הג"מ דוד שפירא בעל 'בני ציון'
פורסם: ג' מאי 19, 2020 11:19 pm
נולד בעיר מונקאטש ביום כ"ג לחדש כסלו שנת תרנ"ח, לאביו רבי מנחם בן ציון (נכד להרב הקדוש רבי יעקב שפירא מהומנא, הנודע בשם רבי יעקל חריף, ולהגאון רבי ראובן חיים קליין בעל 'שנות חיים'), ולאמו מרת גיטל (נפטרה בעיר מונקאטש בת ל"ב שנים ביום ז' שבט תרס"ח; נכדת הגאון בעל 'בית היוצר' אב"ד חוסט).
עוד בהיותו ילד צעיר נתחבב על ידי רבינו בעל 'דרכי תשובה' נבג"מ, וזכה להתברך על ידו. בחדש כסלו שנת עת"ר בהיותו בן י"ב שנה עלה יחד עם אביו לחונן את ארץ הקודש ולגור בה (ראה 'אגרות שפירין', אגרת סד - מכתב רבינו בעל 'דרכי תשובה' להגאון בעל 'ערוגת הבושם' שכותב על אביו: 'הרבני המופלג בתורה החסיד מ' בן ציון שפירא... הוא תלמיד חכם יושב אהלים של תורה ובעל שכל, ויודע ובקי, והעמיק בתורה גם במצור ובמצוק כשהיה בפה קהלה, שייף ועייל שייף ונפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה'. בארץ הקודש כיהן כמזכיר וסופר 'כולל מונקאטש ועשרה גלילות'. נפטר ביום כ"ג לחדש ניסן שנת תשט"ז לפ"ק). בהגיעו לירושלים נתגדל אצל דודו הרב הגאון רבי יצחק פרענקל חבר בי דינא רבא וקיבל תורה מפיו.
בהיותו בן טו"ב שנה לקח לו לאשה את מרת רחל בת רבי עמרם יוסף וואלענשטיין (בן הרב הגאון רבי משה נחום ראב"ד דמתא), ואז הצטרף ללומדי ישיבת 'אהל משה' והוסיף לקח מפי הרבנים הגאונים רבי יצחק ירוחם דיסקין ורבי אליהו קלצקין, ובהיותו עול ימים כבר התכתב בדברי תורה עם גאוני ירושלים, וכולם שיבחוהו והללוהו. בימים אלו גם אימן ידיו במקצוע השו"ב והוסמך כשוחט מומחה (וכאשר שהה רבינו בעל 'מנחת אלעזר' בארץ הקודש לא אכל בשר כי אם משחיטתו), וכמו כן אימן את ידיו לכתיבת סת"ם בקולמוס נאה (בשנת תרפ"ה־ו כשרבינו בעל 'מנחת אלעזר' רצה לכתוב לעצמו ספר תורה בירושלים, סמך עליו שימצא עבורו סופר מומחה בכתב תימני כדי להוציאו את חפצו לפועל, וכתב לו הוראות שונות על אודות הספר תורה; ראה שו"ת 'בני ציון' ח"א סימן כח־ל. וכן כתב עבורו מגילה מיוחדת עם השמות הקדושים בהגדלת האותיות; ראה שם). ואם כי היה גדול בתורה וביראה, מעולם לא אבה להשתמש בתגא, וכל ימיו ברח מן הרבנות על אף הפצרת חכמי דורו (כשנפטר דודו הנזכר, רצה רבינו בעל 'מנחת אלעזר' שימנו אותו במקומו כדיין בבית דין שבירושלים, וסירב גם לזאת). היה קרוב לדהינא הסבא קדישא רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי נבג"מ, והרבה פעמים שימש כשליח מהכא להתם בין רבינו בעל 'מנחת אלעזר' להסבא קדישא.
ידוע בשער בת רבים גודל ידיעתו בחכמת התכונה, ונהירין ליה שבילי דרקיעא וסוד העיבור והחשבונות, עד שנחשב בזה ל'מאריה דשמעתתא'. וענינים אלו תופסים חלק נכבד מספרו 'בני ציון'. וכן בענין חשבון השנים מתי תחול שנת השמיטה, והגאון בעל ה'חזון איש' כתב על דבריו הערות, ובתוך מכתב אחד כתב: "ידעתי את דלותי בתורה ובחכמה, ואין כתר"ה זקוק לדידי ולדכוותי, ומה נפקותא בזה אם דעתי כך או כך... והנני כופל שאין להתחשב עם דעתי כלל וכלל...".
ספריו נתעטרו בהסכמות ומכתבי גדולי דורו, ובתוכם: הגאון מראגאטשאוו, הגאון רבי חיים עוזר, הג"מ נחום וויידענפעלד בעל 'חזון נחום', הגאון מטעפליק, הג"מ רבי זעליג ראובן בענגיס גאב"ד ירושלים, ועוד. וכלם יהללוהו וישבחוהו.
חיבתו של רבינו בעל 'מנחת אלעזר' ואהבתו אליו היתה גדולה מאוד, ואף שלא ראו זה את זה שנים רבות, מאז שעזב את העיר מונקאטש בילדותו. כשהגיע רבינו בעל 'מנחת אלעזר' לארץ הקודש ובעת הקבלת פנים הבחין בו רבינו בעל 'מנחת אלעזר' לראשונה, ושאל מי הוא האברך הלז ואחרי שהגידו לו הפטיר: 'חסדי ה' כי לא תמנו, דאס איז מיין דויד'ל'. ואחר שחזר רבינו בעל 'מנחת אלעזר' לביתו נאוה קודש, כתב לו בתוך מכתב אחד (מיום ה' שלח, כ"ו לחדש סיון שנת תרצ"א): 'אהבה דוחקת, ואתה קבוע בתוונא דליבאי, ואהבת עולם אהבתיך' (ראה שם, סימן טז). רבינו בעל 'מנחת אלעזר' עמד אתו הרבה בחליפת מכתבים בדברי תורה ובעניני 'כולל מונקאטש ועשרה גלילות' וצו השעה, ואף זכה לקבל ממנו את אגרתו האחרונה הידועה לנו שכתב עלי אדמות (ביום ד' לחדש ניסן שנת תרצ"ז) בהיותו מוטל על ערש דוי בבית החולים בעיר בודאפעסט (וראה גם 'אגרות שפירין', אגרות קעד־קעה). ואתה תחזה מה שהעידו עליו בהסכמה לספרו (חלק ראשון): "ידענו ושמענו מאן גברא רבא דקמסהיד עליו, ה"ה חותני הקדוש שר התורה, גדול ונורא, גאון הגאונים, אדמו"ר בעל מנחת אלעזר הכ"מ זי"ע האבדפה"ק, אשר בהיותו לבקר בהיכל כבוד ארץ הקדושה תו"ב (בשנת תר"צ) הכיר את האברך המחבר הנ"ל פנים אל פנים, טיבו ומהותו, ומאז בביתו, תמיד בפיו תהלתו, חשבוהו מיקירי חכמי ירושלים אשר יאמר עליו כי הוא זה איש חמודות, בתורה וחסידות לו עשר ידות, והשתעשע עמו בדברי תורה כמבואר בפנים (החיבור הנזכר) איזה תשובות ממנו, וחיבה יתירה נודעת לו. וגם איזה קונטרסים מספר 'בני ציון' הלז עוד היה למראה עיניו הבדולחים של כ"ק חותני עט"ר מרן הכ"מ זצוק"ל, ואמר בלשונו הטהור: 'כי ראוים הדברים לאדפוסי אדרא, והם נחמדים ונפלאים' " (הסכמת חתן רבינו בעל 'מנחת אלעזר' הגה"צ ז"ל בראש הספר מיום כ"ח לחדש אדר השני שנת תרח"צ).
נפטר ביום י"ד שבט שנת תשל"א, והשאיר אחריו חיבורי תהלה ספר שו"ת 'בני ציון' ג' כרכים ועוד.
עוד בהיותו ילד צעיר נתחבב על ידי רבינו בעל 'דרכי תשובה' נבג"מ, וזכה להתברך על ידו. בחדש כסלו שנת עת"ר בהיותו בן י"ב שנה עלה יחד עם אביו לחונן את ארץ הקודש ולגור בה (ראה 'אגרות שפירין', אגרת סד - מכתב רבינו בעל 'דרכי תשובה' להגאון בעל 'ערוגת הבושם' שכותב על אביו: 'הרבני המופלג בתורה החסיד מ' בן ציון שפירא... הוא תלמיד חכם יושב אהלים של תורה ובעל שכל, ויודע ובקי, והעמיק בתורה גם במצור ובמצוק כשהיה בפה קהלה, שייף ועייל שייף ונפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה'. בארץ הקודש כיהן כמזכיר וסופר 'כולל מונקאטש ועשרה גלילות'. נפטר ביום כ"ג לחדש ניסן שנת תשט"ז לפ"ק). בהגיעו לירושלים נתגדל אצל דודו הרב הגאון רבי יצחק פרענקל חבר בי דינא רבא וקיבל תורה מפיו.
בהיותו בן טו"ב שנה לקח לו לאשה את מרת רחל בת רבי עמרם יוסף וואלענשטיין (בן הרב הגאון רבי משה נחום ראב"ד דמתא), ואז הצטרף ללומדי ישיבת 'אהל משה' והוסיף לקח מפי הרבנים הגאונים רבי יצחק ירוחם דיסקין ורבי אליהו קלצקין, ובהיותו עול ימים כבר התכתב בדברי תורה עם גאוני ירושלים, וכולם שיבחוהו והללוהו. בימים אלו גם אימן ידיו במקצוע השו"ב והוסמך כשוחט מומחה (וכאשר שהה רבינו בעל 'מנחת אלעזר' בארץ הקודש לא אכל בשר כי אם משחיטתו), וכמו כן אימן את ידיו לכתיבת סת"ם בקולמוס נאה (בשנת תרפ"ה־ו כשרבינו בעל 'מנחת אלעזר' רצה לכתוב לעצמו ספר תורה בירושלים, סמך עליו שימצא עבורו סופר מומחה בכתב תימני כדי להוציאו את חפצו לפועל, וכתב לו הוראות שונות על אודות הספר תורה; ראה שו"ת 'בני ציון' ח"א סימן כח־ל. וכן כתב עבורו מגילה מיוחדת עם השמות הקדושים בהגדלת האותיות; ראה שם). ואם כי היה גדול בתורה וביראה, מעולם לא אבה להשתמש בתגא, וכל ימיו ברח מן הרבנות על אף הפצרת חכמי דורו (כשנפטר דודו הנזכר, רצה רבינו בעל 'מנחת אלעזר' שימנו אותו במקומו כדיין בבית דין שבירושלים, וסירב גם לזאת). היה קרוב לדהינא הסבא קדישא רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי נבג"מ, והרבה פעמים שימש כשליח מהכא להתם בין רבינו בעל 'מנחת אלעזר' להסבא קדישא.
ידוע בשער בת רבים גודל ידיעתו בחכמת התכונה, ונהירין ליה שבילי דרקיעא וסוד העיבור והחשבונות, עד שנחשב בזה ל'מאריה דשמעתתא'. וענינים אלו תופסים חלק נכבד מספרו 'בני ציון'. וכן בענין חשבון השנים מתי תחול שנת השמיטה, והגאון בעל ה'חזון איש' כתב על דבריו הערות, ובתוך מכתב אחד כתב: "ידעתי את דלותי בתורה ובחכמה, ואין כתר"ה זקוק לדידי ולדכוותי, ומה נפקותא בזה אם דעתי כך או כך... והנני כופל שאין להתחשב עם דעתי כלל וכלל...".
ספריו נתעטרו בהסכמות ומכתבי גדולי דורו, ובתוכם: הגאון מראגאטשאוו, הגאון רבי חיים עוזר, הג"מ נחום וויידענפעלד בעל 'חזון נחום', הגאון מטעפליק, הג"מ רבי זעליג ראובן בענגיס גאב"ד ירושלים, ועוד. וכלם יהללוהו וישבחוהו.
חיבתו של רבינו בעל 'מנחת אלעזר' ואהבתו אליו היתה גדולה מאוד, ואף שלא ראו זה את זה שנים רבות, מאז שעזב את העיר מונקאטש בילדותו. כשהגיע רבינו בעל 'מנחת אלעזר' לארץ הקודש ובעת הקבלת פנים הבחין בו רבינו בעל 'מנחת אלעזר' לראשונה, ושאל מי הוא האברך הלז ואחרי שהגידו לו הפטיר: 'חסדי ה' כי לא תמנו, דאס איז מיין דויד'ל'. ואחר שחזר רבינו בעל 'מנחת אלעזר' לביתו נאוה קודש, כתב לו בתוך מכתב אחד (מיום ה' שלח, כ"ו לחדש סיון שנת תרצ"א): 'אהבה דוחקת, ואתה קבוע בתוונא דליבאי, ואהבת עולם אהבתיך' (ראה שם, סימן טז). רבינו בעל 'מנחת אלעזר' עמד אתו הרבה בחליפת מכתבים בדברי תורה ובעניני 'כולל מונקאטש ועשרה גלילות' וצו השעה, ואף זכה לקבל ממנו את אגרתו האחרונה הידועה לנו שכתב עלי אדמות (ביום ד' לחדש ניסן שנת תרצ"ז) בהיותו מוטל על ערש דוי בבית החולים בעיר בודאפעסט (וראה גם 'אגרות שפירין', אגרות קעד־קעה). ואתה תחזה מה שהעידו עליו בהסכמה לספרו (חלק ראשון): "ידענו ושמענו מאן גברא רבא דקמסהיד עליו, ה"ה חותני הקדוש שר התורה, גדול ונורא, גאון הגאונים, אדמו"ר בעל מנחת אלעזר הכ"מ זי"ע האבדפה"ק, אשר בהיותו לבקר בהיכל כבוד ארץ הקדושה תו"ב (בשנת תר"צ) הכיר את האברך המחבר הנ"ל פנים אל פנים, טיבו ומהותו, ומאז בביתו, תמיד בפיו תהלתו, חשבוהו מיקירי חכמי ירושלים אשר יאמר עליו כי הוא זה איש חמודות, בתורה וחסידות לו עשר ידות, והשתעשע עמו בדברי תורה כמבואר בפנים (החיבור הנזכר) איזה תשובות ממנו, וחיבה יתירה נודעת לו. וגם איזה קונטרסים מספר 'בני ציון' הלז עוד היה למראה עיניו הבדולחים של כ"ק חותני עט"ר מרן הכ"מ זצוק"ל, ואמר בלשונו הטהור: 'כי ראוים הדברים לאדפוסי אדרא, והם נחמדים ונפלאים' " (הסכמת חתן רבינו בעל 'מנחת אלעזר' הגה"צ ז"ל בראש הספר מיום כ"ח לחדש אדר השני שנת תרח"צ).
נפטר ביום י"ד שבט שנת תשל"א, והשאיר אחריו חיבורי תהלה ספר שו"ת 'בני ציון' ג' כרכים ועוד.