פורום אוצר החכמה

הערב חל יומא דהילולא של האדמו"ר ר' יצחק מבהוש זצ"ל הטמון בבית החיים בנחלת יצחק

בוהוש בביתר?

אדמו"ר ר' יצחק זיע"א היה דמות אמיתית של מלך ישראל, הוא היה משי נקי, אציל צח ומצוחצח בפנימיותו ובחיצוניותו, לא היה שום שינוי בהנהגתו בין כשמלך על רבבות חסידים בביתו המפואר בבוקרסט, ובין כשמלך על מקלו בדירת שיכון עלובה בתל אביב.
סיפר הרה"ק ר' יידל הורוביץ מדז'יקוב, כי בתקופת המלחמה נאלץ להוריד את זקנו ולברוח וביקש מסתור בבית הרה"ק מבוהוש, (כידוע שהרה"ק מבאהוש הסתיר בביתו מתוך סיכון עצמי עצום בכל זמן עשרות יהודים דורשי מקלט, אשר התחלפו מעת לעת וביחד הגיע מספרם למאות, וכל מחסורם היה עליו). כשהגיע ונתן לו שלום, מיד אמר לו הרבי מבוהוש מתוך טביעת עינו, דו ביסט דאך ארעבישער קינד. וסיפר ר' יידל בהתרגשות, כי למחרת הלך הרבי ונטל שק על כתיפו וסיבב על הפתחים ועל בתי מאפה להשיג לחם עבור הפליטים, ולאחר מכן שב לביתו וערך את השולחן לכל הפליטים, ועריכה זו היתה כבעת שלום, לכל אחד היה כלים נאים ואפילו מפית נקיה מתחת הצלחת, כראוי לרבי רוז'ינאי.
זהו מלך ישראל, שמלכותו אינה מושפעת מתנאים סביבתיים כלל, ותמיד הוא במלכותו, כי המלכות מוטבעת באישיותו.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.

משוש דורים כתב:אדמו"ר ר' יצחק זיע"א היה דמות אמיתית של מלך ישראל, הוא היה משי נקי, אציל צח ומצוחצח בפנימיותו ובחיצוניותו, לא היה שום שינוי בהנהגתו בין כשמלך על רבבות חסידים בביתו המפואר בבוקרסט, ובין כשמלך על מקלו בדירת שיכון עלובה בתל אביב.

רבבות חסידים? האמנם?

עובדה נפלאה ששמעתי ממקור ראשון
פעם הגיע לביקור בבית אחד האדמורי"ם בת"א מלווה במשמשו, בדרך יציאתו לשוב לביתו נשאל ע"י בנו של האדמו"ר המארח אדות ענין מסויים שרצה לשמוע מה דעתו של הרבי מבוהוש בענין. נענה ואמר השעה כעת היא 1.40 בצהרים, שעות העבודה של הגבאי שלי מסתיימות בשעה 2.00 מה גם שילדיו הקטנים ממתינים עליו בביתו, אינני יכול לעכבו אפילו רגע אחד, אם ברצונך לשמוע את דעתי אקבלך בביתי בכבוד גדול, אבל לא על חשבון הגבאי.

יחלקו הדעות אם רואים כאן יושר או פקחות.

מה כל כך מסובך בסיפור ברור, הוא לא נמנע מחמת כבוד ואי נעימות מבן משפחה קרוב מלומר את האמת שאינו רוצה לעכב את משמשו למרות שמסתבר שלא היה מקפיד על כך.
ולספקן כמוך אבהיר לא היה מדובר בענין פוליטי/בעייתי אלא בבירור היסטורי שלרבי מבוהוש היה מידע על כך. כאמור שמעתי זאת מכלי ראשון שנכח במקום.

גיזונטע קאפ כתב:רבבות חסידים? האמנם?

החסידים ברומניה לא היו כמו החסידים בפולין ובגליציה, דהיינו, שהם היו יותר חיים את חייהם ולא מגיעים לרבי לתפילות ולשבתות ומועדים, ומגיעים לרבי כשהיו צריכים עצה או ישועה, ובמתכונת זו היו לו רבבות של חסידים, שארפע חסידים היו לו כמובן פחות.

עם תובנה זו ניתן גם לכתוב שהיו מאות אלפי חסידים, רק שאינני מבין למאי נ"מ מספר החסידים? זה מדד לגדלות?

לא, אין זה מדד לגדלות כלל.
רק אני הבאתי זאת כדוגמה לגודל מעמדו בגולה, כשהיה נערץ ונקדש על כלל יהדות רומניה, לעומת מעמדו בארץ, שישב בקרן זוית.
ואף על פי כן לא ניכר בו שום שינוי, הן בהנהגותיו החיצוניות, והן בהרגשותיו - כידוע לקרובים אליו.
כי היה איש פנימי מאד, ומלכותיותו היתה דבר שבמהות.

ישנו סיפור פלא על ילד חילוני שלא יכל לדבר והיה כבר גדול, והוריו באו להאדמו"ר מבוהוש זצוק"ל שגר אז בתל אביב, והוא תיחקר אותם עד שגילה שהילד בכור ולא עשו לו כלל פדיון הבן, מחוסר ידיעה, מיד אסף הרבי מנין אנשים והביא כהן שפדה אותו, ומני אז התחיל לדבר כרגיל.
מי שיודע יותר פרטים על מעשה זו שיחכים אותנו.

סיפור אישי, שקרה עימי בילדותי.
סיפור של "תפיסת מחשבה" או איך שתרצו להסביר ולפרש.
היה זה אי שם בשנות התש"מ בעוד הרבי מבוהוש שוכן כבוד בתל אביב.
לקראת מוצ"ש ליל סליחות הראשון לקחני אמו"ר שליט"א להתפלל במחיצתו, נסענו מירושלים ברכבו של אחד מגדולי מקורביו הנגיד ר' משה בנימין ברניג.
הרבי מבוהוש החל את הסליחות בשעה 10:00 כמדומני. ואני כילד נדנדתי לאבי כל הדרך מירושלים לתל אביב, להבין פשר הדבר, מדוע אין הרבי מתחיל את הסליחות בחצות.
אמו"ר שליט"א הסביר שעל רבי'ס לא שואלים שאלות וכו'.
הגענו לסליחות, לא אשכח איך שהרבי אמר את ה"עננו" לפני התיבה כמנהג אדמור"י בית רוז'ין, לא אשכח את הנעימה הרומנית המתוקה שהקדים וניגן לפני כל כל עננו. אהיי יוממיי אהי יומממ אוי ווי ווי היי, (במבטאו הרומני היה נשמע אות ה"א כמו אות חי"ת) ענינו ד' עננו. אהיי יומממיייי אהיי יומממיי עננו בוראנו עננו.
לאחר שנסתיימו הסליחות עברו כולם לומר א גוטע וואך לרבי.
כשעברתי אני, ילד צעיר בסך הכל, עצרני הרבי ואחז בידי, תוך כדי שהוא משחק בידי פתח ואמר: הריז'ינער אמר ואני תפילתי לך ד' עת רצון, כשהצדיק מתפלל אז הוא העת רצון. מעשה מרבי מהוסיאטין (אאל"ט) שציוה לציבור לומר סליחות מיד אחר מעריב, אחר שראה ברוח קדשו שעכשיו הוא עת רצון, כששאלוהו על כך אמר בשם הריז'ינער ואני תפילתי לך ד' עת רצון, כשהצדיק מתפלל אז הוא עת רצון. אגוטע וואך ושחרר את ידי.
עמדתי שם המום מה"תפיסת מחשבה".

אם מדברים על האדמו"ר מבוהוש ועל הנעימה הרומנית, לא אוכל לשכוח את ה'ספירת העומר' המתוק שלו מדי לילה. בפרט הקטע של אנא בכח, שוועתינו קבל, ושמע, ושמע, צעקתינו, אה אה אה אה אה, יודע תעלומות. ואח"כ את השירה של 'במרום ילמדו'.

הפנים הטהורות המלאכיות כמי שלא טעם טעם חטא מימיו ולא נתלכלך בזוהמתו. הענוה שלא היתה סתירה למלכותיות.

1.