עלו כל דיירי המקום ארצה.
רשימה שמית וחלקית של אישים ידועים שהיו בין דיירי קיבוץ זה.
רב הקיבוץ הגאון רבי שלמה זלמן הורוביץ זצוק"ל הרב מפוטוק עם בנו הגה"ח רבי שמואל הורוביץ שליט"א גבאי האדמורי"ם מבאבוב
הגה"צ רבי מרדכי פוגרמנסקי זצוק"ל שהה במקום עם בואו לצרפת משך תקופה
מאות בחורי ישיבה ליטאיים, עד שהתארגנו בבאיי היו בהנוביל
הרבנית הצדקנית מרת פערל ע"ה אשת כ"ק מרן האדמו"ר ה"בית ישראל" מגור זי"ע שהתה שם עד בואה ארצה.
כ"ק מרן האדמו"ר רבי אברהם אייגר מלובלין זיע"א שהה במקום ואף נישואיו היו שם עם הרבנית מרת סימה לבית אנילביץ ע"ה שגם שהתה בצרפת לאחר המלחמה.
הגה"צ רבי שלמה קליינמן זצ"ל חמיו של הרב החסיד רבי לייבל סטעמפל שליט"א
הרה"ח רבי יצחק דאמען ז"ל אבי רבי ירמיה וכל משפחת דאמען מבעלזא
הרה"ח רבי יצחק אייזיק הלר זצ"ל ובניו הרב יהושע והרב דוד שליט"א
הרה"ח רבי חנוך מנלה ז"ל מחשובי חסידי גור
הרה"ח רבי אשר ארבוס ז"ל מחשובי חסידי גור
הגאון החסיד רבי אליהו ניסן וויסלער זצ"ל רבה של טשנסטוכוב
הרה"ח ר' יהודה שטיל ז"ל וחתנו הרה"ח רבי נתן זילברברג ז"ל ועוד ממשפחת זילברברג
הרה"ח ר' לייבוש פרייא ז"ל מבני ברק
האחים הרב אביש ז"ל והרב אהרן ז"ל זיס מחשובי חסידי קאמרנא
הסופר החרדי רבי דוד זריצקי ז"ל היה ממנהלי וראשי הקיבוץ
הרב חיים גיטלר ז"ל בעל הוצאת והפצת הספרים המפורסמת היה מראשי הקיבוץ
הסופר החרדי הרב יחיאל גרנטשטיין ז"ל היה ממנהלי הקיבוץ ובנו נולד שם
המשורר החסידי הרב מרדכי אלעי ז"ל
הרב משה בנימין קליינמן ז"ל אבי הרב יצחק קליינמן מבית וגן, היה מראשי הקיבוץ ובנו נולד שם
הרב יוסף אפשטיין ז"ל מחשובי חסידי ראדזין ונכד אדמור"י ראדזין זי"ע
הרב ליפמן רייכר ז"ל חתן האדמו"ר מסטריקוב זי"ע הי"ד
הרב יעקב כץ ז"ל חתן מרן רבי אהרן קוטלר זצוק"ל
הרב אברהם ורדיגר ז"ל לימים חבר הכנסת
הגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א נולד שם
והרשימה ארוכה, ומחכים למשתתפים בפורום שישלימו שמות ופרטים, וכן ישלחו תמונות מסמכים וכו'.