באחד השנים בירחי כלה פגש יהודי מצפת. הלה סיפר איך הגיע לירחי כלה, שהרב מפונוביז' זצ"ל הגיע פעם לצפת זה היה בשנים הראשונות שאחרי המלחמה, ופגש אותו ומיד הכירו כיוצא העיר פונוביז'. אחר חיבוק ונישוק בהתרגשות גדולה,שאלו לשלומו ולשלום משפחתו , והיתה לו ההרגשה שהרב זצ"ל עדיין חי את קהילתו בפונוביז'.
אחר כך סיפר לו על תוכניותיו הגדולות לקומם את עולם התורה שחרב. ולבסוף אמר לו:"היום קניתי שטח לבנות עליו ישיבה וקראתי את שמו "הר מנשה". ולפליאתו מדוע בחר דוקא את השם הזה ענה לו: הנה מצינו אצל יוסף שקרא לבנו הראשון מנשה על שם שאמר יוסף נשני אלוקים מבית אבי וכו' והפליאה עצומה האם על זה קוראים שם. וביותר,הרי יוסף היה בן זקנים ולמד עם אביו יותר מכל האחים והיה מן הראוי שלא ישכח ,ולהיפך היה צריך לשמוח על זה שלא שוכח את בית אביו.
וע"כ, יש כאן לימוד לכוחות הנפש,שאם יזכור תמיד את הימים הראשונים, ואת מצבו בזמן הצרה לא יוכל לפנות את מחשבותיו, איך לבנות את העתיד, ולכן יצר הקב"ה אצל האדם כח שכחה שיכול להתנתק קצת מן העבר, ואז יוכל לפעול למען העתיד, וזה מה שהיה אצל יוסף ,שעל אף מצבו העגום שנמכר ע"י אחיו לעבד.
וסיים הרב מפונוביז', שהוא נמצא עכשיו במצב הזה אחר שאבד מ"מ נשא אשה והקים משפחה, כי השכיח מעצמו קצת את הצרה. במלחמה איבד את רוב משפחתו, וכמעט כל צאן מרעיתו נכחדו. הרי אם יעמוד הדבר בזכרונו כל הזמן,לא יוכל עשות דבר. ואשר על כן קרא להר עליו תכנן לבנות את חזונו הגדול, 'הר מנשה' שע"י השכחה יוכל להתקיים.
עצם הרעיון ידוע מספרו של הגרש"ד וואלקין זצ"ל 'רמת שמואל' עה"ת, שם דרש זאת על עצמו ומר גורלו, כי יחיד בודד ועזוב נותר מכל בית אביו הרב דפינסק, מעשרה אחים שהיו לו, 'דין גרמא דעשיראה ביר', יעו"ש. המעשה הזה ידוע?