והיה עתיד להיות מגדולי הדור וצר לי שלא נספד כהלכה- הגר"מ לוי

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' יוני 02, 2011 1:23 am

אגב עיון בספרו של הגרמ"מ קארפ, הלכות שבת בשבת, מצאתי קטע מעניין זה, (שגם ללמד על הגרמ"מ יצא).

: וראיתי.JPG (45.21 KiB) נצפה 14291 פעמים

שמעתי שהגרמ"מ הספידו בישיבת כסא רחמים, והיא לו נדפסה בגליון אור תורה.

[אני לא מצליח להתאפק מלשאול, אם כך, למה בכל זאת הזכיר את ספרו רק פעם או פעמיים?]

ישבב הסופר · הודעהעל ידי **ישבב הסופר** » ה' יוני 02, 2011 3:27 am

איש_ספר כתב:
[אני לא מצליח להתאפק מלשאול, אם כך, למה בכל זאת הזכיר את ספרו רק פעם או פעמיים?]

אולי לזה הוא מתנצל שלא נספד כהלכה וכוונתו דלא אסיקו בני מדרשא שמעתתא כוותיה.

עט סופר · הודעהעל ידי **עט סופר** » ה' יוני 02, 2011 10:27 am

בעקבות השבת בשבתו הנ"ל פתחתי את מנוחת אהבה ושאר ספריו ואני חייב לציין שמאד נהנתי.

קלונימוס הזקן

כמדומה אני שגדולי ישראל האשכנזיים לא חיבבו לו ז"ל בעקבות פסיקתו בענין הריגת כינים בשבת ואכמ"ל
ומעניין מה פוסק הגרמ"מ קארפ שליט"א בשאלה זו שכל גדולי הפוסקים שממימיהם הוא שותה פסקו לאיסור ומן הסתם אף הוא כן.

וראיתי בספרו החדש של הגאון ר' יצחק יוסף (אולי עין יצחק) שכותב שגדולי בני ברק יצאו נגדו בחריפות והיה בעצבות גדולה (אני נזהר במילותי כי אני לא זוכר במדוייק)
והוא (הגרי"י) ארגן שאביו הרב עובדיה שליט"א יעודד את הגר"מ לוי זצ"ל בטלפון והיה לו כמשיב נפש.

אגב, אני מתפלא על שאין יודעים כאן. לאחרונה יצא ספר שלם על הגר"מ לוי ומלא וגדוש כל טוב (אולי אפילו נכתב עליו בפורום בעבר הקרוב?)

נ"ב: הערת 'טעות אחריות סופר' - בכותרת האשכול, צ"ל: שלא נספד

שמש חכמים · הודעהעל ידי **שמש חכמים** » ה' יוני 02, 2011 9:08 pm

קלונימוס הזקן כתב:כמדומה אני שגדולי ישראל האשכנזיים לא חיבבו לו ז"ל בעקבות פסיקתו בענין הריגת כינים בשבת ואכמ"ל
ומעניין מה פוסק הגרמ"מ קארפ שליט"א בשאלה זו שכל גדולי הפוסקים שממימיהם הוא שותה פסקו לאיסור ומן הסתם אף הוא כן.
[/b]

צ"ל פסקו להתיר (עיין או"ח סי' שט"ז סע' ט')
לפי הזכור לי כעת מאותו ענין גם בעל מנוחת אהבה פסק להתיר ומה שיצאו נגד זה כנגד הטעם שכתב אבל גם הוא מודה לדינא.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ה' יוני 02, 2011 9:34 pm

נ"ב: הערת 'טעות אחריות סופר' - בכותרת האשכול, צ"ל: שלא נספד

תוקן

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ה' יוני 02, 2011 9:41 pm

שמש חכמים כתב:
קלונימוס הזקן כתב:כמדומה אני שגדולי ישראל האשכנזיים לא חיבבו לו ז"ל בעקבות פסיקתו בענין הריגת כינים בשבת ואכמ"ל
ומעניין מה פוסק הגרמ"מ קארפ שליט"א בשאלה זו שכל גדולי הפוסקים שממימיהם הוא שותה פסקו לאיסור ומן הסתם אף הוא כן.
[/b]

צ"ל פסקו להתיר (עיין או"ח סי' שט"ז סע' ט')
לפי הזכור לי כעת מאותו ענין גם בעל מנוחת אהבה פסק להתיר ומה שיצאו נגד זה כנגד הטעם שכתב אבל גם הוא מודה לדינא.

במה מדובר הרי מותר להרוג כינים כמבואר בשו"ע, ןאין המנהג כר"י לאמפונטי שהחמיר בזה.
עקב הדברים כאן חיפשתי באוצר ומצאתי בארחות שבת, שמביא בשם כמה גדולים והרב אלישיב בתוכם שכותבים שראוי להחמיר בזה והתיר במקום צער, והגרשז"א התיר בשופי. כך שאין מי שאוסר לגמרי ויש מחמירים קצת, ומה היה ויכוח ע"ז.

http://www.otzar.org/crops/28887445-3696279439.html
http://www.otzar.org/crops/28887445-7710781966.html

תוך כדי דיבור

הויכוח אכן היה לא אל עצם הפסק, ולא על עניין הלכה, אלא על דברים שנכתבו בתו"כ, במה שחילק קצת בין התנאים לאמוראים. וז"ל הגר"מ לוי במנוחת אהבה:

ודע שלפי מה שגילו חכמי המדע בזמננו שהכינים פרים ורבים מזכר ונקבה, שהכינה מטילה ביצים ויוצאים מהם כינים, ודלא כמו שאמרו בגמ' (שבת קז:) שאין הכינה מטילה ביצים. ועיין שם שדחקו לפרש מ"ש שהקב"ה יושב וזן מקרני רמים ועד ביצי כינים, דהיינו מין בעל חיים שנקרא ביצי כינים. ולפי מה שהתברר היום שהכינה מטילה ביצים, אתי שפיר כפשוטו. אולם עכ"ז עיקר הדין שמותר להרוג כינה בשבת בודאי שהוא אמת ויציב וקיים לעד, ואין אנו יכולים לפקפק כלל בדברי חכמינו ז"ל, ואפי' יאמרו לנו על שמאל שהוא ימין מחוייבים אנו לקבל דבריהם. ובנ"ד שהתנאים לא בארו לנו במפורש הטעם שמותר להרוג כינה בשבת אע"פ שהאמוראים בארו שהוא משום שאינם פרים ורבים, יש לומר שאמרו כן לפי מה שסברו שאינם פרים ורבים, אבל בהגלות נגלות שבאמת הם פרים ורבים יש לומר שהטעם שמותר להרגם משום שאינם פרים ורבים מזכר ונקבה בלבד, שהרי הביצה שמטילה הכינה לא תרקם ממנה כינה אלא במקום זוהמה כמו בשערות הראש שיש בהם מלמולי זיעה. וא"כ לא דמי לאילים ותחשים שפרים ורבים בכל מקום. כנלע"ד להעמיד דברי חכמים ז"ל

ובמילואים שם הוסיף וכתב דברים באריכות גדולה, המכוונים כנגד מה שיתקיפוהו (ואמנם כמדומה שהיו שרק חיזקו התקפתם בגלל דברים אלה):

"הבאתי מדברי חכמי המדע שגילו שהכינים פרים ורבים מזכר ונקבה ויישבתי ההלכה שמותר להרוג כינים בשבת גם לפי דבריהם. ע"ש. הנה שואלים הלכו בו כיצד בכלל נקבל דעת חכמי המדע בזה נגד מה שמפורש בגמ' שלנו שאינם פרים ורבים. ואע"פ שאמרו בגמ' (פסחים צ:) במחלוקת שבין חכמי ישראל בענין מהלך השמש שנצחו חכמי אוה"ע את חכמי ישראל, אין הכוונה שחכמי ישראל ח"ו טעו, רק שבטענות נצחו אותם כמ"ש בגליון הש"ס שם בשם השטמ"ק (כתובות יג.) בשם ר"ת ז"ל שהאמת נשארה כדעת חכמי ישראל והיינו דאמרינן בתפלה ובוקע חלוני רקיע. ע"ש. ויוצא איפוא שלא יתכן שחכמי ישראל יטעו אפילו בענין של מציאות הטבע שטבע הקב"ה בעולמו שכל דבריהם ברוח הקודש וכו'. עד כאן שמעתי שואלים.
והנה באמת אע"פ שר"ת מפרש שחכמי ישראל לא חזרו בהם והאמת אתם, מ"מ מצאנו הרבה ראשונים שמפרשים כפשוטו שחכמי ישראל חזרו בהם והודו לחכמי אוה"ע שבלילה החמה מהלכת תחת הקרקע, וביארו בזה ענין מים שנשאבים בלילה שצריך להלינם טרם ילושו בהם עיסת המצות מפני שבלילה חמה מהלכת תחת הרקיע, והמעיינות רותחים מחמת כן. עיין בספר יראים לרבנו אליעזר ממיץ ז"ל והביאו הרא"ש (ספ"ב דפסחים) והסמ"ג, והובא לשונו בב"י או"ח (סי' תנה). ע"ש. וכ"כ הרי"ד בתוספותיו (ספ"ב דשבת) שהעיקר כחכמי אוה"ע שבלילה חמה מהלכת תחת הקרקע, וכמ"ש בפסחים (צד:) שנצחו חכמי אוה"ע את חכמי ישראל בזה. ע"ש. וכ"כ עוד ראשונים. וכן תפשו במושלם הרבה מרבותינו האחרונים ז"ל, הרב לחם משנה (פ"ה מהלכות שבת הלכה א) וז"ל: שבדבר זה נצחו חכמי יון את חכמי ישראל, והיא סברה בדוקה. וחכמי ישראל עצמם חזרו בהם וקבעו דינים על סברת חכמי יון, שאמרו בלינת המים בפסח שהמים בלילה מתחממים מפני שהשמש הולך למטה מהארץ ולכן לא ישאבו בלילה. עכ"ל. וכיו"ב כתב בשו"ת הרדב"ז ח"א (סוס"י רפב), ומהר"ם אלשקר (סימן צו), והפר"ח (בקונטרס דבי שמשי) ועוד. ועד אחרון מוה"ר הגאון איש מצליח זצ"ל הי"ד, בתשובה ח"ב (חאו"ח סי' י"ג, דנ"א ע"א) וז"ל: ועוד הנה עכשיו מעכ"ת נ"י (האדמו"ר מהלמץ שליט"א מח"ס טהרת יו"ט) יושבי אמריקה ואנו יושבי צפון אפריקה, כולנו עדים שבלילה אצלנו החמה מהלכת אצלכם והיתה לכם לאור יומם, ובלילה אצלכם החמה מהלכת אצלנו ומאירה לנו כיום תמים. נמצא שאינה מהלכת למעלה מן הרקיע בשום זמן. עכת"ד. וש"י דפח"ח. ומעתה דעת לנבון נקל שדברי חכמי ישראל הם ג"כ לפעמים על דרך החקירה האנושית ואין כל דבריהם בנבואה וקבלה ורוח הקודש. וכ"כ במפורש רבנו הגדול הרמב"ם בספר מורה נבוכים ח"ב (פרק ח) וז"ל: וכבר ידעת שהכריעו השקפת חכמי אוה"ע על השקפתם בענינים אלו של התכונה, והוא אומרם בפירוש "ונצחו חכמי אומות העולם" וזה נכון, "כי הדברים העיוניים לא דיבר בהם כל מי שדיבר אלא כפי שהביאו אליו העיון... ולפיכך צריך לסבור מה שנתקיימה ההוכחה עליו". עכ"ל. הרי מפורש דעת הנשר הגדול אשר רוב פסקי הש"ע על פיו, ההפך הגמור מדעת השואלים, וכותב בפירוש שהדברים העיוניים כל מי שדיבר בהם (בלי יוצא מהכלל) דיבר לפי מה שהביא לפי עיונו, ולא ברוח הקודש ונבואה וקבלה, ולכן אם יש הוכחה כנגדו צריך לסבור ולקבל ההוכחה, וזהו מה שאמרו (פסחים צד:) נצחו חכמי אוה"ע את חכמי ישראל.
ובשוחחי בזה עם כבוד מרן מלכא מופת הדור הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א אמר לי שכן כתב במפורש גם רבנו אברהם החסיד ז"ל בן הרמב"ם במאמר שנדפס בתחילת ספר עין יעקב ח"א. וראיתי להביא לשונו בקצרה שדבריו הקדושים מתאימים מאד לנ"ד. וז"ל: דע, כי אתה חייב לדעת כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה ולישא פני אומרה ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו דעת אם אמת איתה או לא, שזה מן הדעות הרעות והוא נאסר מדרך התורה וכו', מפני שנוטה מדרך האמת ונוטה מעל קו היושר. אמר השי"ת לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול וגו' ואמר לא תכירו פנים במשפט, ואין הפרש לקבלת אותו דעת להעמידה בלא ראיה או בין שנאמין לאומרה ונישא לו פנים ונטען לא כי האמת אתו בלא ספק מפני שהוא אדם גדול וכו'. שכל זה אינו ראיה, אבל אסור. ולפי הקדמה זו לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם לשלימות תכונתם בפירוש התורה ובדקדוקיה ויושר אמריה בביאור כלליה ופרטיה, שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם, ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה, ולהאמין אותם כאשר נאמין אותם בפירוש התורה שתכלית חכמתה בידם ולהם נמסרה להורותם לבני אדם... כיון שאנחנו מוצאים להם אומרים שלא נתאמתו ולא נתקיימו בגמ' דברי הרפואות וכענין אבן תקומה שאמרו שמונע להפיל הנפלים, שלא נתאמת. וכיו"ב ענינים רבים שדיברו בפרק שמונה שרצים במסכת שבת וכו'. והוא דבר מבואר וענין קל בעיני כל נוטה מעל תאות גופו. וראיתי להביא כאן מאמר שאמרו ז"ל ואבאר לך כדי שיתיישב ויתקבל בדעתך אהבתם האמת והודאתם עליו, אמרו מי שאמרו. אמרו ז"ל בגמ' דפסחים תנו רבנן חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרים וכו' יד אמר רבי נראים דבריהם שביום מעיינות צוננים ובלילה רותחים וכו'. והנה עם היות ראיה זו ראיה רפה וחלושה כאשר אתה רואה. ועתה התבונן מה שהורונו בברייתא זו ומה יקר עניינה שלמדונו, כי רבי לא הביט בדעת אלו אלא מדרך הראיות בלי להשים לב לא לחכמי ישראל ולא לחכמי אוה"ע, והכריע דעת חכמי אוה"ע מפני ראיה זו שחשב כי היא ראיה מתקבלת שביום מעיינות צוננים ובלילה מעיינות רותחים... ובאמת נקרא אדון זה רבינו הקדוש, כי האדם כשישליך מעל פניו השקר ויקיים האמת ויכריענו לאמיתו ויחזור בו מדעתו כשיתבאר לו הפכה, אין ספק כי קדוש הוא. והנה נתברר לנו כי החכמים ז"ל אינם מעיינים הדעות ולא מביטים אותו אלא מצד אמיתתם ומצד ראיותיהם, לא מפני האומר אותו יהיה מי שיהיה. עכ"ל.
ומעתה מה יסכן גבר לפסול בהבל פיו בלא ידיעת דברי הראשונים והאחרונים ז"ל את מה שכתבנו להתייחס לדעת חכמי המדע ולקבל דעתם בנדון הכנים שמראים לנו בעין שהם מטילות ביצים ופרות ורבות, הרי זוהי דרך רבותינו הראשונים כמלאכים ז"ל, ויהי חלקי כחלקם אמן. ואף ר"ת שסובר שחכמי ישראל לא חזרו בהם והאמת אתם, הנה אין הכרח שזהו משום שסובר שכל דברי חכמי ישראל נאמרו בנבואה וברוח הקודש וקבלה וכמ"ש השואלים, ואפשר משום שאומרים בתפלה ובוקע חלוני רקיע או משום הסתירה בענין שקיעת החמה בין האמור בגמ' שבת (לד.) לגמ' פסחים (צג:) שר"ת ז"ל תירץ עפ"ד חכמי ישראל שהחמה מהלכת בלילה מעל הרקיע, ושישנן ב' שקיעות כמבואר בספר הישר לר"ת (סימן רכא). ונמצא שיש לו איזה הכרח לומר שלא חזרו בהם חכמי ישראל מדעתם, אבל לעולם אין זה מצד שסובר שלא יתכן שיטעו בענין מציאות טבע שטבע הקב"ה בעולמו, ואפושי פלוגתא בין רבותינו הראשונים בזה לא מפשינן.
אמנם אני בעניותי קשה היה עלי לומר שח"ו נגרם בנדון שלנו טעות בהלכה דאיך יביא הקב"ה ח"ו מכשול ע"י גדולי עולם תנאים ואמוראים ראשונים ואחרונים שפסקו בהחלטיות "מותר להרוג כינה בשבת". ולא דמי לההיא דפסחים (צד.) שהיא מחלוקת בענין התכונה אבל ח"ו לא נגרם טעות בהלכה, לכן כתבתי בספרי בפסקנות בזה"ל: אולם עכ"ז עיקר הדין שמותר להרוג כינה בשבת בודאי שהוא אמת ויציב וקיים לעד ואין אנו יכולים לפקפק כלל בדברי חז"ל ואפי' יאמרו לנו על שמאל שהוא ימין מחוייבים אנו לקבל דבריהם. ע"ש. ועל כן יישבתי דברי חז"ל וההלכה הפסוקה גם לדעת חכמי המדע, ואין בזה סתירה לדברינו הקודמים, שטעות בהלכה לחוד וטעות בידיעת מציאות הטבע לחוד. והטעם שאין לומר שטעו ח"ו בהלכה אינו משום שדבריהם ברוה"ק כמו שחשבו השואלים ואמרו שדברינו סתראי נינהו, אלא מחמת שהקב"ה מסתמא לא יביא מכשול לדורות שלמים בהלכה מסויימת. ודיברתי בזה עם כבוד מו"ר הגאון הנאמ"ן שליט"א ואמר לי שכבר נחלקו בנדון דידן ממש לפני כמאתים וחמשים שנה הגאון פחד יצחק ורבו ר' יהודה בריאל ז"ל. ועיינתי בפחד יצחק (ערך צידה) וכתב שם וז"ל: "שאחר שהוכיחו חכמי המדע בהוכחות ברורות שכל בעל חי הווה מן הביצים א"כ שומר נפשו לא יהרוג פרעוש ולא כינה בשבת, ואל יכניס עצמו בספק חיוב חטאת, ובדבר הזה אמינא דאם ישמעו חכמי ישראל ראיות אוה"ע יחזרו ויודו לדבריהם כמו בגלגל חוזר ומזל קבוע". והניף ידו שנית בתשובתו לרבו ר' יהודה בריאל ז"ל, וז"ל: והחוקרים הכריעו בראיות ברורות שאין מין בא מן העיפוש ואין הביצים מתהוים מן הזיעה אלא מן בעלי החיים, וחכמי ישראל שחזרו והודו לחכמי אוה"ע בענין מזל קבוע וגלגל חוזר, הורו באצבע דלאו כל מילי דאיתמרו בגמרא מפי קבלה הם אלא דחכמי ישראל דברו גם הם לפעמים מפי השכל והחקירה האנושית ולא מפי הקבלה, דאל"כ למה להם להודות להם, היה להם להתחזק בקבלתם ולא לשוב מפני כל ראיות אוה"ע. עכ"ל. (ומה שכתב שם בתחילת תשובתו לרבו בזה"ל: ראיתי פסק מעכ"ת על הכנים ואמרתי יישר ויישר אע"ג דמנגד לסברא בכל מכל כל יען כי להחמיר ולא להקל אנן קיימין וכו' ר"ל, שמקבל דברי רבו שלא לשנות ההלכה בגלל גילוי חכמי הטבע באיזה ענין, ומ"מ בנ"ד שהוא להחמיר עדיין נשאר בדעתו לקבל דעת חכמי הטבע, וזה מה שהוסיף יען כי להחמיר וכו', ור"ל מיהו בנ"ד דהשאלה להחמיר ולא להקל יש לקבל דעתם). והרב יהודה בריאל ז"ל הובאה תשובתו שם, כתב, שאין לשנות הדינים המיוסדים על קבלת קדמונינו בשביל חקירת אוה"ע. עכ"ל. ויוצא איפוא שלדעת הפחד יצחק אפשר ונגרמה אפילו טעות בהלכה מפני המציאות שהיתה ידועה לפניהם, ודעת רבו שלא יתכן לשנות ההלכה בזה. ועיין בתוס' (חולין ה:) בשם ר"י דדוקא במידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם של צדיקים דגנאי הוא לצדיק שיאכל איסור. ע"ש. ולכאורה סייעתא להפחד יצחק. אבל יש לדחות דבדבר שנגרם מכשול לכל העולם במשך כמה דורות, גם בשאר דברים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם. וזוהי השיטה שהלכתי בה לקיים דעת חכמי ישראל שמותר להרוג כינה בשבת אף לפי מה שגילו חכמי המדע, שההלכה לא תשתנה לעולם, אבל בענין מציאות וטבע שטבע הקב"ה בעולמו אפשר לקבל דעת חכמי אוה"ע אם ראייתם חותכת. ועיין במשנה ברורה (סימן שלו סעיף ג) בביאור הלכה בשם התפארת ישראל שעפ"ד חכמי הטבע מי רגלים משביחים את הזרעים ולכן אסור להשתין על גבי קרקע זרועה ושלא כמ"ש בש"ע. ע"ש. ואף שהמשנ"ב העיר עליו שלא נהגו כן, אבל לא דיבר קשות נגדו כיצד מעיקרא מתייחס לחכמי הטבע, ושמע מינה כמ"ש בס"ד. וע"ע להרמב"ן פ' נח בענין הקשת ולהתיו"ט פ"ה מ"ה על דברי הר"ש שם בכלל פיתגורס ולהגר"א ביו"ד סי' ר"א סק"ו ועוד. ודברי חכמים בנחת נשמעים, והאמת והשלום אהבו. ושלא כמו שנגררו מספר אברכים הי"ו לדבר קשות נגד הכתוב בספרי בזה, ושרי להו מרייהו.
והלום הראוני להרב מכתב מאליהו (הגר"א דסלר זצ"ל המשגיח דישיבת פוניבז' ומגדולי המוסר בדור שלפנינו) ח"ד (עמודים 355 – 356) בהערה 4 מהעורך שכתב ז"ל: ראיתי לרשום כאן מה ששמעתי בפירוש מפי קדשו של אדמו"ר (הגר"רא דסלר) זצ"ל כשנשאל על אודות דינים אחדים שהטעמים שניתנו להם אינם לפי המציאות שנתגלה במחקר הטבעי בדורות האחרונים והרי הם עתה בגדר מה שהגמ' שואלת בכמה מקומות "והא קחזינן דלאו הכי הוא". שלוש דוגמאות נידונו אז. א) הא דיש דריסה לחתול ולא לכלב שהגמ' (חולין נג.) מסבירה שזה משום שהחתול מטיל ארס מצפרני ידיו. ב) הא דאין לשין המצות אלא במים שלנו, והטעם לכמה ראשונים (עי' או"ח סי' תנ"ה בט"ז סק"א) לפי שבלילה החמה מהלכת תחת הארץ ולכן אז המעיינות רותחין (פסחים צד:). ג) הא דמותר להרוג כינה בשבת משום שהכינה אינה פרה ורבה (שבת קז.). ואמר אדמו"ר זצ"ל שבאלו וכיוצא באלו לעולם אין הדין משתנה אף שלכאורה הטעם אינו מובן לנו, אלא יש לאחוז בדין בשתי ידים בין לחומרא בין לקולא (ודלא כדברי הר"י למפרונטי ז"ל בפחד יצחק. (ערך צידה אסורה) שרצה להחמיר שלא להרוג כינה בשבת כיון שנתברר בזמנו בלי שום ספק שכינים פרים ורבים ע"י זכר ונקבה ככל שאר בעלי חיים. ע"ש). והטעם אמר אדמו"ר זצ"ל כי את ההלכה ידעו חז"ל בקבלה מדורי דורות, וגם ידעו מן הנסיון למשל שדרוסת החתול עלולה יותר למות מאשר דרוסת הכלב, ושהמים הנשאבים מן המעיינות בבוקר חמים יותר. אבל בענין ההסברים הטבעיים לא ההסבר מחייב את הדין אלא ההיפך, הדין מחייב את ההסבר, והטעם המוזכר בגמ' אינו הטעם היחידי האפשרי בענין, ואם לפעמים נתנו הסברים שהם לפי ידיעת הטבע שבימיהם, חובה עלינו לחפש הסברים אחרים שבהם יתקיים הדין על מכונו לפי ידיעות הטבע שבימינו. כך שמעתי מפי קדשו זצ"ל. עכ"ל. (וע"ש מ"ש העורך הסברים לענינים הנ"ל שיתאימו לידיעת הטבע שבימינו). הרי מפורש שכיוונתי לדעת גדולים ב"ה, שצריכים להתייחס לידיעות הטבע שבימינו ועם כל זאת לא לשנות ההלכה הפסוקה מדורי דורות. ואע"פ שיוצא איפוא שהטעם שניתן להלכה מסויימת בזמנם ישתנה, מ"מ ההלכה לא תשתנה. וכן הסכים עמדי מו"ר הגאון הנאמ"ן שליט"א (ראה מכתבו להלן) וכן עיקר, ויתד היא שלא תמוט.
והנה כמה אנשים שמכנים עצמם "אברכים" קמו עלי מתוך קנאה וצרות עין, ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר, חרבות בשפתותיהם בדברי בלע והבל על מה שכתבנו בספר בענין הכנים והחלו ללכוד ברשתם גם תמימי דרך. והחל רעש גדול בענין והיצה"ר יצא שמח וטוב לב, ומיד באו אלי כמה אברכים יקרים וחברים המקשיבים לקולי ובקשוני להתייחס לזה, ולגנות המשמיצים, וסרבתי באומרי אין זו מחלוקת לשם שמים ויפה השתיקה, רק הסכמתי לבאר דברי שנית כמ"ש לעיל. ואז פנו למרן ראש הישיבה שליט"א ותיכף ומיד כתב המכתב הבא, זכרה ה' לו לטובה ולברכה לעולם. אמן"

ואח"כ הביא מכתב מהגר"מ מאזוז שהסכים לכל דבריו, וכן הביא בע"פ מהגר"ע יוסף.
ועצוב הוא אם אכן בשביל עניין זה יש שמתעלמים מספריו הגדולים, מר לנו מר אם א"א לת"ח לדון כדרכה של תורה גם כשחולקים בכל תוקף.

עט סופר · הודעהעל ידי **עט סופר** » ה' יוני 02, 2011 11:31 pm

יש לציין למרות שנחשב כאחד מראשי רבני כסא רחמים ומכנה את הרב מאזוז מו"ר, הסגנון בספרו והסברות רחוקות מאד מלהזכיר את הסגנון של כסא רחמים. כאשר גליתי את ספרו דרך שבת בשבתו הנ"ל עסקתי במכון אשכנזי מאד בלשון המעטה, וציינתי הרבה מאד את סברותיו ודבריו והמבקרים נהנו מאד.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ו' יוני 03, 2011 1:57 am

עצוב הוא אם אכן בשביל עניין זה יש שמתעלמים מספריו הגדולים, מר לנו מר אם א"א לת"ח לדון כדרכה של תורה גם כשחולקים בכל תוקף.
תוך כדי דיבור

צודק מאד!

תיקו · הודעהעל ידי **תיקו** » ו' יוני 03, 2011 2:13 am

מוצאה של משפחת לוי ממצרים, שאליה היגרה מסוריה כמה עשרות שנים קודם לכן. במצרים הכירה המשפחה לראשונה את הרב
עובדיה יוסף שליט"א, שבשנים תש"ז-תש"י כיהן שם כאב בית הדין. ההיכרות המשיכה כאשר הוכתר הרב יוסף לרבה של תל אביב,
והתחזקה בהמשך, כאשר נוכח הרב יוסף בגדלותו של הרב משה לוי, ואף אמר עליו שהוא ימלא את מקומו אחריו.
יוסף ורחל לוי, הוריו של הרב משה, עלו לארץ וקבעו את מקום מושבם באזור התחנה המרכזית של תל אביב. אזור זה, שגם לפני
40 שנה נחשב כפרוץ, היווה אתגר להורים בחינוך ילדיהם. הם השתדלו שילדיהם ימעטו לצאת החוצה וישחקו בתוך הבית. כאן נולד
להם, בד' בשבט תשכ"א ( 1961 ), בנם השני משה.
אחיו הצעיר של הרב משה, הרב שבתאי לוי שליט"א, מספר שאביהם הרגיל אותם מגיל צעיר להיות מיושבי בית המדרש, והיה לוקח
אותם עמו לשיעור בדף היומי שנערך אחרי תפילת ערבית, הן בלילות החורף הקרים והן בלילות הקיץ המאוחרים. יוסף לוי נתן לילדיו
דוגמה אישית גם בתחום המידות: פרנסתו היתה מחנות טקסטיל, שאותה ניהל ביושר: כיוון שחשש לתת פחות מהכמות שנתבקש,
נהג להוסיף כמה סנטימטרים, כדי שלא לעבור על איסור גזל. אביו היה זה שדרבן אותו לרכוש ידיעות בתורה, וכך זכה הרב משה
. להיות בקי בחמשת חומשי תורה בטעמיהם עם פירוש רש"י כבר בגיל 12
כשהגיע הבן משה לגיל תיכון, שלחו אותו הוריו ללמוד בישיבה התיכונית-תורנית 'היישוב החדש' בתל אביב, ועד מהרה התחבב מאוד
על ראש הישיבה, הרב יהודה קולודצקי זצ"ל, שראה בו את ה'עילוי' של הישיבה. כשהיה בן 16 , החל הבחור משה לוי להעביר
שיעורים בגמרא ובהלכות שבת בבית הכנסת באזור מגוריו בתל אביב, דבר שלא הפסיק עד אשפוזו האחרון בבית החולים, ערב
פטירתו.
כבר ב'יישוב' היה הרב לוי שקוע בלימוד. זמן קצר לאחר שהחל ללמוד נהיגה – הפסיק. הוא סיפר לחבריו כי בזמן הנהיגה הוא נזכר
בסוגיית הגמרא שבה הוא עוסק, ומתנתק מהכביש. "זה מסוכן בשבילי", אמר.
משה לוי עמד לסיים את לימודיו בישיבה התיכונית, והתכונן לפרק הבא בחייו, פרק הישיבה הגבוהה. בעקבות מאמר על דרכי העיון
הישר שכתב הרב מאיר מאזוז שליט"א, ראש ישיבת 'כיסא רחמים', החליט משה לוי שברצונו להכיר את מחבר המאמר. הוא הגיע
לישיבה החדשה בארץ, שהעומד בראשה עלה זה לא מכבר מתוניס, ונקלע לשיעור של הרב מאזוז.
משמים כיוונו, ובדיוק באותו שיעור דן הרב בתוספות קשה, שעליו אמר הר"מ ב'יישוב': "את התוספות הזה נזכה ליישב רק אחרי
תחיית המתים". והנה, הרב מאזוז ניתח את התוספות והסביר אותם בצורה מובנת, כך שכל הקושיות נפלו. מבחינת הבחור הצעיר
תחיית המתים כבר הגיעה, והוא החליט שלכאן הוא מגיע ללמוד.
כעבור זמן הגיע הרב קולודצקי בן ה 70- לראות לאן פנה ללמוד ה'עילוי' של ה'יישוב'. הוא הגיע למעונה הישן של 'כיסא רחמים', בניין
עלוב שחסה בצלה של ישיבת סלבודקה המעטירה. הוא נכנס לישיבה וראה תופעה מוזרה: כל תלמידי הישיבה, קטנים כגדולים,
עמלים על לימוד הקריאה בתורה עם טעמים בדקדוק. הוא ניגש לתלמידו לשעבר, והורה לו להגיע אליו בערב לביתו.
משהגיע, פנה אליו הרב קולודצקי בכובד ראש: "מדוע החלטת להגיע לישיבה קטנה ולא מוכרת כ'כיסא רחמים', ולא הלכת לאחת
הישיבות הטובות והמפורסמות?" ענה לו הרב לוי שב'כיסא רחמים' לומדים מתוך כוונה להגיע לכוונת רבותינו הראשונים והאחרונים
האמיתית, מבלי להזדקק לפלפולים שהמחבר כלל לא חשב עליהם, ובנוסף, ב'כיסא רחמים' לומדים דרך של פסיקת הלכה וכתיבת
שאלות ותשובות, דבר שלא היה קיים בישיבות אחרות.
ישר להלכה
חבריו מהימים ההם מספרים על התמדתו בלימוד. שמונה שעות רצופות, שבהן יכול היה לשבת רכון על ספרו, כשהוא אינו נשען על
משענת הכיסא, שקוע בלימוד.
גם באותם ימי בראשית של התעלותו הרוחנית, הקפיד הרב משה לוי על דרך ארץ שקדמה לתורה. סיפור קטן שזכור לחבריו הוא
מנהגו של הרב לוי להיפרד מראש הישיבה לפני שנסע הביתה. בלהט הנסיעה לא כולם זכרו זאת, אבל הרב לוי זכר. לא בכדי אמר
הרב מאזוז לתלמידיו על הבחור הצעיר והמתמיד: "לימדו ממשה לוי דרך ארץ". גם כשבגר ונודע כתלמיד חכם מופלג היה מקפיד
להקדים שלום, וכבר כשראה מרחוק את אחד מתלמידיו היה נוהג לנופף לו בידו לשלום.
אבל הדרך ארץ והמידות הטובות גררו בעקבותיהם גם תורה, והרבה. מובן שגם עובדה זו לא נעלמה מעינו של ראש הישיבה,
שהחליט, בצעד חריג, למנות לר"מ את הבחור הרווק, שהוותק שלו בישיבה עמד על שנתיים בלבד – תפקיד שבו שימש עד פטירתו.
תלמידיו החדשים, שעד עתה למדו אצל הרב ינון חורי זצ"ל, שהיה מעיין ומעמיק בעל יכולת הסברה נדירה, למדו מהר מאוד שיש
להם הרבה מה ללמוד מרבם החדש. יש מבין תלמידיו בשנים הראשונות שנשארו קשורים אליו וראו אותו כרבם, גם שנים רבות
אחרי שהם עצמם בגרו ונעשו תלמידי חכמים מכובדים. למרות שהרב לוי הלך וגדל, וגם אחרי שהוציא את ספריו שהקנו לו שם
בעולם התורה כאחד מחשובי הפוסקים, הוא סירב לעזוב את ישיבת 'כסא רחמים' ולהקים ישיבה בראשותו. הוא העדיף להישאר
בתפקידו ה'זוטר' כר"מ, בגלל הקשר העמוק שחש אל מורו ורבו, ראש הישיבה הרב מאיר מאזוז, שלימד אותו את דרך העיון הישר
המוביל לפסיקת הלכה.
כר"מ ידע הרב לוי לזרוק לעתים מרה בתלמידיו. כדי לוודא שידעו את החומר ברמה גבוהה, היה עורך להם מבחנים בהתאם. הוא
הקפיד מאוד על ההגעה הסדירה לשיעורים. עם תלמידיו היה צולל אל תוך החומר הנלמד, ולא פעם השיעור הסתיים רק שעתיים
אחרי הזמן, עד שהיה צורך להניח שעון מעורר ליד הרב, כדי שיזכיר לו לסיים את השיעור בזמן.
כל תלמיד הוא כבן
למרות החשיבות הרבה שייחס לצד הלימודי, ולמרות עמלו האישי העצום בתורה, יחסו של הרב לוי לתלמידיו כאב לילדיו כלל את כל
התחומים, והוא היה מוטרד גם מבעיותיהם האישיות. כך למשל מספר אחד מתלמידיו, שיום אחד הופיע הרב לוי לשיעור כשבידו
חבילה גדולה של צמח רוזמרין. היה זה לאחר שאחד מתלמידיו סיפר לו שהוא מתקשה למצוא שידוך, בגלל נטייתו להקרחה.
"תרתיח את הצמח במים ותמרח על הראש. זה יחזק את השערות וישמור שלא תהיה קירח", אמר לתלמיד.
דומה שהדבר המורה יותר מכל על כך שתורתו היתה באמת לשם שמים היא יכולתו להודות על האמת. קרה, גם אם לעתים נדירות,
שתלמיד היה מקשה קושיה, והרב לוי לא התבייש לחזור בו מדבריו, למרות שבכוח חריפותו יכול היה לדחות את דברי התלמיד
בקש. אפילו בספריו המאוחרים אנו מוצאים שהוא מזכיר דברים שכתב בספר מוקדם יותר, ומציין שעתה הוא מבין שטעה. למרות
שיכול היה להתעלם ולהימנע מלהתייחס למה שכתב בעבר, הוא בחר להדגיש את טעותו, בשל אהבת האמת.
את לימודו עם תלמידיו ראה ככלי מרכזי לבירור האמת ההלכתית. בהקדמה לספרו המפורסם על הלכות שבת, 'מנוחת אהבה', כתב:
"ועם זאת, לא סמכתי על דעתי הקצרה ועל כושר עיוני בלבד, וברוב ככל ההלכות שבספר נשאתי ונתתי האמונה בשיעורי הקבועים
בישיבה בהלכות שבת... וכמובן נתלבנו הדברים יותר בדיבוק חברים ובפלפול תלמידים".
עד פטירתו הלך הרב עם חליפה קצרה, כאברך רגיל, ולא עם מעיל ארוך ('פראק') המקובל אצל רבנים. שמחה מיוחדת היתה לו
כאשר הגיע פעם למסור שיעור בעיר נתיבות, והציבור החליף בינו לבין נהגו. לפעמים, כשהיה מתארח במקום מסוים והרגיש
שחולקים לו כבוד רב מדי, היה מחפש לו בית כנסת שבו לא יכירוהו
לימודו עם תלמידיו היה גם זה שגרם לו ללמוד את הנושא לעומק, מה שהיווה לעתים את התשתית
לספריו. בהקדמה לספרו על הלכות ריבית, 'מַלוה ה'', הוא מציין שהורתו של הספר היא בשלושה מחזורי לימוד פרק 'איזהו נשך' בבא
מציעא, המהווים את המקור המרכזי להלכות ריבית. שם הוא גם מציין מה כלל הלימוד בשיעור: "פרק איזהו נשך בעיון נמרץ עם
המפרשים המובהקים מהרש"ל ומהרש"א ומהר"ם שיף ומשמרות כהונה, ולמדנו גם את דברי הרי"ף הרא"ש והנימוקי יוסף. וכל
דברי הטור והבית יוסף והשולחן ערוך והשפתי כהן".
ה' יעשה כרצונו
לעתים קורה כי תלמיד חכם המצטיין בצד השכלי של התורה אינו מוצא את מקומו בעולם העבודה שבלב. אולם פרק מופלא בחייו של
הרב לוי היה עולם התפילה. לאו דווקא כוונות וייחודים, אלא בעיקר תפילה פשוטה, מעומק הלב. דומה שהבנתו שגם התורה שהוא
זוכה לה היא מתנה משמים, ולא פרי כוחו ועוצם שכלו, היא שסייעה לו להגיע אל המסקנה ההלכתית.
סיפורים רבים מופיעים בספר 'האיש משה', על ברכותיו של הרב לוי שנענו באופן מעורר השתאות, ועל הדרכותיו בענייני העולם, כמו
בריאות ופרנסה, מבלי שהבין בכך כלל. כיוון שלא היה מוכר כמקובל, ובוודאי שלא כמי שעיסוקו במיסטיקה, והוא אף התנגד לעיסוק
בענייני קמעות ומקובלים דורשי ממון, יש לתלות את התגשמות ברכותיו בעמלו הבלתי פוסק בלימוד תורה לשמה ובבירור רצון ה'
העולה מתוך הלכה כזו או אחרת. חז"ל הבטיחו בפרק השישי בפרקי אבות ש"כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה", ובין
השאר: "נהנין ממנו עצה ותושיה".
באחת ההזדמנויות, כשתלמיד ביקש ברכה והרב הבטיח לו שהעניין יסתדר, אמר לו התלמיד בתמימות: "אני בטוח שהעניין יסתדר,
כי הרב הבטיח כך". ענה לו הרב: "לא בגלל שאני הבטחתי העניין יסתדר, אלא בגלל שעל-פי התורה, העניין צריך להסתדר! הרי
הדבר מפריע לך ללמוד, והרי אתה רוצה ללמוד. וכיוון שכך, לא ייתכן שתיגרם לך הפרעה בלימוד".
כאשר עברו כמה שנים מנישואיו והוא לא זכה להיפקד בילדים, שאל אותו חבר מדוע אינו פונה לבקש ברכה מרבנים. ענה לו הרב
לוי בביטחון: "אני עושה רצונו של בוראי, והוא יעשה רצונו. איני רוצה להטריח רבנים בתפילה". ואכן, לאחר חמש שנות נישואין נולד
לו בנו הבכור, ואחריו עוד שלושה ילדים.
בורח מן הכבוד
הרב לוי התקשה לקבל את הכבוד שהציבור הרעיף עליו. עד פטירתו הלך עם חליפה קצרה, כאברך רגיל, ולא עם מעיל ארוך
('פראק') המקובל אצל רבנים. "גם על עניבה הייתי מוותר אם הישיבה לא היתה מחייבת אותי", אמר. הוא סיפר ששמחה מיוחדת
היתה לו כאשר הגיע פעם למסור שיעור בנתיבות, והציבור החליף בינו לבין נהגו. לפעמים, כשהיה מתארח במקום מסוים והרגיש
שחולקים לו כבוד רב מדי, היה מחפש לו בית כנסת שבו לא יכירוהו.
למרות גדלותו התורנית, השקיע הרב לוי חלק ניכר מזמנו בהעברת שיעורים לבעלי בתים, בניסיון לחברם לעולם התורה. היו כאלה
שהגיעו לשיעוריו המעמיקים מבלי שהיו שומרי תורה ומצוות, ועל-ידי השיעור התקרבו לתורה.
גם בעיסוק ב'הפצות' בצורתן הפשוטה יותר לא ראה הרב לוי משום פחיתות כבוד. פעם, כשהגיע אליו הירקן הביתה, הציע לו הרב לוי
להניח תפילין. הרב לא נרגע עד שרכש למענו תפילין, מבלי שחייב אותו לשלם עליהם, ואכן, אותו יהודי החל להניח תפילין בזכותו.
כשהיה סנדק בברית מילה ראה נער חילוני, והניח לו ולחבריו תפילין כשהוא מסביר להם את גודל המצווה.
בהזדמנות אחרת ראה שלטכנאי מזגנים שהגיע לישיבה ישנן פאות ראש קצרות מדי. הרב דיבר על לבו שיאריך במעט את פאותיו,
והסביר לו שגילוח פאות הוא מצוות לא תעשה מן התורה, כמו אכילת חזיר. אותו טכנאי התרגש, והבטיח שלהבא יתקן זאת.
כשפנה אליו בעל תשובה שהשתתף לראשונה בשיעורו, וביקש ברכה על מעבר לדירה חדשה, ענה לו הרב שלא יחתום עדיין על
כלום, והוא ייתן לו תשובה בשבוע הבא. כשהגיע בשבוע הבא וחשב שיקבל ברכה וייפרד מהרב לשלום, אמר לו הרב להפתעתו
שיחפשו מקום אחר. הסתבר שהרב טרח והגיע ליישוב המדובר כדי לבדוק אותו, ושם התברר לו שאין במקום מקווה טהרה ותלמוד
תורה, כך שאין זה מקום למשפחה דתית. כל זה טרח הרב לוי למען אדם שכמעט לא הכיר.
הרב לוי היה מעביר שיעורים במשך השבוע בבני ברק, בישיבה ובבית הכנסת 'יוסף דעת' שייסד, שיעור לבעלי בתים ביבנה ושיעור
לתלמידי חכמים בחולון, ובעוד מקומות רבים שאליהם הזמינוהו מפעם לפעם. עבור השיעורים הרבים שלימד לא היה מבקש כסף,
ורק אם נתנו לו השומעים מיוזמתם היה מקבל. כשהגיע כמה פעמים לכולל מסוים בירושלים, ולאחר הפעם השלישית נתנו לו סכום
כסף גדול במיוחד, אמר הרב לוי שיפסיק ללכת לשם, כי למפרע מתברר שהלך למטרת כסף ולא למטרת הפצת תורה.
מהשיעורים הרבים שהעביר למד הרב לוי את אומנות הפשטתם של דברים קשים ומסובכים, המובנים רק לתלמידי חכמים, למילים
פשוטות וברורות. רבו, הרב מאזוז, תלה את הניסוח העממי והמובן בספרי ההלכה שלו, בפרט אלו המאוחרים, בשיעורים הרבים
שהעביר לקהל מגוון.
הרב לוי הצטיין כפוסק אמיץ מאוד, אך גם זהיר. ככזה היה חשוב לו להכיר היטב את המציאות בטרם יחווה עליה את דעתו
ההלכתית. בסדרת ספריו האחרונים, שאפשר אולי לראות בהם את שירת הברבור של חייו, הוא מסביר את דרך הכנתם של מיני
מאפה שונים, ביניהם בורקס, ג'חנון, בלינצ'ס, בקלאווה, ואפילו במבה, ואת החומרים שמהם הם עשויים. כשנשאל מדוע פירט כל-כך
את הדברים בספרו, ענה: "חששתי שאולי יש מקומות שבהם מכינים את המאכל בדרך שונה, וכל פרט יכול לשנות את הדין".
בירור עד האמת
חשוב להדגיש כי יכולת העיון של הרב לוי לא נבעה רק מכישורים מולדים. את כל כוחו הוא השקיע בלימוד. הוא העיד על עצמו,
שהסיבה שהוא נשאר לשבת אחרי השיעור אינה כדי לענות לשאלות, כפי שחושבים אנשים, אלא "שאחר השיעור תש כוחי, אין
באפשרותי לקום מהכיסא, ואני נח מעט ואוגר כוח לפני שאצא לביתי".
אולם העמל לא היה רק עמל שכלי. הוא סיפר שכמויות רבות של דמעות ותפילות שפך על ספרו 'תפילה למשה', וכן שאת חלקו
הראשון של הספר 'ברכת ה'' יש ללמוד עשר שנים כדי לדעתו היטב, לא רק בגלל העמל השכלי שהושקע בכתיבתו, אלא כי "הרבה
יראת שמים הושקעה בו".
כבר נגענו בעניין יחסיו עם הרב עובדיה יוסף שליט"א. מעניין לציין כי למרות אהבתו של הרב לוי לרב יוסף, הוא לא נשא לו פנים,
וכשמצא לנכון לחלוק עליו בהכרעתו ההלכתית לא נמנע מלעשות זאת. מעניין עוד יותר לראות את תגובתו של הרב יוסף לכך: כשסיים
לכתוב את ספרו, 'תפילה למשה' חלק ב', הוא הלך לבקש הסכמה מהרב יוסף, ואמר לו כי הוא מבקש הסכמה דווקא על התשובות
שבהן פסק שלא כדעתו. הרב יוסף חייך ואמר: "יפה עשית", והוסיף: "יקומו עליך ויתנגדו כפי שעשו לי כשהייתי אברך צעיר, שפסק
לפעמים שלא כמו ה'בן איש חי', וחירפוני וגידפוני... אל תשמע להם ואל תהסס! תמשיך להוציא ספרים, וה' יהיה עמך".
מאידך גיסא, כשחשב הרב לוי שהצדק עם הרב יוסף, נחלץ להגנת מי שראה בו גדול הדור. מסיבה זו כתב את הקונטרס 'דבר
השמיטה', כדי להגן על שיטת הרב יוסף המצדדת בקיומו של היתר המכירה בימינו. הרב יוסף מצדו מזכיר בדבריו את קונטרסו זה
של הרב לוי, הצעיר ממנו בכ 40- שנה. בדומה לרב יוסף, גם לרב לוי היה חשוב שיהודים ספרדיים ישמרו על מנהג אבותיהם, וכמו
הרב יוסף, גם הוא נלחם בשימוש בפאה נוכרית ככיסוי ראש.
מסירות נפש לתורה
למרות אהבתו של הרב לוי לרב יוסף, הוא לא נשא לו פנים, וכשמצא לנכון לחלוק עליו בהכרעתו ההלכתית לא נמנע מלעשות זאת.
מעניין עוד יותר לראות את תגובתו של הרב יוסף לכך: כשסיים לכתוב את ספרו, 'תפילה למשה' חלק ב', הוא הלך לבקש הסכמה
מהרב יוסף דווקא על התשובות שבהן פסק שלא כדעתו. הרב יוסף חייך ואמר: "יפה עשית"
אהדה רבה היתה לרב לוי להתיישבות ביש"ע. את מכתבו לרב בניה ליפשיץ שליט"א, כיום ר"מ בישיבת ההסדר שהיתה בנווה דקלים,
הוא מסיים: "ה' יתברך ישלח עזרו מקודש ותתבטל עצת אויבינו ומנהיגינו החילוניים ויהודה
וישראל תשכון לבטח, וירבו התושבים היהודים ביש"ע, ולא יקבלו אויבינו את אשר פיללו..."
לא רבים ידעו, אך כל תנופת הלימוד, הכתיבה וההוראה של הרב לוי היתה מלווה בייסורי מעיים קשים, שמהם סבל כ 15- שנה.
לתלמידו סיפר שאת הייסורים קיבל עליו מרצונו, כאשר בעת שהיה בן 23 נכנס לבית כנסת בתל אביב שבו היו כמה גדולי תורה,
והציבור, שכבר החל להכירו, חלק לו כבוד רב. כיוון שחש שגאה לבו, החליט לקבל על עצמו ייסורים.
על ייסוריו סיפר בעצמו כחודש לפני פטירתו, במסיבת הודיה שערך בסוכות על השחרור מהאשפוז הממושך מבית החולים בשנת
תש"ס, והיה נדמה שהוא שב לאיתנו. הוא השתמש בדבריו של דוד המלך כדי להמחיש את מצבו: "ותורתך בתוך מעי", אמר.
גם כשחש שלא בטוב לא ויתר על הלימוד, ובמיוחד מסר את נפשו על השיעורים הרבים שהעביר. פעם הפסיק את שיעורו בגלל
שהרגיש רע באופן מיוחד, ואמר לתלמידיו שאתמול כלל לא היה מסוגל לקום מן המיטה, ולכן לא הגיע, אולם היום ראה שאמנם חום
גופו 40 מעלות, אך הוא מסוגל להסתובב בבית. "אם כך, אני יכול ללכת לשיעור". הוא לקח כדור להורדת החום והלך ללמד.
באור לי"א במרחשוון, יום פטירת רחל אמנו, נפטר הרב לוי, לפני שהספיק להגיע לגיל 40 . תורתו שבכתב ושבעל-פה נשארה חיה
וקיימת. חוג הלומדים בספריו הרבים הולך ומתרחב, ואף יצאו ספרים נוספים מכתב ידו, ביניהם: חלק חמישי של סדרת כרכי 'ברכת
ה'' על הלכות ברכות, שהוציא ערב פטירתו, וחלק שלישי משו"ת 'תפילה למשה'.
עוד בחייו הוקם בברכתו ארגון 'מתנה טובה', תכנית ללימוד עצמי של הלכות שבת לנשים מתוך ספרו 'מנוחת אהבה'. תלמידיו הרבים
מתנחמים גם מקלטות המופצות לציבור, ובהם השיעורים שמסר בנושאים שונים. בתי מדרשות הוקמו על שמו על-ידי תלמידיו, וגם
בית הכנסת הייחודי שהקים באחרית ימיו, 'יוסף דעת', ממשיכים לפעול במתכונת שהתווה מייסדם.
האיש והספר
ספר חדש שיצא לאחרונה לאור, ושמו 'האיש משה', מספר את סיפור חייו של הרב משה לוי זצ"ל, החל מהולדתו ועד פטירתו. ניכר
שבספר הושקעה יגיעה רבה לברר את אמיתות הסיפורים המובאים בו. הספר, שבשני כרכיו מכיל קרוב לאלף עמודים ומעוטר
במאות תמונות נדירות, הנו מושקע גם מצדדיו החיצוניים, הן בגרפיקה והן באיכות הכתיבה.
הספר הנו פרוייקט שבוצע בעידודו ובהנחייתו של הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת 'כיסא רחמים' ורבו של הרב לוי. רבים, ובהם רבים
ידועים, מספרים שהתחזקו מהסיפורים על הדמות שסיפור חייה מופיעה בספר.
להשגת הספר: 050-4108108
Yoel_yakoby@shoresh.org.il

מעיין · הודעהעל ידי **מעיין** » ו' יוני 03, 2011 8:11 am

בענינא דביצי כנים
לכאורה מדברי רבינו חננאל המצורפים ניתן לדייק שיש לו גישה שונה בביאור דברי הגמ' בענינא דביצי כינים, [או גירסא שונה] שלא כמובן הפשוטי, עם שלא ידעתי לכוונה... אפשר שיסייע א' מן החברים

: ביצי כינים.jpg (33.28 KiB) נצפה 14086 פעמים

דמדכ' ונקרא בלשון ארמי נכי ובלשון ישמעאל ציבאן משמע שסובר דעכ"פ שיש לכנים בצים, וא"כ צריך להבין התי' מינא הוא דמיקריי, וגם המשך לשון ר"ח צריך ביאור דכ' דלפרעוש ודאי יש ביצים משמע דלכנים מסתפק
ואולי הביאור בדבריו הוא דתי' הגמ' הוא מינא הוא דמקריי' דבאמת הביצה והכינה החדשה היוצאה ממנה, הוא נידון כמין חדש ונולדה בעיקר מזיעה וזוהמא ולא מאביה הכינה הישנה, ורק מקריי' [בלשון העולם] ביצי כינים שכן הוא לראות עיני הבשר שנראים לעינינו שמתייחסים אל הכינים...
ובאמת תמי' לומר שלא ידעו אז ממציאות של ביצי כינים המצויית כהיום והרי כהיום נראים בעין הערומה... ולכאורה אז הי' הכינה מצוי' פי כמה מכהיום...

תוך כדי דיבור

כבר ציינתי בקצרה לדברי הר"ח הללו, באשכול שהיה על עניין ביצי כינים בפורום השני דכאן: http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=1820&p=12178#p12178.

שמש חכמים · הודעהעל ידי **שמש חכמים** » ו' יוני 03, 2011 1:53 pm

יש לו פסק מעניין בספרו ברכת ה' שעל ופל יש לברך שהכל

דראל · הודעהעל ידי **דראל** » ו' יוני 03, 2011 2:10 pm

מעיין · הודעהעל ידי **מעיין** » ו' יוני 03, 2011 8:25 pm

מעיין כתב:בענינא דביצי כנים
לכאורה מדברי רבינו חננאל המצורפים ניתן לדייק שיש לו גישה שונה בביאור דברי הגמ' בענינא דביצי כינים, [או גירסא שונה] שלא כמובן הפשוטי, עם שלא ידעתי לכוונה... אפשר שיסייע א' מן החברים
דמדכ' ונקרא בלשון ארמי נכי ובלשון ישמעאל ציבאן משמע שסובר דעכ"פ שיש לכנים בצים, וא"כ צריך להבין התי' מינא הוא דמיקריי, וגם המשך לשון ר"ח צריך ביאור דכ' דלפרעוש ודאי יש ביצים משמע דלכנים מסתפק
ואולי הביאור בדבריו הוא דתי' הגמ' הוא מינא הוא דמקריי' דבאמת הביצה והכינה החדשה היוצאה ממנה, הוא נידון כמין חדש ונולדה בעיקר מזיעה וזוהמא ולא מאביה הכינה הישנה, ורק מקריי' [בלשון העולם] ביצי כינים שכן הוא לראות עיני הבשר שנראים לעינינו שמתייחסים אל הכינים...
ובאמת תמי' לומר שלא ידעו אז ממציאות של ביצי כינים המצויית כהיום והרי כהיום נראים בעין הערומה... ולכאורה אז הי' הכינה מצוי' פי כמה מכהיום...

עכשיו הבחנתי שנדפס ע"ש רב האי גאון מגניזה דברים מעין דברי ר"ח אלו בצורה שונה

: ביצי כינים2.jpg (182.94 KiB) נצפה 14027 פעמים

והעיר שם המהדיר בהערות מדברי ר"ח בקצרה מהשינויים בדברי ר"ח, אבל לא העיר הערה העיקרית, שלכאורה הנפק"מ הוא אם ה'ציבאן' הוא הביצים או מין כינים, ושיש לדברי הר"ח השלכה בביאור הסוגי', [ויש לברר פי' מלת ציבאן עם דוברי ערבית כהיום], וגם לשון - ודאי יש לפרעושין בצים ופרים ורבים המתחיל בקטע דברי רב האי,[ שאפשר שנכתב כמענה לשואל] - יש לו מובן שונה מדברי ר"ח שכ' ופרעושים ודאי יש להן בצים, שכנראה הוא ביחס בין פרעושים לכינים, והרי הוא כמו שנכתב אבל פרעושים ודאי [דמשמע אבל כנים ספק...]
ובאמת קטע זו מעורר שאולי משגה וט"ס נפל בדברי ר"ח אלו...

למאי_נמ? · הודעהעל ידי **למאי_נמ?** » ו' יוני 15, 2012 1:26 am

כמה לינקים:

1) על הספר 'בתורתך' (ערוץ 7) ובשטייגען.
2) והאיש משה עניו (ערוץ 7) (צוטט לעיל).
3) מקצת מדברי הרב קארפ (בסוף)

אוהב אוצר · הודעהעל ידי **אוהב אוצר** » ו' יוני 15, 2012 12:09 pm

להלן ציטוט ממכתב ששלח אליו הרב יצחק יוסף שליט"א:
"לכבוד ידיד נפשי דיתיב בתוונא דליבאי, הגאון הגדול, מעוז ומגדול, חריף ובקי, כבוד שם תורתו כמוהר"ר משה הלוי שליט"א מח"ס מנוחת אהבה ותפלה למשה, ועוד. שלום וישע רב וכט"ס.
רצוף בזה חוברת בהלכות מוקצה, תדפיס מספר ילקוט יוסף חלק ד' שיופיע אי"ה בעוד מספר חודשים.
אף על פי שמעכ"ת שליט"א לא צריך לי, ולא למה שאני מלקט, עם כל זה אני שולח לכבודו החוברת, מאחר ויש בה מספר תשובות בהלכה ממר"ן אאמו"ר שליט"א, ומזה בודאי יהיה לכבודו נחת רוח.
בכרך זה הזכרתי את מעכ"ת שליט"א לרוב, ממה שכתב בתפלה למשה ובמנוחת אהבה, יותר מהספרים הקודמם שהוצאתי, ורק באיזה פעמים נועצתי עם מר"ן אאמו"ר ונטיתי קו מדברי מעכ"ת שליט"א, אחר המחילה הרבה, וזאת דרכה של תורה. יודע אני את מך ערכי ובודאי הגמור שאיני ראוי לחלוק על מעכ"ת שליט"א, ואשרי אדם המכיר את מקומו, אך עם כל זה העזתי לדון בדברי מעכ"ת רק אחר קבלת רשות מאבי מורי, וכתבתי בדרך כבוד ובמלא דרך ארץ כלפי כבודו, והכל בידידות נאמנה ואהבה רבה ולשם שמים, וחס ושלום אין לי שום נגיעה. ובכל הזדמנות אני משבח במאוד את ספרי כבודו, שעוד לא קם כבושם הזה, .....
ואמנם אחר שכבודו יעיין בדברינו, אשמח מאוד אם ישיב על מה שכתבנו, יכתוב לי בדחיפות, קודם שאמסור את הספר להדפסה, כדי שאוכל לתקן אם יש מה לתקן..."

(הגיע אלינו ע"י אחד מתלמידי בעל ה'ילקוט יוסף')

מורה צדק · הודעהעל ידי **מורה צדק** » ו' יוני 15, 2012 4:22 pm

בשבחו של הגאון ר' משה לוי זצוק"ל יש להרבות, ולו בלבד בשביל ללמוד מעט מדרכיו הנפלאות, שעל אף שהיה בעל יסורים גדול מאוד לא פסק פומיה מגירסיה, והיה תלמיד חכם ענק בכל קנה מידה ובכל מקצועות התורה, ועל אף גילוי הצעיר השאיר אחריו ברכה מרובה, כשכמעט בכל חודש מתפרסמת ממנו תשובה באור תורה.
ואת דעתי בעניין שיטת הלימוד של כסא רחמים כתבתי כאן:
viewtopic.php?f=19&t=8364&p=74607&hilit=%D7%9E%D7%A9%D7%94+%D7%9C%D7%95%D7%99#p74607

אך האמת שהגר"מ לוי לא תמיד נקט בשיטה זו, והיה בעל מחדש גדול מאוד כשאומרים שלמד זאת בישיבת הישוב בתל אביב שם קנה את דרכו הלימודית. וזה עמד לו לרועץ בפסיקת ההלכה, שחידושים רבים מצינו בדבריו, ופסיקותיו נוגדים פעמים רבות את דרך הפסיקה הספרדית.

מורה צדק · הודעהעל ידי **מורה צדק** » ו' יוני 15, 2012 4:26 pm

ואם כבר הוזכר הרב קארפ בעניין זה, אציין שנראה בספריו שהוא לומד בספרי הספרדים, ובפרט בספריו של מרן הגר"ע יוסף שליט"א.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' יוני 15, 2012 4:29 pm

מורה צדק כתב:. וזה עמד לו לרועץ בפסיקת ההלכה, שחידושים רבים מצינו בדבריו, ופסיקותיו נוגדים פעמים רבות את דרך הפסיקה הספרדית.

היה ברור שאם תלמיד של ר' יצחק יוסף מייצג הפסיקה הספרדית (אוי לה לאותה בושה!) משבח את הגר"מ לוי זה רק כדי להלעיז בסופה. חד וחלק. לרועץ!

מורה צדק כתב:ואם כבר הוזכר הרב קארפ בעניין זה, אציין שנראה בספריו שהוא לומד בספרי הספרדים, ובפרט בספריו של מרן הגר"ע יוסף שליט"א.

האם הרב קארפ מזכיר את ספרי הגרע"י? ואם לא (אולי כן, איני יודע) איך רואים שהוגה בספריו?

מורה צדק · הודעהעל ידי **מורה צדק** » ו' יוני 15, 2012 4:47 pm

אין מי שיאמר שהרב משה לוי הלך בדרכי הפוסקים הספרדים.

ולגבי הרב קארפ יש לי סימנים ברורים לכך שהרבה דברים בספריו מועתקים מיביע אומר וטהרת הבית, כולל טעויות בציונים.
מלבד זאת, חלק גדול מספריו נכתבו בבניין כולל יחוד דעת, והוא ידיד טוב עם הרב דוד יוסף. לגבי הזכרות, ישנם פעמים בודדות שהוא מזכיר.

מורה צדק · הודעהעל ידי **מורה צדק** » ו' יוני 15, 2012 4:53 pm

איש_ספר כתב:היה ברור שאם תלמיד של ר' יצחק יוסף מייצג הפסיקה הספרדית (אוי לה לאותה בושה!) משבח את הגר"מ לוי זה רק כדי להלעיז בסופה. חד וחלק. לרועץ!

הרואה יראה שח"ו לא היה כל לעז בדברי על הגר"מ לוי.
וכשם שכת"ר הודה על גדולתו של הגר"מ לוי (דבר עצום בפני עצמו, וחן חן לו על ההסכמה הנלהבת) סופו שיודע בגדולתו של הג"ר יצחק יוסף שיבדל לחיים טובים.

יד לפה · הודעהעל ידי **יד לפה** » ב' אוקטובר 14, 2013 10:51 pm

הקפצה.
לרגל האזכרה,יום השנה. היארצייט.

מלך שלם · הודעהעל ידי **מלך שלם** » ה' אוקטובר 08, 2015 12:19 am

עם ההקפצה,

יש קווי דמיון רבים בין הגרמ"מ קארפ להגר"מ לוי, בסדר, ביסודיות, בבהירות, ואף בסברות עצמם, אף ששונים מאד בעולמם ובהשקפותיהם, ואכן לא התפלאתי כשהספידו.

היא שיחתי

כמדומני גם בספר החדש הלכות יום ביום הזכיר מדבריו

פלתי · הודעהעל ידי **פלתי** » ה' אוקטובר 08, 2015 10:05 am

איש_ספר כתב:[אני לא מצליח להתאפק מלשאול, אם כך, למה בכל זאת הזכיר את ספרו רק פעם או פעמיים?]

זו אינה קושיא כלל. קיימים הרבה ספרים שימושיים מאד, עם מקורות מקיפים לעניינים שונים, שמביאים תועלת בעיון ובמציאת ידים ורגלים בסוגיא, ועכ"פ לא כל כך שייך להזכירם. דוגמא קיצונית לכך: אנציקלופדיה תלמודית.

עדיאל ברויאר

פלתי כתב:
איש_ספר כתב:[אני לא מצליח להתאפק מלשאול, אם כך, למה בכל זאת הזכיר את ספרו רק פעם או פעמיים?]

זו אינה קושיא כלל. קיימים הרבה ספרים שימושיים מאד, עם מקורות מקיפים לעניינים שונים, שמביאים תועלת בעיון ובמציאת ידים ורגלים בסוגיא, ועכ"פ לא כל כך שייך להזכירם. דוגמא קיצונית לכך: אנציקלופדיה תלמודית.

אחד הדברים המיוחדים בגר"מ לוי זצ"ל הוא היותו גם סיני וגם עוקר הרים. יש מקום לצפות שלפחות את דבריו כעוקר הרים ומכריע הכרעות (שעליהם שיבחוֹ הגרמ"מ קארפ שליט"א עצמו) היה מביא יותר.

פלתי · הודעהעל ידי **פלתי** » ה' אוקטובר 08, 2015 12:20 pm

עדיאל ברויאר כתב:
פלתי כתב:
איש_ספר כתב:[אני לא מצליח להתאפק מלשאול, אם כך, למה בכל זאת הזכיר את ספרו רק פעם או פעמיים?]

זו אינה קושיא כלל. קיימים הרבה ספרים שימושיים מאד, עם מקורות מקיפים לעניינים שונים, שמביאים תועלת בעיון ובמציאת ידים ורגלים בסוגיא, ועכ"פ לא כל כך שייך להזכירם. דוגמא קיצונית לכך: אנציקלופדיה תלמודית.

אחד הדברים המיוחדים בגר"מ לוי זצ"ל הוא היותו גם סיני וגם עוקר הרים. יש מקום לצפות שלפחות את דבריו כעוקר הרים ומכריע הכרעות (שעליהם שיבחוֹ הגרמ"מ קארפ שליט"א עצמו) היה מביא יותר.

מה פירוש יש מקום לצפות. האם הרב קארפ אמור ללקט ולספק את ציפיותיו של כל איש ואיש. אני דוקא לא הייתי מצפה לכך. רק רציתי לעורר שאין שום סתירה בין תועלת עצומה שמביא ספר פלוני, לבין אי הזכרת דבריו.

לומד_בישיבה

והיה עתיד להיות מגדולי הדור ונגדע באיבו

ראיתי מי שכתב שלא שייך לומר על ת"ח נגדע באיבו, וכי הש"ך שר התורה שנפטר בצעירותו, ועוד הרבה כהנה שנפטרו בגיל שלושים כמו מוהר"ן מברסלב וכו' מה שייך לומר נגדעו באיבם והרי הגיעו לאן שאנשים בגיל מאה ועשרים אינם מגיעים.

אשמח לשמוע חוות דעתם של חכמי הפורום דכאן.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » ה' אוקטובר 08, 2015 9:30 pm

בספר לשון ערומים (לרבו של שער המלך) דרוש י"ג, ספד להרב קול בן לוי (נפטר בן כ"ב שנים) בזה"ל:
"צורבא מרבנן, ותיק הלן בעומקא של הלכה, שהגיע להוראה והורה, ר' רפאל הלוי, עודנו באבו עולה וצומח אל עין המעיין, ויבש המעיין ונקצץ האילן..."

ויעויין גם בהקדמת הרב בתי כהונה לספר קול בן לוי הנזכר, שכולו מספד תמרורים ברוח זו.

לומד_בישיבה

איני מבין בדיוק מה הגדר בזה, פעמים שחז"ל אומרים שקיצרו ימיו רח"ל כמו אצל שמואל וראה סוגיא דחגיגה ה,ב - מאידך הרי אף אחד לא יעיז לומר שהאר"י הק' נגדע באיבו - כוונתי, לת"ח כמו הגר"מ לוי שהשאיר אחריו ספרים ברמות שאינו בנמצא לא שייך לומר נגדע באיבו.

החיים לא נמדד לפי קילו ולא לפי שנים אלא ואברהם זקן בא בימים וד"ל.

מהאישי ונתבקשתי לפרסמם מעל גבי הפורום

ישראל אליהו

לומד_בישיבה כתב:
איני מבין בדיוק מה הגדר בזה, פעמים שחז"ל אומרים שקיצרו ימיו רח"ל כמו אצל שמואל וראה סוגיא דחגיגה ה,ב - מאידך הרי אף אחד לא יעיז לומר שהאר"י הק' נגדע באיבו - כוונתי, לת"ח כמו הגר"מ לוי שהשאיר אחריו ספרים ברמות שאינו בנמצא לא שייך לומר נגדע באיבו.

החיים לא נמדד לפי קילו ולא לפי שנים אלא ואברהם זקן בא בימים וד"ל.

מהאישי ונתבקשתי לפרסמם מעל גבי הפורום

לומד_בישיבה

אפשר, שהכוונה בזה, שהדור לא זכה שהאר"י הק' ימשיך לחיות עמם, אך מבחינת האר"י הק' הייתי אומר, שהוא אכן הגיע לשלמות, ולפי"ז יש נגדע באיבו, שהמנוח לא זכה, ויש נגדע באיבו, שהדור לא זכה.
כנלע"ד. - בכל אופן יישר כוחך ואנכי לא ידעתי.

יוצא פוניבז'

זקן ששכח

לומד_בישיבה כתב:
והיה עתיד להיות מגדולי הדור ונגדע באיבו

ראיתי מי שכתב שלא שייך לומר על ת"ח נגדע באיבו, וכי הש"ך שר התורה שנפטר בצעירותו, ועוד הרבה כהנה שנפטרו בגיל שלושים כמו מוהר"ן מברסלב וכו' מה שייך לומר נגדעו באיבם והרי הגיעו לאן שאנשים בגיל מאה ועשרים אינם מגיעים.

אשמח לשמוע חוות דעתם של חכמי הפורום דכאן.

רש"י בראשית פרק ה פסוק כד
ויתהלך חנוך - (ב"ר) צדיק היה וקל (ס"א וקבל) בדעתו לשוב להרשיע לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות שנותיו.
כי לקח אותו - לפני זמנו כמו (יחזקאל כד) הנני לוקח ממך את מחמד עיניך.

מבקש לדעת

בס"ד
אגב שהועלה כאו הנידון של הכינים, אכתוב מש"כ כאן בענין זה בעבר. וקצת מו"מ בהודעת שאח"כ.
את עצם הרעיון שמעתי מת"ח בב"ב. והדברים אמת לאמיתה של תורה.
viewtopic.php?p=202047#p202047

אליעזר בלוי · הודעהעל ידי **אליעזר בלוי** » ה' יולי 06, 2017 6:17 pm

מורה צדק כתב:אין מי שיאמר שהרב משה לוי הלך בדרכי הפוסקים הספרדים.

ולגבי הרב קארפ יש לי סימנים ברורים לכך שהרבה דברים בספריו מועתקים מיביע אומר וטהרת הבית, כולל טעויות בציונים.
מלבד זאת, חלק גדול מספריו נכתבו בבניין כולל יחוד דעת, והוא ידיד טוב עם הרב דוד יוסף. לגבי הזכרות, ישנם פעמים בודדות שהוא מזכיר.

מעניין שרק הרב חידא הוא דרך הלימוד הספרדית
ולא האורלצ הרב עטיה וכדומה
זו המצאה שהומצאה רק. בשנים האחרונות

מיכאל1 · הודעהעל ידי **מיכאל1** » ה' יולי 06, 2017 7:34 pm

זכורני ששמעתי בזמנו מהרב קולדצקי שהרב עובדיה הספידו ואמר שחשב תמיד שהוא יהיה פוסק הדור אחריו.
האם הספד זה נדפס או קיים באיזה מקום?

רון · הודעהעל ידי **רון** » ה' יולי 06, 2017 9:02 pm

אכתוב כאן מעשה פלא שיש בו כדי להעיד על כל נשואי הסיפור.

בחתונה אחת השתתף מרן הגרע"י זצ"ל וישב בשולחן הכבוד יחד עם הגאון ר' משה לוי זצ"ל ושוחחו ביניהם. לפתע אומר בבהילות הגר"ע לר' משה, תעזוב בבקשה מיד את השולחן אני כבר אקרא לך.

ולאחר זמן סימן לו להגיע שוב. ושאלו הגר"מ מאי האי,
וענה לו הגר"ע דבר נפלא ועדין,
באותו רגע שביקשתי ממך לעזוב נכנס הגאון ר' שלום משאש זצ"ל, והוא מזכיר אותך בספרים ומתייחס אליך באופן שניכר שחושב שאתה ת"ח בא בימים, והוא מפלפל בדבריך כמו א' מגאוני הדור, וכאשר יראה אותך שאתה צעיר לימים עם זקן שחור תהיה לו חלישות דעת. ולכן ביקשתי ממך לעזוב שלא יראה אותך איך אתה נראה.

הפלא ופלא!!!
איזה עדינות הנפש!!

פורום אוצר החכמה

מי מחובר