פורום אוצר החכמה

בפורים נפטר בירושלים הגאון רבי שמעון כהן זצ"ל מראשי ישיבת תפארת צבי ומח"ס עשרת מונים
היה חתנו של הג"ר שלמה צימבליסט שהרביץ תורה בישיבת תפארת צבי בירושלים, ובנו המפורסם הוא הג"ר יהושע כהן בעל "כרם יהושע".[רבי ש"ס כהן]. הגר"ש הוא בן של הגאון העילוי ר' פישל כהן שזכה ללמוד עם האב ובנו הגאונים הקדושים מאוסטראווצא.

אחיו של ר' שמעון היה הרה"ג ר' זאב זצ"ל מנהל ישיבת גייטסהד (וחותנו של ר' דב אליאך).

היה אוהב הערות חזקות בפשט הסוגיות, וזכה לשבחים מגדולי ישראל עליהן.
סיפר שלפני חתונתו נכנס לגרי"ז להזמינו ושאל שאלה, והרב ניגש לפתוח גמ' בשביל לעיין בה [בד"כ היה עונה בע"פ].
אח"כ שאל עוד שאלה והרב סובב אליו את גבו..

שח לי שכשנכנס לראשונה לדבר בלימוד עם החזו'א, שאלו אח'כ היכן לומד ומשהשיב, נענה החזו'א: 'מעניין, אבל אתה הרי מדבר טוב' ...

סיפר שהגרא'מ שך הגיע לביתו כ'פ לדבר בלימוד.

ראיתי אצל אחד מבני משפחתו גזיר עתון פולני בו נכתב עליו כילד שהתפרסם בכל סביבתו בכח כשרון החשבון המהיר שלו.

שמעתי על כמה קושיות שלו שהגר'נ פרצוביץ נהג לצטט בשמו בשעוריו.

ספר 'מראה כהן' מבוסס רובו ככולו על מכתבי תורה בינו לבין אביו הגרי'פ.

סלד משמיעת דברי ביקורת על הזולת והיה רגיל לומר: 'כל אדם מוקף בשבע חומות יריחו. אם שומעים דבר מה בגנותו, לכל

היותר נופלת חומה אחת, אולם האדם עדיין אינו מופרך בכך כל כולו.

האיש היה גאון מופלא,בסוף ימיו היה כבד ראיה אבל התמיד בתורה כבחור צעיר חבל על דאבדין.

כתבתי בעבר בפורום

איש_ספר כתב:זה הזכיר לי מה ששמעתי פעם מר' שמעון כהן (בעל עשרת מונים). הלה קיבל מר"ש רענן קוק את מכתבו של מרן הגרי"ז לרב קוק, באמרו לו, 'אתה מעריץ את שניהם כאחת ולך יאתה'. ר"ש כהן אמר לי שהוא נוהג לעיתים ללכת עם המכתב בכיס המעיל, כאשר הוא מגיע לזכרון משה (הנמצאת בשכנות דירתו מעל האמריקנר שול), ואז כאשר נקרה לידו בריקסקער איינקיל חבוש כובע אפור, הוא מציג בפניו את המכתב על שלל התארים שכותב שם הגרי"ז לרב קוק, והם שואגים לעומתו: מזויף ! מזויף!.

היו לי אבדל"ח שיחות רבות איתו, היינו נפגשים באמריקנר שול. היה נראה שהוא מבקש פלוני לשוחח עמו בדברי תורה, התרשמתי שמיום שחדלו ארחות תפארת צבי, לא מצא מקום להשפיע, ושמחתי להיות לו לחברה. היה פה המתגבר בדברי תורה, וחיבה מיוחדת היתה לו לפענח צפונות הגר"א בביאוריו. הראה לי בביתו מכתבים מהאמרי אמת, לדבריו לא פורסמו, בשעתו לא בדקתי. (הייתי עסוק יותר להבין אם הם מקוריים או צילומים...), וסיפר הרבה על אביו שהתפרסם בבקיאותו הנפרזה. ת"ח יקר ואיש נעים, שהרבה הרפתקי עדו עליו, ואעפ"כ בת חיוך על פניו תמיד.

שיחו ושיגו תדיר היו בד"ת.

כל מי שהיה נפגש בו, היה שואלו איזו מסכת לומד, והיה דן עמו בענייני המסכת. בפרט חביבים היו עליו קושיותיו שנדפסו ב'עשרת מונים', והיה נהנה לדון בהם עם כל צורב.

מצורף בזה כמה קטעים מתוך ההסכמות וההקדמה לספרו 'עשרת מונים' .

[יצויין, כי בראש הספר יש התכתבות עם ת"ח רבים (הגרי"ש אלישיב, הגר"ח גריינמן, הגרמ"ש שפירא, הגרא"י וולדנברג, הגר"ד לנדו, הגרח"ג צמבליסט, הגר"מ ברנדסדורפער), בענין המקדש בתמרה שיש לו במדי, ושם שוה פרוטה].

פעם שאל אותי 'חידה', היכן מצינו בגמ' שביטול תורה דיום חמור יותר משל לילה.

רמז: בפרק השוכר את הפועלים.

יש תמונה שלו?

לענין כתב:פעם שאל אותי 'חידה', היכן מצינו בגמ' שביטול תורה דיום חמור יותר משל לילה.
רמז: בפרק השוכר את הפועלים.

בבא מציעא דף פד עמוד ב

ואפילו הכי לא סמך רבי אלעזר ברבי שמעון אדעתיה, קביל עליה יסורי. באורתא הוו מייכי ליה שיתין נמטי, לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא. למחר עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא, ואכיל להו וברי. ולא הות שבקא ליה דביתהו למיפק לבי מדרשא, כי היכי דלא לדחקוהו רבנן. באורתא אמר להו: אחיי ורעי בואו. בצפרא אמר להו: זילו, מפני ביטול תורה.

ודלא כרבינו יונה באבות שביטול תורה דלילה חמור כי הזמן פנוי לעסוק בתורה.
והראיה מראבר"ש אינה ראיה מוכרחת כל כך כי הוא עסק ביום יותר, וכלפיו היה ביטול תורה ביום מאשר לילה ואין אדם למד אלא במקום שחפץ, ומסתמא הזמן בכלל זה.

לענ"ד אפשר לומר שהיו באים ללמוד לפניו גם בשנים שלא הלך בי מדרשא וביום לימד לאחרים וזה ביטול תורה.

או על דרך הגמרא סנהדרין סה א צילא שמעתיך דיממא נינהו.

אוצר החכמה כתב:לענ"ד אפשר לומר שהיו באים ללמוד לפניו גם בשנים שלא הלך בי מדרשא וביום לימד לאחרים וזה ביטול תורה.

מרש"י קצת לא משמע כך, שכתב:

ביטול תורה - שהיה עוסק בגרסתו תמיד בביתו.

וגם קצת קשה מהמשך הסוגיא, שאם היו רגילים לבוא לפניו, למה לא הראו לו גם דם (ויש לדחות, שהנשים היו רגילות לבוא לביהמ"ד).