אחד מן המשתתפים כאן, חובר חברים מחוכם, הנמנה על עדת חסידי סאטמאר מעבר לים, שלח אלי מפרי עטו, ממה שהעלה קוים לדמותו של רבו האדמו"ר הגה"ק בעל ברך משה מסאטמאר זי"ע, שבראש כל מידותיו ומעלותיו החמודות נתעטר בכתר הענוה.
ביום השבת האחרונה מלאו חמש שנים להלקחו לישיבה של מעלה, ולזכרו הטהור מובא כאן המאמר בתיקוני לשון נצרכים.
והאיש משה ענו מאוד – האדמו"ר כקש"ת בעל ברך משה מסאטמאר זי"ע
-
נוטר הכרמים
- הודעות: 8552
- הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
-
נוטר הכרמים
- הודעות: 8552
- הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
Re: והאיש משה ענו מאוד – האדמו"ר כקש"ת בעל ברך משה מסאטמאר
והביטו אחרי משה
הרהורים ככלות שנתיים להסתלקות מרן רבינו הגה"ק בעל ברך משה מסאטמאר זי"ע
חלפה עברה עוד שנה מאז הגיע הידיעה כי מש"ה עלה למרום, ומרן רבינו הגה"ק בעל ברך משה זי"ע איננו אתנו, ועתה בהתקרב יומא דהילולא קמייתא, שוב נעלה את זכרונו הבהיר בקרב עדת חסידים, ודמותו הטהור הניצב לנגד עיננו, במלוא הודה זיוה והדרה, בעת באורו ראינו אור, ובצל קורתו חסינו, ושאבנו מן הבאר הטהור אשר לא יכזבו מימיו.
דמותו של רבינו הגה"ק הברך משה זצ"ל עדיין מרחפת על ראשנו, בדמותו הנעלה עוד זכינו לראות הוד קדומים, מראה הוד והדר ביופי ואצילות דקדושה ללא כחל ושרק וסימנים חיצוניים הממלאים כיום את כל עולמנו, בדמותו הבהירה השתקפה לנגד עיננו זכר ימים מקדם, בו שכנו בקרב ישראל גדולי הדור אשר שמם הלך לפניהם בתורתם וביראתם, ומדי הביטנו אחרי מש"ה ראה ראינו וקבלנו מושג של תקופות הקודמים, בהם גדולי התורה הלכו כעמוד אש לפני המחנה.
ועתה אהה! עם הסתלקותו של הברך משה נחתמה התקופה הלזו, החוליא האחרונה שעוד קישרה אותנו לדורות הקודמים גם היא נעקרה מאתנו, ובזכרנו כל אלה דאבה נפשינו.
*
הרהורים ככלות שנתיים להסתלקות מרן רבינו הגה"ק בעל ברך משה מסאטמאר זי"ע
חלפה עברה עוד שנה מאז הגיע הידיעה כי מש"ה עלה למרום, ומרן רבינו הגה"ק בעל ברך משה זי"ע איננו אתנו, ועתה בהתקרב יומא דהילולא קמייתא, שוב נעלה את זכרונו הבהיר בקרב עדת חסידים, ודמותו הטהור הניצב לנגד עיננו, במלוא הודה זיוה והדרה, בעת באורו ראינו אור, ובצל קורתו חסינו, ושאבנו מן הבאר הטהור אשר לא יכזבו מימיו.
דמותו של רבינו הגה"ק הברך משה זצ"ל עדיין מרחפת על ראשנו, בדמותו הנעלה עוד זכינו לראות הוד קדומים, מראה הוד והדר ביופי ואצילות דקדושה ללא כחל ושרק וסימנים חיצוניים הממלאים כיום את כל עולמנו, בדמותו הבהירה השתקפה לנגד עיננו זכר ימים מקדם, בו שכנו בקרב ישראל גדולי הדור אשר שמם הלך לפניהם בתורתם וביראתם, ומדי הביטנו אחרי מש"ה ראה ראינו וקבלנו מושג של תקופות הקודמים, בהם גדולי התורה הלכו כעמוד אש לפני המחנה.
ועתה אהה! עם הסתלקותו של הברך משה נחתמה התקופה הלזו, החוליא האחרונה שעוד קישרה אותנו לדורות הקודמים גם היא נעקרה מאתנו, ובזכרנו כל אלה דאבה נפשינו.
*
נערך לאחרונה על ידי נוטר הכרמים ב ש' אפריל 30, 2011 10:23 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.
-
נוטר הכרמים
- הודעות: 8552
- הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
Re: והאיש משה ענו מאוד – האדמו"ר כקש"ת בעל ברך משה מסאטמאר
אכן בבואנו להתבונן בדמותו של מרן הברך משה זצ"ל הננו רואים בדמותו רבת אנפין, כמה גוונין לה, מיזוג של כמה כוחות הנפש והקדושה אשר באו לידי ביטוי בהיותו רועה עדת ישורון, מנהיגם של ישראל, שר צבא ההולך בראש המחנה.
מחד גיסא, היה בו פשטות וענוה אשר מלאה את כל ישותו. לא הראה ולא התנהג בשום גינוני מלכות, וכל התנהגותו ביחד עם אחרים היתה כאיש מן השורה, עד שהעומדים מולו השתאו לדעת האם רבן של ישראל ניצב לפניהם, ולא היה זה התנהגות של ענוה, רק כן היה טבוע בדמו בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, התנהגות טבעית, כאילו שוה הוא לכל הקרובים אליו.
כאשר ראינו את דמותו הנעלה, כאשר ראינו כי זה האי"ש משה אינו יודע מה היה לו, לא עלה בדעתו כאשר כיבדו אותו כי אכן מכונים אליו, לא היה כאן עבודה של ענוה, כי כלל לא חשב כי אכן הוא עולה בדרגה על כל מי שבא אליו במגע, אף לרגע לא חשב כי הוא אכן גדול הדור ורב רבנן, ובכל התנהגותו והליכותיו, בדיבוריו ובדרשותיו, ובכל משאו ומתנו, היתה התנהגותו זה כבריח התיכון בהנהגתו.
או אז זכינו להבין יסוד נפלא אשר מרן רבינו החתם סופר זי"ע בתורותיו המלמדנו את מהותה של מדת הענוה האמיתית (אשר כידוע דבוק היה מרן הברך משה זצ"ל דבוק כל ימיו בתורתו ולו רגל על לשונו כל ימי חייו), וכה הם דבריו בדרשה לח' טבת (דרשות חתם סופר ח"א דף עה:), וז"ל:
יש אדם ענוותן ושפל ברך נגד כל אדם, וגם הוא צדיק ונשגב בכל מעשיו, אמנם בכל זאת הוא מכיר בעצמו שהוא צדיק וחכם, אלא שמכל מקום הוא ענוותן ושפל ברך, אך יותר מזה הוא מי שהוא גם במצותיו תמים, ר"ל שהוא עושה כל חפץ ה' ולומד כל התורה כולה, ואינו מרגיש בעצמו שהוא צדיק ונשגב, כי כל כל הדבר מוטבע בו עד שאומר לכך נוצרתי, וכל מעשיו הטובים הם ממש בטבע אצלו, עכ"ל.
דברי החתם סופר הללו הם יסוד גדול בענין ענוה, ומלמדינו כי שני סוגי ענוים יש, ישנו אדם שאכן מעלות רבות מצויות בו, ואכן עבודה רבה השקיע במילוי חובתו בעולמו, ויודע את זה, אך מאידך אינו נותן למחשבות של גאוה להשתלט עליו, אף שיודע ומכיר כי יש לו במה להתגאות, ועולה הוא על אחרים, מכל מקום הוא מתבונן כי כל זה מתנת אלוקים הוא, ואין לו במה להתגאות, ואכן גם הוא יחשב לענותן.
אכן משובח ונעלה לאין ערוך הוא זה שאף שמעלות יתירות מצויים בו, ועולה על כולם, מכל מקום אינו עולה בלבו כלל כי כן הוא, ואף אינו מרגיש בכלל בדבר זה, הוא אינו רואה כלל את מעלותיו המצויות בקרבו העולות על גבי השני, וכלל אינו תופס בדעתו כי הוא חשוב יותר מן האחר, אכן זה הוא ענוה אמיתית, ענוה גמורה ושלימה.
כדמות רעיון הלז מבואר גם בספר הקדוש יושר דברי אמת בראשיתו באריכות, אשר כידוע דברי קדשו של היושר דברי אמת הללו היו יסוד איתן בעיני חסידים הקודמים, וחזרו על דבריו מאה פעמים ואחד וקבעוהו כיתד בל תמוט בהנהגתם.
ואכן כזאת ראינו אצל הברך משה זצ"ל, לא היה כאן הרגשה שאכן הוא במעלה עליונה ועם כל זאת הוא מתנהג בענוה, לא ולא, רק התנהגות זאת שכולנו היינו עדים לה מדי יום ביומו, הן בהופעותיו בשער בת רבים, הן בהיותו בביתו, והן בהיותו בקרב עדת חסידיו, הן בעת היותו לפני ציבור גדול של אלפי ישראל, והן בהיותו לפני ציבור קטן, בכולם בלטה אותו התנהגות פשטנית, היתה זאת התנהגות הבאה ממקור הלב פנימה, היתה זו התנהגות אשר כל כולה טבוע בדמו של אותו צדיק נשגב, כאשר כל כולו מכריז ואומר, משל טעות היתה כאן, ואין הוא המדובר כאן כלל, התנהגות זו שנבעה ממדת האמת אשר ניכרת היתה בכל הליכותיו, העידה כאלף עדים על מעלת הענוה הגדולה והאמיתית אשר היתה בו.
ישבו כל גדולי הדור בשורה הראשונה בעת הכתרתו למנהיג העדה הקדושה, והעידו עליו כזה ראה וקדש, אך הוא בשלו, אין המשרה ראויה לו, ואינו יודע למה חפצו בו, אינו חפץ במשרה הלזו, רק לא יוכל לעמוד מנגד.
מחד גיסא, היה בו פשטות וענוה אשר מלאה את כל ישותו. לא הראה ולא התנהג בשום גינוני מלכות, וכל התנהגותו ביחד עם אחרים היתה כאיש מן השורה, עד שהעומדים מולו השתאו לדעת האם רבן של ישראל ניצב לפניהם, ולא היה זה התנהגות של ענוה, רק כן היה טבוע בדמו בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, התנהגות טבעית, כאילו שוה הוא לכל הקרובים אליו.
כאשר ראינו את דמותו הנעלה, כאשר ראינו כי זה האי"ש משה אינו יודע מה היה לו, לא עלה בדעתו כאשר כיבדו אותו כי אכן מכונים אליו, לא היה כאן עבודה של ענוה, כי כלל לא חשב כי אכן הוא עולה בדרגה על כל מי שבא אליו במגע, אף לרגע לא חשב כי הוא אכן גדול הדור ורב רבנן, ובכל התנהגותו והליכותיו, בדיבוריו ובדרשותיו, ובכל משאו ומתנו, היתה התנהגותו זה כבריח התיכון בהנהגתו.
או אז זכינו להבין יסוד נפלא אשר מרן רבינו החתם סופר זי"ע בתורותיו המלמדנו את מהותה של מדת הענוה האמיתית (אשר כידוע דבוק היה מרן הברך משה זצ"ל דבוק כל ימיו בתורתו ולו רגל על לשונו כל ימי חייו), וכה הם דבריו בדרשה לח' טבת (דרשות חתם סופר ח"א דף עה:), וז"ל:
יש אדם ענוותן ושפל ברך נגד כל אדם, וגם הוא צדיק ונשגב בכל מעשיו, אמנם בכל זאת הוא מכיר בעצמו שהוא צדיק וחכם, אלא שמכל מקום הוא ענוותן ושפל ברך, אך יותר מזה הוא מי שהוא גם במצותיו תמים, ר"ל שהוא עושה כל חפץ ה' ולומד כל התורה כולה, ואינו מרגיש בעצמו שהוא צדיק ונשגב, כי כל כל הדבר מוטבע בו עד שאומר לכך נוצרתי, וכל מעשיו הטובים הם ממש בטבע אצלו, עכ"ל.
דברי החתם סופר הללו הם יסוד גדול בענין ענוה, ומלמדינו כי שני סוגי ענוים יש, ישנו אדם שאכן מעלות רבות מצויות בו, ואכן עבודה רבה השקיע במילוי חובתו בעולמו, ויודע את זה, אך מאידך אינו נותן למחשבות של גאוה להשתלט עליו, אף שיודע ומכיר כי יש לו במה להתגאות, ועולה הוא על אחרים, מכל מקום הוא מתבונן כי כל זה מתנת אלוקים הוא, ואין לו במה להתגאות, ואכן גם הוא יחשב לענותן.
אכן משובח ונעלה לאין ערוך הוא זה שאף שמעלות יתירות מצויים בו, ועולה על כולם, מכל מקום אינו עולה בלבו כלל כי כן הוא, ואף אינו מרגיש בכלל בדבר זה, הוא אינו רואה כלל את מעלותיו המצויות בקרבו העולות על גבי השני, וכלל אינו תופס בדעתו כי הוא חשוב יותר מן האחר, אכן זה הוא ענוה אמיתית, ענוה גמורה ושלימה.
כדמות רעיון הלז מבואר גם בספר הקדוש יושר דברי אמת בראשיתו באריכות, אשר כידוע דברי קדשו של היושר דברי אמת הללו היו יסוד איתן בעיני חסידים הקודמים, וחזרו על דבריו מאה פעמים ואחד וקבעוהו כיתד בל תמוט בהנהגתם.
ואכן כזאת ראינו אצל הברך משה זצ"ל, לא היה כאן הרגשה שאכן הוא במעלה עליונה ועם כל זאת הוא מתנהג בענוה, לא ולא, רק התנהגות זאת שכולנו היינו עדים לה מדי יום ביומו, הן בהופעותיו בשער בת רבים, הן בהיותו בביתו, והן בהיותו בקרב עדת חסידיו, הן בעת היותו לפני ציבור גדול של אלפי ישראל, והן בהיותו לפני ציבור קטן, בכולם בלטה אותו התנהגות פשטנית, היתה זאת התנהגות הבאה ממקור הלב פנימה, היתה זו התנהגות אשר כל כולה טבוע בדמו של אותו צדיק נשגב, כאשר כל כולו מכריז ואומר, משל טעות היתה כאן, ואין הוא המדובר כאן כלל, התנהגות זו שנבעה ממדת האמת אשר ניכרת היתה בכל הליכותיו, העידה כאלף עדים על מעלת הענוה הגדולה והאמיתית אשר היתה בו.
ישבו כל גדולי הדור בשורה הראשונה בעת הכתרתו למנהיג העדה הקדושה, והעידו עליו כזה ראה וקדש, אך הוא בשלו, אין המשרה ראויה לו, ואינו יודע למה חפצו בו, אינו חפץ במשרה הלזו, רק לא יוכל לעמוד מנגד.
-
נוטר הכרמים
- הודעות: 8552
- הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
Re: והאיש משה ענו מאוד – האדמו"ר כקש"ת בעל ברך משה מסאטמאר
הכל בכל כאשר לכל הוא 'דער פעטער'. אלפים ורבבות פעמים חוזר הוא על פתגם הלזה, ואינו עייף מלחזור עליו, בכל דרשה, בכל שיחה, ברבים או ביחיד, כי הוא לית ליה מגרמיה כלום, אין לו כדי סמיכה, לא יוכל לעמוד על עצמו, והרי הוא רק עומד נשען על האילן הגדול והקדוש 'דער פעטער'.
אף לא עלה על דעתו כי ישנם הבאים אליו, כלל לא חשב כזאת, היה זה רחוק מהגיני לבו, לא חשב כלל כי כבד יכבדוהו, באים אליו רק בשביל שיושב על מקום נכבד, אמנם אין לו מדיליה כלום.
בעמקי לבבות החסידים פנימה נחקק המעמד הנהדר של ההכתרה ברוב עם כאשר המשיל עצמו ללבנה שאין לו אור משל עצמו לגמרי, רק מאור השמש שמזריח עליו, ותהי המעמד לחרדת אלוקים, והדברים היוצאים מלב טהור הותירו חותמם לעד.
רחק ותעב כל סוגי הכבוד אשר ביקשו להנחילו, ואפילו לא תפס מה רוצים ממנו, לא ראו אצלו תנועות, הכל בפשטות בצניעות, בחן של אמת, בהוד של פנימיות, הניכרה על כל מעשיו.
אם כי היה עומד בשורה הראשונה הן בגדלותו בתורה, כאשר העידו עליו גדולי תורה אדירים, אם בעבודה, אם בזכות אבותיו, ועוד ועוד אשר אין כאן המקום לפורטם, אך הוא אינו מתבלט בכלום, מכבד הוא כל תלמיד חכם צעיר כאילו היה הוא תלמיד מן השורה, וקם מלוא קומתו לפני כל תלמיד חכם ומכבדו ביותרת הכבוד בלי הרגשה כי הוא עושה כאן איזה מעשה יוצא דופן.
אף לא עלה על דעתו כי ישנם הבאים אליו, כלל לא חשב כזאת, היה זה רחוק מהגיני לבו, לא חשב כלל כי כבד יכבדוהו, באים אליו רק בשביל שיושב על מקום נכבד, אמנם אין לו מדיליה כלום.
בעמקי לבבות החסידים פנימה נחקק המעמד הנהדר של ההכתרה ברוב עם כאשר המשיל עצמו ללבנה שאין לו אור משל עצמו לגמרי, רק מאור השמש שמזריח עליו, ותהי המעמד לחרדת אלוקים, והדברים היוצאים מלב טהור הותירו חותמם לעד.
רחק ותעב כל סוגי הכבוד אשר ביקשו להנחילו, ואפילו לא תפס מה רוצים ממנו, לא ראו אצלו תנועות, הכל בפשטות בצניעות, בחן של אמת, בהוד של פנימיות, הניכרה על כל מעשיו.
אם כי היה עומד בשורה הראשונה הן בגדלותו בתורה, כאשר העידו עליו גדולי תורה אדירים, אם בעבודה, אם בזכות אבותיו, ועוד ועוד אשר אין כאן המקום לפורטם, אך הוא אינו מתבלט בכלום, מכבד הוא כל תלמיד חכם צעיר כאילו היה הוא תלמיד מן השורה, וקם מלוא קומתו לפני כל תלמיד חכם ומכבדו ביותרת הכבוד בלי הרגשה כי הוא עושה כאן איזה מעשה יוצא דופן.
-
נוטר הכרמים
- הודעות: 8552
- הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
Re: והאיש משה ענו מאוד – האדמו"ר כקש"ת בעל ברך משה מסאטמאר
הכרת הטוב שלו לא ידעה כל גבול, פיו אינו פוסק מלומר תודה, לכל עסקן או מי שעושה משהו למענו או למען המוסדות הקדושים, משבחו ומהללו, ואינו עולה בדעתו כי לכבוד יחשב לגרום לו נחת רוח ולהנות אותו.
לא פעם אחד כאשר נסע על הדרך בהיותו בעיר קרית יואל, וראה אחרים מצפים שיתנו להם היט"ש [-טרעמ"פ] כנהוג שם, ולפעמים בחורים צעירים לימים, וביקש מהמסיע אותו שיעצור, ויעלה על רכבו את אותם המחפשים דרך, וכלל לא הבין כי אין זה לפי כבודו, היה זה בטבעיות גמורה.
דכירנא כשנכנסנו להיכלו כבוד ביחד עם חברי היקרים עורכי הקובץ התורני 'פינת יקרת' בקובץ חדש, והוא ממרומי שנותיו עבר אתנו זמן רב על כל דפי הקובץ, ושוחח אתנו אברכים צעירי ימים על הכל כדבר איש אל רעהו בשיחה נעימה.
ובכל הליכותיו, דרכיו, נתיבותיו, יום יום ניכר עליו ענוה זו, זקן מלא רחמים.
לא פעם אחד כאשר נסע על הדרך בהיותו בעיר קרית יואל, וראה אחרים מצפים שיתנו להם היט"ש [-טרעמ"פ] כנהוג שם, ולפעמים בחורים צעירים לימים, וביקש מהמסיע אותו שיעצור, ויעלה על רכבו את אותם המחפשים דרך, וכלל לא הבין כי אין זה לפי כבודו, היה זה בטבעיות גמורה.
דכירנא כשנכנסנו להיכלו כבוד ביחד עם חברי היקרים עורכי הקובץ התורני 'פינת יקרת' בקובץ חדש, והוא ממרומי שנותיו עבר אתנו זמן רב על כל דפי הקובץ, ושוחח אתנו אברכים צעירי ימים על הכל כדבר איש אל רעהו בשיחה נעימה.
ובכל הליכותיו, דרכיו, נתיבותיו, יום יום ניכר עליו ענוה זו, זקן מלא רחמים.
-
נוטר הכרמים
- הודעות: 8552
- הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
Re: והאיש משה ענו מאוד – האדמו"ר כקש"ת בעל ברך משה מסאטמאר
אכן כשהיה המדובר לדעתו בכבוד שמים, כשרצו לנגוע בנשמת אפה של היהדות החרדית, בכל פירצה שהוא שהתחילו להקל בה, בכל נושא שנגע לקדושת בית ישראל, כשחומת היהדות היתה ניצבת בפני סכנה, נתגלה לעיננו דמות אחר לגמרי, גיבור ואיש מלחמה, יריע אף יצריח.
נצב היה הברך משה כשר צבא בראש דרך, כעמוד אש לפני המחנה, ולא חת מפני כל. את דברו היה משמיע ברמה, ובכל נפשו היה עומד על המשמר, בל יבוא הפורץ בגבולינו, ומקולו יחת כל איש.
זה הענוותן ורך הלבב, שקיבל כל תינוק בסבר פנים יפות ובאהבה וחיבה, זה כשאחד ביקש ממנו שיבקש עליו רחמים לקח בעבורו מיד ספר תהילים ועמד כך זמן רב בתפלה לפני קונו הכל בשביל בקשה של יהודי, זה האיש אשר התבטל עצמו לפני כל תלמיד חכם, זה האיש אשר רבות בשנים סבל בקרבו וימררוהו ורובו וישטמהו ובלע הכל בתוכו ולא השמיע אנחה בקול, נתהפך לאיש אחר כאשר מדובר היה בקדשי בית ישראל, ואז לחם מלחמת ה' בגיבורים בלי חת, ביד רמה, ולא נרתע מלהשמיע קולו, קול ה' בכח, קול ה' שובר ארזים, והיה הקול מהלך מסוף העולם ועד סופו.
כי אכן גם זה ממעלותיו של העניו השלם, וכפי שגם למדנו מתורתו הבהירה של מרן החתם סופר בספרו על התורה בפרשת פנחס (קלה:), בו הוא מאיר לנו באור בהיר מהותה של ענוה הצריכה, וז"ל, יש אשר בטבעו סבלן גדול ולא יכעוס כלל והוא יהיה ענוותן ושפל ברך, ואמנם הוא לא יקנא קנאת ה' צבקות משום אדם, נמצא יצא שכרו בהפסדו, ויש אשר בהיפוך מזה הוא כעסן על כל דבר מועט והוא מקנא קנאת ה' צבקות, ויצא הפסדו בשכרו, אמנם היותר שלם לפני ה' הוא העניו אשר נבזה בעיני נמאס מוחל בשלו, ואינו מוותר על ה' ותורתו הקדושה, עכ"ל.
וכמה קולעים הדברים אל השערה על מרן הברך משה זצ"ל, 'עניו אשר נבזה בעניו נמאס', אינו חפץ בכבוד ואינו מרגיש כי מגיע אליו כבוד, ענוותן ושפל ברך, אך כל זה כשאין הדבר נוגע לכבוד ה' כי אז 'אינו מוותר בשל ה' ותורתו הקדושה' אז ניצב הוא כחומה בצורה בפני כל הקמים נגד ה', אז מניח את ענוותנותו בצד, ואז מתלבש בגבורה, במלחמת אש דת השערה, ובלבותינו נחקק הדרשות האדירות בעניני צניעות ובשאר פירצות, כאשר שאגה אדירה פרצה מתוך גרונו, ואותו דמות של זקן מלא רחמים ניצב לפנינו כגיבור ואיש מלחמה, כי זה הוא ה'יותר שלם לפני ה'' כהגדרתו של רבינו החתם סופר זי"ע.
תפארת שבגבורה!
נצב היה הברך משה כשר צבא בראש דרך, כעמוד אש לפני המחנה, ולא חת מפני כל. את דברו היה משמיע ברמה, ובכל נפשו היה עומד על המשמר, בל יבוא הפורץ בגבולינו, ומקולו יחת כל איש.
זה הענוותן ורך הלבב, שקיבל כל תינוק בסבר פנים יפות ובאהבה וחיבה, זה כשאחד ביקש ממנו שיבקש עליו רחמים לקח בעבורו מיד ספר תהילים ועמד כך זמן רב בתפלה לפני קונו הכל בשביל בקשה של יהודי, זה האיש אשר התבטל עצמו לפני כל תלמיד חכם, זה האיש אשר רבות בשנים סבל בקרבו וימררוהו ורובו וישטמהו ובלע הכל בתוכו ולא השמיע אנחה בקול, נתהפך לאיש אחר כאשר מדובר היה בקדשי בית ישראל, ואז לחם מלחמת ה' בגיבורים בלי חת, ביד רמה, ולא נרתע מלהשמיע קולו, קול ה' בכח, קול ה' שובר ארזים, והיה הקול מהלך מסוף העולם ועד סופו.
כי אכן גם זה ממעלותיו של העניו השלם, וכפי שגם למדנו מתורתו הבהירה של מרן החתם סופר בספרו על התורה בפרשת פנחס (קלה:), בו הוא מאיר לנו באור בהיר מהותה של ענוה הצריכה, וז"ל, יש אשר בטבעו סבלן גדול ולא יכעוס כלל והוא יהיה ענוותן ושפל ברך, ואמנם הוא לא יקנא קנאת ה' צבקות משום אדם, נמצא יצא שכרו בהפסדו, ויש אשר בהיפוך מזה הוא כעסן על כל דבר מועט והוא מקנא קנאת ה' צבקות, ויצא הפסדו בשכרו, אמנם היותר שלם לפני ה' הוא העניו אשר נבזה בעיני נמאס מוחל בשלו, ואינו מוותר על ה' ותורתו הקדושה, עכ"ל.
וכמה קולעים הדברים אל השערה על מרן הברך משה זצ"ל, 'עניו אשר נבזה בעניו נמאס', אינו חפץ בכבוד ואינו מרגיש כי מגיע אליו כבוד, ענוותן ושפל ברך, אך כל זה כשאין הדבר נוגע לכבוד ה' כי אז 'אינו מוותר בשל ה' ותורתו הקדושה' אז ניצב הוא כחומה בצורה בפני כל הקמים נגד ה', אז מניח את ענוותנותו בצד, ואז מתלבש בגבורה, במלחמת אש דת השערה, ובלבותינו נחקק הדרשות האדירות בעניני צניעות ובשאר פירצות, כאשר שאגה אדירה פרצה מתוך גרונו, ואותו דמות של זקן מלא רחמים ניצב לפנינו כגיבור ואיש מלחמה, כי זה הוא ה'יותר שלם לפני ה'' כהגדרתו של רבינו החתם סופר זי"ע.
תפארת שבגבורה!
-
נוטר הכרמים
- הודעות: 8552
- הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
Re: והאיש משה ענו מאוד – האדמו"ר כקש"ת בעל ברך משה מסאטמאר
עם דודו הגה"ק בעל דברי יואל מסאטמאר זי"ע
- Rabbi%20Picture%20199%20(Custom).jpg (43.89 KiB) נצפה 3164 פעמים
- קבצים מצורפים
-
- _1_~3.JPG (46.95 KiB) נצפה 3164 פעמים
Re: והאיש משה ענו מאוד – האדמו"ר כקש"ת בעל ברך משה מסאטמאר
תודה רבה מאד נעלה לכבוד הרב הנוטר את הכרמים בנטירותא יתירה, זכותו הגדול של כבוד מרן זי"ע יעמוד לו להוושע בכל מילי דמיטב.
לכבוד הנוטר אוסיף לשרטט קוים קצרים לתולדותיו.
נולד לאביו ר' חיים צבי טיילבוים אב"ד סיגוט בעמח"ס עצי חיים (בן הקדושת יו"ט בן הייט"ל בן ר"א ניסן ט"ב אב"ד דרוהביטש בנו יחידו של הגה"ק בעל ישמח משה זצ"ל) ולאמו הרבנית ברכה סימא בתו של ר' שלום אליעזר האלברשטאם מראצפערט הי"ד-זצ"ל (בנו של מרן הדב"ח מצאנז וחתן גיסו רמ"ד מהרנוסטייפל).
כשהיה ילד בן י"א שנה נפטרו עליו אביו ואמו רח"ל, אחיו הגדול ר' יקתואל יהודא שהיה אז עדיין בחור צעיר בן י"ד שנה נתקבל כמ"מ אביו ועד חתנותו (עם בת דודו רביה"ק הדב"י זצ"ל) מילא הראב"ד דסיגוט ר' זלמן לייב גראס (כם הוא נכד סיגוט, אמו היתה בתה של ר' ישראל יעקב יוקל ט"ב מוואלאווא חדב"ן דודו הייט"ל) את התפקידים הרבניים בסיגוט.
היתום נתגדל על ברכי זקנו מהרש"א מראצפערט ודודו רביה"ק מ'סאטמאר, כהשגיע לפרקו נשא את הרבנית חנה בת דודו ר' חנוך העניך ט"ב-מאיער מקערעצקי חתן זקנו הקדושת יו"ט ועבר לגור לעיר קערעצקי על יד חותנו, שימש שם כר"מ בישיבת חותנו עד שעבר לעיר זענטא לשמש בתור אב"ד עד השואה האיומה בה אבד את אשת נעוריו עם ג' ילדים הי"ד.
לאחר המלחמה נשא שנית את הרבנית פעסיל לאה בת ש"ב ר' אהרן ט"ב הי"ד אב"ד וואלאווא בן דודו-זקנו ר' ישראל יעקב יוקל ב"ר שמואל מגארליץ בן רא"נ מדרוהביטש, ונתיישב על מקום אבותיו בעיר סיגוט לכהן ולמלא מקום אבותיו הקדושים, אחר כמה חדשים שראה שעתידם של כלל ישראל לא יתקיים תחת ממשלת הקומוניזם היגר לארה"ב והגיע לחוף מיאמי אשר בפלורידה ביום הרת עולם ראש השנה שנת תש"ז.
בין כסא לעשור תש"ז עבר לניו יורק והתיישב בניו יורק, חסידי אביו העצ"ח פתחו בשבילו ביהמ"ד בוומ"ס וקהילה עצמאית בשם 'קהל עצי חיים דסיגוט' ברחוב היוז סט. ששימש שם כרב עד שעבר לבארא-פארק, בבארא פארק התגורר עד פטירת דודו הגדול רביה"ק מסאטמאר זצ"ל ועלה על כס הרבנות ואדמורו"ת סאטמאר בכל אתר.
נלב"ע ביום כ"ו ניסן תשס"ו ונטמן בהאהל על הביה"ח בעיר קרית יואל, מאנרו לימין מנוחת דודו.
השאיר אחריו ברכה ספרי 'ברך משה' עה"ת ומועדים, ותולדותיו באריכות הלא הם כתובים בסדרת הספרים 'ומשה היה רועה' (באידיש) שיו"ל על ידי חסידיו ותלמידיו.
וזרעו לברכ"ה;
א. בתו הבכורה הרבנית חי' ע"ה נפטרה בשנת תשנ"ג, בעלה הרב דוד דוב מייזליש אב"ד סאטמאר בב"פ בנו של ר' אלעזר מייזליש אב"ד איהעל בן הבנין דוד
ב. בנו אדמו"ר מהר"א שליט"א חדב"ן אדמו"ר מוויזניץ-ב"ב לרפו"ש-שליט"א
ג. בנו ר' חנני' יו"ט ליפא שליט"א אב"ד קהל ברך משה ד'זענטא בוומ"ס חתן ר' אפרים יוסף דוב אשכנזי ז"ל יד ימינו של רביה"ק מסאטמאר זצ"ל
ד. בנו אדמו"ר מהרי"י שליט"א חתן הג"ר משה שפיץ ז"ל אב"ד ביסטריץ
ה. בנו ר' שלום אליעזר שליט"א אב"ד קהל יט"ל ברחוב 15 עוו. בב"פ חתן הג"ר משה ארי' האלברשטאם ז"ל מנאסאד (בן ר' אברהם אביש מסאטמאר ב"ר סיני מזמיגראד ב"ר ברוך מגארליץ)
ו. בתו הרבנית אשת הרב ר' דוד מייזליש אב"ד קיט"ל דסאטמאר במונטריאל בן ר' צבי הירש מייזליש ז"ל אב"ד וואיטצען בנו של הבנין דוד מאיהעל
ז. בתו הרבנית אשת הרב ר' חיים יהושע האלברשטאם אדמו"ר ואב"ד קהל ויוא"מ ד'סאטמאר במונסי בנו של הג"ר יעקב יוסף שליט"א אב"ד קהל בית חיים יהושע בב"פ ע"ש אביו רח"י בן מהרב"צ הקדושת ציון מבאבוב.
לכבוד הנוטר אוסיף לשרטט קוים קצרים לתולדותיו.
נולד לאביו ר' חיים צבי טיילבוים אב"ד סיגוט בעמח"ס עצי חיים (בן הקדושת יו"ט בן הייט"ל בן ר"א ניסן ט"ב אב"ד דרוהביטש בנו יחידו של הגה"ק בעל ישמח משה זצ"ל) ולאמו הרבנית ברכה סימא בתו של ר' שלום אליעזר האלברשטאם מראצפערט הי"ד-זצ"ל (בנו של מרן הדב"ח מצאנז וחתן גיסו רמ"ד מהרנוסטייפל).
כשהיה ילד בן י"א שנה נפטרו עליו אביו ואמו רח"ל, אחיו הגדול ר' יקתואל יהודא שהיה אז עדיין בחור צעיר בן י"ד שנה נתקבל כמ"מ אביו ועד חתנותו (עם בת דודו רביה"ק הדב"י זצ"ל) מילא הראב"ד דסיגוט ר' זלמן לייב גראס (כם הוא נכד סיגוט, אמו היתה בתה של ר' ישראל יעקב יוקל ט"ב מוואלאווא חדב"ן דודו הייט"ל) את התפקידים הרבניים בסיגוט.
היתום נתגדל על ברכי זקנו מהרש"א מראצפערט ודודו רביה"ק מ'סאטמאר, כהשגיע לפרקו נשא את הרבנית חנה בת דודו ר' חנוך העניך ט"ב-מאיער מקערעצקי חתן זקנו הקדושת יו"ט ועבר לגור לעיר קערעצקי על יד חותנו, שימש שם כר"מ בישיבת חותנו עד שעבר לעיר זענטא לשמש בתור אב"ד עד השואה האיומה בה אבד את אשת נעוריו עם ג' ילדים הי"ד.
לאחר המלחמה נשא שנית את הרבנית פעסיל לאה בת ש"ב ר' אהרן ט"ב הי"ד אב"ד וואלאווא בן דודו-זקנו ר' ישראל יעקב יוקל ב"ר שמואל מגארליץ בן רא"נ מדרוהביטש, ונתיישב על מקום אבותיו בעיר סיגוט לכהן ולמלא מקום אבותיו הקדושים, אחר כמה חדשים שראה שעתידם של כלל ישראל לא יתקיים תחת ממשלת הקומוניזם היגר לארה"ב והגיע לחוף מיאמי אשר בפלורידה ביום הרת עולם ראש השנה שנת תש"ז.
בין כסא לעשור תש"ז עבר לניו יורק והתיישב בניו יורק, חסידי אביו העצ"ח פתחו בשבילו ביהמ"ד בוומ"ס וקהילה עצמאית בשם 'קהל עצי חיים דסיגוט' ברחוב היוז סט. ששימש שם כרב עד שעבר לבארא-פארק, בבארא פארק התגורר עד פטירת דודו הגדול רביה"ק מסאטמאר זצ"ל ועלה על כס הרבנות ואדמורו"ת סאטמאר בכל אתר.
נלב"ע ביום כ"ו ניסן תשס"ו ונטמן בהאהל על הביה"ח בעיר קרית יואל, מאנרו לימין מנוחת דודו.
השאיר אחריו ברכה ספרי 'ברך משה' עה"ת ומועדים, ותולדותיו באריכות הלא הם כתובים בסדרת הספרים 'ומשה היה רועה' (באידיש) שיו"ל על ידי חסידיו ותלמידיו.
וזרעו לברכ"ה;
א. בתו הבכורה הרבנית חי' ע"ה נפטרה בשנת תשנ"ג, בעלה הרב דוד דוב מייזליש אב"ד סאטמאר בב"פ בנו של ר' אלעזר מייזליש אב"ד איהעל בן הבנין דוד
ב. בנו אדמו"ר מהר"א שליט"א חדב"ן אדמו"ר מוויזניץ-ב"ב לרפו"ש-שליט"א
ג. בנו ר' חנני' יו"ט ליפא שליט"א אב"ד קהל ברך משה ד'זענטא בוומ"ס חתן ר' אפרים יוסף דוב אשכנזי ז"ל יד ימינו של רביה"ק מסאטמאר זצ"ל
ד. בנו אדמו"ר מהרי"י שליט"א חתן הג"ר משה שפיץ ז"ל אב"ד ביסטריץ
ה. בנו ר' שלום אליעזר שליט"א אב"ד קהל יט"ל ברחוב 15 עוו. בב"פ חתן הג"ר משה ארי' האלברשטאם ז"ל מנאסאד (בן ר' אברהם אביש מסאטמאר ב"ר סיני מזמיגראד ב"ר ברוך מגארליץ)
ו. בתו הרבנית אשת הרב ר' דוד מייזליש אב"ד קיט"ל דסאטמאר במונטריאל בן ר' צבי הירש מייזליש ז"ל אב"ד וואיטצען בנו של הבנין דוד מאיהעל
ז. בתו הרבנית אשת הרב ר' חיים יהושע האלברשטאם אדמו"ר ואב"ד קהל ויוא"מ ד'סאטמאר במונסי בנו של הג"ר יעקב יוסף שליט"א אב"ד קהל בית חיים יהושע בב"פ ע"ש אביו רח"י בן מהרב"צ הקדושת ציון מבאבוב.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 426 אורחים