ספר פרסומי ניסא לג"ר מנשה קליין שליט"א
פורסם: ג' מאי 17, 2011 1:36 am
רציתי להפנות תשומת לב הרבנים, לספר "פרסומי ניסא" לג"ר מנשה קליין שליט"א שיצא לאור השנה, על קורותיו בימות השואה, ועוד מאמרים בענין.
והוא ספר מאד חשוב, ומרגש ומזעזע, על כל הסבל הנורא, ועל ההשגחה שליוותה אותו בכל הזמן ההוא.
בתוך הספר, כשמסופר על מהלך הנסיעה ברכבת לאושוויץ, הוא כותב כך:
"... הירשו לנו להכניס שני דליי מים לכל קרון, והכריזו שמכל קרון יצא אדם אחד או שנים לדלות מים מן הבאר.
בשמעי את הכרזתם זו לא התמהמהתי, ומיד קפצתי מן הרכבת להביא מים. בהיותי על יד הבאר נפל רעיון בלבי לנצל הזדמנות פז זו ולברוח. חשבתי לעצמי, למה לי לחזור לרכבת, שכנראה לא נוסעת בדרך החיים, טוב לי לברוח ולהציל את נפשי.
בחשבי כן, קרעתי מעל בגדי את המגן דוד הצהוב שכל היהודים נשאו על החזה לסימן על יהדותם, ונשאתי את רגלי לברוח.
פתאום בא לנגד עיני דמות דיוקנם של אבא, אמא, אחותי והילדים, וחשבתי, מי יעזור להם שלא ימותו בדרך, וכמעט התעלפתי ממחשבות אלו. הבנתי שאין לי ברירה אחרת, החזרתי את המגן דוד וחזרתי לרכבת".
סיפור מופת על עמידה בנסיון קשה של אפשרות התחמקות ובריחה, והטלת עצמו במסירות נפש לתופת, רק למען הקלת סבלה של המשפחה היקרה לו בנסיעה הקשה.
לאחר סיפור זה, הוסיף הכותב מספר מילים מרגשות: "מי יודע אם לא בזכות זה זיכני השי"ת צורי וגואלי להישאר בחיים לאחר החורבן הזה".
אשרי העם שככה לו, שאלו בניו המצוינים במידותיהם היקרות, ישראל אשר בך אתפאר.
עמיחי כנרתי
והוא ספר מאד חשוב, ומרגש ומזעזע, על כל הסבל הנורא, ועל ההשגחה שליוותה אותו בכל הזמן ההוא.
בתוך הספר, כשמסופר על מהלך הנסיעה ברכבת לאושוויץ, הוא כותב כך:
"... הירשו לנו להכניס שני דליי מים לכל קרון, והכריזו שמכל קרון יצא אדם אחד או שנים לדלות מים מן הבאר.
בשמעי את הכרזתם זו לא התמהמהתי, ומיד קפצתי מן הרכבת להביא מים. בהיותי על יד הבאר נפל רעיון בלבי לנצל הזדמנות פז זו ולברוח. חשבתי לעצמי, למה לי לחזור לרכבת, שכנראה לא נוסעת בדרך החיים, טוב לי לברוח ולהציל את נפשי.
בחשבי כן, קרעתי מעל בגדי את המגן דוד הצהוב שכל היהודים נשאו על החזה לסימן על יהדותם, ונשאתי את רגלי לברוח.
פתאום בא לנגד עיני דמות דיוקנם של אבא, אמא, אחותי והילדים, וחשבתי, מי יעזור להם שלא ימותו בדרך, וכמעט התעלפתי ממחשבות אלו. הבנתי שאין לי ברירה אחרת, החזרתי את המגן דוד וחזרתי לרכבת".
סיפור מופת על עמידה בנסיון קשה של אפשרות התחמקות ובריחה, והטלת עצמו במסירות נפש לתופת, רק למען הקלת סבלה של המשפחה היקרה לו בנסיעה הקשה.
לאחר סיפור זה, הוסיף הכותב מספר מילים מרגשות: "מי יודע אם לא בזכות זה זיכני השי"ת צורי וגואלי להישאר בחיים לאחר החורבן הזה".
אשרי העם שככה לו, שאלו בניו המצוינים במידותיהם היקרות, ישראל אשר בך אתפאר.
עמיחי כנרתי