רבי יהושע ן' נון מחכמי צפת בדורו של האר"י - לרגל גילוי קברו
פורסם: ב' אוגוסט 29, 2011 12:28 pm
רבי יהושע ן' נון מגדולי חכמי צפת כאשר מצינו את ח"י בתשו' מהריט"ץ סי' ל"א לצד גדולי חכמי צפת בפולמוס חליצה או יבום לכלתו של מרן, ושם בסי' נ"ד, חתום לצד הר"י בירב (השני) על הסכמה לתשו' הריט"ץ. תשו' אחת ממנו גם בזרע אנשים כת"י - (עיין יוסף בחירי עמ' רצ"ו). בשו"ת הר"ם אלשיך נמצא שמו עם כל חכמי צפת על תקנה בדיני ירושות. על שנת ונסיבות הריגתו ראה תולדות האר"י עמ' 74.
רבי יהושע חתום על שטר ההתקשרות התלמידים לרח"ו אחרי פטירת האר"י. (השטר בשלמותו נדפס לראשונה ע"י ר' ברוך דוד הכהן מצפת בסוף ספר לבושי שרד קראקא תרמ"ב).
ידוע מה שסיפר עליו הר"ש שלומיל באגרתו (האגרת השלישית, האר"י וגוריו עמ' נ"ח) שלפי"ז, על ידו התפשטו לראשונה תורות האר"י:
לפי דברי הר"ש שלומיל הרי שהיה כ"ז בשנת שמ"ח לערך (האר"י חלי"ש בשנת של"ב, הוסף עליהם עוד ט"ו שנה וכן כשנה בה חלה רבינו), אך אפשר שאין תאריך זה מדויק, שכן לפי תעודה אחת שהיתה לנגד מ, בניהו (תולדות האר"י עמ' 76) עולה כי הריב"ן נהרג בשנת שמ"ה. (שו"מ כי תעודה זו אליה כיוון בניהו היא רשימה שרשם מהרימ"ט מתולדות חייו, והיא נדפסה בראש תשובות ופסקי מהרי"ט החדשים (ירושלים תשל"ח עמ' כ"ג) אבל ראה שם בהערת המהדיר כי פסקה זו בה נזכר הריגת הריב"ן, שייכת לחלק ההוספות שנשתרבבו ע"י סופר דלא דווקני לרשימותו של מהרימ"ט.
רבי יהושע חתום על שטר ההתקשרות התלמידים לרח"ו אחרי פטירת האר"י. (השטר בשלמותו נדפס לראשונה ע"י ר' ברוך דוד הכהן מצפת בסוף ספר לבושי שרד קראקא תרמ"ב).
ידוע מה שסיפר עליו הר"ש שלומיל באגרתו (האגרת השלישית, האר"י וגוריו עמ' נ"ח) שלפי"ז, על ידו התפשטו לראשונה תורות האר"י:
'...וכך נשאר העולם ט"ו שנים בחושך אחר פטירת הרב [האר"י] ע"ה, ומהרח"ו לקח בין כך ובין כך כל הקונטרסים, והיה מעתיק כל החדושים שלא שמע הוא, והיה מצרף אותם עם החדושים שלמד הוא וכתב בצדו זהו מן החברים. וסידר כל הדברים כל דבר ודבר על מקומו הראוי לו... ועשה מהם חיבור אחד נאה דבר דבור על אופניו. וחלק אותם לחלקים .. וקרא אותם עץ חיים. והנה הוא גנוז אצלו לא שזפתו עין רואי.
עד שנתעורר גדול בישראל אביר הרועים כמהר"ר יהושע ן' נון ע"ה , ואף כי היה לזה הרב כמעט כל חמדת ישראל שהיה אב"ד בצפת, וראש לכל ראשי הישיבות דצפת ועל פיו יבואו כל ההקדשות של כל הגולה והוא היה המשביר והמספיק לכל חכמי צפת ולכל העניים והאלמנות, ומלבד זה היה עשיר מופלג בממון, ואעפ"כ היה משפיל עצמו לפני מהרח"ו נר"ו כתינוק... בוכה ומתחנן לפניו, כעבד בפני רבו.... ועם כל זה לא היה יכול לפתותו, להיות שאמר כמהר"ח נר"ו שאין רשות נתונה מלמעלה עדיין. והיה ריב"ן עומד על משמרתו ומצפה לרחמי שמים.
עד שאחר כך נפל כמהר"ח למשכב והיה מוטל על ערש דוי שנה תמימה שלא היה יודע בין החיים למות, אז ריב"ן נתן ג' זהובים לאחיו של כמהר"ח ושמו כהר"ר משה נר"ו, על מנת שיביא לו הספרים ולהחזירן אחר ג' ימים. מיד הלך כמהר"מ נר"ו והשתדל ופתח בהחבא והביא לו הספרים אבל לא כולן... ותיכף שכר ריב"ן מאה סופרים ונתן לכל אחד ששה ניירות ותיכף העתיקו אותו בג' ימים ותיכף באותו שעה חזר כמהרר"ח לבריאותו, ולא היה ריב"ן יכול להשיג יותר מן אותם הספרים שלא העתיק. ומאותו היום והלאה נתפשטו הספרים בין יחידי סגולה בארץ ישראל לבד '.
לפי דברי הר"ש שלומיל הרי שהיה כ"ז בשנת שמ"ח לערך (האר"י חלי"ש בשנת של"ב, הוסף עליהם עוד ט"ו שנה וכן כשנה בה חלה רבינו), אך אפשר שאין תאריך זה מדויק, שכן לפי תעודה אחת שהיתה לנגד מ, בניהו (תולדות האר"י עמ' 76) עולה כי הריב"ן נהרג בשנת שמ"ה. (שו"מ כי תעודה זו אליה כיוון בניהו היא רשימה שרשם מהרימ"ט מתולדות חייו, והיא נדפסה בראש תשובות ופסקי מהרי"ט החדשים (ירושלים תשל"ח עמ' כ"ג) אבל ראה שם בהערת המהדיר כי פסקה זו בה נזכר הריגת הריב"ן, שייכת לחלק ההוספות שנשתרבבו ע"י סופר דלא דווקני לרשימותו של מהרימ"ט.