רבי אברהם אליהו קפלן - בעל "שקעה חמה" - 100 שנה לפטירתו

[ברשילא]

השבוע, בט"ו באייר יחול יום השנה ה-100 לפטירתו, של העילוי הגאון רבי אברהם אליהו קפלן זצ"ל, חניך סלבודקה וראש בית המדרש לרבנים בברלין, שנלב"ע בדמי ימיו והוא בן ל"ד שנים בסך הכל.
על שירו "שקעה חמה" כבר נידון כאן

על בית אמו, קצת כאן:

מצורף גליון "הנאמן" שהוקדש לדמותו.

הנאמן תרפ''ט - לזכר א''א קפלן.pdf

(6.85 MiB) הורד 82 פעמים

יבואו היודעים ויוסיפו עוד.

[הוה אמינא]

בעל בעקבות היראה כצ"ל!
שקעה חמה הוא אחד השירים שבסופו. אבל הוא בטל בס' באיכות שאר כתביו.

כמו"כ יש ב' חלקים של ספרו הפחות נפוץ - דברי תלמוד. חידושים על הש"ס והפוסקים.

להגדירו כבעל שקעה חמה - משל למי שיש לו יהלומים ומשבחים אותו בשל עופרת דגנאי הוא לו.

[ברשילא]

כת"י הג"ר יונה מרצבך, סיכום שיעורי הגראא"ק.
אחד השיעורים פוענח ונערך ופורסם ב"ירושתנו" כרך ח.
שיעור נוסף פורסם ב"עטרה ליושנה" היו"ל ע"י בית המדרש לרבנים בברלין (הנוכחי).

כתי מרצבך שיעורי קפלן.jpg (35.22 KiB) נצפה 1759 פעמים

[ברשילא]

כפי שמתברר, כתביו שפורסמו ב"בעקבות היראה" נערכו וצונזרו לעיתים.
הנה המאמר המקורי כפי שהתפרסם ב"הנאמן" (ת"א תש"ט).
הקטעים המסומנים - נשמטו במהדורת "בעקבות היראה".

הנאמן יב.pdf

(328.43 KiB) הורד 85 פעמים

[ברשילא]

קיבלתי באישי:

שמעתי מפי הרב משה פורטמן ז"ל המזכיר של ישיבת פוניבז' והבעל-תפילה הידוע שלה בימים נוראים, שנוסחו וניגוניו הועברו לבי"כ רבים ע"י בוגרי הישיבה לדורותיה, שאת ניגוני הפיוטים של ליל יו"כ "יעלה"; "כי הנה"; "אמנם כן", העלה מישיבת טלז דליטא בה למד בתור בחור.
בעל התפילה בזמנו היה הר"מ והמשגיח רבי זלמן בלוך הי"ד (בן מוהרי"ל, ואחיו של ראש הישיבה רבי אברהם יצחק הי"ד), והיה ידוע שם שהלחן הוא של תלמיד הישיבה בשנים מוקדמות יותר "רעב-אברהם-עלייע" בעגה (המבטא) הליטאית. דהיינו הגראא"ק המנוח זצ"ל.

ויש להוסיף:
בספר קול חוצב, מובא על מקורות ניגוניו של ר' שלום שבדרון:

קול חוצב.JPG (22.18 KiB) נצפה 1739 פעמים

מדובר בניגון אחר, לא זה המתנגנן בפוניבז', הנה "יעלה" של ר' שלום:

יעלה תחנונינו [Low quality].mp3

(456.25 KiB) הורד 88 פעמים

הרי לנו 2 לחני "יעלה" מראא"ק.

[חיס]

חוברת זכרון לרב אברהם אליהו קפלן הנאמן חוברת טז-יז נמצא כאן באוצר.

גליון רב תוכן של ירחון הנאמן שיצא לאור בטלז, לזכרו של הרב אברהם אליהו קפלן.
בסוף הגיליון מצורפת חוברת הוספה מיוחדת, "מאמר על עריכת פרוש לתלמוד בבלי, צרכו ודרכו" מאת הרב אברהם אליהו קפלן זצ"ל[כ"א עמודים].
בגליון מובאים תוכן רב לתולדות חיו ודרכו ולמורשתו הרוחנית, שירים לזכרו ומאמרי פרידה נוגים.
בין הכותבים: הרב איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת עץ חיים.
הרב יעקב יחיאל וינברג. ראש בית המדרש לרבנים בברלין.
הרב אליהו מאיר בלוך, ר"מ ישיבת טלז ליטא ומייסד וראש ישיבת ישיבת טלז בארה"ב.
הרב יצחק הוטנר בהיותו בן 23 בלבד!

https://tablet.otzar.org/#/b/643632/p/1 ... 6122997464

[ברשילא]

חוברת זכרון לרב אברהם אליהו קפלן הנאמן חוברת טז-יז נמצא כאן באוצר.

גליון רב תוכן של ירחון הנאמן שיצא לאור בטלז, לזכרו של הרב אברהם אליהו קפלן.
בסוף הגיליון מצורפת חוברת הוספה מיוחדת, "מאמר על עריכת פרוש לתלמוד בבלי, צרכו ודרכו" מאת הרב אברהם אליהו קפלן זצ"ל[כ"א עמודים].
בגליון מובאים תוכן רב לתולדות חיו ודרכו ולמורשתו הרוחנית, שירים לזכרו ומאמרי פרידה נוגים.
בין הכותבים: הרב איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת עץ חיים.
הרב יעקב יחיאל וינברג. ראש בית המדרש לרבנים בברלין.
הרב אליהו מאיר בלוך, ר"מ ישיבת טלז ליטא ומייסד וראש ישיבת ישיבת טלז בארה"ב.
הרב יצחק הוטנר בהיותו בן 23 בלבד!

https://tablet.otzar.org/#/b/643632/p/1 ... 6122997464

נמצא להורדה בהודעה הראשונה באשכול.

[גיורא בשמי שמיא]

אני נזכר בקטע בספרו של ר' נתן קמינצקי, ואת הפרטים (שראיתי לפני כשני עשורים) אינני זוכר.
מה שנשאר אצלי בערפול זה, שפעם הגיע הגר"ח לסלאבודקא (או קובנא), ובין הבחורים שהגיעו מב' הישיבות (כנס"י וכנסב"י) היה הגאון הצעיר ר' אברהם אליהו, ור' חיים זיהה את פניו ושאל את שמו וכאשר נודע לו ששמו אברהם אליהו קפלן שש הגר"ח והאירו פניו באומרו "הניח בן לאותו צדיק", ה"ה העילוי מראקוב, שעל שמו נקרא.
כאמור, אינני זוכר בבירור, וכאשר יבא מי שיכול להעלות הדברים כהווייתן, אמחוק את הודעתי זו.

[ברשילא]

אני נזכר בקטע בספרו של ר' נתן קמינצקי, ואת הפרטים (שראיתי לפני כשני עשורים) אינני זוכר.
מה שנשאר אצלי בערפול זה, שפעם הגיע הגר"ח לסלאבודקא (או קובנא), ובין הבחורים שהגיעו מב' הישיבות (כנס"י וכנסב"י) היה הגאון הצעיר ר' אברהם אליהו, ור' חיים זיהה את פניו ושאל את שמו וכאשר נודע לו ששמו אברהם אליהו קפלן שש הגר"ח והאירו פניו באומרו "הניח בן לאותו צדיק", ה"ה העילוי מראקוב, שעל שמו נקרא.
כאמור, אינני זוכר בבירור, וכאשר יבא מי שיכול להעלות הדברים כהווייתן, אמחוק את הודעתי זו.

על הגר"ח אינני זוכר, אבל אולי הכוונה למכתבו של החפץ חיים (בעקבות היראה עמ' רסט):

אל כבוד הרב המאוה"ג עדיו לגאון ותפארת יא"ב וכו' כש"ת מו"ה אברהם אליהו, בנו של רעי ואהובי הגאון בתורה וצדיק במעשיו מהר"ר אברהם אלי' זצ"ל - הנה הוא היה מידידי נפשי, לבד גדלו בתורה בעל מדות תרומיות, ואהבתו לקרב לתורה היה נורא מאוד, זכרו לחיי העוה"ב.
אחדש"ת
הנה קבלתי מכתבו ושמחתי בשתים, אחד, כי השאיר לו ד' לאביו מיוצאי יריכו ממלא מקומו לקרב אנשים לתורתו ועבודתו, יתן לו ד' שיזכה לאריכת ימים ולבוא למדרגתו בכל הענינים...

תחושה אישית, למקרא המכתב, משפטו של הח"ח: "יתן לו ד' שיזכה לאריכת ימים"
בדרך כלל לא מקובל לאחל לצעיר כבן ל"ג "אריכות ימים".
ושמא ראה או חש הח"ח את העתיד, או דברי נבואה שפלטה קולמוסו.
מי יודע...

[איש_ספר]

אני נזכר בקטע בספרו של ר' נתן קמינצקי, ואת הפרטים (שראיתי לפני כשני עשורים) אינני זוכר.
מה שנשאר אצלי בערפול זה, שפעם הגיע הגר"ח לסלאבודקא (או קובנא), ובין הבחורים שהגיעו מב' הישיבות (כנס"י וכנסב"י) היה הגאון הצעיר ר' אברהם אליהו, ור' חיים זיהה את פניו ושאל את שמו וכאשר נודע לו ששמו אברהם אליהו קפלן שש הגר"ח והאירו פניו באומרו "הניח בן לאותו צדיק", ה"ה העילוי מראקוב, שעל שמו נקרא.
כאמור, אינני זוכר בבירור, וכאשר יבא מי שיכול להעלות הדברים כהווייתן, אמחוק את הודעתי זו.

על הגר"ח אינני זוכר, אבל אולי הכוונה למכתבו של החפץ חיים (בעקבות היראה עמ' רסט):

אל כבוד הרב המאוה"ג עדיו לגאון ותפארת יא"ב וכו' כש"ת מו"ה אברהם אליהו, בנו של רעי ואהובי הגאון בתורה וצדיק במעשיו מהר"ר אברהם אלי' זצ"ל - הנה הוא היה מידידי נפשי, לבד גדלו בתורה בעל מדות תרומיות, ואהבתו לקרב לתורה היה נורא מאוד, זכרו לחיי העוה"ב.
אחדש"ת
הנה קבלתי מכתבו ושמחתי בשתים, אחד, כי השאיר לו ד' לאביו מיוצאי יריכו ממלא מקומו לקרב אנשים לתורתו ועבודתו, יתן לו ד' שיזכה לאריכת ימים ולבוא למדרגתו בכל הענינים...

תחושה אישית, למקרא המכתב, משפטו של הח"ח: "יתן לו ד' שיזכה לאריכת ימים"
בדרך כלל לא מקובל לאחל לצעיר כבן ל"ג "אריכות ימים".
ושמא ראה או חש הח"ח את העתיד, או דברי נבואה שפלטה קולמוסו.
מי יודע...

אולי מההיא דאמרו חז"ל אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן.

[מענה איש]

בעל 'שקעה חמה'' לי זה הזכיר כשכתבו על רבי יצחק אבוחצירא בעל 'אעופה אשכונה'

[ברשילא]

מצבת קבורתו בבית העלמין "עדת ישראל" בברלין (צולמה בחשון תשפ"ב)

מצבת ראאק2.jpg (1.32 MiB) נצפה 1368 פעמים

[בברכה המשולשת]

קבלתי כעת (מאתר cross-currents):
0
International Commemoration of the 100th Yahrzeit of R Avraham Eliyahu Kaplan zt”l Thur. May 25
BY SPECIAL TO CROSS-CURRENTS · MAY 22, 2024


[Editor’s Note: With trepidation and pleasure, we bring news of the commemoration of the 100th yahrzeit of one of the most incredible Torah figures of the early 20th century. The commemoration will emanate from several locations: Berlin, Israel and the East Coast. What follows is the list of events, followed by a wonderful introductory essay by Rav Yosef Gavriel Bechhofer, shlit”a, reprinted from the Jewish Observer]

הגאון החכם אברהם אליהו קפלן זצ”ל תר”נ – תרפ”ד

תוכנית אזכרה של בית מדרש לרבנים – ברלין במלאות 001 שנים לפטירתו

ט”ו אייר תשפ”ד

HaRav Avrohom Elijo Kaplan Zt”l 1890-1924

Memorial Program Rabbinerseminar zu Berlin marking 100 years since his passing

15 Iyar 5784/May 23, 2024

R A B B I N E R S E M I N A R Z U B E R L I N B R U N N E N S T R . 3 3

1 0 1 1 5 B E R L I N R A B B I N E R S E M I N A R . D E

TIME

EVENT

WHO/WHERE

LANGUAGE

LIVE STREAM

9:00 – 9:20

Tehillim at the Kever

Adass Jisroel Cemetery, Berlin

עברית

YES*

12:00 – 13:00

Yahrzeit Shiur

RavMoshe Mordechai Farbstein Shlit”a, Rektor

* YES

עברית

13:15 – 15:00

Yahrzeit SeudaShiur: “Rav Kaplan Zt”l – His Life& Weltanschauung”

Vignettes from RSzB studentsVideo message from Rav Ahron Lopiansky Shlit”aRosh Yeshiva, Yeshiva of Greater Washington, USA (EN)Shiur from Rav Yosef Gavriel Bechhofer Shlit”a

*Only R Bechhofer’s sh

RavBechhoferShiurOnly

16:00 – 16:20

“The Life of Rav Kaplan”

Rabbi Chaim Avraham Eliyahu Kaplan, grandson of Rav Avraham Eliyahu Kaplan Zt”l

* YES

עברית

16:30 – 17:30

“Rav Kaplan and the Rabbinerseminar”

Rav Prof. Meir Hildesheimer

עברית

YES*

* The live streams will be available on the Rabbinerseminar YouTube channel https://youtube.com/@rabbinerseminarzub ... ZRt5DjzANz

B’Ikvos HaYir’ah: The Quintessence of Mussar

Rabbi Yosef Gavriel Bechhofer

One hundred years have passed since Rabbi Avraham Eliyahu Kaplan’s untimely

death at the age of 34.

Reb Avraham Elya was the Alter’s most beloved student (Reb Yaakov: The Life and

Times of HaGaon Rabbi Yaakov Kamenetsky, p. 85). There was a close personal relationship

between the two, and Reb Avraham Elya felt that the Alter was privy to his deepest thoughts.

The Slabodka perspective that became Reb Avraham Elya’s outlook is perhaps best

expressed in one of the Alter’s shmuessen that Reb Avraham Elya himself transcribed (B’Ikvos

HaYir’ah, ibid., p.221). Chazal (Bereishis Rabba 10:67) say that every blade of grass is

controlled by a malach that causes it to grow. Man casually walks upon thousands of blades of

grass, not thinking of the great wisdom and transcendent purpose of the thousands of malachim

upon which he treads. How uplifted should a person, in fact, become when he realizes how many

malachim were created to serve him! His heart should fill with both the glory of this kedusha and

emotions of gratitude for this gift. How can one not be ashamed to enter the sanctuary of

kedushah that is this world with soiled shoes and dirty clothes? How is he not embarrassed to be

engrossed in frivolities while at the same time making use of the malachim created to facilitate

Man’s destiny? The entire world from its most general principles to its finest details serves as a

reminder at each step we take to be cognizant of Gd, and bechol derachecha da’eihu, “In all your

paths you shall know Him.”

Reb Avraham Elya came to teach at the Hildesheimer Seminary in Berlin in 1920. Upon

the death of Rabbi Dovid Zvi Hoffman zt”l in 1922, Reb Avrohom Elya became Rosh

HaYeshiva. Reb Avrohom Elya brought hitherto unknown levels of learning to Germany.

Another of his major accomplishments in Germany was his influence over many students to

spend years learning in the great Lithuanian yeshivos.

Above all, however, Reb Avraham Elya brought Mussar to Western Europe. His pleasant

demeanor and refined personality were the foundations, and his discourses the framework that

enabled his German students to develop and perfect their spiritual selves. His personal Avodah

was exemplary: “One who has not heard him read the Pesach night Hallel in lofty ecstasy in the

unique melody that he wrote yet in his youth has not seen true Jewish life in our generation. One

who has not seen him dance the Kotzker Rebbe’s dance in the joy of Sukkoth has not seen true

Jewish joy in our generation. He was alive and gave life” (ibid., p. 297). His talks: “…ignited

hearts with the lightning flashes of his ideas, heads were enwrapped in illumination, a purifying

tremor enveloped all existence…” (ibid., p. 294).

Reb Avraham Elya died suddenly, on the 15th day of Iyar 1924. On his matzevah was

engraved the following epitaph: “An Ish Yehudi, great in knowledge, and great in life, possessed

of heart and pure spirit. A master of Torah, mighty in Emuna, powerful in understanding, and a

pleasant songwriter. He loved his fellow man as himself and was beloved by all who saw him.

To his students he was like a brother, and their souls bonded to him. With the brilliance of the

Heavens, he illuminated East and West. The sun set at the heart of its day.”

The following passage from the Berlin journal Jeschurun is quoted in translation from

Three Generations: The Influence of Samson Raphael Hirsch on Jewish Life and Thought by

Dayan Dr. I. Grunfeld (Jewish Post Publications, London, 1958, p. 77):

It is generally agreed that never had there been witnessed in Berlin a similar scene

of lamentation as on the day when Avrohom Eliyahu Kaplan was laid to eternal

rest (16th Iyar 5684/1924). The expressions of desperate grief, the continued

sobbing of West European men trained in self-control cannot be explained merely

by the tragic event that a young father had been torn away from his family and

that a very promising career had been cut short. It was far more than that; from

the depths of our subconscious minds a feeling arose, breaking with all elemental

force through all conventional behavior and telling us that this death was a blow

which had struck down every one of us and had put an end to a sacred conviction

which we all shared; that this man was destined to bring about a revival and

renewal of German Judaism. (Beginning on page 74 of Three Generations there is

significant biographical material on Reb Avraham Elya.)

Reb Avraham Elya left many moving and inspiring writings in the realm of

Machashavah. Yet, one masterpiece stands out from among the rest, and is the work by which he

is best remembered: B’Ikvos HaYir’ah /In the Footsteps of Fear. Rabbi Yechezkel Sarna

wrote about this essay: “This essay could have been written by one of the fathers of Mussar. I

regarded him [Reb Avraham Elya] with great esteem and honor but I would not have expected

this much. In the final analysis, he was yet young. True, he had learned and toiled mightily in

Torah and especially in the realm of Machashavah and Mussar, but even all his toil cannot

explain the great depth and profound thought which I found in B’Ikvos HaYir’ah. This is not an

essay, rather a unique synopsis of immersion in profound thoughts and ideas…” (B’Ikvos HaYir’ah p. 284).

In a letter written to Reb Avraham Elya (ibid., p. 281), Rabbi Sarna placed special

emphasis on the style in which B’Ikvos HaYir’ah was written: “…strong and sweet, clear and

deep, penetrating and captivating robust and passionate, and that is why it makes a Mussar

impression.” The German philosopher and literary critic J. G. Herder wrote that it was

worthwhile to study Hebrew for ten years just to be able to read Psalm 104 (“Borchi Nafshi”) in

the original! It is difficult, if not impossible, to convey the full inspiration of the original in

translation; it is to be hoped, however, that the following translation will allow the English reader

to catch a glimpse, and perhaps even more than a glimpse, of the essay’s power and pathos. In

this translator’s opinion, B’Ikvos HaYirah is no less than the quintessential definition of the

Mussar Movement. (A more recent and comprehensive translation of the essay by Rabbi Hillel

Goldberg is at https://traditiononline.org/avraham-eli ... rah-steps-

toward-the-fear-of-heaven/ ).

…But one who has not traversed the actual pathway of illumination [that of the

prophets and the sages], he who stands opposite the rays of light, at some

distance, possesses little understanding of this term [yir’ah]. It would be better had

he never known this term and was now learning it for the first time. But this is his

problem: He knows it but does not know it properly. He possesses a dangerous

translation of the entire concept and cannot avoid its negative ramifications.

For example, when we mention yir’ah to this person he can only translate it thus:

Bent head, wrinkled brow, glazed eyes, hunched back, trembling left hand, right

hand clapping al cheit, knocking thighs, failing knees, stumbling heels.

And he does not know that this translation is heretical for the one who knows

what yir’ah is and what it means, the source from which it flows, and from

whence it comes…

There are times that demand tears and eulogies… It is necessary then to stoop like

rushes and take up sackcloth and ashes. Times come upon the world when our

sins require these. Such, however, is not Yir’as Hashem, not it and not even part

of it. It is not yir’ah’s essence, but only preparation for it…

Yir’ah is not anguish, not pain, not bitter anxiety. To what may yir’ah be likened?

To the tremor of fear which a father feels when his beloved young son rides his

shoulders as he dances with him and rejoices before him, taking care that he does

not fall off. Here there is joy that is incomparable, pleasure that is incomparable.

And the fear tied up with them is pleasant too. It does not impede the freedom of

dance… It passes through them like a spinal column that straightens and

strengthens. And it envelops them like a modest frame that lends grace and

pleasantness…

It is clear to the father that his son is riding securely upon him and will not fall

back, for he constantly remembers him, not for a moment does he forget him. His

son’s every movement, even the smallest, he feels, and he ensures that his son will

not sway from his place, nor incline sideways his heart is, therefore, sure, and he

dances and rejoices.

If a person is sure that the “bundle” of his life’s meaning is safely held high by the

shoulders of his awareness, he knows that this bundle will not fall backwards, he

will not forget it for a moment, he will remember it constantly, with yir'ah he will

safekeep it. If every moment he checks it then his heart is confident, and he

dances and rejoices…

When the Torah was given to Israel solemnity and joy came down bundled

together. They are fused together and cannot be separated. That is the secret of

“gil ber’ada” (joy in trembling) mentioned in Tehillim. Dance and judgment,

song and law became partners with each other…

Indeed, this is the balance… A rod of noble yir’ah passes through the rings of

joy… [It is] the inner rod embedded deep in an individual’s soul that connects end

to end, it links complete joy in this world (eating, drinking and gift giving) to that

which is beyond this world (remembering the [inevitable] day of death ) to graft

one upon the other so to produce eternal fruit.

A Swedish wise man, when once discussing sanctity, said: “The sanctity of an

individual proves that he who possesses it has a direct relationship with the

strongest source of existence.” In my opinion, in the conception of Judaism this is

a definition of yir’ah (but sanctity kedusha is loftier still, we have a different idea

of it, but this is not the place to define it). What is yir’ah? It is the broad jump

over the vast gap between myself and my Creator… It is a mitzvah to

separate from smallness! Fly over barriers! And from there, quest Him, for there

you will find Him…

Indeed, this is the direct relationship. Indeed, this is the true vision (ראיה) that we

call yir’ah (יראה).

And this, therefore, is the reason that we dwell so much on fear of sin (“yir’as

ha-onesh”). This is also vision seeing things as they really are… One who refuses

to see his future shortchanges only himself. Only if he sees will he fear, and only

if he fears will he repent.

And from here we proceed to the fear [awe] of loftiness (“yir’as haromemus”)

that is the vision [the perception] of loftiness. From here “The maid servant at the

Red Sea saw loftier visions than the Prophet Yechezkel.”

From here comes the direct view, across all the dividers, to the source of

existence. This is an unceasing inner gaze toward the matter that is one’s

responsibility [the bundle of his life’s meaning] (that he must safeguard lest it

fall…). The gaze is one that leads to remembrance, remembrance that leads to

care, care that leads to confidence, confidence that leads to strength (“oz”) an

inner, bold, uplifting, strength (“Hashem oz li’amo yiten”) and a strength that

leads to peace (“shalom”) and wholeness, internally and externally, in thought

and in deed (“Hashem yivareich es amo ba’shalom”).

Indeed, this is the wisdom of life: “Reishis chochma yir’as Hashem.” A fear that

is vision.

Oh G-d our L-rd! Who would grant that we would for a moment forget this

oppressive thought: That everything has happened before, thousands upon

thousands of times. That the great ones have already spoken, and that the small

ones have already closed their ears. That all was without benefit, without

blessing… that nothing can fix distorted hearts, that there is no escape from

twisted concepts. Who would grant that we would for a moment forget this!…

In forgetting this smallness, we would suddenly remember greatness. In

destroying this despair, we would suddenly renew souls. Evil would dissipate.

Stupidity would dissipate. Surely a bridge would be built between man and his

brother, a ladder would rise between Earth and Heaven.

A moment… Yes, that is what I said: “That they would forget for a moment!” For

greater is the glory of one short moment than vast stretches of time enwrapped in

desolation. What a moment can achieve years cannot…

Let us not wait [for this moment] till we come to shame… If it does not exist, let

us create it…

“If the tzaddikim desire, they can create worlds” – if they desire…

It is told about the Gr”a zt”l that anyone who overheard him at the time of

Kabbolas Shabbos saying: “Today, if you listen to His voice,” would immediately

become a Ba’al Teshuva.

Today! This moment! Immediately – and eternally.

But when will this moment come? When will it be sought? When will it be

found? In every generation they ask this same question, and every generation

answers with greater despair than its predecessors: “Who knows?”

But one [truth] “I” know! This response can only suffice for all Mankind, or for

Israel as a whole. For an individual, the specific person who sits and writes or

reads these simple lines, can he respond any other way to the question “when?”

than with the reply of Hillel: “If not now… when?”

Now. Immediately. For now and for all generations…

And now, not pride (“ga’ava”) is our downfall, but humility (“anava”). We have

become humble without strength, our souls are like widows deprived of

confidence and security, without strength of mind (“da’as”). This is not humility

for the sake of Heaven; it is for the sake of inactivity that comes from despair, and

for the sake of despair that comes from inactivity. We have become paupers

happy with our lot in our [limited] spiritual property. The Lithuanian Jew is happy

with the glory of his lomdus; the Polish Jew with the majesty of his mysticism

and lightning pilpul; the Hungarian Jew with his Torah fervor and detailed grasp

of Talmudic topics; the German Jew with his meticulous mitzvah observance and

secular acquisitions. The common denominator among us all is that we suffice

with what we have, placidly and quietly, each of us in our own [portions],

slumbering deeply… [nothing] contains enough spirit of life to arouse and

encourage, to uplift and to lead…

G-d said to our first forefather: “Do not fear Avraham!” The Tanna d’bei Eliyahu

says: “One only says ‘do not fear’ to one who is truly fearful of Heaven…”

He who has walked in the footsteps of fear until he has reached its truth will feel

even now the great call to Gd: Do not fear! Do not weaken! Do not be poor in

your own eyes and humble in the eyes of others, enrich yourself so you may fulfill

yourself, and go among the people of this world. And like your forefather in the

days of Nimrod who proclaimed the goodness of Gd, plant an oasis for those lost

on the way, and pray for Sodom and Amora. And then when you come to the

community of Israel, and you arise up on its stage even if it must be a political, a

partisan stage you shall call out from upon that stage to the nation that it should

renew its heart; that it should open its heart to Torah and fill its heart with the love

and fear [of Gd] (yes, in such simple terms). Let these direct and clear words,

devoid of metaphor and criticism, be heard from atop every high stage and

penetrate every vigorous heart. To know, to inform, and to clarify that we have

but one slogan: yir’ah and good deeds…

We certainly know that the only redemption for our spiritual and material national

crisis is the robust return (“teshuvah”) to the lofty yir’ah of Judaism and are we

permitted to be embarrassed by to those who mock us, and therefore refrain from

diligent, constant public proclamation of this sole redemption? Who guarantees

that the nation will not listen to us? If hundreds may not listen, perhaps tens

might. Who seduces us to deny the possibility of a mighty society of refined Jews

and youth who, truly and guilelessly, will begin to immerse themselves in the

purification of hearts and deeds? Why not? It is indeed possible! If it is truly

impossible, it is only for one reason: because we, the individuals who strive for

this goal, deny its possibility. The nation is not yet barren if there is barrenness it

is in you, the individuals…

Reb Avraham Elya stood out in a generation in which spiritual giants trod the face of the

Earth. Yet from the examples of that vanished world even we can derive inspiration to aspire to

spiritual heights. True yir'ah must guide us in our quest to be mekadesh shem Shamayim in all

aspects of our lives.

“There was a man,”

A man whose life was creation,

A man whose creation was life.

There was a man who sang and who learned and who taught,

And who thought and who rejoiced,

And who loved and who grieved.

And all his words were alive and illuminated,

With the light of Avraham Avinu’s furnace,

A brilliant light that escapes from between his words

That like a hammer shatters rock,

The light of the secrets of Yisroel,

The light of the secret of the world.

And the light became life,

The light of life, a life of light.

“And he is no longer.”

Is he no longer?

Wasn’t the brilliance of his smiling eyes absorbed,

In the light of my eyes, in the light of your eyes,

You, my brother in sorrow, who knew him?

Will it not happen that his image will flash out and illumine us?

Will it not happen that we will see him smiling at us?

Accompanying us in our determined pursuits, in attempts to be “alive,”

In our ascents, in the joy of our creations?

Let us impart to all who come within our precincts,

From the light of his eyes, from the light of his soul.

And they will live by them.

And he will live in them.

(by R’ Fyvel Meltzer z”l, son of HaGa’on R’ Isser Zalman Meltzer zt”l, ibid., p. 299. First

published in the Telzer HaNe’eman, 1929)

[גיורא בשמי שמיא]

אני נזכר בקטע בספרו של ר' נתן קמינצקי, ואת הפרטים (שראיתי לפני כשני עשורים) אינני זוכר.
מה שנשאר אצלי בערפול זה, שפעם הגיע הגר"ח לסלאבודקא (או קובנא), ובין הבחורים שהגיעו מב' הישיבות (כנס"י וכנסב"י) היה הגאון הצעיר ר' אברהם אליהו, ור' חיים זיהה את פניו ושאל את שמו וכאשר נודע לו ששמו אברהם אליהו קפלן שש הגר"ח והאירו פניו באומרו "הניח בן לאותו צדיק", ה"ה העילוי מראקוב, שעל שמו נקרא.
כאמור, אינני זוכר בבירור, וכאשר יבא מי שיכול להעלות הדברים כהווייתן, אמחוק את הודעתי זו.

מצאתי את הקטע שזכרתי, והנני להעתיקו כאן בתרגום חפשי. יצויין כי אין בידי החלק הנרחב על הקטע דלהלן, ויתכן שערך אריכות על הסיפור הזה. הסברים שלי הכנסתי באותיות קטנות.

חביריו של אבי המחבר הגאון ר' יעקב קאמינעצקי, כאשר חזר לישיבת כנסת ישראל בסלבודקא אחרי אשר נפקד מקומו בזמן החורף גם הודיעו לו שהוא פספס אורח חשוב לקאוונא לקראת סוף החורף שעבר מקרוב. הגדול ר' חיים סאלאווייציק מבריסק היה שם. התלמידים של סלאבודקא תיארו ביקורו של ר' חיים בכלל ואת האהבה שהפגין כלפי ר' ברוך בער, תלמידו, בפרט. ר' חיים הגיע לקאוונא ביום חמישי אחד קר מאוד בחצות היום, יומיים לפני ר"ח שבט, והבחורים משני הישיבות בסלאבודקא נהרו לבית מלונו עוד באותו ערב. אחד מחבריהם, אברהם-אלי' טעלזער (קפלן), שהצטרף לכנסת ישראל חצי שנה אחרי הדאלהינובער ר' יעקב קאמינעצקי והסיסלאוויטשער ר' אהרן קאטלער, היה מן הראשונים שהגיעו לחזות את פני האורח הנכבד. כאשר עיניו של ר' חיים, שסקר את הציבור המתרבה והולך של בחורים, ראו פניו של אברהם-אלי' הוא הביט לרגע ושאל אם הוא הבן של ר' אברהם-אלי' קפלן. משקיבל מענה חיובי קרא בצהלה "הניח בן לאותו צדיק!" וקם בפניו מלא קומתו.

אך לעומת נוסחא זו, אשר שמע ככל היותר מכלי שני, יש נוסחא אחרת מכלי ראשון:
באוצר נמצא קובץ ישורון שי"ל בברלין בתמוז תרפד, והגליון מוקדש רובו להגראא"ק (ומפני שהוא דו-לשוני הספר נסרק מאחור לקדם, ויש לתקן הדבר לענ"ד) ושם כתוב:

שמעתי מפיו שבהיותו בן חמש הביאוהו לפני מרן הרב הגאון וצדיק מפורסם רשכבה"ג רבנו חיים הלוי סולוביציק זצ"ל אב"ד בריסק בהיותו במעייני הרפואה בליבוי, והוא הכירו תיכף בטביעת עינו הגאונית שהוא בן לאותו גאון וצדיק מראקאו, קם לפניו מלא קומתו, ושמח שמחה גדולה שזכה לראות בן לאותו צדיק

ואולי ראה זה הרנ"ק והתבלבל בין שתי העובדות.

[הוה אמינא]

היום הוא היא"צ.

[לבי במערב]

. . ואולי ראה זה הרנ"ק והתבלבל בין שתי העובדות.

אמורה להיות סתירה בין העובדות?

[גיורא בשמי שמיא]

הדק היטיב. איך זה שהגר"ח התרגש ש'הניח בן לאותו צדיק' כשהיה תלמיד בסלבודקא, אם כבר ידע ש'הניח בן לאותו צדיק' עוד הרבה שנים לפני כן, וכבר התרגש מזה אז? ומי שיאמר שיש לישב, שהעובדא הזאת נשכחה ממנו בעשור שנים שבין הסיפורים, לא מבין מה זה הלב של ר' חיים (גם אני לא מבין, אבל את זה אני מתיימר להבין. ולא חיישינן ליוהרא.)

[ברמן]

בעל 'שקעה חמה'' לי זה הזכיר כשכתבו על רבי יצחק אבוחצירא בעל 'אעופה אשכונה'

אכן, "שקעה חמה" הוא שיר שחיבר נער צעיר וחכם, תוכנו מלא ייאוש ומעט תקוה:
"כי נלאיתי במלחמתי את הבשר ואת הדם"...

[לבי במערב]

התרגש

אחר השמטת התיאור הספרותי (והפומפוזי) הלז, לק"מ.

[פרנקל תאומים]

בעל 'שקעה חמה'' לי זה הזכיר כשכתבו על רבי יצחק אבוחצירא בעל 'אעופה אשכונה'

אכן, "שקעה חמה" הוא שיר שחיבר נער צעיר וחכם, תוכנו מלא ייאוש ומעט תקוה:
"כי נלאיתי במלחמתי את הבשר ואת הדם"...

כי עומדה ליפול היא במלחמתה את הבשר ואת הדם. כצ''ל.

[ברשילא]

אזכרה בירושלים במלאות ט"ו שנה לפטירתו (שערי ציון, סיון-תמוז תרצ"ט).

שערי ציון סיון תמוז תרצט.JPG (45.9 KiB) נצפה 1033 פעמים

[ברמן]

בעל 'שקעה חמה'' לי זה הזכיר כשכתבו על רבי יצחק אבוחצירא בעל 'אעופה אשכונה'

אכן, "שקעה חמה" הוא שיר שחיבר נער צעיר וחכם, תוכנו מלא ייאוש ומעט תקוה:
"כי נלאיתי במלחמתי את הבשר ואת הדם"...

כי עומדה ליפול היא במלחמתה את הבשר ואת הדם. כצ''ל.

אי אפשר לומר כי "כך צריך לומר" שהרי גירסאות רבות יש לשיר זה, בכתב ובעל-פה, וראיתי עכשיו שכבר עמדו על זה בעבר viewtopic.php?f=7&t=5582&p=46628&hilit=%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D+%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95+%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%9F#p46628.
אני רק כתבתי את הנוסח השגור על לשוני, כפי שהיו שרים ב"שלש סעודות" בישיבה קטנה, באווירה בה הרבה מהבחורים התחברו עם הדכאון שבמילים ובמנגינה... "אי לזאת קראת חיים, אמור נא א-לי מה זה מת"

[ברשילא]

אי אפשר לומר כי "כך צריך לומר" שהרי גירסאות רבות יש לשיר זה, בכתב ובעל-פה, וראיתי עכשיו שכבר עמדו על זה בעבר viewtopic.php?f=7&t=5582&p=46628&hilit=%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D+%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95+%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%9F#p46628.
אני רק כתבתי את הנוסח השגור על לשוני, כפי שהיו שרים ב"שלש סעודות" בישיבה קטנה, באווירה בה הרבה מהבחורים התחברו עם הדכאון שבמילים ובמנגינה... "אי לזאת קראת חיים, אמור נא א-לי מה זה מת"

הנוסח המקורי (שבכת"י הראא"ק):
כי נפעמה במלחמה
את הבשר ואת הדם

[גיורא בשמי שמיא]

התרגש

אחר השמטת התיאור הספרותי (והפומפוזי) הלז, לק"מ.

האם גם לשונו של הח"ח המובא לעיל פומפוזי? הרי לשני הגירסאות היתה התרגשות. מאי לא קשה מידי דקאמר? שבפעם הראשונה התרגש, ובפעם השניה אמר 'הניח בן לאותו צדיק' במונוטון? שבשני הפעמים אמר במונוטון, בלי להתרגש כלל? אם יכול כת"ר להסביר בבקשה מאי לא קשה מידי דקאמר לאלו שצריכים ביאור 'מתיבתא'.

[לבי במערב]

"יתכן" ששמח... (כל' הח"ח).
כוונתי פשוטה: לא חייבים לקבל את התיאור כ'תורה מסיני', ועפ"ז להקשות איך אפשר שארע ב"פ. יתכן בהחלט שאמר כך, וגם "לא מופרך" שהי' שם יותר מקורטוב של התרגשות (בפעם הראשונה - על עצם העובדה ש"הניח בן", בפעם השני' - שאותו הבן גדל ונתעלה כו').

[הפצת המעיינות]

כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים

[מן הדרום]

מצ"ב כמה דברים מענינים על הרא"א קפלן

[במסתרים]

ראיתי רק שורה זו

קבלתי כעת (מאתר cross-currents):

It is told about the Gr”a zt”l that anyone who overheard him at the time of Kabbolas Shabbos saying: “Today, if you listen to His voice,” would immediately become a Ba’al Teshuva.

תרגום: אמרו, מי ששמע את הגר"א אומר בקבלת שבת "היום אם בקולו תשמעו" לא זז משם עד שחזר בתשובה.

הגר"א אמר מזמורי קבלת שבת?

[ברשילא]

תרגום: אמרו, מי ששמע את הגר"א אומר בקבלת שבת "היום אם בקולו תשמעו" לא זז משם עד שחזר בתשובה.
הגר"א אמר מזמורי קבלת שבת?

מקור הדברים ממאמרו המפורסם "בעקבות היראה", ובלשונו המקורית:
מספרין עליו על הגר"א ז"ל שכל מי ששמעהו אומר בשעת קבלת שבת: "היום אם בקולו תשמעו" - מי היה נעשה לבעל תשובה.

הגר"א הקפיד שלא לומר פסוקים בציבור שלא מעיקר התפילה.
יתכן שאמר ביחידות.

[פרנקל תאומים]

בעל 'שקעה חמה'' לי זה הזכיר כשכתבו על רבי יצחק אבוחצירא בעל 'אעופה אשכונה'

אכן, "שקעה חמה" הוא שיר שחיבר נער צעיר וחכם, תוכנו מלא ייאוש ומעט תקוה:
"כי נלאיתי במלחמתי את הבשר ואת הדם"...

כי עומדה ליפול היא במלחמתה את הבשר ואת הדם. כצ''ל.

אי אפשר לומר כי "כך צריך לומר" שהרי גירסאות רבות יש לשיר זה, בכתב ובעל-פה, וראיתי עכשיו שכבר עמדו על זה בעבר viewtopic.php?f=7&t=5582&p=46628&hilit=%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D+%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95+%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%9F#p46628.
אני רק כתבתי את הנוסח השגור על לשוני, כפי שהיו שרים ב"שלש סעודות" בישיבה קטנה, באווירה בה הרבה מהבחורים התחברו עם הדכאון שבמילים ובמנגינה... "אי לזאת קראת חיים, אמור נא א-לי מה זה מת"

אני ציטטתי את הגירסא שנדפסה ב"בעקבות היראה".

אגב, אני לא רואה בזה דיכאון ויאוש, אלא חיבוטי נפש סוערים של בן עלייה גדול ובעל נפש.

[אליסף]

הייתי רוצה לראות תמונות ממנו, חוץ מזאת הידועה. חייב להיות שיש.

[איש_ספר]

שמושה של תורה א.jpg (60.29 KiB) נצפה 675 פעמים

שמושה ב.jpg (65.17 KiB) נצפה 675 פעמים

המספר הוא כמובן הגראמ"ש זצ"ל

[סגי נהור]

ב"בעקבות היראה" מופיע תרגום מחורז ליידיש של "ברוך א-ל עליון", מעשה ידי הרא"א, הפותח במילים "געלויבט איז דער אויבערשטער וואס האט אונז רוה געגעבן". האם מדובר בתרגום מוכר ונפוץ?

כשדפדתי ביון השירים בספר, היה הניגון הזה מוכר לי. סבי ע"ה היה נוהג לשורר זאת בתוך הזמירות והניגונים שקיבל מבית אביו.

אביו, העלטער זיידע שלי, היה תלמיד סלבודקא. חבריו לספסל הלימודים באותן שנים היו הר"י קמנצקי, הר"ר גרוזובסקי, וגם הרא"א קפלן.
ובכן, אם התרגום לא התפרסם בזמנו, שמא יש לשער שהביא את הניגון משם ישירות מפי מחברו?

[אליסף]

ב"בעקבות היראה" מופיע תרגום מחורז ליידיש של "ברוך א-ל עליון", מעשה ידי הרא"א, הפותח במילים "געלויבט איז דער אויבערשטער וואס האט אונז רוה געגעבן". האם מדובר בתרגום מוכר ונפוץ?

כשדפדתי ביון השירים בספר, היה הניגון הזה מוכר לי. סבי ע"ה היה נוהג לשורר זאת בתוך הזמירות והניגונים שקיבל מבית אביו.

אביו, העלטער זיידע שלי, היה תלמיד סלבודקא. חבריו לספסל הלימודים באותן שנים היו הר"י קמנצקי, הר"ר גרוזובסקי, וגם הרא"א קפלן.
ובכן, אם התרגום לא התפרסם בזמנו, שמא יש לשער שהביא את הניגון משם ישירות מפי מחברו?

בהחלט, סבתי ע"ה שהיתה ילידת סלבודקא גם היתה שרה את זה.

[המשפיע]

בעש"ק שעבר התפרסמה בעיתון 'משפחה' כתבה מאת נועם פלאי למלאות 100 שנה לפטירת הגרא"א קפלן זצ"ל. בכתבה הובא הסיפור שציטט לעיל איש ספר מן הספר שמושה של תורה על חזרת הגראא"ק בחרוזים על דרשתו הארוכה של הגאון ר' משה פינקל זצ"ל בן הסבא וחתן הגרמ"מ אפשטיין), בחתונתו, בנוסח אחר. היינו לפי הכתבה המעשה הזה היה בחתונת הגר"א קוטלר עם בת הגרא"ז מלצר.
והעניין תמוה, ומתברר שמקורו של פלאי הוא במאמר בהמעין, לט תמוז תשנ"ט שמסתמך על מאמרו של פרופ' פייבל מלצר בס' בעקבות היראה עמ' רצז (בלשון: 'זכורני...'), אלא ששם הסיפור הוא סתמי ללא זיהוי האישים, כך: 'חתונת אחד ממצוייני סלובודקה עם בת גדול הדור'.
אמנם, במאמרו של הרא"י ניימרק (דודו של הגראא"ק), שם, באותו ספר עמ' רעז, הוא מספר בלשון 'זכורני ...' את הסיפור על הגרא"ק בחתונתו עם בת הגראז"מ.
ונראה שגירסת הגרא"מ שך זצ"ל, שהיה עד ראיה, ולא עוד אלא שזכר פרטים מתוך הדרשה, שנתקשרו אצלו לשיעור שאמר בישיבה, היא אמיתית, ומכאן נלמד מה משקל ה'זיכרון' של מספרי דברים.
אגב, כמדומני שהגאון ר' משה פינקל זצ"ל שנפטר בצעירותו מיד לאחר שעלה לכהן כראש ישיבה בישיבת סלובודקה שבחברון בשנת תרפ"ה, לא נספד כהלכה.

[איש_ספר]

בעש"ק שעבר התפרסמה בעיתון 'משפחה' כתבה מאת נועם פלאי למלאות 100 שנה לפטירת הגרא"א קפלן זצ"ל. בכתבה הובא הסיפור שציטט לעיל איש ספר מן הספר שמושה של תורה על חזרת הגראא"ק בחרוזים על דרשתו הארוכה של הגאון ר' משה פינקל זצ"ל בן הסבא וחתן הגרמ"מ אפשטיין), בחתונתו, בנוסח אחר. היינו לפי הכתבה המעשה הזה היה בחתונת הגר"א קוטלר עם בת הגרא"ז מלצר.
והעניין תמוה, ומתברר שמקורו של פלאי הוא במאמר בהמעין, לט תמוז תשנ"ט שמסתמך על מאמרו של פרופ' פייבל מלצר בס' בעקבות היראה עמ' רצז (בלשון: 'זכורני...'), אלא ששם הסיפור הוא סתמי ללא זיהוי האישים, כך: 'חתונת אחד ממצוייני סלובודקה עם בת גדול הדור'.
אמנם, במאמרו של הרא"י ניימרק (דודו של הגראא"ק), שם, באותו ספר עמ' רעז, הוא מספר בלשון 'זכורני ...' את הסיפור על הגרא"ק בחתונתו עם בת הגראז"מ.
ונראה שגירסת הגרא"מ שך זצ"ל, שהיה עד ראיה, ולא עוד אלא שזכר פרטים מתוך הדרשה, שנתקשרו אצלו לשיעור שאמר בישיבה, היא אמיתית, ומכאן נלמד מה משקל ה'זיכרון' של מספרי דברים.
אגב, כמדומני שהגאון ר' משה פינקל זצ"ל שנפטר בצעירותו מיד לאחר שעלה לכהן כראש ישיבה בישיבת סלובודקה שבחברון בשנת תרפ"ה, לא נספד כהלכה.

מי שגילה לי את דבר קיומו של הקטע בספר שמושה של תורה ה"ה הרב המשפיע!

ובזה נקדמו בברכת ברוך הבא!

[טפח]

יעויין בדרך עץ החיים ח"א עמ' 159-158. האבא מסלבודקה, עמ' 170. נסיך ממלכת התורה, עמ' 88. רבי יעקב (קמנצקי), עמ' 113. אש התורה (של סורסקי) על ר"א קוטלר, עמ' סד. ישמרו דעת (על הרב שך), עמ' לא.

[פייביש אופטובסקי]

ב"בעקבות היראה" מופיע תרגום מחורז ליידיש של "ברוך א-ל עליון", מעשה ידי הרא"א, הפותח במילים "געלויבט איז דער אויבערשטער וואס האט אונז רוה געגעבן". האם מדובר בתרגום מוכר ונפוץ?

כשדפדתי ביון השירים בספר, היה הניגון הזה מוכר לי. סבי ע"ה היה נוהג לשורר זאת בתוך הזמירות והניגונים שקיבל מבית אביו.

אביו, העלטער זיידע שלי, היה תלמיד סלבודקא. חבריו לספסל הלימודים באותן שנים היו הר"י קמנצקי, הר"ר גרוזובסקי, וגם הרא"א קפלן.
ובכן, אם התרגום לא התפרסם בזמנו, שמא יש לשער שהביא את הניגון משם ישירות מפי מחברו?

באיזה ניגון שר?

[סגי נהור]

בלחן ליטאי מוכר של הפיוט המקורי (באתר הפיוט זהו ניגון מס' 13).
אבל דווקא את התרגום היה מזמר בניגון זה. ללשון הפיוט המקורית היה לו ניגון נוסף, הרבה יותר מיוחד, שלא נתקלתי בו במקומות אחרים (ואין מזה ראיה, כי בסביבתי (וגם בביתי...) אין משוררים זמירות כלל).

[צופה_ומביט]

ללשון הפיוט המקורית היה לו ניגון נוסף, הרבה יותר מיוחד

נשמח לשמוע.