פורום אוצר החכמה

חיימשה כתב:אפשר בהחלט לומר שהוא הניח את היסודות להשגחת כשרות ללא פשרות בעידן המודרני. היווה סמל ודוגמה כאשר גם העד"ח משווה סטנדרטים לעומתו.

הא לחמא עניא כתב:באיזה שנה הוא נפטר??

הרב של בני ברק היה האדמו"ר מסקרנביץ'-הרב קאליש. הרב יעקב לנדא הוא מינוי במחטף של אנשי ה'מזרחי', בזמן שהרב קאליש שהה בחו"ל. לאחר שחזר רבה של בני ברק לארץ וגילה את מה שעשו לו, היה דין תורה אצל הרב הרצוג והוא קבע שבני ברק מספיק גדולה בשביל שני רבנים.

פרנקל תאומים כתב:פרטים על משפחתו?

מי היו הוריו, חמיו וחמותו, אחיו, גיסיו?
ומי הם ילדיו (מלבד בנו הגרמי"ל שיחי')?

מודה ומהלל כתב:מימין כ"ק אדמו"ר מערלוי זצ"ל, ומשמאל הגרי"ש אונגר זצ"ל.

עובדיה חן כתב:

עצרת נגד המיסיון הרב לנדא נואם.JPG

הא לחמא עניא כתב:

עובדיה חן כתב:

עצרת נגד המיסיון הרב לנדא נואם.JPG

מיהו הרב הספרדי שיושב על יד הרב לנדא שנואם??

מחולת המחנים כתב:

הא לחמא עניא כתב:

עובדיה חן כתב:

עצרת נגד המיסיון הרב לנדא נואם.JPG

מיהו הרב הספרדי שיושב על יד הרב לנדא שנואם??

נ"ל רבי רפאל ברוך טולידנו.

פרשנדתא כתב:מישהו יכול להעלות לכאן את דרשת בנו הגרמי"ל שליט"א מסעודת סיום הש''ס במוצש''ק?? שמעתי שיש באחד האתרים של חב''ד.
תודה מראש

עובדיה חן כתב:היה שנים שהוא נאבק מול המועצה הדתית של בני ברק משהוא יודע על מה היה הרעש וסלע המחלוקת?

הא לחמא עניא כתב:

עובדיה חן כתב:היה שנים שהוא נאבק מול המועצה הדתית של בני ברק משהוא יודע על מה היה הרעש וסלע המחלוקת?

כמדומני על רקע של כשרות המקוואות שאז המועצות הדתיות נשלטו ע"י המפד"ל, ולכן נלחמו בעוז שזה לא יעבור אליהם.
כל אדמו"רי ב"ב דאז ובראשם כ"ק האדמו"ר האמרי חיים מויזניץ זיע"א יצאו בעוז ותעצומות להלחם בעד הרב לנדא ונגד המועצה הדתית.

ימיו האחרונים של הגר"י לנדא הם סיפור מפעים בפני עצמו. אלה שהיו לידו כששכב על ערש דווי לא ישכחו את המעמד עד סוף ימיהם. בנו, הגר"א לנדא, ששהה בכל אותם ימים מרטיטים סמוך למיטתו של אביו, מספר על רגעי ההוד המופלאים, בהם נוכחו כולם עד כמה נותר הרב בצלילותו ובדקדקנותו עד לשנייה שהשיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.

"הימים הללו היו ימים שלא רואים ולא שומעים דברים כאלה", הוא מספר. "בשבועיים האחרונים לחייו הוא חלה והובהל לבית החולים 'תל השומר'. לאחר מכן, כשהרופאים לא מצאו מזור למחלתו, הוא הוחזר לביתו שבבני-ברק. כשראינו שיש מערכות בגופו שהפסיקו לפעול, וראינו שהמצב מידרדר, הבנו שאלו ימיו האחרונים. בבוקר שלפני האחרון הוא קם מוקדם והחל לומר פרשת העקידה, 'ויהי אחר הדברים האלה'. אמרתי לו: אולי תגיד 'ויהי אחר' אחרי שתניח תפילין. הוא מיד תיקן אותי: 'ויהי אחר' במלרע ולא במלעיל. תראה איזו צלילות מדהימה גם במצב כזה.

"הוא הניח תפילין. היה שם רופא מ'תל השומר' שהיה ידיד שלנו מבני-ברק. שאלתי אותו איך הוא רואה את מצבו הרפואי. הוא אמר: לפי מה אני רואה, כשהוא התחיל להניח תפילין לא הייתי בטוח שהוא יסיים להניח. אבל איך שאני מכיר את הרצון והנחישות של הרב הוא יסיים.

"היה אח מבית החולים שהיה במשמרת של השגחה עליו, ואנשים מבני-ברק אמרו לו, שאם יראה משהו חריג אצל הרב שיודיע להם. הוא הודיע להם, ואז לאורך כל הלילה הבית התמלא אנשים והוא ברך כל אחד ואת כל הילדים, נשק לבנים ולנכדים.

"באותו לילה הוא קרא לראש העיר, ר' משה אירנשטיין, וציווה עליו ביחס לכהונה של אחי כרב העיר בני-ברק. גם למחרת היום הגיעו אנשים רבים לביתו. במנחה של אותו יום ביקשתי שיצאו האנשים מהחדר, כי רציתי לומר לו דבר מה ביחידות. כשהוא הגיע בתפילת מנחה ל'המברך את עמו ישראל בשלום' פתחתי לו בסידור את תפילת הווידוי כמו שאומרים במנחה של יום כיפור, אבל הוא אמר לי: לא, עוד לא.

"אחר-כך, עבר זמן ושאלתי אותו: במצב שאתה נמצא מה צריך לעשות? הוא אמר לי: צריך לדאוג למניין לתפילת ערבית..."

ידעתם שזהו הלילה האחרון?

"לא ידענו, אבל בגלל שהכליות הפסיקו לפעול, חשבתי שכדאי שיגיד וידוי. חששתי שבמצב כזה מגיע זמן של טשטוש וחששתי לאחר. ידעתי עד כמה זה בנפשו, עד כמה הוא רוצה לומר וידוי. אבל ברוך ה' לא היה טשטוש אפילו לא לרגע. ואז, אחרי תפילת מעריב, הוא אמר וידוי וברך את כולנו".

וכל אותו זמן הוא היה צלול, גם כשידע שאלו שעותיו האחרונות?

"כל הזמן היה צלול מאוד, גם אחרי שאמר וידוי. כל אחד שהתברך אצלו הוא איחל לו ש'יזכה לראות בביאת המשיח וגם אני'. הביטחון והאמונה שלו לא זזו אפילו לרגע אחד".

אנשים בכו באותו מעמד?

"אנשים התרגשו מאוד לידו, אבל בכו בחוץ, כי לא בוכים ליד חולה. הייתה התאספות גדולה של אנשים, כי השמועה יצאה בכל העיר ובאו אנשים רבים כדי לראות אותו בפעם האחרונה. מאוחר בלילה, הוא התחיל לומר את הפסוקים שאומרים לפני יציאת נשמה, פסוקי 'אנא בכוח', וכשהגיע למילים 'ברכם טהרם' הוא אמר אותם אתנו, ואז הוא הציץ בשעון שלו (הוא לא נתן לנו להוריד לו את השעון) החליק בידו על הזקן ומסר את נשמתו.

(נאנח בדמעות): "אוי, היום הזה, מי שלא ראה את המעמד הזה לא יבין. כמובן שמיד כשעצם את עיניו קראנו בקול 'שמע ישראל'.

"הרופאים יצאו מכליהם מההתנהגות שלו. היה רופא בשם ד"ר סמרה, מנהל מחלקה ב'תל השומר', שהיה אחוז התפעלות לנוכח ההתנהגות של הרב. הוא היה כל אותו לילה בבית שלנו, ונדהם מהצלילות שלו עד לרגעים האחרונים. גם כשנתנו לרב לחתום על הכתב ביחס לכהונתו של אחי, הוא ביקש שיתנו לו את העט ביד הזו והדף ביד השנייה. הרופא אמר שהוא לא ראה דבר כזה, צלילות ושליטה גם ברגעים כאלו. הוא התייחס לכל אחד ואחד. כשמישהו נכנס אליו פעם שנייה הוא אמר, אבל אתה כבר היית.."

יש משהו בצוואתו שאפשר לגלות?

"עיקר צוואתו התייחסה לסידורי הקבורה וההלוויה שלו. היו גם כמה דברים פרטיים שהוא כתב למשפחה. דבר מעניין שאפשר להזכיר מצוואתו, שהוא ציווה להניח בידו את המכתב בו האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש זצ"ל מינה אותו כ'רב החצר' ולקבור אותו אתו".

מה המשמעות של הבקשה הזו?

"זה דבר ברור מאוד. הוא אמר שהוא רוצה את המכתב הזה אתו כדי שתהיה לו תשובה בשמים, מה פתאום הוא לקח על עצמו להיות רב... כך הוא אמר. הוא תמיד ברח מרבנות, הוא לא רצה להיות רב, אבל הרש"ב ציווה עליו להיות רב. וגם אחר-כך, כשהוא ניסה להפסיק להיות רב, האדמו"ר הקודם אמר לו, שאבא אמר, שיהיה מה שיהיה בסופו של דבר אתה תהיה רב. לזה הוא יועד מהשמים".

הגר"י לנדא נפטר בשיבה טובה בגיל 93 בכ"ו שבט תשמ"ו. לפני צאת הלוויה מביתו ברח' יחזקאל, בהשתתפות עשרות אלפי מלווים, נעמד ראש העיר דאז הרב אירנשטיין והכריז: "על-פי צוואתו של הרב זצ"ל אנו מכתירים בזאת את בנו הגדול לממלא מקומו כרב העיר ומרא דאתרא דבני ברק".

חרסון כתב:עם פטירת בנו, אב"ד בני ברק הגאון ר' משה יהודה לייב ז"ל, הנה קטע (מרתק, לטעמי) מתוך עיתון בקהילה (תשס"ו), בו מספר הבן והאח, יבלחט"א ר' אליהו שליט"א, על ימיו האחרונים של אביהם ז"ל:

ימיו האחרונים של הגר"י לנדא הם סיפור מפעים בפני עצמו. אלה שהיו לידו כששכב על ערש דווי לא ישכחו את המעמד עד סוף ימיהם. בנו, הגר"א לנדא, ששהה בכל אותם ימים מרטיטים סמוך למיטתו של אביו, מספר על רגעי ההוד המופלאים, בהם נוכחו כולם עד כמה נותר הרב בצלילותו ובדקדקנותו עד לשנייה שהשיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.

.

.השוחט כתב: . . בקונטרס המופלא שיצא על זה בשעתו.
[ראיתיו פעם בהיברו בוקס אבל שכחתי את שמו].