פורום אוצר החכמה

ב. ד. ה.
הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל

הדיין הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצוק"ל חתנו של מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל ומגדולי הדיינים נפטר בן 89 בשעה זו בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.

היה ממייסדי בית הדין הפרטי לענייני ממונות "הישר והטוב" וראש ישיבת "דעת משה" בירושלים. הגרז"ן היה חבר בדימוס בבית הדין הרבני הגדול והעורך הראשי של האנציקלופדיה התלמודית.

בעבר שימש גם ראש ישיבה בבית המדרש של המרכז האקדמי לב וראש כולל לדיינות "שבט ומחוקק".

מסופר כי למחרת ברית המילה שלו אביו זצ"ל נאסר ע"י הבולשויקים ונגזרו על אביו עשר שנים בסיביר משום שהחזיק ישיבה במינסק, לאחר מאמצים שנמשכו כשנה שוחרר וגורש לריגה שבלטביה. כעבור שנתיים וחצי, כשהיה בן חמש, עלו בני המשפחה לארץ ישראל עם סרטיפיקט שקיבלו בעזרת הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצמ"ל, והתיישבו בירושלים.

שנתיים הוא למד בתלמוד התורה "מאה שערים" וכמה שנים ב"עץ חיים" ובגיל עשר החל ללמוד בישיבת תפארת צבי. בגיל ארבע עשרה נכנס לישיבת חברון. כעבור מספר חודשים, בחשוון ה'תש"ז, עבר לישיבת פוניבז' בבני ברק, בעצת החזון איש. בשנת תשי"א שב ללמוד בישיבת חברון. בחודש אב תשי"ג בא בברית האירוסין ובחודש אלול תשי"ד נישא לרחל, בתו של הרב שלמה זלמן אוירבך. התגורר בשיכון חב"ד בירושלים.

הרב גולדברג התפרסם כפוסק וכמוסר שיעורים, בישיבות שונות מכל החוגים בין היתר בישיבת אור עציון בישיבת כרם ביבנה וכן בשיעור שבועי קבוע בכולל ארץ חמדה. ציבור השומעים העיקרי שלו היה אברכים לומדי רבנות ודיינות. היה לו ידע מקיף בתחום הטכנולוגי, הרפואי והמשפטי. בעבר העביר שיעורים בישיבת קדומים, אשר הקימה מכון להוצאת כתביו לאור. בימי שישי היה מעביר שיעור לתלמידים מישיבת בית אל. הרב גולדברג משתייך לזרם הליטאי, ונחשב מקורי בדעותיו ובפסקיו יחסית למקובל בזרם זה. בין השאר הורה שיהודי שומר תורה ומצוות יכול, תחת סייגים, לחתום על כרטיס אד"י בהסכמת רב מוסמך

בשנים האחרונות נהג להטיל פתיל תכלת מסוג ארגמון קהה קוצים בציציותיו, והמשיך כל השנים להתפלל במנין משלו בבית כנסת של חסידות חב"ד. הסמוך לביתו.

בשנת 1965 קיבל כושר לדיינות ולבקשת הרב אויערבאך והרב אלישיב והרב אליעזר גולדשמידט הסכים לעמוד בראשות כולל דיינות 'שבט ומחוקק' שהוקם באותם ימים ע"י הרב הראשי הרב איסר יהודה אונטרמן, מתוך רצון להעמיד דור חדש של דיינים. בשנת 1998 נתבקש ע"י שר הדתות דאז לכהן כדיין בבית הדין המיוחד לעגונות שהוקם באותו זמן וכעבור כמה שנים נתמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול

הרב גולדברג ידוע כרב שנתן הסכמות ליותר מאלף ספרים בכל הנושאים שבתורה. בגאונות הרבה רבים הם מחברי הספרים שמוצאים בו איש שאפשר להתייעץ בעת כתיבת ספרים

בשנת 2014 פורסם שנתן הסכמה לפסק דין של בית הדין הרבני בצפת, שבו הותרה מעגינותה אישה שבעלה שקע בתרדמת שבע שנים קודם לכן. לאחר שפורסם הדבר פרסם הבהרה כי אכן שוחחו איתו קודם לפסק ושמע את דעתם של הדיינים אך לא הסכים לבצע את הדבר בפועל[4].

הרב גולדברג מפורסם במבחנים הרבים שהיה עושה לתלמידי חכמים שרצו לקבל תואר סמיכה לרבנות ודיינות, במשך חמישים שנה האחרונות עברו אצלו כמה אלפי רבנים מבחנים בכתב ובעל פה, אלפי מוסמכים של הרב מהארץ ומהעולם מכהנים כרבנים ומורי הוראה בכל קצוות תבל,

הלוויתו תצא בשעה 21:30 מבית ההלוויות שמגר להר הזיתים.

[קיבלתי במייל. מקור: אתר "המחדש"].

ברוך דיין האמת הגאון ר' זלמן נחמיה גולדברג
הרבה זיכרונות קטנים שיש לי ממנו מציירים שני תכונות נפלאות
אהבת תודה לא מעלמא הדין
ענווה מופלגת לענות ולדון גם עם ילדים בני 18 כאילו יכול להיות שהם צודקים והוא הטועה

זכינו לדבר עם הרב הגרז"נ בבהמ"ד סווארן בו היה לומד עם נכדו כל צהרים והיה משיב בחיוך ובסבר פנים יפות.
פעם נידברנו עימו על גט מהרש"ם, היה לו איזה חידוש בזה, איני זוכר מהו, אולי מישהו יזכיר את הדברים.

עוד תמונות מהגרז"נ זצ"ל:

חוץ ממה שהיה בעל ידע מקיף ובעל גאונות נדירה, שידע לצטט לשונות שלמים במקומות מרוחקים בעל פה. היה גם בעל סברא חדשנית בכל סוגיא ובכל מערכה, בניחוח למדני עמוק. למרות שבעולם הישיבות לא היו סברותיו מתקבלות. תעזרו לי להבין למה.

סיפור קטן ולא ידוע על הגרז"ן:

לפני כעשרים שנה הגיעה אליו משלחת לבקש שיכהן כרב שכונה גדולה בירושלים (השם שמור במערכת). כיון שהרב כבר הסכים בשיחה מקדימה, הסיפור היה אמור להיסגר. לפתע שאל הגרז"ן: "מה עם הרב פלוני (שכיהן כרב קהילה גדולה באותה שכונה)?", ונענה שהרב פלוני אינו רב השכונה, ואינו מתיימר להיות כזה. הגרז"ן התקשר אל הרב פלוני באותו רגע ואמר לו: "הציעו לי לכהן כרב השכונה, מה אתה אומר?". הרב פלוני ענה שזכות היא לשכונה וכו' וכו'. הגרז"ן שאל: "אם אפסוק משהו בשונה מדעתך, האם תקבל את פסיקתי?". הרב פלוני ענה ביושר שלא. הגרז"ן סיים את שיחת הטלפון ואמר: "אי הכי, לא בעינא".

דודי צח כתב:חוץ ממה שהיה בעל ידע מקיף ובעל גאונות נדירה, שידע לצטט לשונות שלמים במקומות מרוחקים בעל פה. היה גם בעל סברא חדשנית בכל סוגיא ובכל מערכה, בניחוח למדני עמוק. למרות שבעולם הישיבות לא היו סברותיו מתקבלות. תעזרו לי להבין למה.

אתה יכול לתת דוגמה?

כל המוריד דמעות על אדם כשר...
עולם התורה בכלל, ולומדי החושן משפט, איבד את אחד מגדולי מנחילה
לא בכדי כונה ע"י גדולי הדיינים 'הגרזן'.
כי לו נאה ולו יאה.
פסיקותיו היו ישרות כסרגל. ומעל הכל ענוותנותו.
דוגמא לגדול בתורה, שהאמת שבה מקרבת כל בריה.

חבל על דאבדין.

בן אליהו כתב:

דודי צח כתב:חוץ ממה שהיה בעל ידע מקיף ובעל גאונות נדירה, שידע לצטט לשונות שלמים במקומות מרוחקים בעל פה. היה גם בעל סברא חדשנית בכל סוגיא ובכל מערכה, בניחוח למדני עמוק. למרות שבעולם הישיבות לא היו סברותיו מתקבלות. תעזרו לי להבין למה.

אתה יכול לתת דוגמה?

שמעתי בזמנו שיעור
אחרי שהוא מבסס ומייסד כי "גרמא" שהוא 'חייב בדיני שמים', אין פירושו רק מדת חסידות (כמו 'לצאת ידי שמים' הנזכר בש"ס בפרק המפקיד ועוד), אלא שמדיני שמים ישנו 'חיוב' ממש, ורק יש הגבלה שבדיני אדם, אין בית דין יכולים לחייבו על כך.
על פי זה הסיק לדינא, כי כאשר בית דין מכריע בדרכי 'פשרה' הם רשאים לעשות כן רק בחלק שחייבים עליו 'מדיני אדם', היינו כשאין זה גרמא, אבל ככל שהם נזקקים לדון בדבר החיוב בדיני שמים שיש במעשי גרמא, אזי אין להם לעשות 'פשרה', אלא להכריע כמה הוא חייב 'על פי דין שמים' במלוא החומרא.
הווי אומר: מזיק בידיים - אפשר לפשר ולעגל פינות, מזיק בגרמא - יקוב הדין את ההר, ללא אפשרות של פשרה.

בד"ה
עוד ידובר ויסופר על גאונותו בכל חלקי התורה.

לפני כמה שנים, ידיד שהוא קרוב משפחתו של הגאון זצ"ל, פגש בו באוטובוס יושב וקורא עיתון. הלה תמה בפניו שאין זה כבוד התורה לקרוא באוטובוס עיתון... (המודיע כמדומני). והוא בכלל לא תפס מה הוא רוצה ממנו, אמר לו, זה הזמן היחיד שיש לי קצת פנאי להתעדכן...

אגב מה המקור לזה שכאשר רק שרק אחד השמות הוא כשם החותן (שלמה זלמן - זלמן נחמיה) אין קפידא מצד תקנת רבי יהודה החסיד?

לכשיבקע כתב:אגב מה המקור לזה שכאשר רק שרק אחד השמות הוא כשם החותן (שלמה זלמן - זלמן נחמיה) אין קפידא מצד תקנת רבי יהודה החסיד?

כי זה שם בפני עצמו, וכמדומני שנידון כבר בפורום. וראה דברי הגרי"ח סופר שליט"א בקונטרס אור שלום על מהרש"ם (הועלה באשכול על מהרש"ם) - בסופו, בקונ' עטרת שלום סי' א, עמוד מז, מה שכתב על מהרש"ם וחתנו הג"ר שלום רובנשטיין.

דודי צח כתב:אחרי שהוא מבסס ומייסד כי "גרמא" שהוא 'חייב בדיני שמים', אין פירושו רק מדת חסידות (כמו 'לצאת ידי שמים' הנזכר בש"ס בפרק המפקיד ועוד), אלא שמדיני שמים ישנו 'חיוב' ממש, ורק יש הגבלה שבדיני אדם, אין בית דין יכולים לחייבו על כך.

היסוד עצמו ידוע, ולא הוא זצ"ל חידשו.
מסתמא כוונתך רק להמשך הדברים

אבידה גדולה.

ראשית כל, ת"ח אמיתי במלוא מובן המילים.
למעשה, למרות היותם, הוא ומו"ר הגרש"א זצוק"ל, גיסים, לא נפגשו הרבה, מעבר לשמחות משפחתיות,
בהם מו"ר היה מדבר יותר עם אחותו שתחי' ברפו"ש מאשר עם גיסו.
המחזה שזכור לי שהיו מדברים ארוכות היה טקס הבחינה של 'קרן לתרבות יהודית' לאברכים מופלגים שהתקיימה אחת לשנה בבית מו"ר, כאשר הגרז"נ והגר"ר שמואלביץ יושבים משני צידיו. זה היה מעמד מדהים של ידיעת התורה, 'עפו' שם בקודים מכל מכמני תורה.

מה שעוד זכור לי עצמי מכמה הזדמנויות זה הענוה והפשטות, שכבר ציינו כאן, פשטות שבאה לידי ביטוי בכל הליכותיו.
הוא היה ליטאי קר בכל הרמ"ח והשס"ה. היה קשה לראות אותו מתרגש, ועם זאת ראיתי שהיה איש משפחה למופת.
לא רק השתתפות מלאה ונינוחה (שתקנית קימעא) בכל השמחות (היו לי שני חברים ממשפחתו), אלא גם השתעשעות קצרה עם כל נין זאטוט.

מה שלא צויין בינתיים, היה עילוי עצום בבחרותו ונמנה על מצטייני 'גזונדהייט', התוכנית הגרנדיוזית של הרב מפוניבז' לפתוח ישיבה לעילויים.

בד''ה.

הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל.

חתדב''נ הבכור והחביב עליו כנפשו של גאון ישראל מרנא הגרש''ז זצוקללה''ה. דיין ביה''ד הגדול ואב''ד ירושלים, ריש מתיבתא מרביץ תורה הוראה ומשפט לעדרי עדרים מזה שנים רבות. עילוי מופלא ומופלג משחר נעוריו. צנוע ומעלי, ענוותן ושפל ברך, שייף עייל ושייף ונפיק, וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. יהבי רבנן עינייהו בהגרז''נ זצוק''ל, שהיה כמאמר אותו פתגם עתיק בבחינת "מים שקטים חודרים עמוק", והשפעתו הגדולה על משפט התורה היתה לשעה ולדורות ועוד רבות ידובר בה. בעבר מסר במשך שנים רבות שיעורי עיון בנשים ונזיקין תמידין כסדרן, וגם בהלכות שבכל ימים, או''ח זמנים ומועדים, במקביל ישב על מדין בהלכות 'אבן העזר' החמורות שבחמורות, ובשנים המאוחרות הפליא רוב עצה ועליליה בדיני ממונות.

גדול אמיתי בכל מכמני הש''ס והפוסקים, בד' חלקי שו''ע, או''ח יו''ד אה''ע וחו''מ. ולא מחזיק טיבותא לנפשיה! ולא מחזיק טיבותיה לנפשיה!

לכשיבקע כתב:אגב מה המקור לזה שכאשר רק שרק אחד השמות הוא כשם החותן (שלמה זלמן - זלמן נחמיה) אין קפידא מצד תקנת רבי יהודה החסיד?

חמיו רבינו הגרש''ז זי''ע התבטא שהוא אמנם סמך גם על כך שיש שם שני (וגם על כך שהוא עצמו בצעירותו היה מכונה בעיקר בשמו הראשון "שלמה" בלי הצירוף עם ''זלמן''), אבל הוא בעיקר סמך על כך שהוא ידע כי החתן המיועד הינו ת''ח מופלג, וזכות התורה שלו בוודאי תגן שלא תצא שום תקלה מהשידוך חרף זהות השם ''זלמן''!

הרב פ"ת,
אם זכית להכיר יותר מקרוב, אנא פרט יותר.

קיבלתי, ומעניין התאריך.

לא צויין כאן שזכה לחתנים מיוחדים מאוד, ת"ח מופלגים ממש. אציין את הזכורים לי.

הגאון רבי אברהם ישעיה וולפא מרמות, ראש ישיבת יגדיל תורה ומחבר ספרים.
הגאון רבי יצחק חיים פוס, מחבר 'אמרי יצחק' ועוד. מרביץ תורה בכתב ובע"פ. תלמיד הגרש"א.
הגאון רבי צבי ויסבקר, ר"מ בישיבת בית מתתיהו.
הגאון רבי אריה שפירא, בעל הספרים הידועים אחרית כראשית ועוד, מרבני קהילת אדרת אליהו.

דודי צח כתב:שמעתי בזמנו שיעור
אחרי שהוא מבסס ומייסד כי "גרמא" שהוא 'חייב בדיני שמים', אין פירושו רק מדת חסידות (כמו 'לצאת ידי שמים' הנזכר בש"ס בפרק המפקיד ועוד), אלא שמדיני שמים ישנו 'חיוב' ממש, ורק יש הגבלה שבדיני אדם, אין בית דין יכולים לחייבו על כך.
על פי זה הסיק לדינא, כי כאשר בית דין מכריע בדרכי 'פשרה' הם רשאים לעשות כן רק בחלק שחייבים עליו 'מדיני אדם', היינו כשאין זה גרמא, אבל ככל שהם נזקקים לדון בדבר החיוב בדיני שמים שיש במעשי גרמא, אזי אין להם לעשות 'פשרה', אלא להכריע כמה הוא חייב 'על פי דין שמים' במלוא החומרא.
הווי אומר: מזיק בידיים - אפשר לפשר ולעגל פינות, מזיק בגרמא - יקוב הדין את ההר, ללא אפשרות של פשרה.

גם אני הקטן שמעתי את זה מפי קדשו בכנס דיינים
וכן היה מורה בפועל.

גאון ישראל!!

בכולל אצלינו היה מוסר שיעורים במשך שנים רבות.
היו 2 קבוצות, חלקם למדו אבה"ע וחלקם נדה ונדרים!
ובכל שבוע היה מוסר לקבוצה אחרת, מבלי הכנה מראש. היה שואל באיזה סימן אוחזים, ונכנס ישר לשיעור. עם גאונות מהבסיס, גמ' ראשונים וכו'.
ממש היו לו שיעורים מוכנים בראשו על כל התורה כולה.

את התשובות למבחנים שערך לאברכים שרצו לקבל תעודה, לא היה ניתן למצוא בשו"ע ובנו"כ. היה מבחן עם ספרים פתוחים. וכל המבחן היה דימוי מלתא למלתא וכיו"ב. ואיזו אש היתה מתלקחת בשעת המבחן...

פעם סיפר בשיעור שבשבתו כדיין בא מישהו לגרש את אשתו. וידועה ההלכה שצריך הבעל לבטל את כל הנדרים שהיו לו אם נדר לגרש את אשתו, בכדי שלא יהיה גט מעושה.
והנה אותו אדם אמר לדיינים שהוא נדר לגרש את אשתו, וגם ביטל את כל הביטולים שיבטל את הנדר. ונשאלה השאלה האם אפשר להפר נדר כזה או לא. והביא בזה את דעות הפוסקים, שנחלקו בזה. ולמעשה הרב נקט בפקחות נפלאה, ואמר לאותו אדם שהם מבטלים את הנדרים וגם את מה שביטל, ושעפ"י ההלכה גם מה שביטל מבוטל. וכך הרויח שאותו אדם חשב שאינו חייב לגרש את אשתו מחמת שאין עליו שום נדר, וא"כ שוב אין זה גט מעושה...

היה מונח כל כולו ושוחה בים התורה.
ופעם שאלנו אותו שאלה די מסובכת על בשר שנמלח קודם צלייה [מעשה שהיה], ועל המקום אמר מה ההלכה, וממקורה, ואף ששאלות אלו לא מצויות כלל כיום.
וכשנכנסתי אליו פעם ביום שישי, ראיתי שכבר השולחן היה ערוך, והוא יושב בראש השולחן ולומד ומתענג על דברי הקצות.

ומאידך בענייני העולם, ממש היה מנותק.
לפני שנתיים [אולי שלש] ראיתיו בשדרות אשכול [הרחוב הראשי], כשאינו יודע היכן ביתו, האם ימינה או שמאלה. עד שמישהו הדריך אותו שהוא צריך לחצות את הכביש, ולקחת אוטובוס! למעלה, לכיוון ביתו [סמוך לרחוב ירמיהו].

ולכבודו של מורינו ורבינו
הגאון הגדול הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
(אגב, שמעתי מהרב יצחק בזק שליט"א שהרב מאוד לא אהב את הכינוי הגרז"ן)

אוי לה לספינה שאיבדה קברניטה.
גדול הדור
עמוד ההוראה
זקן הדיינים

א. בעבר הוא היה משתתף בנשיאות הכנס של בתי הדין לדיני ממונות, (ובעשור האחרון כבר לא זכינו לכך.)
ואז אחרי הצגת הנושא והדיון היו נשיאי הכנס (הרב זצ"ל, ולהבדיל בין החיים ובין החיים, הגר"ד ליאור שליט"א והגר"י אריאל שליט"א) מתייחסים ומכריעים, וזכינו לשמוע את כוח ההכרעה שלו (ולעיתים דווקא את יראת ההוראה!), משולב בכוח ההסברה הלמדנית המופלאה.
ב. זכורני שאחרי פטירת מרן הגרשז"א זצ"ל, הוא הגיע לתת שיעור אצלנו (בכולל בבר-אילן) לזכר הגרשז"א. הייתה זו הפעם הראשונה ששמעתי אותו. הוא דבר על פסקים שונים של מרן הגרשז"א זצ"ל והסביר אותם.
ג. כשבאתי לקבל ממנו הסכמה לספרי מאוד חששתי, כי אף פעם לא היה לי קשר אישי איתו (זכיתי לשמוע ממנו מספר שיעורים ולשמוע אותו במספר כנסי דיינים, אך לא יותר מזה). הגעתי אליו לאנצי"ת. התפעמתי לראות אותו יושב ליד שולחן, כאחד האברכים. הרב יצחק בזק שליט"א הציג אותי לפניו, ואז הרב זצ"ל התנצל שהוא לא עיין בספר, כי אין לו זמן, ובקש לדבר איתי בלימוד על הסוגיות. דיברנו. הוא רצה לתת הסכמה ואז גילה שיש לו רק נייר מכתבים קטן. הוא התנצל ובסוף כתב לי הסכמה אחרי כמה ימים על נייר המכתבים הגדול.
ד. הרב זצ"ל היה מגיע לאחת מהישיבות הקטנות בירושלים לתת שיעור דו-שבועי, למשך כו"כ שנים (עד לפני כשנתיים, שאז המשיך לבוא, אך במינון מופחת בגלל מצב בריאותו. רק ברוב תש"פ הפסיק לבוא, מהטעם הנ"ל). שיעוריו שם סוכמו ופורסמו בחוברת של הישיבה.

קיבלתי מידיד:

זכיתי להתבשם מאור תורתו, הגאונות שנגלתה לעיני כשדיברתי איתו בד"ת, היתה
הגאונות הגדולה ביותר שפגשתי בימי חיי, ועם כל זה נהג בענוה מופלאה כאחד האדם
ממש, "לא מחזיק טיבותה לנפשיה" כפשוטו. לא היו לו נהגים ומשמשים כלל. הייתי
לומד בביהמ"ד סאווראן בר' אביתר הכהן שם היה יושב ולומד עם נכדו, ומשמש כנשיא
כולל אוצר הפוסקים ששכן שם. שם זכיתי להכירו לראשונה ולהציע בפניו כמה
מספקותיי.

כשעברתי ללמוד במרכז העיר, זכיתי לנסוע עמו פעמים רבות בבקרים באוטובוס, בו
היה נוסע כאחד האדם, למקום עבודתו במערכת האינציקלופדיה תלמודית (שהיה עורכה
הראשי) ברח' קינג ג'ורג. שם גם הייתי מציע לפניו מספקותי, ותמיד היה עונה במאור
פנים ובענוות חן, וכאילו עסוק זה עתה בסוגיא זו. כשהוא מגלה בקיאות וגאונות
נדירים.

אספר סיפור אחד על ענוותנותו, ליל שבת אחת לפני כמה שנים דיבר לפני תפלת
ערבית, בביהמ"ד "יוצאי ירך יעקב" ברח' אבינדב, אחרי ערבית כמה מהמתפללים ואני
בתוכם התלוונו אליו, להנות מאור תורתו, כשעלינו במעלה רחוב בר אילן, אחרי
ששאלוהו כמה שאלות, והיה רגע של שתיקה, שאל כמה מהמלווים בידידות היכן הם גרים,
וכשהשיבוהו שגרים לכיון בר אילן למטה, תמה בפשטות "אז להיכן אתם הולכים", ועם
שהשיבוהו שנהנים מאור תורתו, עם כל זאת, כשהגענו סמוך לביתו (ברח' אלקנה), פנה
לכל המלווים בבקשת מחילה על שהטריחם.

יה"ר שיהי מליץ טוב בעדינו, ויעמוד לפני כסא הכבוד בחינה להחיש גאולתינו במרה
בימינו אכי"ר.

בכבוד רב
יהודה בן דוד - עורך
"משנת יוסף"

הובא כאן שהוא הלך לפוניבז' בעצת החזון איש, לי סיפר פעם נכדו שהוריו שמעו [אולי הכוונה מהחזון איש?] שיש שם ר"מ מצוין, ר' שמואל רוזובסקי. וכיון שהיה בן יחיד עברו איתו לבני ברק.

דודי צח כתב:שמעתי בזמנו שיעור
אחרי שהוא מבסס ומייסד כי "גרמא" שהוא 'חייב בדיני שמים', אין פירושו רק מדת חסידות (כמו 'לצאת ידי שמים' הנזכר בש"ס בפרק המפקיד ועוד), אלא שמדיני שמים ישנו 'חיוב' ממש, ורק יש הגבלה שבדיני אדם, אין בית דין יכולים לחייבו על כך.
על פי זה הסיק לדינא, כי כאשר בית דין מכריע בדרכי 'פשרה' הם רשאים לעשות כן רק בחלק שחייבים עליו 'מדיני אדם', היינו כשאין זה גרמא, אבל ככל שהם נזקקים לדון בדבר החיוב בדיני שמים שיש במעשי גרמא, אזי אין להם לעשות 'פשרה', אלא להכריע כמה הוא חייב 'על פי דין שמים' במלוא החומרא.
הווי אומר: מזיק בידיים - אפשר לפשר ולעגל פינות, מזיק בגרמא - יקוב הדין את ההר, ללא אפשרות של פשרה.

איני בקי בזה בכלל, אך יש ממנו ספר 'פשר הפשרה' וכבר בתחילתו נמצאת הוראה ממנו, שכאשר עושים פשרה, אז יכולים הדיינים לחייב גם מה שחייבים רק מדיני שמים (וזה רווח שיש לתובע בפשרה). ובהמשך הוא מוסיף בעצמו שבזה שבי"ד מפשרים ונותנים לניזק חלק מהנזק נפטר המזיק מדיני שמים, שכך מונח בפשרה שהתובע מוחל מה שחייב לו הנתבע יותר ממה שחייבו בי"ד בתור פשרה וא"כ יש במחילתו שמוחל מה שחייב לו בדיני שמים".

משמע להדיא שיכולים לחייבו רק חלק מחיובו, ואדרבה בכך ייפטר אף מדין שמים אף על כולו.

מה שהוא אמר אז בכנס הדיינים היה כך:
המזיק בגרמא חייב בדיני שמים
זה חיוב גמור, רק שאין הוא מסור לאכיפה לבית דין בדיני אדם
לפיכך, בית הדין מצווים לומר לו, כפס"ד, שהוא חייב בדיני שמים במלוא הסכום

כל זה כשהזמנים כתיקונם, ואנשים ם ירא"ש, וכשהם שומעים שהם חייבים בדני שמים הם ישלמו
כשאין זה כך (כמו בדורינו)
בית הדין, בתפקידו כאביהם של ישראל,
מצווה להציל את המזיק מדיני שמים
ולחייבו בבית הדין כאן, בעולם הזה.

והיסוד ההלכתי לזה הוא בחתימה על שטר הבוררות בו כתוב בין לדין בין לפשר
בפועל, הוא המליץ לכתוב את זה במפורש בשטר הבוררות (שבית הדין מוסמך לחייב בגרמא)
ואכן כך הוא בשטר הבוררות בהרבה בתי דין

כעת, בשלב הזה,
בית הדין גם כול לחייב פחות במסגרת סמכות הפשרה
כמו שהוא יכול בכל חיוב אחר

בד"ה על לקיחת מרנא הגרז"נ גולדברג זצ"ל לבית עולמים.
היה מיחידי הדור ממש, תלמיד חכם אמיתי כגדר תלמיד חכם של חז"ל שניתן לשאול אותו דבר הלכה בכל מקום ויודע לענות מיד.
[מסופקני אם יש בדורנו כמספר אצבעות יד אחת תלמידי חכמים שניתן לומר עליהם כך מלבד מרן הגר"ח שליט"א להבדבחל"ח].

מסר את כבודו להרביץ תורה בכל מקום שנתבקש גם כשהדבר לא תמיד היה נחשב לכבודו בציבור בו היה חי, ולא עשה חשבונות של כבוד מדומה וכדומה, אלא רק במגמה להגדיל כבוד שמים ולהגדיל תורה ולהאדירה.

שמעתי מחתנו שליט"א (שהינו שא"ב) שכל פעם שחמיו היה לומד דבר שהיה חדש לו היה משננו על המקום כמאה פעמים, וכך זכר בסופו של דבר את כל התורה כולה [כמדומני שבהקדמת ספרו דברי משפט הוא כותב עצה זו לזכירת הלימוד].

כמו כן שמעתי מתלמיד חכם גדול שלמד עם הגרז"נ בכולל של הרב ז'ולטי זצ"ל, שכבר לפני כשישים שנה הגרז"נ היה הארי שבחבורה שכל רז לא אניס ליה, וידע את כל התורה כולה ממש, וגם תפיסתו היתה מהירה כברק ומיד היה מחשבן את כל ידיעותיו הכבירות עם מה שלמד כעת.

לפני שנים סיפר לי חבר סיפר לי שפעם לקח את הגר"ד ליאור שליט"א לכנס דיינים לדיני ממונות. כשיצאו, אמר לו הרב: "אנחנו ניקח את ר' זלמן נחמיה הביתה, ואז נחזור לקרית ארבע".
בניגוד למנהגו, ישב הגר"ד ליאור מאחור. הנהג התניע ושמע את הגר"ד ליאור אומר לגרז"ן: "יש לי חידוש בדין 'טעם כעיקר'".
זה המשפט היחיד שהנהג זכר, כי מאותו רגע הם רק "זרקו" שמות של מקורות...
כשהגרז"ן יצא מהרכב, הרב ליאור אמר לנהג בהתפעלות: "זה ת"ח אמיתי!"

עבור דורשי רשומות, אציין שהמילה 'גרזן' מופיעה רק פעמיים בתורה (ועוד פעמיים בתנ"ך כולו), ושתיהן בפרשתנו.

גלרשטיין כתב:

הרב זלמן נחמיה גולדברג.pdf

יישר כח.
כתבה ממש מקצועית. המון מידע בפרק האמצעי העוסק בתולדות הגרז"נ, ופרטים ממש מדויקים, כנראה מפי בנו ר' אהרן, שאגב, הוא איש ממש מרתק.
אני הייתי מסתייג ממה שכתבו ומן הסתם יכתבו רבים - ההשוואה לחותנו הגרש"ז.
לטעמי, אף כי בודאי יש דמיון מצד 'איש ההלכה' וגם היציבות וההכלה של חוגים שונים,
אולם הגרש"ז היה הרבה יותר 'רטוב' ורגשן. הגרש"ז כידוע היה נסער מעט לעיתים קרובות.
בקיצור, די לשמוע הקלטות של שניהם.

דעת_האברך כתב:שמעתי מחתנו שליט"א (שהינו שא"ב) שכל פעם שחמיו היה לומד דבר שהיה חדש לו היה משננו על המקום כמאה פעמים, וכך זכר בסופו של דבר את כל התורה כולה [כמדומני שבהקדמת ספרו דברי משפט הוא כותב עצה זו לזכירת הלימוד].

כאן מובא שיעור בעניין דרכי הלימוד בו מוסבר בהרחבה העניין שיש בזה:

https://www.yeshiva.org.il/midrash/9 - חלק ראשון

https://www.yeshiva.org.il/midrash/10 - חלק שני

מצו"ב ראיון - שו"ת עם הגאון זצ"ל:

ד"א פעם שאלתי תלמיד של הגרשז"א על כוחו של הגרשז"א בענייני חו"מ, הוא ענה לי שהגרז"ן אמר שכל פסק בממונות הוא מדבר עם השווער.

ענין זה של חזרה הרבה פעמים היה כנראה ענין מרכזי אצלו.
כך הוא אמר לידידי [שנישא לנכדתו] 'אחותך כשלומדת למבחן מה עושה, חוזרת הרבה פעמים עד שיודעת. זה גם מה שאתה אמור לעשות בלימודך'.

לעילוי נשמת הגרז"נ גולדברג זצ"ל

לע"נ הגרז"נ (הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל) שנפטר הערב:

זכיתי להשתתף פעמים רבות בשיעורי ימי שישי בבוקר של הגרז"נ, בתפקידי כצלם לאתר "ישיבה". המעוניינים היו נוסעים לביתו מישיבת בית אל, שם היה מוסר לנו שיעור.

מהשיעורים לא הצלחתי הרבה לקלוט, כי הייתי מוסח על ידי עבודת המצלמה, וגם הרמה היתה גבוהה, הקול של הרב מונוטוני, ורק אם הייתי צלול הייתי מצליח להחזיק ראש לכל אורך השיעור.

החווייה העיקרית שלי היא דרך המצלמה.

הרב לא היה מכין את השיעור. אלא היה מונח ממש בכל התורה. היינו נכנסים ומתיישבים סביב השולחן הארוך, הוא היה שואל היכן אנו אוחזים ומיד מתחיל בשיעור.

כצלם זה היה אתגר רציני. להרכיב חצובה ולכוון מצלמה (בוודאי במצלמות של פעם) זה עניין שהמיומנים צריכים דקה. אבל לא הייתה דקה כזו.

לכן הייתי מרכיב את החצובה כבר בהסעה, מדליק אותה עוד לפני הכניסה לבית, עומד הכי קרוב לדלת כדי להיכנס מהר, וכך תופס את השיעור כמעט מהמשפט הראשון.

דבר נוסף שזכור לי הוא שהרב היה נמנע מלפסוק למעשה במידת האפשר. לפעמים אחרי שיעור, האברכים מכולל דיינות היו מנסים לחלץ ממנו פסק למעשה, והוא היה מפלפל איתם ומביא מהלכים וסברות, אבל לא נתן להוציא ממנו פסק.

אני חושב שזה קשור גם לכך שהוציאו ממנו במרמה הסכמה לספר "תורת המלך". הרב קיבל את הספר, ברפרוף היה נראה שיש כאן עיון כדרכה של תורה, והוא נתן הסכמה כללית. אח"כ התברר שיש בספר מסקנות מבהילות (כמו שמותר לקצור איברים מגויים חפים מפשע כדי להציל יהודים, וכדומה). ראיתי כמה פעמים שאחרי השיעור הרב שאל את הותיקים שסמך עליהם, לפשרם של מכתבים שקיבל.

זה מתקשר לעובדה שידוע שהרב הטיל תכלת בבגדו, אך הוא כיסה אותה במעילו הארוך ומעולם לא הסכים לפרסם לפי איזה שיטה הוא קושר וכמה פתילים (כששאלו היה מתחיל לפלפל מהלך של האור שמח ברמב"ם ובראב"ד...).

זכורה לי התמונה הגדולה של הגרש"ז בסלון מעל ראשו. הסלון היה בעצם ספריית קודש ציבורית, הספרים היו ממסופרים על מדפים מסומנים והיה "קטלוג".

הרב העביר שיעורים בישיבות רבות. לא עניין אותו אם זו ישיבה חסידית, חרדית או כיפות סרוגות. מי שרצה ללמוד - הוא בא. הוא גם לא התערב בשום פוליטיקה או מחלוקת. התעסק רק בהרבצת תורה בעיון.

אבא שלי סיפר לי שזכה ליסוע אותו באוטובוס לעיר העתיקה, כשהעביר שיעורים בישיבת עטרת כהנים (דיין נוסע באוטובוס!).

כך יצא לו לשאול אותו שאלות רבות. הוא נהנה מהעניין, כי הרב היה מונח בכל מקום בתורה, ובאמת היה אפשר לשאול אותו בכל נושא.

פעם הוא שאל אותו על דרכי לימוד. הוא ענה שאם כשחוזרים דף צריך להתאמץ כמו בפעם הראשונה כי שכחו בינתיים את הלימוד הראשון - זה לא נקרא חזרה. זה לימוד רגיל.

חזרה זה כדי להפוך את הלימוד לדבר שטבוע במוח, שהוא לא צריך להתאמץ כדי לזכור.

הוא הסביר שכמו שאדם בדרך כלל לא משקיע מאמץ לזכור את הדרך הביתה. הוא עשה את הדרך כל כך הרבה פעמים, שהוא זוכר בלי מאמץ.

כך בלימוד. ברור לנו בלי מאמץ שלפני נח יש בראשית. מרוב הפעמים ששמענו זאת. אם נחזור שוב ושוב על הדף - זה יהיה ככה גם בזה. וכך היה ניכר אצלו.
מפורטל הדף היומי תחת השם 'איתיאל'
אי''ה אכתוב פ''א מההיכרות שלי הקטן עם הגאון זצ''ל.
הבאתי כאן את הנ''ל כי כולם מציינים את ענין החזרה במשנתו. לפני שנים ראיתי מאמר שלו בקובץ מסוים איני זוכר כעת, ושם האריך לבאר מה המושג של חזרה ומה זה שמצינו שגדול מסוים סיים אלפי פעמים ש''ס או הספיק מסכת ביום אחד.
מי יעלנה לנו?

אני הקטן גם הכרתי אותו, ודברתי איתו בלימוד. אין לי מה להוסיף על אלו שקדמוני. ת"ח מופלג ועניו מופלג, בעל מדות תרומיות. דמות של ת"ח. חבל על דאבדין ולא משתכחין.

נתבקשתי להכניס

שייף נפיק כתב:לעילוי נשמת הגרז"נ גולדברג זצ"ל

הבאתי כאן את הנ''ל כי כולם מציינים את ענין החזרה במשנתו. לפני שנים ראיתי מאמר שלו בקובץ מסוים איני זוכר כעת, ושם האריך לבאר מה המושג של חזרה ומה זה שמצינו שגדול מסוים סיים אלפי פעמים ש''ס או הספיק מסכת ביום אחד.
מי יעלנה לנו?

נראה לי מופיע בקובץ שהוציאו בישיבת כרם ביבנה על דרכי בלימוד. אמור להיות באוצר כמו כל ספרי הישיבה

זכות גדולה הייתה לשמוע בלוויה את שלושת גיסיו הגרא"ד,הגר"ע,הגר"מ מדברים בכזו הערצה - הוד קדומים של אישיותו ויבדל"א של יחסם

בשנים האחרונות זכינו לשמוע ממנו שיעור בכולל מדי שבוע.
לעיתים אני הייתי מסיע אותו מביתו לכולל.
הייתי מנצל את הנסיעה לשיחת חולין..

בזמן הסערה סביב "הגט מצפת", וכזכור הדיינים המתירים פרסמו שהם קיבלו את אישור הגרז"ן לפסק שלהם.
שאלתי אותו על כך.
אמר: יש שם הרבה דברים דחוקים אך אפשר לצרף הכל ביחד להיתר. אך זה הכל אם העובדות הן כפי שתיארו לי כי את זה לא ביררתי.
אמרתי לו " זה עורר סערה ציבורית". הוא אמר לי: פנו אליי כמה רבנים שרוצים לעשות מושב בי"ד מיוחד ולברר את כל הסיפור , אבל כבר אין לי כוחות לשבת על כזה דין לפרטי פרטים.
כשסיפרתי לו שגיסו ר' שמואל אוירבך כתב מכתב נגד הפסק דין, הוא לא ידע. שאל אותי היכן זה התפרסם? והתנצל בצחוק : אני יש לי רק עיתון המודיע..

אגב בכיס הפראק שלו היה את העיתון המודיע היומי. היה פורס אותו וקורא באוטובוס...

מהכולל הוא היה צריך להגיע לרחוב בצלאל ל'אנציקלופדיה'.
בפעם הראשונה שלי הוא הדריך אותי כל הנסיעה איך כדאי לנסוע. ולהוריד אותו קצת רחוק כדי שלא אתקע בפקק מיותר..

תמיד כשבאתי לביתו להסיע אותו. הוא היה מוכן לבוש בהמבורג ופראק. פותח בעצמו. הולך לומר לרבנית "להתראות הוא הגיע" ויורד לרכב.

לא אהב שאני פותח לו את הדלת. והתנצל כשהסתבך לחגור ובגלל זה אני ממתין.

סיפר לבקשתי על לימודיו בפוניבז' וחברון.
על תכנית הלימודים וההספקים שנהג אז.
ועל לימוד בחברותא בישיבת חברון עם סבי שליט"א.

פעם אחת באתי להסיעו עם רכב סיטיקאר.
נבהל ושאל: שכרת במיוחד בשביל להסיע אותי? לא צריך. אל תעשה זאת.

בשנה הראשונה לשהותנו בבית מדרש 'סאווראן'. למד שם כל אחה"צ עם נכדו הרב וולפא.
הרבה פעמים ראינו אותו קם בעצמו להביא ספרים.

אהב מאד למסור שיעורים בחושן משפט על הלכות עדות.
כמדומה שיש לו ספר על זה.
ובאבן העזר על הלכות קידושין.

הערב בהלוויה היו המוני בית ישראל דיינים רבנים ומורי הוראה. וכמובן הרבה כיפות סרוגות.
היה מקבל את כולם בסבר פנים יפות.
היו לו מבחנים על נושאים שונים בשו"ע. היה נותן לעשות מבחן ובודק אותו ונותן תעודה ממנו על כך.

סיפר לי נכדו בן חתנו רבי צבי ויסבקר. שכשהוריו התארסו עלה אביו החתן צבי ויסבקר לראש הישיבה הרב שך להתברך במזל טוב. אמר לו הרב שך: תשאל את השווער מדוע הוא הולך למסור שיעור בכל מקום שמזמינים אותו? (התייחס לשיעור שבועי שמסר בישיבה חשובה של הציונות הדתית).

חבל על דאבדין.
הי חסיד הי עניו.