פורום אוצר החכמה

'הרב מו"ה גדליה הלוי ראבינאוויץ, הגאון הגדול שהיה אבד"ק מאגלינא פלך מינסק ובק"ק ראמאנאוו הסמוכה לק"ק סלוצק ובק"ק מוהילוב ע"נ דניעפר ושם מנו"כ בשנת תרנ"ג'. (שם הגדולים השלישי כת"י). 'ר' גדליה, אדם גדול וקדוש, חבירו של הגדול ממינסק ומתלמידיו של ר' ישראל סלנטר זי"ע, עליו סיפרו שקרוב לעת פטירתו בא אליו חבר אחד מנעוריו והגיד לו שעוד מעט והוא יתבקש בישיבה של מעלה, מיד מסר את רסן הרבנות לידי בנו ר' דוד והקדיש את מספר ימיו הנותרים לחזור על הש"ס. עשרה בנים נולדו לר' גדליה ותשעה נפטרו בהיותם קטנים ורק דין עשיראה נשאר לו, הוא ר' דוד, גם הוא גדול בתורה ובמע"ט ששימש כרב בעיר מוהילוב ובסונדרלנד'. (מתוך פתיחת בני המחבר לספר גדולי הקדש, ב"ב תשמ"ה, להגאון ר' גדליה רבינוביץ בהגאון ר' משה אליעזר בן הגאון ר' דוד הנזכר). 'הגאון ר' דוד הלוי זצ"ל הרביץ תורה ברבים כל ימיו במוהילוב ובלונדון ובסונדרלנד וקירב את ליבן של ישראל לאביהם שבשמים ואבי אביו הגאון החסיד ר' גדליה הלוי זצוקללה"ה, אשר שמעתי נפלאות מזקני מוהילוב בהזכירם את שם אא"ז ר' גדליה רומנובר, ברטט וחרדת קודש חסידותו ומעשיו הכבירים אשר קישט את עצמו וקישט את אחרים בתוכחת אהבה והעמיד תלמידים הרבה גדולי תורה ויראה'. (נכדו הגאון ר' גדליה בהקדמת קונטרס גידולי הקדש, ירושלים תשי"ד).

איש_ספר כתב: יש וורט מפורסם ממנו בבית המדרש, על גדר שיעור רביעית דם בטומאה,

נוטר הכרמים כתב:בהקדמה הנ"ל מספרים בניו כי שמעו ממנו, שפ"א היה משתעשע בדברי תורה עם מרן בעל הקה"י זצ"ל עד שעה מאוחרת בלילה, והחליטו להכנס אצל החזו"א לשאול חוות דעתו. כאשר פתחו הדלת ראוהו להחזו"א שקוע בלימוד, והיה דומה להם שכעין עטרה של אור מקיפה אותו. אימה נפלה על ר' גדליה, ומרן הקה"י תפס אותו בידו ומיהר להוציאו מן החדר.

[א"ה, אני שמעתי המעשה הנ"ל, מממשיכו בשיעוריו ב'דברי שיר' הגר"צ רוטברג שליט"א ששמע ממנו, והוסיף, הרי מי שהכירו ידע שהוא לא היה בעל דמיון, וכן מהג"ר אשר אריאלי שליט"א ששמעו מפיו בעת לינתו עימו בסוכה].

נוטר הכרמים כתב:לפי שלאחר ימים נקרא אליל כן בשם יוב

נוטר הכרמים כתב:ועוד דבר נפלא על פר' פינחס שהובא בשמו בספר פרדס יוסף.

כתיב (כו, כד) לְיָשׁוּב מִשְׁפַּחַת הַיָּשֻׁבִי.

ופירש"י, הוא יוב האמור ביורדי מצרים, כי כל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים. והנולדין משם והלאה לא נקראו המשפחות על שמם, חוץ ממשפחות אפרים ומנשה שנולדו כולם במצרים.

ומובא בספר נחלת יעקב ובדבש לפי להחיד"א (מערכת יו"ד אות לא) ועוד הטעם לשינוי השם, לפי שלאחר ימים נקרא אליל כן בשם יוב, ובא יוב לפני אביו בקובלנא רבא על שנתן לו שם בשם ע"ז ונתן לו אביו אות א' משמו והוא השי"ן כפולה וקראו ישוב.

מה שנכון נכון כתב:המקור לפירוש הנ"ל הוא בקיצור נחלת יעקב נדפס בשנת תעח.

נוטר הכרמים כתב:ועוד פנינה נפלאה מפי השמועה:

בפר' ויגש (בראשית מז כא–כב), וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ: רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם.

וברש"י, ואת העם העביר - יוסף מעיר לעיר, לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ, והושיב של עיר זו בחברתה. ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת, אלא להודיע שבחו של יוסף שנתכוין להסיר חרפה מעל אחיו, שלא יהיו קורין אותם גולים... הכהנים – הכומרים.

וביאר דבעם ישראל רב שיושב בעיר, ככל שיושב שנים מרובות יותר, מרבה ישיבה – מרבה חכמה, הן הרב אומר דרשות ושיעורים ויש לו עול לחדש, שכן אינו יכול לחזור על אותם דרשות ושיעורים, שהציבור כבר שמע ומכיר. אך כשרב עובר למקום חדש, יכול הוא לחזור על דרשות ושיעורים שאמר בעיר האחרת, ולכן אם מרבה בישיבה במקום אחד מרבה חכמה, עושה יותר 'שטייגען'. אך להבדיל אצל אומות העולם, הכומר ככל שמרבה את שהייתו במקום אחד כך הציבור מגלה וחושף את טבעו הרע ושפלות נפשו, לכך יוסף העדיף להותיר את הכמרים במקומם.

אמר לון רבי ינאי בר"י בן אמר רשב"ל וכו'. בבבלי אמרו ליה נסמוך "מחוי" להו ר"י בר"י עלי ועל צוארי. כלשון זה הוא בפסחים ח אמר להו ניתו עלי ועל צוארי. וצ"ע למה רמז להם בידו ולא אמר להם מפורש עלי ועל צוארי כמ"ש בפסחים. ונ"ל שהיה קשה לו לרבי ינאי בר"י הדיבור מפאת מחלתו ולפיכך הוכרח להסתפק ברמיזה. והתעוררתי על פירוש זה עפ"י שראיתי בהקדמה לקונטרס גידולי הקדש שנדפס בספר משפטי בני אדם למחותני הרה"ג רבי גדליה שליט"א שכתב כשלמד במכוון פירוש משובש בסוגיא עמוקה לפני סבו הרה"ג רבי דוד האבד"ק סנודרלנד זצ"ל כשהיה חולה אנוש וניטל ממנו כח הדיבור, כדי לנסותו אם דעתו צלולה עליו רמז לו באצבעותיו ונענע לו בראשו לסימן כי השתבש בפירושו, וכשחזר ולמד הפירוש הנכון צהלו פניו ונענע לו בראשו.