פורום אוצר החכמה

לענין כתב:היש מבין מהי הדגשת האותיות בפסוק שעל המצבה?

https://www.hamichlol.org.il/%D7%A8%D7% ... 7%A9%D7%A8

הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל

ראש ישיבת סלבודקה בני ברק. נלב"ע י' שבט תשי"ב

נועם המוסר

"קסם על שפתי מלך" - נאה היא חכמתו של שלמה, שלימד חכמה לאחרים מנפשו (מדרש משלי). דומה כי הכותרת אשר ניתנה בראש של רשימה זו, יש בה בעצמה מעין הגדרה לאישיותו התורנית-המוסרית הנהדרה של ראש ישיבת סלבודקה: הגאון רי''א שר זצ''ל, אשר מלאה שנה לפטירתו. ואם אין זו עדיין הגדרה אובייקטיבית ממצה של האישיות העשירה כשלעצמה, הרי ודאי שיש משום הגדרה סובייקטיבית, כפי שנתרשמה נפשם של תלמידיו ושומעי-לקחו המרובים. כי אמנם נעימה היתה עד מאד השפעתו המוסרית, ואף בשעה שחצב להבות על לקויי נפש חמורים, וחתך תחתם באיזמל-בקורתו החד, אף אז נעים היה מאד להמצא בטיפולו. נעים היה לחוש את טעם הריפוי הרדיקלי, את טעם השחרור משיגרה, מקטנוניות. זה טעם המוסר כפי ששפע במישרין מלבו ללב השומע - ללא חייץ, ללא עיסוי וכיסוי, ללא דרכי עקיפין וגינוני-מארב. וגם כשנכנסת אליו בלב כבד ומעיק, מחמת טרדות פנים וחוץ כאחת, הרי מיד עם תחילת שיחתו עמך, הרגשת כאילו שכחת בחוץ את הנטל המעיק. כי במחיצתו שררה תמיד בכל תוקפה האופטימיות הברוכה שהכל קרוב מאד לתיקון, קל מאד לרפוי, ובפיך ובלבבך לעשותו מיד ובמלוא המדה ממש. וכל זה לא נבע אצלו מתוך רצון לראות רק את הצד הטוב והקל, המאיר והבהיר. אדרבה: הוא מן היחידים בדור אשר ראה עמוקות את הצללים העטים מכל עבר אל נפש האדם וגילוייה בחיים ובמעשה. את המרמה העצמית שהאדם נופל בה לעתים כה תכופות, ואת נחשי הדעות הזרות ועקרבי המידות הרעות, הכרוכים כמעט בכל מעשי האדם, אפילו במעשים כאלה המוגדרים כבר כטובים ונאים. אלא שיחד עם זאת, ראה גם את המעיינות הזכים של כל נשמה, את היסודות הבריאים הצפונים במעמקים הכי חבויים. והלא אלה הם מבטיחי התקוות לעליית נפש האדם לקראת שיאי תורה ומצוותיה. אלה הם פנסי-הנשמה אשר אם יבינו להדליק אותם כראוי עתידים הם להאיר כאור שבעת הימים. אף חוש ההומור החזק שלו, שידע לנצלו בכל-כך הרבה טקט וחן אישי-נפשי, לא היה אצלו סתם בבחינת ליצנותא דעבירה, אלא גם הוא שימש לו כלי ביטוי רציני, קולע, כדי להבליט באמצעותו כל מיני קמטים דקים מן הדקים בחגווי דבורים ומעשים - על כל האופייני שבהם. כי גם המגוחך דורש הבנה וצריך לימוד. זאת ועוד: הרי זה בא להדגיש כי בעצם כל חטא הוא טעות מגוחכת - אם חושפים אותו כל צרכו. כל חטא הוא בריחה מן המציאות אל הדמיון, מן הבריאה אל התוהו. והאם אין זה עשוי להעלות חיוך מר אם אדם מבוגר עדיין משתקע במיני שחוק ילדותיים. ומאידך גיסא: הרי כל-כך קל לו לאדם להשתחרר מדברים שהם גם בעיני עצמו נטולי ממשות, תלושים מן החיים, חלולים מכל עילוי, וריקים מכל תוכן שהוא. ולכן לא פעם בשבתך אל שלחנו, מכונס ורוגע, צמוד לשיחתו הקולחת על הנפש ומידותיה, על מעשי אבות ובנים, נתון תחת רושם דבריו, נעשה לך לפתע כה קל, כאילו הורד מעל לבך משא של משקל כבד, ולא עוד אלא שהנה צמחו לך כנפיים, או יותר נכון: נתגלה לך להפתעתך שהנה לך מאז ומכבר כנפיים נעלמות - אלא שאתה לא הרגשת בהן משום-מה עד רגע זה. ועולם ומלואו התחילו להזדמר לפניך. ומתוכך, מפנים פנימיותך, בוקע ועולה לעומתם כעין זמר פלאים זמר ה"אני" המקורי שלך - אשר זה עידן ועידנים לא חשת אפילו במציאות הפשוטה. מה בשיחתו חולל בך זה עתה את הפלא הזה? הרעיון שבשיחה? יופי סגנונה? חן-שחוקה וברק-דמעתה? – כל אלה יחדיו. המזיגה והברוכה של כל אלה הסממנים המלאים של היוצר-המחנך, של מיטב סגולית נפשו. של חמדת חכמת חייו. של תורתו המוסרית הרעננה תמיד. של נועם מוסרו. אכן תורת מוסרו היתה כולה חכמת חיים מאשר למד מפי רבו המובהק הסבא מסלבודקה זצ''ל, בהרבה סוגיות של נפש ומדות של גדולים וקטנים על כל נפתוליהם וסיבוכיהם, ירידותיהם ועליותיהם, ומאשר הוסיף לקח בעצמו אגב נסיון עשיר בחדירה מעמיקה לנפשות תלמידיו הרבים, ומתוך מגע רב שהיה לו עם חוגי זקנים וצעירים מכל השכבות והסוגים. את כולם למד, חקר ודרש, ונפתחו לפניו שערי נפש וחיים. ולכן כל שיחה שלו הייתה חטיבת חיים רעננה ומפרכסת: נוף מנופי הנפש, אופקי יחיד וציבור, סגנון מחשבה וצורת דבור, טיב מעשים ועושים, פשר ספרים וסופרים, שיעור קומתם של גדולים וקטנים, צער נופלים ונפילים ושמחת קמים ושבים. אגב שיחה היה מעביר תמונות עשירות צבעים, שהיו בעצם שלל חוויות מקוריות משלו. לא אחת היה מתבטא ביחס לנושא מסוים בערך כך, דבר זה למדתי יפה, באסכולה זו עשיתי הרבה. הוא למד תמיד. כל אדם היה לו לנושא, כל תופעה היתה לו לסוגיא, והוא עצמו היה נושא הנושאים לתלמודו. את עצמו למד תמיד מחדש. דומה כי לא השאיר אף פנה חבויה אחת בנפשי וידע היטב את מוצאיה ומבואיה. השכיל לפרוט על כל נימיה, והצליח להפיק מהם את מלוא מנגינתם.

ואם כי הוא שאב מעינות תורה וחכמה מהרבה מאד מקורות ראשונים ואחרונים, ולא דרך קריאה בלבד, אלא דרך מיון ודיון והעמקה, מכל-מקום לא נתפקחה מקוריותו כל עיקר. והוא גילה הרבה מאד מקוריות פוריה. ואפילו אותם אריח ולבנה שהביאם משדות אחרים אצלו קבלו גם הם צורה מקורית. וכמעט שלא היה דבר אחד מדבריו שאפשר היה להחליפו בנקל בדברי אחרים. על הכל היתה דרך מוחו ולבו, נצרפה בכור סגולותיו וכשרונותיו - ורק אז באה אצלו בשימוש גם בשביל אחרים. רק אז הוכשרה אצלו לבוא בקהל תלמידיו ומושפעיו. ומכאן גם הסבר להסתייגויות שהיה מביע לעתים ביחס לשיטות ואישים, כי גם בזה היה משום ביטוי מקוריותו - ותו לא. היה בזה משום הבלטת קו דק מן הדק, משום חדירה לבין השיטין ואל תוך השיטין. כי יותר מכל אהב את הבהירות, השקופה, הצלולה, אשר הן שלה הן ולאו שלה לאו. ולכן התרחק מכל ערפל, מכל חשש טשטוש, מכל עב-ענן של מליצות רמות אשר אין מאחוריהן איזה תוכן מבורר, מבוסס, נובע מן המקורות הראשונים, מכיל תמצית השקפה ותמונת חיים. ואת הבהירות שלו שאף להנחיל גם לאחרים, ע''י בירור וסינון, הפשט וניתוח, של דעות ומדות ומעשים. כך למד וכך לימד. כך היה וכך רצה שיהיו גם אחרים.

איש החיים היה. אוהב חיים ורודף חיים. ואצלו ראינו בחוש כיצד מזדהים ממש אהבת חיים ואהבת תורה. כל חייו היו תורתו וכל תורתו הייתה חיים. הביטוי: "תורת חיים" - היה אצלו מציאות. ומכאן רעננותו גם לעת זקנה ושיבה. וגם לעת חולשה ומחלה. תמיד ראינוהו צעיר פורח בעלומיו. מלא תסיסה וסער. שופע חלומות ותכניות למפעלים גדולים. ומוכן להשקיע את כל כוחותיו בביצועם. ולפיכך כה הלהיבה אישיותו לבות בני תורה צעירים, כה הרבתה לתת להם מעוף ומניע לעליה רוחנית-מוסרית גדולה, לבריחה מכל שיגרא וקטנות ונמיכות, להתרומם מעל לכל צמצום. כי הוא פנה לאדם כולו וביקש את האדם כולו. דברים כפשוטם: לא היתה פינת חיים אשר לא הסתכל בה, ולמד איתה, והשתדל להאיר עליה באור התורה. לא היתה פינת אדם אשר לא התענין בה במפולש והשתדל להקרין אותה ועליה באור המוסר. ומגמתו תמיד: לדובב כל כח וכשרון חיוביים, ולהביא לידי גילוי מלא של החיים הפנימיים העשירים. כך חי האדם הגדול הזה, חיים גדולים ועשירים, ושימש בכהונה גדולה של ראש ישיבת סלבודקה, ונכנס אל היכל לפנים מהיכל: היכל הישיבה והיכל האדם.

[נדפס בהנאמן שנה ה-ב]

אליסף כתב:מהספר הנחמד "האבא מסלבודקא" התוודעתי שאשת הסבא מסלבודקא שמה גיטל ואילו בתו שמה גוטל אשת ר' אייזיק שר
האין זה מוזר? זה ממש אותו שם!.

מתהלך כתב:

לענין כתב:היש מבין מהי הדגשת האותיות בפסוק שעל המצבה?

https://www.hamichlol.org.il/%D7%A8%D7% ... 7%A9%D7%A8

האותיות הן: י א ע ב ש
לכאורה הראשונות זה יצחק אייזיק, האחרונה אולי שר. ע' ב' לא הבנתי.

מן הדרום כתב:"עַל-כֵּן, יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו, וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (ב כד)

רבי שלום זצ"ל אהב לספר את המעשה הבא:

פעם אחת, ..."

לענין כתב:בספר חסידים מפורש שדברים שבעלי חיים עושים לילדיהם, אז אנשים לא מקבלים עליהם שכר.

יבנה כתב:הוא הגיע כמה פעמים משנת תרפ״ח ואילך כמבואר כאן: http://www.eilatgordinlevitan.com/kovno ... _sher.html
ועי׳ גם:
https://mishpacha.com/the-american-yesh ... babe-ruth/

יבנה כתב:

מטה עז כתב:בצעירותי אהבתי ללמוד את שיחותיו של רב אייזיק על דור המדבר, שמבאר את חטאיהם שהיו בבחינת מחשבה, ושהסתפקו אם יוכלו לעמוד בדרגה הרוחנית להיות ראויים לכאלה נסים. והוא גם מבאר שהם היו אנוסים בחלק מחטאיהם (בייחוד בבעל פעור שנכשלו בבנות מדין), מחמת השפעות המקום של השיטים ורפידים וכו כמבואר ברש"י. והנה אחרי שנים יותר מצאתי שדבריו אודות השפעות המקום, מבוארים בארוכה אצל האור החיים, ורמ"ד ואלי, וה'לשם', עפ"י דברי הזוהר הק' שמקום המדבר היה מקום טומאה גדול, שגרם להם לחטוא, וזו היתה תכלית המסעות לשבר את הטומאה הזו.
ברם, ביותר מצאתי שכל דבריו אודות חטאי דור המדבר שהם בבחינת מחשבה, שלא ידעו אם יחזיקו מעמד בדרגה הרוחנית הנדרשת, ועל חוסר הבטחון הזה נתבעו, הנה שיטה זו מבוארת בארוכה בדברי ה'לשם', והוא מדייק זאת בין השאר מהמשנה של עשרת הנסיונות של דור המדבר, שרואים שכל החטאים לאחר חטא המרגלים כבר אינם נקראים ניסיונות, עיי"ש בדבריו (דרושי עולם התוהו ח"ב דרוש ה ענף ה), ולענ"ד נראה לכאורה כי זו הוכחה שאין עליה תשובה, ששיחותיו של רב אייזיק היו דברי קבלה מדברי ה'לשם'.

א״כ יאמר בשמו.

מטה עז כתב:

יבנה כתב:

מטה עז כתב:בצעירותי אהבתי ללמוד את שיחותיו של רב אייזיק על דור המדבר, שמבאר את חטאיהם שהיו בבחינת מחשבה, ושהסתפקו אם יוכלו לעמוד בדרגה הרוחנית להיות ראויים לכאלה נסים. והוא גם מבאר שהם היו אנוסים בחלק מחטאיהם (בייחוד בבעל פעור שנכשלו בבנות מדין), מחמת השפעות המקום של השיטים ורפידים וכו כמבואר ברש"י. והנה אחרי שנים יותר מצאתי שדבריו אודות השפעות המקום, מבוארים בארוכה אצל האור החיים, ורמ"ד ואלי, וה'לשם', עפ"י דברי הזוהר הק' שמקום המדבר היה מקום טומאה גדול, שגרם להם לחטוא, וזו היתה תכלית המסעות לשבר את הטומאה הזו.
ברם, ביותר מצאתי שכל דבריו אודות חטאי דור המדבר שהם בבחינת מחשבה, שלא ידעו אם יחזיקו מעמד בדרגה הרוחנית הנדרשת, ועל חוסר הבטחון הזה נתבעו, הנה שיטה זו מבוארת בארוכה בדברי ה'לשם', והוא מדייק זאת בין השאר מהמשנה של עשרת הנסיונות של דור המדבר, שרואים שכל החטאים לאחר חטא המרגלים כבר אינם נקראים ניסיונות, עיי"ש בדבריו (דרושי עולם התוהו ח"ב דרוש ה ענף ה), ולענ"ד נראה לכאורה כי זו הוכחה שאין עליה תשובה, ששיחותיו של רב אייזיק היו דברי קבלה מדברי ה'לשם'.

א״כ יאמר בשמו.

ידוע גם הטרור שעשו לרב דסלר באותן שנים, על מקורותיו הלא שגרתיים

ר_חיים_הקטן כתב:לא ידעתי על זה, אולי אתה יכול לפרט לנו? אולי לפתוח על זה אשכול חדש?

מיללער כתב:בספר על רבי אבידור מיללער ראיתי שרבי אייזיק שר ביקר באמעריקא בשנות התר"פ, ואז אירגן ר' יהודה דייוויס שיעורים ושיחות שימסור ר' אייזיק לבחורי אמעריקא, והוא מסר שיעורים פעם בשבוע בהדירה בה התגורר.

בין הבחורים שבאו לשמוע השיעורים היו: ר' נתן ווואכטפויגל, ר' אביגדור מיללער, ר' מרדכי גיפטר, ר' שמואל שעכטער, ר' נחום דרייזין, ר' בנימין לפידות ור' יוסף קמינצקי.

השיעורים היו מי ששיכנעו את הבחורים להגור לאירופה ללמוד בהישיבות שם וכו'


מחפש פרטים נוספים על אותה הביקור ואולי התאריכים המדויקים בה שהה בניו יורק

מטה עז כתב:אולי הניסוח שבחרתי מוגזם מעט, אבל ידוע שהרב דסלר היה מצטט ספרי חסידות וספרי קבלה, עד שנאמר לו בישיבה שזה לא מתאים לסגנון שיחת מוסר ליטאית בישיבת פוניבז', ונעשה כעין הסכם שהוא יאמר את השיחות כדרכו הקדושה, אך מבלי לצטט דברים בשם אומרם (אעלה את המקור שנשמט ממני כעת, למרות שזה ידוע ומסופר בכמה וכמה מקורות, ולא ידעתי שיש בזה חידוש).