ב"ה
"נצני ניסן" באוצר החכמה:
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?200272למי שלא מנוי הנה "ניצני ניסן" בהיברובוקס:
http://hebrewbooks.org/2530בין השאר הגר"נ יאבלונסקי זצ"ל שהיה בסלבודקה בזמן שישיבת "כנסת ישראל" גלתה מסלבודקה בגלל מלחמת העולם הראשונה לקובנה, מינסק ובסוף קרמנצ'וג, בתרע"ו בעיצומה של המלחמה, פתח את הישיבה מחדש עם הגאון הרב ברוך הלוי הורוביץ זצ"ל שנודע כרבה של אלקוסט, כשהאזה, ראש עיריית סלבודקה דואג לאישורים בעבור התלמידים, אך בפועל שבו מגלות קרמנצ'וג רק בתרפ"א והתאחדו עם הישיבה החדשה.
כך נכתב על כך (הדברים הקשורים ברב יבלונסקי מודגשים במאמר של הרב אפרים אשרי, "ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה" (
http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/slovodka1-2.htm - מקור המאמר הוא ב"מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם" בעריכת הרב פרופ' שמואל קלמן מירסקי [מצוי ב"אוצר החכמה"], עמ' 168-133 כשהקטע המצוטט הוא מעמ' 152 [הספר בהיברוקבוקס:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=2923&pgnum=160 - עמ' 160 בעימוד היברובוקס=עמ' 152 בספר):
"...בניין הישיבה בסלובודקה נשאר שומם וריק, וקול התורה לא נשמע בה עוד. בינתיים נכבשה קובנה וסביבותיה על-ידי החיילות הגרמנים. לראש-העיר קובנה וסלבודקה נתמנה ע"י שלטון-הכיבוש הגרמני אדם אחד בשם האזה. הוא היה תושב מקומי, שעד לקבלת המשרה הזאת לא התערב בפוליטיקה. הוא ריצף ותיקן רחובות רבים בסלובודקה; שעד כה היו מוזנחים ומלוכלכים, ובהיתקלו בבניין-הישיבה הגדול, חקר ודרש לבעלות הבניין והתעניין לדעת מדוע משאירים אותו ריק מבלי לנצלו למטרה כלשהי. הסבירו לו יהודי המקום שזהו בית-ספר גבוה לרבנים, אלא שבגלל גזירותיהם של הרוסים, נאלצו התלמידים לנדוד למקומות מרוחקים ברוסיה ועל כן עומד לעת עתה הבניין ריק מתושביה. ראש-העיר הצהיר, כי יקבל את הבניין לידיו, באשר יש לו תכנית מה לעשות בו, אלא
הוסיף לשאול אם יש רב בעיר, והביאוהו את הרב ר' ניסן יבלונסקי. הרב אמר לו כי בדעתו לפתוח את הישיבה מחדש, אלא שרוב התלמידים מתגוררים עתה בווילנא ובשאר הערים הסמוכות, ונבצר מהם לבוא לסלובודקה בעטיו של האיסור הממשלתי לעבור מעיר לעיר בלי רשיון מיוחד מטעם המושל הצבאי. ראש-העיר האזה השיב כי הוא ידאג לסדר את העניין וישיג בשביל בחורי-הישיבה את הרשיונות לחזור לתלמודם. ובשנת תרע"ו, בעצם ימי מלחמת העולם הראשונה, נפתחו שערי הישיבה מחדש ע"י ר' ברוך הלוי הורביץ, אב"ד דאלקסוט,
והרב ר' ניסן יבלונסקי. כמנהל רוחני נתקבל ר' ירוחם לייבוביץ, שמילא כעבור זמן ידוע אותו תפקיד בישיבת מיר.
ביום פתיחת הישיבה מחדש לבשו יהודי העיר חג, ושמחה השתררה בין האוכלוסייה היהודית. בחגיגת הפתיחה השתתפו גם ארגוני-סעד ראשונים, שהושיטו יד להקמתה מחדש. והיוזמים העיקריים היו הרבנים ד"ר קרליבך וד"ר ראזנער. מאמר גדול פורסם אז גם בעיתון הגרמני "ברלינר טאגבלאט", ובו העריכו את חשיבות פתיחת שעריו של בית-הספר הגבוה לרבנים.
בשנת תרפ"א, בחודש אלול, חזרה ישיבת-סלובודקה המקורית מגלות רוסיה והתאחדה עם החדשה, אשר הוקמה בימי שלטון-הכיבוש הגרמני. הואיל ו
הרב ר' ניסן יבלונסקי הגר לארצות הברית ונתקבל כראש ישיבה ב"בית המדרש לתורה" בשיקאגו, ורבי ירוחם לייבוביץ נתמנה למשגיח רוחני בישיבת פוניביז, הוזמן לר"מ בישיבת סלאבודקה ר' ברוך הלוי הורביץ. הוא נולד בשנת תרל"ב בעיר פוניביז ולמד בישיבת סלובודקה. הוא היה תלמידו המובהק של ר' יצחק יעקב רבינוביץ, ר' איצלה מפוניביז, כאשר זה כיהן כראש-הישיבה.
ר' ברוך הלוי נכנס בקשרי-משפחה עם הגביר ר' שרגא פייבל פראנק, שהיה חותנם של ר' משה מרדכי אפשתיין ור' איסר זלמן מלצר. הוא נתקבל לרב בעירה אלקסוט, אף היא פרוור בקובנה. כעבור זמן מה עבר להרצות בישיבת ר' צבי הירש לוויתן בסלובודקה. שיטת למודו הצטיינה בעמקות ובהבנה בהירה כדרך רבו הגאון ר' איצלה. ר' ברוך הלוי הורביץ היה גם עסקן ציבורי מפורסם ונבחר לנשיא אגודת הרבנים בליטא."