פורום אוצר החכמה

רב רבנן - הגאון רבי אברהם סטפנסקי זצ"ל
נפטר וייטמן בערב שבת קודש אחר חצות היום...

הלב דווי, ואינו פנוי לסיכומים ומחשבות עמוקות אודות דרכו המופלאה של הענק שנסתלק לו בחטף, אבל אעלה בזה כמה מעשים שעלו בזכרוני מעת לימודי בישיבתו הק', שיש בהם אולי כדי לגעת בקצה דרכו החינוכית הייחודית, ויבואו החברים וישלימו דברי.

היתה בו גדלות שאינה מצויה. למרות שעיקר עיסוקו היה עם צעירי הצאן, מעולם לא נפל לקטנות. גם בעניני חינוך בישיבה, למרות שהיה מעורב היטב במצבו של כל בחור ובכל המתרחש בין כתלי הישיבה, לא ירד לקטנות, ורק התווה את הדרך לממונים לטפל בכל חריגה.

א.
היה מיוחד בעבודת התפילה [וראוי להאריך על כך בנפרד], ובשל שקיעותו מברוך שאמר ועד סיום התפילה, לא יכול היה לבדוק מי מהבחורים נוכח בתפילה, בשל כך ערך לעצמו רישום נוכחות של הבחורים עוד קודם התפילה. מובן שעיתוי הרישום יצר מצב בו הרבה בחורים נרשמו כחסרים בתפילה.
אירע שפעם שכח את הרשימה בסטנדר שלו, והבחורים מצאו את הרשימה והוציאו אותה. אני, שבושתי מריבוי הרישומים החסרים בתפילה, עשיתי מעשה ילדות, וקרעתי את הרשימה לגזרים.
משהבחין ראש הישיבה במעשה, ברוב אצילותו לא הביע כעסו [כמדומה שמעולם לא נראה כועס], רק פרש לביתו וביקש להודיע שלא יחזור לישיבה עד שיתייצב בפניו הקורע.
למי שקצת מכיר, נהיר שלא היתה אופציה אחרת. בפחד נורא ניגשתי לביתו והודיתי במעשה. לאחר שתיקה קצרה, בה הופתעתי מהחביבות שהתקבלתי, הודעתי שאני מקבל על עצמי כל עונש שיחליט. אבל הוא מצידו לא הבין: לא מגיע לך עוד עונש, זה עצמו שבאת, מספיק.
כמה גדלות זה מכניס בבחורים...

ב.
ושוב היה מעשה, שפרץ ריב בין בחורי שיעור א' לבחורי שיעור ב' ששכנו יחד באותה קומה בפנימיית הישיבה. ראש הישיבה קרא לשני בחורים משיעור ג' - אנוכי ועוד בחור [לא הייתי מהמצוינים], והטיל עלינו את האחריות לטיפול במשבר. "תפעילו שיקול דעת, ותראו איך להרגיע את הניצים בלא שיהיו תקלות. אם תרצו להתייעץ, תוכלו לפנות אלי, אבל אני מאמין שתסתדרו בלעדי, אני סומך עליכם".
גבהנו אז בכמה סנטימטרים.

ג.
פעמים רבות אחרי סדר שלישי, היו מתעוררים דיונים בין הבחורים בנושאים העומדים ברומו של עולם, אמונה, ביטחון, דרכי הלימוד וכו'. היה נוהג בישיבה, שלפעמים היו עולים לביתו של ראש הישיבה [שהתגורר בסמוך], כדי ללבן עמו את הדברים. היתה זו כבר שעה מאוחרת בלילה. הוא היה מפנה הכל, את הכנת השיעור למחר, טלפונים דחופים, למרות שיכול היה לבקש לדחות את הדיון למחר, בישיבה. מה עוד שהיה זה עבורו אחר סדר יום מאוד עמוס, הערב שלו כלל בדרך כלל גם ועד או שנים לבוגרי הישיבה [בחורים ואברכים(!), שהיו נמסרים בביתו כמעט מדי ערב], ראש הישיבה כבר לא היה צעיר, אבל הכל היה זז הצידה כדי לתת לבחורים הצעירים את הרגשת הנכבדות וכובד הראש. הוא נתן לנו את ההרגשה שאין לו בעולמו אלא השעות האלו איתנו.
גדלות. רוממות.

אחר כל מקרה שכזה לבדו, ובמיוחד אם הוא מתרחש על בסיס יומיומי, בחור לא יכול להרשות לעצמו להיעדר מהסדר, או לעשות מעשה ילדות, ולאכזב בכך את ראש הישיבה, שמתנהג עמו כאדם בוגר בר-דעת.

יישר כח להרב 'בין החכמים'
על התיאורים המרגשים.

בזכרוני ממפגשים אקראיים וקצרים עמו,
העניק רוממות וכבוד לכל אדם קטן כגדול,
ועכ"ז כלפי עצמו נהג בפשטות ובענוה מיוחדת.

בתמונה המצו"ב, במרכז התמונה יושב בתוך הצוות, מאזין לשיחת מו"ר הגרש"א זצוק"ל בישיבתו.

בעקבות התמונה שהעלה הרב הנוטר, עלה בזכרוני שרה"י זצ"ל היה מדבר, במידה מסוימת של התבטלות, אודות הערכתו את שנים מגדולי התורה, שהם חיים ב"אנדערע וועלט" כלשונו, בעולם מרומם ובמושגים נשגבים.
היו אלו הגאון האדיר רבי דב שוורצמן זצ"ל [שרה"י החשיב את עצמו לתלמידו, והתייעץ עמו רבות בעיניני הישיבה], והגר"ש אויערבאך זצ"ל [שרה"י התאמץ פעמים רבות לבקשו לבוא ולדבר בישיבה].
הוא, שחי חיי רוממות, ידע להעריך את עולמם המרומם.

נוטר הכרמים כתב:בתמונה המצו"ב, במרכז התמונה יושב בתוך הצוות, מאזין לשיחת מו"ר הגרש"א זצוק"ל בישיבתו.

ממתי התמונה? זה לא נראה אמצע הזמן, מצד שני הרבה מהצוות נמצאים (הרבנים: אטינגר, דרמר, היימן, ולכאורה מאחור נראה הרב שוימר)
אולי זה ברית? (הילדים לבושים חגיגי, בחוץ יש אור, והגר''ש עם תפילין, מימין זה המוהל הרב לנג?)

אכן כדבריך, זה לפני או אחרי ברית. זה אכן הרב לנג. יש עמי עוד תמונות מהמאורע.

מפליא לעשות כתב:ממתי התמונה? זה לא נראה אמצע הזמן, מצד שני הרבה מהצוות נמצאים (הרבנים: אטינגר, דרמר, היימן, ולכאורה מאחור נראה הרב שוימר)
אולי זה ברית? (הילדים לבושים חגיגי, בחוץ יש אור, והגר''ש עם תפילין, מימין זה המוהל הרב לנג?)

הילדים החגיגיים הם בניו של ר' יהושע סטפנסקי [שוקי בלע"ז] בנו בכורו וממלא מקומו בראשות הישיבה. היושב בין רה"י לבין הרב דרמר הוא ר' בן ציון שינקר, חמיו של ר' יהושע. כך שמדובר בברית לבנו של ר' יהושע, העומד בעצמו על הבימה.

הנה עוד תמונות שמצאתי בארכיוני מהאירוע,
לגודל צניעותו של הגאון זצ"ל הוא לא נמצא בתמונות... (גם בתמונות נוספות).

בין החכמים כתב:הילדים החגיגיים הם בניו של ר' יהושע סטפנסקי [שוקי בלע"ז] בנו בכורו וממלא מקומו בראשות הישיבה. היושב בין רה"י לבין הרב דרמר הוא ר' בן ציון שינקר, חמיו של ר' יהושע. כך שמדובר בברית לבנו של ר' יהושע, העומד בעצמו על הבימה.

מהתמונות החדשות ניכרת שגיאתי.
מדובר בברית לבן חתנו של רה"י, ר' יוסף שלמה פרידמן.

כמה הוספות קצרות אוסיף על מה שכתבו קודמי, אף שהיה ראוי להרחיב יותר.

אני למדתי אצל רבי אברהם בשנים הראשונות בנתיבות יעקב.

אבל, פגשתי גם תלמידים שעוד זוכרים אותו בערגה מימיו בישיבת בית התלמוד.

הרבה קיבלנו ממנו בישיבה, אך כפי שנאמר למעלה, הרבה קיבלנו ממנו גם אחרי שעזבנו את הישיבה, בועדים לבוגרים שהיה מוסר אחת לתקופה.
אף שהיה בישיבה משגיח, [בתקופתי, רבי יהושע שפירו, ואחר כך רבי מרדכי דרמר], גם רבי אברהם עסק רבות בענינים השקפתיים, ובמיוחד טרח להחדיר בבחורים אמונה פשוטה, וראיית השגחה פרטית על כל צעד ושעל.

היה ידוע תמיד בישיבה, שרבי אברהם מחזיק עצמו לתלמידו של רבי הלל זקס, והתייעץ עמו רבות.
זכורני שכאשר היתה הכנסת ספר תורה לישיבה, על ידי משפחת שרמן, רבי הלל הגיע, השתתף בסעודה, ואף נתן דרשה, שלא כהרגלו.

תולדות כתב:רבי אברהם עסק רבות בענינים השקפתיים, ובמיוחד טרח להחדיר בבחורים אמונה פשוטה, וראיית השגחה פרטית על כל צעד ושעל.

היה ידוע תמיד בישיבה, שרבי אברהם מחזיק עצמו לתלמידו של רבי הלל זקס, והתייעץ עמו רבות.

ייש"כ להרב תולדות.
ובמיוחד אודה על התזכורת בעניין ההשגחה פרטית, שכדומה שלא היה כמוהו במידה זו. הוא היה צוהל ממש מכל גילוי של השגחה פרטית, וזה היה יכול להיות על דברים פשוטים יומיומיים. אירע פעם שבאנו להתלונן על ארוחת הבוקר הדלה שהוגשה, והוא הפתיע אותנו בשאלה: התפללתם היום בשחרית על ארוחת הבוקר?...

בענין רבי הלל זקס, אכן בעצרת שהתקיימה אחר פטירתו של רבי הלל, היה הוא ראש הדוברים. אך אעיר שרבי אברהם למד בישיבת חברון בין השנים תשי"ז-תשכ"ד, בשנים אלו רבי הלל טרם נכנס לכהן בישיבת חברון. ייתכן שנוצר ביניהם קשר בהמשך, בשנות לימודי בניו בישיבת חברון.

רבי אברהם הרבה לצטט ממרנן הגר"י סרנא זצ"ל והגר"מ חדש זצ"ל, וחושבני שהחזיק עצמו לתלמידם.
לעתים היה מצטט אמרות מחוכמות מרבי יחזקאל זצ"ל, והיה אומר, שחכמתו של רבי יחזקאל - גם בשנותיו האחרונות, היתה גדולה יותר משל אחרים במצב רגיל [ואכמ"ל מפני הכבוד].

רצוני היה להאריך בגדולתו ושיעור קומתו אך מה אעשה וליבי בל עמי. טרדות של קודש ושל חול מונעים ממני להתכנס בחדרי נפשי, לפשוט ממני כלי גולה ולהתייחד עם דמותו הנשגבה (ואי"ז לש' גוזמא).
אפטור עצמי בכמה מילים המדגימים את שאמרו חז"ל בכגון דא 'נהנין ממנו עצה ותושיה...ומגדלתו ומררמתו על כל המעשים'

א. כידוע וכנזכר לעיל לא הנהיג משטר בישיבתו. אלו מבין הבוגרים שצאו מהיש"ק ליש"ג שיש בה משטר, התקשו בתחילה להתרגל ל'מהלך' כזה.
אני וחברי ש'סבלנו' מכך ניגשנו בחוה"מ סוכות, הסמוך למעבר ליש"ג להתאונן בפניו ולשמוע ממנו עצה. ר' אברהם השיב לנו בבת צחוק אופיינית: 'ההתייצבות ב7 לתפילה נראית לכם כאילו אתם משועבדים למשגיח או לרה"י וזה מפריע לכם ב'עבודה הפנימית'? תקדימו לבוא כמה דק' קודם ללימוד או להכנה לתפילה וממילא גם התפילה תהיה מתוך עבודה פנימית'.
החכמה כאן כמובן לא רק בעצה לכשעצמה אלא בתפיסת הנקודה. אנחנו ציפינו שכמי שאוחז משיטה של ישיבה ללא משטר הוא יצדיק את הקושי שלנו. אבל הוא ניטרל יפה את המוקש ולמעשה הדגים לנו שהקושי האמיתי שלנו הוא סתם עצלות גרידא המתכסה באידאלים נשגבים של עבודה עצמית.

ב. בסוף ימי ש"ג בישיבה הייתה אצל הבחורים אווירה הקרובה לשיחרור והפקרות. ישבו בפנימיה קבוצת בחורים בשעת לילה מאוחרת פטפטו, שרו, פיצחו גרעיניים כל שאר ה"מצב". עד היום איני יודע מהיכן נודע לו ע"כ (אם הרעש הפריע לשכנים אז כנראה שהיה זה רעש גדול מאד כי מרחק רב יש מהפנימיה לבניינים הסמוכים) אבל לפתע הוא נכנס לחדר. (ויש לדעת כי מעולם! לא קרה שהוא ביקר בפנימיייה קודם לכן). כולם השתתקו כמובן ור' אברהם רק העיר 'לא ראוי שחדר של לומדי תורה יהיה מלוכלך כ"כ. כדאי לנקות ולשים את הלכלוך בפח' אמר ויצא.
הרגשת הרוממות בדבריו שעמדה בסתירה גמורה למצב הנפשי של יושבי החדר באותם רגעים שימשה כמין 'סטירת לחי' רוחנית שעוררה את השומעים הרבה יותר מכל שיחת מוסר ותוכחה שניתן יהיה להשמיע.
ג. בא' השיעורים נכנסה דבורה/צרעה לביהמ"ד והסתובבה בין הבחורים שכמובן נעו וזעו מי בפחד ומי בהתרגשות... ר' אברהם ניסה להרגיע בדרכו הידועה של השגחה פרטית ('אם הרבש"ע רוצה שהדבורה תעקוץ הרי לא יעזורו נפנופי הידים') והמשיך בשיעור.
לפתע הדבורה עזבה את מעגל הבחורים והתקרבה אליו. במשך כמה דק' היא חגה סביבו והוא לא נע ולא זע אלא המשיך בשיעור בשליטה עצמית מפעימה.

אשמש כאן לפה לבני המשפחה שביקשו בשבעה שכל מי שיש בידו דברי תורה חכמה ומוסר או סיפורים נכבדים מר' אברהם ויכול להעלות אותם על הכתב ולשלוח למייל: 1234chan@gmail.com זכות הרבים תלויה בו ומן השמים יבוא על שכרו

יישר כוח על הדברים הנפלאים.
אף אני זכיתי להימנות בין תלמידיו בשנות שחרותי, ולהמשיך את הקשר גם בשנים שלאחר מכן, אם במסגרת 'ועדים' שהוא היה מוסר לנו בקביעות ואם בשיחות אישיות שהוא תמיד היה זמין להן, כך שממש עמדנו בקשר קרוב עד החתונה, ואף זכיתי שהוא ישתתף בחתונתי.
מצורפת תמונתו מברך את אחת משבע הברכות בחופה.

נראה עוד בתמונה בצד ימין הגר"ה זאקס

לצערי אינני זוכר סיפורים ואנקדוטות מסוימות מהאיש הגדול הזה אולם אין ספק שהיה מדובר באחד מגדולי עובדי ה' שבדור ובראש ישיבה מיוחד במינו.
היחס שלו לבחורים והאמון המופלג שהוא נתן בהם היו באמת יוצאי דופן. היו לא מעט שניצלו את החופש לעשות שטויות אבל אלו שהפנימו את המסר גדלו והצליחו מאוד, והאמת היא שגם האחרים. אני זוכר שאחרי שנים פגשתי כמה חברים שלא היו מהמצוינים בישיבה בלשון המעטה וניצלו את החופש לעשות כאוות נפשם, והנה הם גדלו לבחורי חמד ממש, ובשיחה עמהם הם זקפו הרבה לזכות דמותו הגדולה של ר' אברהם זצ"ל והאמון שנתן בהם.
יהי זכרו ברוך.

בין החכמים כתב:בענין רבי הלל זקס, אכן בעצרת שהתקיימה אחר פטירתו של רבי הלל, היה הוא ראש הדוברים. אך אעיר שרבי אברהם למד בישיבת חברון בין השנים תשי"ז-תשכ"ד, בשנים אלו רבי הלל טרם נכנס לכהן בישיבת חברון. ייתכן שנוצר ביניהם קשר בהמשך, בשנות לימודי בניו בישיבת חברון.

מהקדמת משאת משה קידושין שנחתמה בכסלו תשכ"א-
חתננו היקר הרב הגאון ר' הלל זקס ר"מ בישיבת חברון

הקדימני הרב מן הדרום, ובכל זאת, אעשה חשבון פשוט
המנוח זצ"ל נפטר בגיל 76, ז"א שהוא יליד תש"ה בערך. לא מסתבר שהוא הגיע לישיבה בשנת תשי"ז בהיותו בגיל 12.
כאמור, ר' הלל נתמנה לר"מ בשנת תשכ"א (מפי אחד מבוגרי חברון שלמד אז בישיבה).
לא זכיתי להכיר המנוח, אבל שמעתי עליו רבות, חבל על דאבדין, על איש שגידל את תלמידיו, ולא ראה בהם חיות הנועדות לאילוף.

הבטחתי כתב:המנוח זצ"ל נפטר בגיל 76, ז"א שהוא יליד תש"ה בערך. לא מסתבר שהוא הגיע לישיבה בשנת תשי"ז בהיותו בגיל 12.

הסכת נא לפלא: המנוח זצ"ל הגיע לישיבה בשנת תשי"ז, תיכף לאחר בר המצוה שלו.

בין החכמים כתב:רב רבנן - הגאון רבי אברהם סטפנסקי זצ"ל
נפטר וייטמן בערב שבת קודש אחר חצות היום...

מאי משמע 'רב רבנן' ?

בתוך הגולה כתב:
אשמש כאן לפה לבני המשפחה שביקשו בשבעה שכל מי שיש בידו דברי תורה חכמה ומוסר או סיפורים נכבדים מר' אברהם ויכול להעלות אותם על הכתב ולשלוח למייל: 1234chan@gmail.com זכות הרבים תלויה בו ומן השמים יבוא על שכרו

נפלה טעות בכתובת המיל כפי שהעיר לו חכ"א באישי [ותשו"ח לו].
זו הכתובת הנכונה 1234chani@gmail.com

בין החכמים כתב:

הבטחתי כתב:המנוח זצ"ל נפטר בגיל 76, ז"א שהוא יליד תש"ה בערך. לא מסתבר שהוא הגיע לישיבה בשנת תשי"ז בהיותו בגיל 12.

הסכת נא לפלא: המנוח זצ"ל הגיע לישיבה בשנת תשי"ז, תיכף לאחר בר המצוה שלו.

ייש"כ על הידיעה.
אחרי חברון הוא למד במקום אחר?

לפי דברי בני המשפחה בשבעה לא למד בישיבה אחר לימודיו בחברון (אא"כ כוונתך לכולל וזה איני יודע)

בתשכ"ד נסע לאירופה לצורך רפואי, ושם פקיע שמיה, והוזמן לכהן כר"מ בישיבות אירופה, במשך כמה שנים, עד חתונתו.

קשה היא הכתיבה על האדם ביקר, גדול גדול ממש, מורנו ורבנו זצ"ל, התגלמות של אדם שלעיני המתבונן נראה מושלם, תורה בעיון אמיתי, תפילה ברצינות ללא משחקים, ומידות נאות 'הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות', ועל כולם כתר האמונה שהאמין והחדיר בעצמות תלמידיו בהשגחתו הפרטית ית' על כל צעד ושעל.
שנים של התלמדות במחיצתו, נחקקו להם בלב פנימה, רבים המשפטים, ההנהגות, שנחקקו בנו ביודעים ועולים בראש עם הזכרת שמו של ר' אברהם, ומי יודע כמה בלא יודעים. וגם לאחר יותר משני עשורים העיניים דומעות לזכרו של האדם הגדול והיפה הזה. הלך לו לבית עולמו - עולמו שלו עולם שכולו טוב, כיון ש'בן העולם הבא' היה כאן בעולם הזה.
אולי יבא היום ויהיה ניתן להעלות על הכתב זכרונות רבים מאותם הימים ומאלו שבאו אחריהם כבוגר בישי"ג, אבל לא אוכל להמלט מלהיזכר בועד בו ישבנו בחדר הרמי"ם, והוא היה מונח לפניו תפוז, ובאיזו חכמה ותמימות גם יחד תיאר באזנינו את חסדי השם בכך שאנו ניזונים ממאכלים בעלי טעם ומרקם ולא רק מכדורי ויטמינים, ותיאר על טעמו, מראהו, הפלחים. [בשעת כתיבת שורות אלו אינני מצליח להעביר את הרגש העצור ומלא העומק שהיה בו כשהסביר לנו דברים פשוטים אלו, אבל אקווה שתלמידיו יטעמו בשורות אלו מעט מזכרון האיש הנעלה הזה, האמת שבו, ורגשות הקודש שלא השתפכו, אבל שבו את לבבנו.]
לא זכותנו עמדה לנו שזכינו להסתופף תחת גלימתו, חשבונות שמים הם שזיכונו לישב בצילו ופריו מתוק לחיכנו, אקווה שיהי זכרו נצור בלבותינו ונזכה לחיות את שרצה לחרוט בלבבינו כנערים צעירים כבני תליסר עד שיתסר, ולוואי שנזכה לכך.

מצ"ב טור מרגש מאחד התלמידים.