חביון עוז - הגאון ר' זעליג וינברג זצ"ל

[איש_ספר]

פלא שעוד לא נזכר כאן סילוקו של הגאון הצדיק ר' זליג וינברג בעל חביון עז
אולי ש"ב ידידינו הרב מחולת המחנים יזכנו בידוע לו ואז נקדיש אשכול מיוחד.
בנתיים מצורף בזה כתבה שהתפרסמה בעיתון הפלס

הפלס 3052 יח כסלו 12.12.2202.jpeg (2.03 MiB) נצפה 1999 פעמים

הפלס 3052 יח כסלו 12.12.2205.jpeg (318.89 KiB) נצפה 1999 פעמים

[איש_ספר]

מוזכר בכתבה השטיקל תורה המפורסם שלו בקובץ שערי תורה בענין שירה על הקרבן.
שם חידש והבחין ר' זעליג בין שירה שהוא מדיני הקרבן, לבין שיר שהוא חובה לעצמו.

לפני שנים שמעתי מחכ"א שהוסיף לפי"ז ליישב תמיהת הקדמונים למה אנו אומרים שש"י בשחרית כנגד שש"י של תמיד ש"ש וא"א שש"י במנחה אע"פ שגם על תמיד של בין הערבים אמרו שירה. ואעתיק הדברים כמו שכתבתי מפיו באותו שעה בתוספת נופך.

בטור או"ח (סי' קל"ג ועיין גם סי' רלד) כתב וז"ל: נוהגין לומר פטום הקטרת אבל לא השיר, ולמה אומרים פטום הקטרת בבקר ובערב והשיר בבקר בלבד לפי שזה מצותו בבקר ובערב וזה לא היתה מצותו אלא בבקר. ומקורו בדברי רע"ג בסידורו (מהדורת גולדשמיט עמ' מ' עי"ש). ובב"י שם הביא דכ"ה בארחות חיים (דין מזמורים שאחר י"ח סי' ז).

ולפו"ר הדברים מתמיהים, דהא משנה שלימה שנינו (ר"ה ל, ב): בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים מלבוא, ונתקלקלו הלוים בשיר. ובגמ' שם איפלגו אי לא אמרו שירה כלל, או דאמרו שיר של חול בתמיד של בין הערביים. ומ"מ מפורש דנתקן שיר לתמיד של בין הערביים. וכמו"כ מפורש גבי תמיד דבה"ע הבא בשבת, דאמרו בגמ' שם (לא, א): במנחה דשבתא מה היו אומרים וכו'. ואין לומר דלא נהג ש"ש בתמיד שבה"ע אלא בר"ה ובשבת , דמלבד דאין טעם בחילוק זה, הא להדיא שנינו במשנה סוכה (נג, ב): אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ותשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים וכו'. והא תקיעה בחצוצרות לא היתה אלא כשהיו הלוים שרים (עיין תמיד פ"ז מ"ג). וגם מהכא שמעינן דנהגו בשיר בכל תמיד שבה"ע .

ומהר"ם די לונזאנו (שתי ידות ד"ו דף נה, ב) הוסיף להפליא ממקרא מלא (דברי הימים א' כג ל): ולעמוד בבקר בבקר להודות ולהלל לה' וכן לערב. וכן (שם ט' לג): ואלה המשוררים ראשי אבות ללוים בלשכות פטורים כי יומם ולילה עליהם במלאכה. ומכל זה עולה דשוררו הן לתמיד ש"ש והן לתמיד שבה"ע. באופן דדברי רבותינו צריכים פתרי.

וכבר עמד בתמיה זו מהר"ם אלשיך בתשובותיו (סימן קלח) מסוגיא דר"ה שם. וכתב לתרץ: דסתם משנה דר"ה דנתקלקלו הלויים כר"מ אזלא, דאיהו ס"ל (ערכין יא, א) דהשיר מעכב את הקרבן . וא"כ יש לתמוה היאך ס"ל לרב זירא בר"ה שם, דהא דנתקלקלו הייינו דלא אמרו שירה כלל. ובע"כ י"ל דאף לר"מ דהשיר מעכב, אי"ז אלא בתמיד של שחר אבל לא בתמיד של בין הערביים. וכיון שכן י"ל דלכך לא נהגו לומר שיר של יום במנחה, זהו תו"ד.

וביום תרועה (ר"ה שם) תמה על דבריו דהא אין הלכה כר"מ דשירה מעכבת , וא"כ אין בזה בכדי תירוץ למנהגינו. עוד תמה עליו שאין דבריו עולין יפה בלשון הטור, ועי"ש מש"כ לבאר. ובאמת דיש להוסיף לתמוה ביותר על דבריו, מלבד מה שנראה דחילק עלינו את השוים ומה בין זה לזה , (וכמו"כ מה טעם יש בדבר דכל שאינו מעכב לא עבדינן כן), הא להדיא השוותה הגמ' תמיד של בה"ע לתמיד ש"ש. דהא הק' שם אמ"ד דהא דנתקלקלו היינו דלא אמרו שיר כלל, מהא דשחרית של ר"ה החל בחמישי שנהג בו ש"ש מיוחד, (ומשום דשיר הנאמר עליו תמיד, שוה עם שיר של מוסף דר"ה ולא רצו לכפול השיר עי"ש), אבל אם לא באו עדים והקריבו תמיד של שחר, והשתא אין אנו יודעים אם לשורר עליו שיר של יום הרגיל, או שמא יבואו עדים ויתקדש היום ויקריבו מוסף ונמצאנו כופלים השיר. ומסקינן דהיו אומרין של חול. ופריך הגמ' הרי לן דבספיקא היו אומרין איזה שיר, ולא שלא אמרו שירה כלל, וקשיא למ"ד דלא אמרו שירה כלל , ועי"ש בגמרא החילוק בזה. והנה לדברי מהר"ם אלשיך הא לא דמי כלל, דרב זירא איירי בתמיד של בה"ע שאין השירה מעכבת בו לפיכך לא אמרו שירה כלל, והתם איירי בתמיד ש"ש. ולדבריו אין כאן מקום קושיא, וצ"ע .

ורבותינו האחרונים הרבו בבירור וביאור דברי הטור באופנים שונים , ונראה בס"ד לבאר הדברים באופן חדש בהקדם איזה הקדמות נצרכות.

א) ביסוד דינא דשירה על הקרבנות, מתבדרא בי מדרשא (עיין מה שהאריך בזה הגאון בעל חביון עז שליט"א בקובץ שערי תורה ירושלים תשכ"א עמ' קו ומשם בארה). דתרויוהו איתניהו ביה. חדא דין שירה מהלכות הקרבן, דהוא מחייב שירה. וכדחזינן בשיטת ר"מ דשירה מעכבת הקרבן. ואף רבנן דפליגי עליה דר"מ לא נחלקו אלא שאין דין זה מהל' הקרבן, לעיכובא. אבל לעולם מודו דיש בזה קיום דיני מדיני הקרבן . וכדחזינן בסוכה (נ, א) דלמ"ד עיקר שירה בכלי הרי שהוא דוחה שבת. ועוד איכא דין בשירה מדין עבודת הלויים וכדילפינן כן מקרא ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים, איזהו הוא שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה (ערכין יא, ב). וכן מבואר בדברי החינוך (מצוה שצ"ד) דכתב דאם עבר הלוי ולא שר ביומו הקבוע לו לעבודתו בטל עשה זה. מציאות שני דינים הללו מבוארים עוד יפה בכ"מ, ואכמ"ל.

ב) הדבר פשוט דלא נתקנו תפילות ופרטיהן במקום תמידין אלא דוקא בכל דבר דהוא מדיני הקרבן, אבל שאר דיני עבודה שנהגו בבית המקדש, שאינם מהלכות הקרבן, לא נתיסדו הלכות תפילה כנגדן .

ג) שיטת הרמב"ם (סה"מ עשה לט) דתמיד של שחר ותמיד של בן הערביים נמנים בחדא מצוה, אבל הרמב"ן (סוף מנין הל"ת וסוף שורש ט') פליג עליו ומנאם כשני מצות . ובשיטת הרמב"ם אפשר דיש לבאר דתמיד ש"ש ושבה"ע הרי הם קרבן אחד אלא דחלקו נקרב בשל שחר וחלקו נקרב בבין הערביים.

והנה לדעת הרמב"ם יש לומר, דלקיום דין שירה המתחייב מהלכות הקרבן, סגי בשירה אחת דתמיד של שחר, ועולה קיום דין השירה גם לתמיד של בין הערביים, דשם אחד להם . ובשירה אחת נתקיים דין השירה המחויבת מהלכות הקרבן בשלימות. וכל מאי דבעינן לשירה אף בתמיד של בין הערביים, היינו מחמת דין עבודת הלויים לשורר בשעת הקרבה, וגבי זה לא אכפ"ל במאי דשני התמידין שם אחד להם. ועל דרך זה יש לבאר גם הא דמחויבים הלויים לשורר בכל זמן ההקרבה, ואם סיימו שירתן חוזרין ומשוררין עד סיום ההקרבה, (עיין ר"ה לא, א עד שהראשונה אומרת וכו') אע"פ דכבר נאמר שיר לקרבן זה, והיינו דמשום דבכל עת ההקרבה מחויבים הלויים לשורר . וכיון שכן מתבארים היטב דברי הטור, דהא כבר כתבנו לעיל דבר המוסכם, דאין אנו נוהגים בתפלתינו אלא בפרטים שהם כנגד הלכות הקרבן, אבל פשוט שאין אנו עושים זכרון לעבודת הלויים גרידא, וזהו כוונת רע"ג, דשיר של יום - שהוא מדיני הקרבן - אין מצותו אלא בשל שחר. ומה שנהגו בבית המקדש בשירה על תמיד של בין הערבים אינו מענינינו כלל, שאי"ז אלא מהלכות עבודת הלויים.

והנה לפי הנחה זו דגבי הלכות הקרבן סגי בשירה אחת, מסתברא דאין הפרש אם אמר השירה בתמיד של שחר או בתמיד דבין הערבים, וכל שאמר על קרבן זה שירה פעם אחת, נשלם דינו. ולפי"ז מצינו מקום לבאר דברי מהר"ם אלשיך התמוהים דחילק בין תמיד של שחר לתמיד דבין הערבים. דיש לומר דגם הוא ז"ל לא נתכון לחלק בדין שיר של תמיד זה משל זולתו דמה בינהם, אלא דכונתו כמש"נ, דכל שאמר שירה בבוקר, שירה דבין הערביים אינה מעכבת, דכבר נתקיים דינו בשל שחר. ולכך בר"ה כיון דאמרו שיר של חול על תמיד של שחר נתקיים דין חובת השירה מחמת הקרבן בשלימות. אבל לעולם יכול לקיים דין השירה גם בתמיד של בין הערבים, ואין שיר תמיד של שחר מעכב הקרבן, כל שישורר בתמיד דבין הערביים. ולפיכך שפיר הקשתה הגמ' מהא דחזינן דתמיד של שחר בר"ה החל בחמישי, מספיקא אמרינן שיר של חול, ולא אמרינן דהשתא לא ניימר שירה כלל ויתקיים דין השירה בהקרבת בין הערביים.

ומה שהביא מהר"ם אלשיך דברי ר"מ דשירה מעכבת, ותמהו עליו הא לית הלכתא כותיא, מ"מ כבר נתבאר לעל דמר"מ נשמע לחכמים, דאף הם ס"ל דיש בשירה גם מדיני הקרבן אלא דאינו מעכב. וכיון שכן יש לנו לנהוג השתא באמירת שיר של יום כיון דהוא מהלכות הקרבן וכאמור.

והדברים מאירים מאד בדברי הרב המאירי (חידושים לביצה ד, ב ד"ה איתמר וראה גם בית הבחירה שם ד"ה זה שביארנו)שכתב על פרטי הנהגת יום ל' בחודש אלול בזמן שהיו מקדשין ע"פ ראיה, וז"ל: וכן נראה לקצת מפרשים שהיו מתפללין בערבית של כניסתו תפילת יו"ט וכן בשחרית וכן היו מקדשים על הכוס לפי הנראה לקצת מפרשים ואין בידי הכרע בכך, אלא שאני רואה סתירת דבריהם שהרי בשיר תמיד של שחר לא היו אומרים שיר של ר"ה, ושמא התם שאני, שהיה די להם בשיר של קדש שהיו אומרין בתמיד של בין הערבים, שרוב שנים היו באין העדין קודם השלמת הקרבת התמיד של בין הערביים והיו אומרים בהקרבת התמיד של בין הערבים שיר של קדש ר"ל שיר הקבוע בראש השנה, עכ"ל.

והמבואר בדבריו דיש באמירת השירה בתמיד של בין הערבים, משום השלמה וקיום דין שירה אף לתמיד של שחר, ואין לו ביאור לכאורה, אם לא דנימא כמש"כ לעיל, דחד קרבן הם, והשירה מחויבת מדין הקרבן, וכל שאמר שירה באיזה חלק מהם נתקיים דין השירה המחויבת מן הקרבן בשלימות.

ולפי"ז מבואר היטב טעם דלא חשו לתקן לתמיד של של שחר בר"ה שיר המיוחד לו, וכדשנינן בר"ה שם 'שחרית קרב כהלכתו' (עיין רש"י ד"ה שלא אמרו שירה כל עיקר, טעם הדבר) והיינו טעמא כיון דסו"ס דיכול להשלים השירה בתמיד של בין הערבים וכמש"כ הרב המאירי.

אלא דיש להעיר דלפי"ז נוכרח לומר דבר חדש, דהא דבעינן שיר המיוחד לאותו היום, היינו מחמת הקרבן המיוחד של אותו היום, דהוא הוא המחייב אותו שירה המיוחדת, אבל גבי עבודת הלויים בכל שירה שישוררו קיימו דינם. דהא פשיטא דאם אפשר להשלים בתמיד של בין הערבים מפרטי תמיד של שחר, היינו דוקא בהלכות הקרבן, ולא מעבודת הלויים שנצטוו לשורר בכל עת הקרבת ק"צ, ובכל זמן וזמן הוא חיוב בפנ"ע. וחזינן בדברי המאירי דאע"פ דאמרו שיר של חול בתמיד של שחר, עדין יכולים ל ה ש ל י ם שיר של קדש בתמיד דבין הערבים, הרי דלא נתקיים דין שירה הנובע מהלכות הקרבן בשירה כל דהוא, אלא בשירה המיוחדת לאותו היום ולפיכך יכולין להשלימו בתמיד של בין הערביים כיון דהוא קרבן אחד וכדלעיל.

ומצאנו מקור נאמן לזה, דדין חיוב השיר המיוחד לכל יום ויום יסודו מחמת הקרבן ולא מדיני עבודת הלוים גרידא. דהנה איבעיא ליה להגמ' (ערכין יא, א) אי נסכים הבאים בפני עצמם טעונים שירה אם לאו, ועי"ש בשיטמ"ק דמספ"ל אי נימא דטעונים שירה משום איזה שיר נידון בהם, אם בשיר של יום קרבנן או בשיר הנוהג ביום הבאת הנסכים. והוכיחו מהגמ' דישוררו עליהן שיר שנהג ביום הבאת קרבנן עי"ש. וכבר העיר בחשק שלמה שם דבירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) איפלגו בדבר רשב"ל ורבי יוחנן עי"ש. וחזינן מהא דחיוב השיר המיוחד אינו נובע מחמת היום גרידא (היינו דביום מסוים זה יש לשיר שיר מיוחד על קרבן זה) דא"כ מאי טעם לא נשיר היום שיר הנוהג עתה, אמנם אי נימא דחיוב השיר המיוחד הוא תוצאה מן הקרבן, וכיון דהבאת הנסכים הרי היא השלמת הקרבן ונידונת כדין הקרבן שחייב הבאתן, א"ש מאד לומר דישררו עליהן שיר הקרבן .

ולפי"ז יש ליתן טעם הגון למנהגינו לומר בכל יום שיר מיוחד, אע"פ דנקטינן עתה דאין תקנת השירה היום משום זכר למקדש, והיינו טעמא כיון דחילוק השירים יסודו מדין השירה שמחובת הקרבן, שעליה נתקנה אמירת שש"י.

[מחולת המחנים]

קשה לכתוב דברי הערכה על הגאון רבי זעליג וינברג זצ"ל, להביע הערכה צריך לאחוז בדרגת מה ממעלותיו, ואכתוב כמה נקודות מהזכור לי וממה ששמעתי:

היה שילוב ייחודי של סלאנים ובריסק, גדל בין שרפי סלאנים שבצילם הסתופף, ותורת בריסק שינק מרבותיו הגדולים.
לכשתמצי לומר: למדן בריסקאי עם אש קודש סלונימאית.

בימי נעוריו למד בישיבת באר יעקב, שמעתי בשם מרן הרב שך זצ"ל שהתבטא בשבחו של הנפטר ואמר: שהיה שווה את ישיבת באר יעקב בשביל ר' זעליג.
לאחר מכן הגיע למרן הגרי"ז מבריסק, כנראה בעקבות זקני זצ"ל שהיה ממקורביו.
(סיפר לי פעם שבבריסק אוחזים שניתן לשבת בתפילת עלינו לשבח, ובימי בחרותו אלו שרצו להראות שהם שייכים לבריסק התיישבו דוקא בתפילת עלינו לשבח).

הייתי הערב בבית האבלים בשעה שהגיע לנחם ראש ישיבת בריסק הגאון רבי אברהם יהושע סאלאווייציק שליט"א, דובר שנכנס ללמוד בישיבת אביו הגאון רבי יוסף דוב סאלאווייציק זצ"ל בשנת תשי"ח, באותם שנים היה נהוג שהבחורים הלומדים בישיבת הגרי"ד זכו להיכנס ולדבר בלימוד עם מרן הגרי"ז זצ"ל.
הגרא"י סיפר שר' זעליג דיבר אתו בלימוד בחידו"ת בעת כתיבת ספרו 'חביון עז', והיו הולכים ביחד ברח' דוד ילין ודנים בשקו"ט של הסוגיות.

הגאון רבי אהרן קרסניצקי שליט"א בן הגאון רבי יצחק חיים זצ"ל (ר' איצ'ה חיים), ראש ישיבת מצוינים, ומגדולי תלמידי הגרי"ז מבריסק, סיפר כי אביו העניק לר' זעליג מלוא חופניים מתורת הגרי"ז, באומרו כי הוא ראוי לכך, והיה מדבר אתו הרבה בלימוד ומוסר לו שמועות מהגרי"ז.

ידועה עמידתו על משמר תוה"ק, ומלחמתו הגדולה יחד עם הגאון רבי רפאל סאלאווייציק זצ"ל במערכה נגד ניתוחי מתים.
סיפר בנו כי לפני שנים רבות חזר ר' זעליג מתפילת ערבית של שבת בכותל המערבי, בדרך חזור לביתו ראה את חילולי השבת של המוניות שיוצאות מרחוב הנביאים, והחל לזעוק על כבוד השבת, ניגש אליו יהודי מגרוזיה ואמר לו: "מה אתה רוצה? איפה שאני יהיה?", אמר לו ר' זעליג אתה מוזמן להיות בביתי עד מוצאי שבת, והלה אכן נענה לבקשתו והיה בביתו עד אחרי שבת, ובעקבות כך אף התקריב והגיע לביתו פעמים נוספות.
וסיפרו כי לא היה זה כל כך פשוט להכניס לביתו אדם זר שאינו מכירו כלל.

בקיץ תש"ע כאשר עשרות מחסידי סלונים בעיר עמנואל נשפטו למאסר בבית הכלא, על שלא רצו להיכנע לתכתיבי השלטונות, נחלץ אז ר' זעליג למען גבורי החיל, והניח בצד את כל ההבדלים וחילוקי הדעות, הוא הביע את התפעלותו מעוז כוחם וגבורתם, ובשעה שרבבות רבבות אלפי בני ישראל יצאו ללוותם לבית הכלא במפגן תמיכה, ניגש ר' זעליג לחזק באופן אישי את העצורים מבני משפחתו, ואף נפצע ברגלו בדחיפות שפרצו באותה שעה במגרש הרוסים.

היה משמח באופן נפלא בשמחות שבע ברכות בשפר אמריו. סיפר פעם אודות הג"ר חיים חייקל גרינברג זצ"ל, רבה של קענע הסמוכה לווילנא, שהיה בן בית אצל משפחתו אחרי מאורעות השואה. העיירה קענע היתה עיירה קטנטנה הסמוכה לווילנא הגדולה, והיה ר' חיים חייקל חותם א"ע "אב"ד קענע והגלילות", וסיפר לו ר' חיים חייקל שפעם נכנס אצל מרן הגרח"ע, ורבי חיים עוזר נעמד לפניו מלוא קומתו באומרו בבת צחוק: ווילנא הרי היא מהגלילות של קענע...

הרבה יש לדבר עוד על צדקת פזרונו בישראל, על יראתו הגדולה, ודקדוקו בהלכה בכל פרט ופרט, ועוד חזון למועד אי"ה.

[איש_ספר]

יש"כ לרב מחולת המחנים על דבריו היפים.

נזכרתי ששמעתי בעבר באמצעות קרוב משפחה משותף שאמרו לפני חמיו ר' שמואל פינטער זצ"ל, איך יתכן שאת אשתו, היא בתו, נתרצה לגמור עמה למזל טוב בחמישה רגעים...?! השיבו ר' שמואל בבת שחוק, ואני מוסיף ומגדיל את הקושיא, שהרי באתרוג אינו מתרצה אלא אחרי כמה ימים של חיפוש מחיפוש...!

(בבחרותי מאד הרשים אותי הספר שהוא חיקוי מושלם גם בעימוד, כולל ההקדמה וההנצחה שבשוליה, לחידושי הגר"ח וחידושי מרן רי"ז הלוי, כיום זה קצת נראה תמוה... ואולי זה שייך לחלק החסידי שבו...)

נ"ב
על ר' חיים חייקל ורבנותו שהתפשטה עד ווילנא, ראו מכאן ואילך.

[משוש דורים]

פלא שעוד לא נזכר כאן סילוקו של הגאון הצדיק ר' זליג וינברג בעל חביון עז
\5.jpeg[/attachment]

ציינתי לפטירתו עוד לפני ההלויה באשכול אלון בכות, אך זה לא מצא חן בעיני מי, ונמחק.

[האויצרניק]

פלא שעוד לא נזכר כאן סילוקו של הגאון הצדיק ר' זליג וינברג בעל חביון עז
\5.jpeg[/attachment]

ציינתי לפטירתו עוד לפני ההלויה באשכול אלון בכות, אך זה לא מצא חן בעיני מי, ונמחק.

אני כבר גמרתי אומר להפסיק לעדכן
בהצלחה למי שממשיך..

[גיורא בשמי שמיא]

שמועה ממנו מכ"ר באתרא הדין.

[בגולה]

לא ממש מן העניין, אבל זכור לי סיפור ששמעתי לפני יותר מעשרים שנה מפי אחד מבניו,
רחי"ד אביו של ר' זעליג, סבל צרות צרורות מההסתדרות (או איזה מחלקה אחרת בשלטון), ונכנס אל מהר"א מבעלזא זצ"ל וכתב על הקוויטל 'הצילני נא מיד אחי מיד עשו', כשהאדמו"ר קרא הדברים הדגיש ותמה: 'מיד אחי - מיד עשו? מיד אחי! '.

באותה עת שהה בארה"ק מהר"י מסאטמר זצ"ל, ובכן למחרת נכנס אליו וכתב אותו דבר, והוא קרא הדברים ותמה: 'מיד אחי? מיד עשו !'.
אמר לו רחי"ד אתמול הייתי אצל הבעלזא רב והוא תמה על 'מיד עשו', נענה האדמו"ר, משהו בסגנון: נו, הוא הרי דן את כל אחד לכף זכות...

נזכרתי מהסיפור עם הסתלקותו של ר' זעליג בעש"ק לסדר הצילני נא מיד אחי מיד עשו...