פורום אוצר החכמה

בשב"ק הלך לעולמו הגאון רבי מענדל אטיק, מאחרוני תלמידי החזו"א והגרי"ז מבריסק.
ההלויה הערב מוצש"ק חנוכה בשעה 10.30 מביתו בשכונת זכרון משה בירושלים.
בהמשך אעלה בל"נ מעט דברי הערכה.

ראיתי פעם בפורום כאן, שהגר"ש אויערבאך אמר באיזה לוויה על הגמ' בסנהדרין שסימן טוב לו לאדם שלא נספד כהלכה, והסביר זאת ר' שמואל שהכוונה שמרוב שיש הרבה מה לדבר מרגישים שמה שיגידו עדיין אין זה נספד כהלכה, וזה סימן טוב. והכותב כתב שהג"ר מנדל אטיק שמע את ההסבר ומאוד קילסו.
קשה לכתוב על רבי מנדל, ובוודאי בלשון עבר, אך פטור בלא כלום אי אפשר.
קבוצה של תלמידים היו לו למרן החזו"א זצ"ל מבני הישוב הישן, הגאון רבי אלי' ויינר, הגאון רבי משה יהושע לנדא, הגאון רבי חיים ברים, הגאון רבי יהודה שפירא, והגאון רבי מענדל אטיק, זכר כולם לברכה. נקיי הדעת היו כולם, חריפי השכל, יראי ה' מנעוריהם, ועמלים בתורה עד כלות כוחם ונפשם.
האחרון שבחבורה זו שנסתלק היום מאיתנו, היה קרוב מאד גם למרן הגרי"ז מבריסק, היה שתול שנים רבות ביני עמודי דישיבת מיר, ונשאר נטוע עמוק בתוך הישוב הישן, ובכולם זכה להערכה וכבוד עד בלי שיור, (הוצע לו כמה פעמים לשמש כגאב"ד העדה, וסירב), די היה בהזכרת שמועה בשמו לגרמ"ד סאלאוייציק, לגר"ח גריינמן, לגר"ש אויערבאך, לגר"א זלזניק, ולכל האריות בישיבת מיר, ואצל כולם היית שומע, אהה רבי מנדל אמר, מי יבוא אחר הארי.
כאמור, בכל חוג של תלמידי חכמים היה שמו נכבד ומוערך, אך הוא עצמו נותר בסגנון הירושלמי הישן, שייף עייל שייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, משרך דרכו בצידי הדרכים, עם הסופר והחלאט הירושלמי, משוחח עם כל אדם בפשטות, אך בדברי תורה לבו כלב הארי ותקיף הוא בדעתו, גיצי אש נתזים ממנו, ומכל מקום לא מצא מקום מעצמו לקבוע דבריו בדפוס, תלמידיו הם שהוציאו שיעורים על דעתם.
למרות שהיה נמנה בין קנאי ירושלים, היה לו את רוחב הדעת לכבד את כל גדולי ישראל מכל החוגים, זכור אני שבסערת פסקו של מרן הגריש"א על פינוי הקברים בגבעה הצרפתית, נהג נער צעיר מבני משפחתו שלא בכבוד כלפי מרן זצ"ל, רבי מענדל כששמע מכך נזף בו קשות ולא נתקררה דעתו עד שנטלו מיד בידו לביתו של הגריש"א ע"מ לבקש מחילה כדין.
הוא שילב את הלמדנות המיראית והבריסקאית מחד, וכתלמיד החזו"א גם את הפרקטיקה ההלכתית, לא אהב לעמוד בשער להורות הלכה, אך לא נשתמט ממנה כלל כשבאה לפתחו.
להאי שופרא דבלי בארעא קא בכינא, יהיה זכרו ברוך.

תמונה שלו?

ידיד כתב לי מקודם ששמע לפני כ40 שנה! מרבי שלמה פישר זצ"ל שהגדול המובהק בדורנו הו רבי מנדעל אטיק.

את ישיבתו "ארץ צבי" הקים עם רעו הגדול רבי אפרים זלזניק זצ"ל.

יש"כ הרב משוש על הדברים היפים שכתבת!

לפני הרבה שנים הייתי בסעודת פורים באיזה מקום, והגיעו לשם כמה בחורים סלבודקער'ס שתויים, והצטרפו לסעודה, תוך כדי שהביאו להם לאכול, אחד מהם שאל אם העופות הם מ'הסכינים של ר' מנדל', והכוונה עליו, אם יש מישהו שיכול להרחיב בנושא.

בעל התפארת כתב:לפני הרבה שנים הייתי בסעודת פורים באיזה מקום, והגיעו לשם כמה בחורים סלבודקער'ס שתויים, והצטרפו לסעודה, תוך כדי שהביאו להם לאכול, אחד מהם שאל אם העופות הם מ'הסכינים של ר' מנדל', והכוונה עליו, אם יש מישהו שיכול להרחיב בנושא.

לחוג זה יש סטנדרט יותר גבוה בענין ליטוש הסכינים, (שלא יהיה שום 'הרגשה' בסכין אחר השחיטה) והם היו סומכים רק על שחיטה בסכינים שנבדקו על ידו אחר השחיטה, או ע"י מי מטעמו, היום משמש בתפקיד זה תלמידו רבי מיכל רוזנברג שליט"א.

א.
נולד כחסיד קרלין סטנדרטי, ובעקבות התקרבותו לגדולי העולם הליטאיים והפרושיים, עזב את כל עברו, והפך לפרושיי במהותו ובאופיו, עד לבלי הכר מהיכן צמח.

ב.
הוא היה מהחבורה המייסדת של ישיבת מיר הירושלמית, שהתכוננה בשנת תש"ו.

ג.
אומרים, שחוג החזונאיש'ניקים בירושלים, נחשב חוג 'מחמיר' ביותר, בכל מיני עניינים ודקדוקים, לעומת החוג המקביל בבני ברק.
והסיבה לכך, כי בב"ב כולם התנהלו תחת הגר"ח גריינימן, אולם בירושלים, רבי מנדל היה המלך הבלתי מוכתר. והוא שהטביע בתוכו גם את תורת בריסק על כל אשר להם, לקח את זה לצד החומרא.

ד.
זכורני שאמרו, שכאשר ענקי ישיבת מיר, ר' מאיר שמואלביץ ור' צבי חשין, התווכחו בלהט בסברות למדניות ולא היה מי שיכריע, היה הנוהג שלהם, לרדת לר' מנדל, ועל פיו ישק דבר.

ה.
הסגנון להיות ת"ח ענק שאינו מבטל תורה מאומה, אבל יחד עם זה להתעסק רבות בעסקנות פרטית וציבורית, על כל המשתמע מכך - למד ממורו ר' משה יהושע לנדא.
ומדובר גם בעשיית חסד פרטית, שלא כאופיו החיצוני.
כך זכורני לראות אותו בבית אבלים בימי השבעה, איך שהוא איש תושיה, המאסף שיירי אכילה מהספסל ומנקה את השולחן, ומביא את הכל לפח האשפה וכו'.

ו.
בבריסק היו אומרים, כי אם היה יכול ר' מנדל להחריב את העולם ולבנותו מחדש, כדי להפיק איזו 'טובה' לאחד משני בניו, היה עושה זאת...
בכך נתנו הגדרה לסוג עסקנותו היוצאת מגדר הרגיל למען צאצאיו. לצורך זה ייסד את ישיבתו לבחורים, שלא כאופיו, לצורך זה גם נסע פעם לאמריקה לגייס כספים, שלגמרי לא היה לכבודו.

מאחיינו הגרי"ש (ראש כולל "ישיבת עמלי התורה") שמעתי שכל ימיו היה בודק את עצמו אם ליטושו הסופי בלימוד הוא של החזו"א או של הגרי"ז נוטה לצד זה וחוזר לזה וחוזר חלילה...
למד אצלו בכולל עם הגרח"י שרייבר הגר"מ שמואלביץ הגר"י קוסובסקי (כמדומה הג"ר שמחה מימון) ואם אזכר עוד אולי אכתוב.

דודי צח כתב:שלגמרי לא היה לכבודו.

מסופקני אם ידע 'כבודו' מהו. פרופורציה חדשה של 'שייף', של 'לא מחזיק טיבותא לנפשיה'.
אהה! מִי יְקַצֶּה בִּגְבָעוֹת וּמִי יְסַתּת בֶּהָרִים.

אם יש למישהו ידיעות על מוצאו, על אביו הגאון ר' שלמה אטיק, ועל משפחת אטיק(/קורפו?) לענפיה, נא אל ימנע.
אפשר להתחיל מכאן ולהרחיב הדברים.
(לא יודע כמה זה שווה, שמעתי פעם מאחד מצאצאיו של הגאון ר' שלמה שמרן הגרי"ש 'האט געציטערט פון איהם', מכוחו הגדול ומשליטתו בש"ס.)

קטע משיעור
http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.ph ... 5#p4023505

אתמול הייתי בהספד ב"בית המדרש" ברחוב חידושי הרי"ם, הספידוהו הגאונים ר' מאיר גרינמן, ר' משה בויאר, ר' אליעזר פוליאס [ת"ח פרומר גדול שהיה קשור איתו בלימוד עשרות שנים עפ"ד].

כולם כאחד דיברו, כל אחד וסגנונו, על דמות מיוחדת של עמל התורה והתמדה ללא שיעור וגבול, יגיעה בעומק הסברא, שליטה מלאה בכל שבעת כרכי החזו"א, דקדוק הלכה עד הפרט האחרון. מידות טובות ואצילות נפש מיוחדת. אחר פטירת החזו"א היה מגיע בחוהמ"ס אל הרב בבני ברק עם צאצאיו.

3-4 סיפורים שהוזכרו, היה אברך אחד שלא נפקד בילדים, והיה בעל קורא, חשב אותו אברך שקריאת הקללות היא המעכבת לו את ישועתו. הלך למנין אחר והנה התגלגל שנקרא לעליה בקללות, ולא רצה לעלות, אמר לו רמ"א שיעלה ובזכות שלא יחסר בכבוד התורה בזה שיסרב לעליה, יפקד. וכך הוה. המספיד הדגיש שלא עסקינן במופתים וכדו', אלא להראות את האכפתיות של הנפטר לכבוד התורה.

רא"פ סיפר שהציבור בוודאי יודע את הפחד ששרר בסביבת הרב מבריסק, [והוסיף- כעין הפחד ששרר אצל הרב פה], והנה הנפטר ביקש מהגרי"ז את המקלות שהשתמש בהם לאפיית המצות, שישאיל לו אותם! ראו את היר"ש שהתגברה על הפחד מהגרי"ז, עד כדי שהעיז לבקש את המקלות!!

עוד אמר רא"פ שהנפטר העמיד סדר חדש באפיית מצות, שיהיו 4 עורכים בכל צד בשולחן, לחסוך שהיות, ולא כפי שהיה נהוג בירושלים יותר עובדים שד"ז מביא להשהות הבצק יותר.

עוד סיפרו שהיה מתעורר באמצע השינה ונזכר בקטע מסוים בחזו"א, וביקש מנכדו לצטט.

היה אחד שסיפר שלמד אהלות, ושאלו האם למד עם חזו"א, אמר לו שלא, השיב לו רמ"א שא"כ לא למדת אהלות כלל!

בכלל ההספד כולו היה עם ניחוח קדומים, להספיד אדם על יגיעת תורתו היקף לימודו ויר"ש שזכה לה בדרגות גבוהות ונעלות. ניכר היטב שהיה קשור מאוד לקהילת תלמידי מרן החזו"א ז"ל אף שהמספידים התקשו לשים את האצבע איפה בדיוק בא קשר זה לידי ביטוי.

ר' אליעזר פוליאס היה גר שנים רבות בירושלים

נשלח מבית המדרש חזון איש

תמונה?