פורום אוצר החכמה

לרגל יומא דהילולא דמרן זי"ע, שמונים שנה לסילוקו של הרועה הנאמן, אביא בזה כמה ליקוטים, ויבואו אחרים ויוסיפו.

שו"ת ציץ אליעזר חלק יז סימן סב

אוסיף לזה מעשה - רב בזה שהעיד ובא ר' יעקב גליס נ"י בעתון "המודיע" מתאריך י"ז אדר רא' תשל"ו מה ששמע בשם הגרי"ח זוננפלד ז"ל מה שסיפר לו בשעתו רבי שמעון ברגמן זצ"ל שהיה מיקירי קרתא דירושלים ומזקני הגבאים בחברא קדישא פרושים, וזהו הסיפור כלשונו. פעם אחת נפטר בירושלים אחד מזקני הרבנים שעלו מחו"ל, תלמיד חכם גדול וירא שמים, היה זה בשבת בבקר לפנות ערב פנתה הרבנית לביתו של רבי חיים ובקשה אותו, היות ובעלה הרב החמיר על עצמו כל ימיו, מיום עומדו על דעתו, לפי שיטת ר"ת, לכן היא מבקשת שיתן הוראה, כנשיא החברא קדישא, שלא יתחילו להתעסק במת עד שיגיע הזמן לפי שיטת ר"ת (כי אז החלו אנשי הח"ק בעיסוק במת מיד עם צאת הכוכבים בשבת שלא להשהות את המת שלא לפי הצורך).

רבי חיים ענה לה, כי בירושלים הוכרעה ההלכה אחת ולתמיד כפי שיטת הגאונים, כל יחיד רשאי כמובן להחמיר על עצמו, אך בציבור ובפומבי לא ייעשה שום דבר המשנה את המנהג הקיים.

תוך כדי דיבור נכנס גבאי הח"ק וסיפר לר' חיים כי נפטר עוד יהודי מחשובי העיר, ושאל לדעתו בקשר לבעיה כל שהיא שהתעוררה הרבנית האלמנה שעמדה עדיין בבית, כאשר שמעה את השיחה, אמרה לר' חיים, שהואיל וכפי שהיא מבינה ישנו עוד נפטר בעיר, הרי ניתן בקלות לסדר שיטפלו קודם בנפטר השני, וממילא כבר יעבור הזמן והכל על מקומו יבוא בשלום.

ר' חיים ענה לה, כי הואיל ובעלה נפטר לפני הרב השני, הרי לפני מנהגי ירושלים יש להתעסק בו קודם. ר' חיים אמר לאלמנה דברי נחומים וביחוד על בעלה הרב שהחמיר על עצמו, אך הסביר לה כי הבעיה עקרונית ומשמעותית מאד, והוא לא יכול להורות דבר שיש בו פגיעה במנהגי ירושלים שיסודותם בהררי קדש עכ"ל הסיפור.

הסיפור מאד מאלף, הוא מעיד מה ששמעו מפי גאון וצדיק הגריח"ז ז"ל בצורה פסקנית עד מאד כי בירושלים הוכרעה ההלכה אחת ולתמיד כפי שיטת הגאונים, והוא מראה עד כמה שחרוד חרד גאון וצדיק זה שלא ייעשה בפומבי שום דבר המשנה את מנהג קיים זה, הגם שהוא לקולא, ועוד זאת, כדי שלא לשנות מנהג אחר בירושלים פחות חמור בהרבה ממנהג הנז', דהיינו במנהג להתעסק במת בקבורתו של זה שנפטר קודם, לא רצה להקדים להתעסק בזה שנפטר לאחר מיכן הגם שעי"כ היו מקיימים בנפטר הקודם מה שהקפיד על עצמו בחייו, ולא היה אפילו ניכר שמשנים בו ממנהג ירושלים שהוא כפי שיטת הגאוני', ושמר מכל משמר שלא לפגוע בשום פנים ובשום צד במנהגי ירושלים שיסודותם בהררי קודש.

תשובות והנהגות כרך א סימן תרמה

ושמעתי הוראה לבית היתומים דסקין (כמדומני מהגרי"ח זוננפלד זצ"ל) שהכסף שניתן לעזור ליתומים, מותר להם ליקח מהכסף לבדוק מזוזות בעיה"ק שמציל מיתמות!

האם זה לא ידוע בשם הגרי"י דיסקין זצ"ל?

יישר כח

מעניין מה היה אילו המנוח עצמו היה מצווה שלא יתעסקו איתו עד זמן ר"ת וכעת יש מצוה לקיים דברי המת.
האם עדיין יהיה ענין המנהג חשוב יותר?

מצוה לקיים דברי המת זה רק במה שנוגע לנכסיו.
ברור שאין לו זכות לצוות במה שנוגע למנהגים וכדו'.

על נכסיו יכול לצוות ועל גופו לא?

מתפעל כתב:על נכסיו יכול לצוות ועל גופו לא?

למיטב זכרוני, זה תוס' מפורש לגבי רבא ואיסור גיורא.

עוד מובאות משמו, מלוקט מ'פרויקט השו"ת'.

תשובות והנהגות כרך ה סימן כו

ובשם הגאון וצדיק רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל מובא שעורר שמי ששולח בניו לבתי ספר פסולים, לא מקיים מצות ת"ת לבניו כדין, והק"ש שקורא בכל יום הוא שקר!

תשובות והנהגות כרך א סימן תתק

וידועים דברי הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, דכמו מצות מילה שהיא מצוה גדולה ומ"מ נדחית כשמתו אחיו מחמת מילה, כך יישוב ארץ ישראל מצוה רבה היא, אבל הרבה מאחינו מתו בזה

.

שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן י

וגם בשו"ת פאת שדך (סי' קיא דף רכא סע"א) כתב בשם גדול אחד שהפריז על המדה לומר שמרן ח"ו טעה, שרא להו מרייהו, שהעיזו פניהם נגד רבם של ישראל, והוא עצמו מביא שם שהיו מי שהרעישו בשנת תר"צ נגד בחורי ישיבת חברון, על שהיו מגלחים זקנם במספרים כעין תער, נגד רצון ראש הישיבה, והגאון הצדיק רבינו יוסף חיים זוננפלד השתיק את הרעש, יקם סערה לדממה ויחשו גליהם. ע"ש.

גלאגוזים כתב:מצוה לקיים דברי המת זה רק במה שנוגע לנכסיו.
ברור שאין לו זכות לצוות במה שנוגע למנהגים וכדו'.

ומה עם צוואה לקיים ארבע מיתות בית דין?

בברכה, מה אומרים תוס' שם?

תולדות,
כשיהודי מצוה לעשות לו משהו שלא נוגד מנהג המקום שלא לעשות, מדוע שלא יקיימו דבריו?
כאן מדברים שביקש לעשות משהו נגד מנהג ירושלים.

ובענין אחר,

קראתי שהגאון הצדיק ר' חיים זוננפעלד זצ"ל אמר, איך אפשר לומר שמצות מכונה יותר מהודרים ממצות יד, (כפי שיטת הגר"ד בהר"ן זצ"ל) הרי משה רבינו אכל מצות יד. עד כאן.
אם אני מבין את דבריו, וכי יכול יהודי לומר שהוא מהדר יותר ממשה רבינו?

אבל לכאורה, הרי ידוע שפעם לא היו יכולים להדר בריבוע של התפילין והבתים של התפילין הרבה יותר מהודרים מפעם. אז יוצא לפי זה שהתפילין שלנו יותר מהודרים ממשה רבינו?

איני מבין את הקושיה על תפילין. אפשר לטעון שבצלאל ידע לעשות ריבועים מעולים לתפילין כמו עוד הרבה דברים מסובכים שעשה במשכן.
ואת הטענה לגבי מצות יד איני מבין בכלל. הטענה שעליה זה נסוב היא שמצות מכונה של דורינו מהודרות יותר ממצות יד הנהוגות בדורינו. מי יודע איך אפה מרע"ה את המצות? אולי משה רבינו העמיד עשרה אנשים להכין כזית מצה ותוך 20 שניות המצה היתה בתנור והחליפו את כל הכלים ולא השתמשו בהם יותר?
או לאידך גיסא שמשה רבינו לא היה צריך את כל החומרות שלנו כי הוא ידע מתי הבצק מחמיץ וכל עוד שהבצק לא החמיץ לא היה בזה שום שאלה. ואנו שאין אנו בקיאים יש לנו בעייה.

יישר כח, דברים של טעם אמרת.

אוצר החכמה כתב:איני מבין את הקושיה על תפילין. אפשר לטעון שבצלאל ידע לעשות ריבועים מעולים לתפילין כמו עוד הרבה דברים מסובכים שעשה במשכן.

ומה עם כל רבותינו במהלך כל הדורות? הם בודאי לא יכלו לרבע כשלנו [בפרט אלו שעשו תפילין דקות. וכמדומני שעד לפני כמה עשרות שנים לא היה מצוי ריבוע כהיום, אך אינני בטוח].
אך אינני מבין את הקושיא מצד אחר, כי מי אמר שהתפילין שאינן מרובעות כשלנו אינם כשרות? אנו נוהגים לרבעם היטב כי יש בזה הידור, לא מחשש פסול אלא משום זה א' ואנוהו, ולמה א"א לומר שאנו מהדרים יותר ממרע"ה? [דהיינו שהוא הידר כמה שיכל לפי יכולותיו ואנחנו כמה שאפשר לפי יכולותינו].
[פעם ראיתי אצל א' שהתפילין שלו היו רחוקות מאד מהריבוע המקובל, והייתי בטוח שהם פסולות לגמרי, ומשלא הסכים סיכמתי אתו שאלך לרב א' [מחשובי המוצי"ם דהגרנ"ק] וככל היוצא מפיו יעשה, ולהפתעתי הכשירם בפשיטות].

אך אינני מבין את הקושיא מצד אחר, כי מי אמר שהתפילין שאינן מרובעות כשלנו אינם כשרות? אנו נוהגים לרבעם היטב כי יש בזה הידור, לא מחשש פסול אלא משום זה א' ואנוהו, ולמה א"א לומר שאנו מהדרים יותר ממרע"ה? [דהיינו שהוא הידר כמה שיכל לפי יכולותיו ואנחנו כמה שאפשר לפי יכולותינו].

את התשובה הזאת גם השואל ידע. רק לא היה נראה לו שאפילו בעניין ההידור אנו מהדרים יותר ממשה רבינו ועל זה עניתי מה שעניתי. ולכן לא קשה מרבותינו במהלך הדורות.

אגב בעניין הדקות. אני שמעתי להיפך. שפעם לא ידעו לרבע את הגסות. ולכן עשו דקות ובהם יכלו לרבע היטב, רק זה לא היה מחזיק מעמד הרבה זמן. ועכשיו יודעים לרבע גסות שגם מדוייק וגם מחזיק מעמד. ואם כן הוא גם על רבותינו אין קושיה כי המדקדקים שמרו על ריבוע התפילין שלהם. אבל איני בטוח בזה ואדרבה יבוא מי שיודע ויאמר אם כן הוא שטעיתי בשמועתי זו.

אולי אפשר לומר פשט אחר בדברי הגרי"ח זצ"ל,
לא התכוון שלא שייך שלנו יהיו מצות יותר מהודרות ממשה רבינו, אלא שזה גופא שמשה רבינו אכל מצות עגולות, זה הופך מצות עגולות להידור,
משה רבינו'ס מצות. אז יתכן ויש הידור של מהירות האפיה, אבל חסר בהידור של מצות משה רבינו.

"ידועים דברי הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, דכמו מצות מילה שהיא מצוה גדולה ומ"מ נדחית כשמתו אחיו מחמת מילה, כך יישוב ארץ ישראל מצוה רבה היא, אבל הרבה מאחינו מתו בזה".

זה נחמד, אמנם יש לדחות שמתו אחיו מחמת מילה, מדובר הרי דוקא באחיו ולא סתם שיש הרבה תינוקות שמתים מחמת מילה, דכאשר שניים מאחיו מתו, תלינן שזהו פגם במשפחה וזהו ספק קרוב לודאי שימות השלישי, אבל במיתות רח"ל ביהודים במצוות יישוב הארץ מפני הערבים ימ"ש, שם אין שום הסתברות על יהודי מסויים שדוקא הוא יהרג ושהוא נמצא בסיכון גבוה מעבר לשאר כל היהודים.

מתפעל כתב:אולי אפשר לומר פשט אחר בדברי הגרי"ח זצ"ל,
לא התכוון שלא שייך שלנו יהיו מצות יותר מהודרות ממשה רבינו, אלא שזה גופא שמשה רבינו אכל מצות עגולות, זה הופך מצות עגולות להידור,
משה רבינו'ס מצות. אז יתכן ויש הידור של מהירות האפיה, אבל חסר בהידור של מצות משה רבינו.

זו סברא מתאימה לחשיבה חבדי"ת, פחות מתאימה להגרי"ח.

מתפעל כתב:"ידועים דברי הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, דכמו מצות מילה שהיא מצוה גדולה ומ"מ נדחית כשמתו אחיו מחמת מילה, כך יישוב ארץ ישראל מצוה רבה היא, אבל הרבה מאחינו מתו בזה".

זה נחמד, אמנם יש לדחות שמתו אחיו מחמת מילה, מדובר הרי דוקא באחיו ולא סתם שיש הרבה תינוקות שמתים מחמת מילה, דכאשר שניים מאחיו מתו, תלינן שזהו פגם במשפחה וזהו ספק קרוב לודאי שימות השלישי, אבל במיתות רח"ל ביהודים במצוות יישוב הארץ מפני הערבים ימ"ש, שם אין שום הסתברות על יהודי מסויים שדוקא הוא יהרג ושהוא נמצא בסיכון גבוה מעבר לשאר כל היהודים.

להבנתי הוא לא דימה את רמת הסיכון. רק התכוון להגיד שאפילו מצווה רבה נדחית כשיש חשש מיתה וה"ה ביישוב א"י. אבל הסיבה שחשב שזה מסוכן היא הערכתו בעניין.

נו, אבל הרי כל הענין זה רמת הסיכון. הרי כל ברית מילה מסוכנת ובודאי שכך היה בזמנם, ובכל זאת מלים. רק באחיו שרמת היכון עלתה מאד, אזי אין מלים. לכן רק אם יש אותה רמת סיכון כמו במתו אחיו, ניתן לומר כנ"ל על מצוה אחרת.

המעיין, מצינו בחז"ל שחייב אדם לומר בלשון רבו, היינו שיש ערך כזה שלא לשנות אף שעל פניו, הלשון לא מהותית כלל והדין נשאר אותו דבר ומה לי ביטוי זה או אחר.

לא העניין הלשון. ואני לא התכוונתי להתקיף. הרעיון שיש הידור במצות משום שמשה רבינו עשאן באופן מסויים שאינו קשור לכשרות ולהלכה הוא רעיון שנראה לי שמתאים לחשיבה החבדי"ת בתחומים שונים ופחות להגרי"ח. אם היה אומר מנהג אבותינו בידינו לעשות מצות יד היה נשמע יותר מתאים, אבל את זה הוא לא אמר.

הווארט הנ"ל על 'מתו אחיו מחמת מילה', נמצא גם ב'קובץ מאמרים' להגרא"ב וסרמן הי"ד, לגבי לימוד בקולג', שלא החשיבו חז"ל את יקרת העניין של לימוד אומנות, יותר ממצות מילה השקולה כנגד כל התורה.

לגבי מה שהביאו כאן את הווארט הזה מהגריח"ז לגבי ישוב אר"י, מאן יימר שכוונתו (אם אכן אמר זאת) היתה לסכנת החומר ע"י הישמעאלים, אני הבנתי שכוונתו לסכנת הרוח ע"י החופשיים.
הגריח"ז עצמו כידוע, היה נוהג ביציאתו מחוץ לחומות (עכ"פ בשביל מצות מילה), ללכת גם בזמן הסכנה דרך שביל הדמים של שער שכם (שהיה מועד לפורענות גם בימי שלום), ולשוב דרך שער יפו, לקיים מה שנאמר 'סובו ציון והקיפוה'. ולפי מש"כ 'האיש על החומה', היה מוסיף ואומר על כך הגריח"ז: "בכדי שלא יחשבו הערבים שהצליחו לגרש רגל יהודי אפילו מפינה אחת או רחוב אחד בירושלים".

פרנקל תאומים כתב: לגבי מה שהביאו כאן את הווארט הזה מהגריח"ז לגבי ישוב אר"י, מאן יימר שכוונתו (אם אכן אמר זאת) היתה לסכנת החומר ע"י הישמעאלים, אני הבנתי שכוונתו לסכנת הרוח ע"י החופשיים.

ג"א הקטן הבנתי כך.

אבל סכנת הרוח היתה בגלל קיום מצות ישוב הארץ? הכוונה לאלו שהצטרפו ללחי ולאצל ולהגנה?
אולי. יתכן. יישר כח.

אבל מה היתה ההוראה למעשה מרעיון זה, שעדיף להישאר בחו"ל ולא לעלות ארצה שמא יעלה ויתקלקל?

ובאמת זו שאלה גדולה מאד, הרי יש חז"ל שרש"י מביא, שהמחטיאו יותר גרוע מההורגו.

אמנם תמיד הוקשה לי ע"ז, שהמחטיאו, תמיד יכול החוטא לשוב בתשובה, אבל ההורגו, אין דרך חזרה.

ואולי הכוונה המחטיאו ובאופן שבאמת עד סוף ימיו נשאר חוטא ומת בחטאו, אם כן איגלאי מילתא שהיה עדיף שימות ולא יחיה בחטא כל ימיו.

וזו אחת התשובות ששמעתי כנגד טענת רבים שהיו רבנים שהורו ליהודים לא לעלות ארצה, אף לאחר עליית הצורר היטלר ימ"ש שחיק טמיא, כי בארץ יש סכנה רוחנית והמחטיאו וכו',
אבל זה קשה מעוד פן, הרי גם חלילה אם יהודי עולה לארץ ונהיה חילוני רח"ל, הרי הקים משפחה, ומי יודע מה יהיה עם צאצאיו, שחלקם ישוב בתשובה.
בקיצור, זו סוגיה לא פשוטה כלל.

מתוך הגדה של פסח 'פניני חים' מתורתו של מרן זיע"א

לרגל יומא דהילולא ה-85
תמצית חייו ומשפחתו של הגרי"ח באדיבות ידידנו הרב תולדות

ר' יוסף חיים נולד ביום ו' כסלו תר"ט, בעיירה ווערבוי לאביו ר' אברהם שלמה. בהיותו בן ארבע נתייתם מאביו, אמו נישאה בשנית, ובתחילה עוד גדל אצלה, אך כאשר אביו חורגו רצה לשלוח אותו לבית ספר תיכוני, עזב את ביתם ונסע ללמוד אצל הגאון רבי חיים צבי מאנהיימער, משם עבר לישיבת פרשבורג והיה מטובי תלמידיו של בעל הכתב סופר. כבר בהיותו בן שמונה עשרה נתעטר בתואר מורינו. בשנת תר"ל נשא לאשה את מרת שרה בת ר' שלמה זאלצער מקויברסדורף, וגר שם בעיר סמוך על שלחן חותנו. רב העיר באותם הימים היה הגאון רבי אברהם שאג, ור' יוסף חיים דבק בו ובתורתו, וכאשר רבי אברהם שאג עלה לארץ הקודש עלה אחריו גם רבי יוסף חיים בשנת תרל"ג. בירושלים נתקרב גם לבעל האמרי בינה ולמהרי"ל דיסקין שמינהו לראב"ד בבית הדין הגדול שבירושלים. לאחר פטירתו של המהרי"ל דיסקין נתקבע מעמדו של הריח"ז כמנהיג העדה החרדית בירושלים, ועל פיו נשק כל דבר, הוא ניהל את כל המערכות הציבוריות, ופעל בעוז לביצור חומות הדת. כאמור, הריח"ז נפטר ביום י"ט אדר תרצ"ב, ונטמן במרומי הר הזיתים.
בשנת תרח"ץ הדפיסו בירושלים את ספר תשובותיו בשם 'שלמת חיים'. ובשנים האחרונות נדפס מחדש בשם תורת חיים, ונדפסו ממנו עוד כמה וכמה כרכים של חידושיו.

יחוס משפחתו
אביו רבי אברהם שלמה זוננפלד, היה ירא שמים ולמדן, תלמידו של הגאון רבי בנימין זאב לעוו אב"ד ווערבוי, ומפי השמועה נמסר כי ערך חלק מכתביו של רבו לדפוס, הוא ספר 'שערי תורה'. כאמור נפטר צעיר והשאיר אחריו אלמנה עם שלשה יתומים, ומנוחתו בווערבוי. בנו הגדול היה שמואל זוננפלד. אשתו, זעלדא בת ר' אהרן (ב"ר חיים) וגננדל מווערבוי. בני אברהם שלמה, הבכור שמואל, מרת יעטל, וחיים. ר' אברהם שלמה נפטר כ"ה סיון תרי"ג, כאשר בנו היה כבן שש שנים. זעלדא עלתה לירושלים בערוב ימיה, ושם נפטרה ביום י"ז חשוון תרמ"ז, ומנוחתה על הר הזיתים.

נשותיו של הריח"ז
אשתו הראשונה, מרת שרה היתה בתו של הר"ר שלמה זאלצער ז"ל שהיה שו"ב בקויברסדורף. שרה ע"ה נפטרה בירושלים י"ז אייר תרע"ב.
בידי צאצאיו של הריח"ז נשתמר דף מספר המשניות של הגרי"ח בו רשם לעצמו את ימי היארצייט של בני משפחתו, ומזכיר גם את: חמי הר"ר שלמה בן הר"ר יהודה לייב ז"ל שנפטר בעיה"ק בראשון של חג הפסח תרנ"ד. זוגתו מרת רחל בריינדל נפטרה בחג הסוכות ט"ו תשרי, והיה ר' יוסף חיים אומר ט"ו ט"ו לגזירה שווה.
צאצאיו כולם הם מאשה זו.
זוגתו השניה של הריח"ז מרת חיילא, היתה צעירה ממנו בשלושים שנה, וע"פ ברכתו זכתה לאריכות ימים כמוהו, נפטרה ד' אדר תשכ"ח, בהגיעה לגיל תשעים שנה. היא היתה בתו של רבי מנדל דייטש שהיה דיין בק"ק טאפלשיין, ובתחילה היתה נשואה לרבי יהודה לייב אייבנשיץ, היה לה מזיוו"ר בת אחת מרת לאה (נפטרה כ"ט אייר תש"ו), היא היתה אשת הגאון הצדיק רבי חיים זאב פינקל משגיח דישיבת מיר (נפטר י"ח אלול תשכ"ה), בנו של הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר.
צאצאיו [לא מסודר]
בניו: רבי יעקב מאיר, רבי אברהם שלמה, רבי אליהו מרדכי, רבי אברהם אהרן, רבי שמואל בנימין, רבי דוד יחזקאל, רבי משה יהודה, חתניו: רבי שמואל הלל [ב"ר אברהם תנחום] שינקר, רבי מנחם מנדל [ב"ר מרדכי] פרידמן
יבואו היודעים ויוסיפו

בפורים פגשתי אדם בשם 'אביקר' שאמר לי שהוא צאצא של הרב זוננפלד, ולפחות במראה החיצוני הדבר הפתיע אותי מאוד.

כתבה שהתפרסמה אודותיו היום למלאות 85 שנה לפטירתו ולרגל הופעת ההגדה של פסח "פניני חיים" מתורתו ומשנתו, במוסף "עונג שבת" של יום ליום

לייטנר כתב:בפורים פגשתי אדם בשם 'אביקר' שאמר לי שהוא צאצא של הרב זוננפלד, ולפחות במראה החיצוני הדבר הפתיע אותי מאוד.

לא סיפק עוד פרטים?

לעומקו של דבר כתב:

לייטנר כתב:בפורים פגשתי אדם בשם 'אביקר' שאמר לי שהוא צאצא של הרב זוננפלד, ולפחות במראה החיצוני הדבר הפתיע אותי מאוד.

לא סיפק עוד פרטים?

יש דבר מאד מעניין שיש ממנו לימוד לדורות.
הגרי"ח זוננפלד גידל משפחה ירושלמית, ילדיו התחנכו ברוח החינוך הירושלמי, אך לבתן האחת לקח לחתן בחור בוגר ישיבה ליטאית ישיבת חברון (רבי שמואל הלל שינקר), הקנאים בירושלים לא ראו זאת בעין יפה, שהרי בעיניהם היו תלמידי חברון אנשים מודרניים, וכמדומה שר' אהרן קצינלבוגן בא למחות בפניו על כך.
אך במבחן התוצאה, המשפחה הכי נכבדה שכולה חרדית מצאצאי משפחת הגריח"ז היא משפחת שינקר לענפיה (שינקר, קליינרמן, קופשיץ, ועוד).
שאר צאצאי משפחת זוננפלד, (חניכי ה'חינוך הטהור'), חלקם חרדים, חלקם חרדים מודרניים (לדוג' הר' יונה מצגר), חלקם מזרוחניקעס, וחלקם חילונים גמורים.
ללמדינו, שלא כל מה שנראה שפשרנות או כסטיה מן הקו הוא באמת כך, ולא כל מה שנראה כשמרנות וקנאות הוא נכון וחינוכי.
ובזה עיניהם של גדולי ישראל צופיות נכוחה יותר מהסתכלותם של המון העם.

משוש דורים כתב:

לעומקו של דבר כתב:

לייטנר כתב:בפורים פגשתי אדם בשם 'אביקר' שאמר לי שהוא צאצא של הרב זוננפלד, ולפחות במראה החיצוני הדבר הפתיע אותי מאוד.

לא סיפק עוד פרטים?

יש דבר מאד מעניין שיש ממנו לימוד לדורות.
הגרי"ח זוננפלד גידל משפחה ירושלמית, ילדיו התחנכו ברוח החינוך הירושלמי, אך לבתן האחת לקח לחתן בחור בוגר ישיבה ליטאית ישיבת חברון (רבי שמואל הלל שינקר), הקנאים בירושלים לא ראו זאת בעין יפה, שהרי בעיניהם היו תלמידי חברון אנשים מודרניים, וכמדומה שר' אהרן קצינלבוגן בא למחות בפניו על כך.
אך במבחן התוצאה, המשפחה הכי נכבדה שכולה חרדית מצאצאי משפחת הגריח"ז היא משפחת שינקר לענפיה (שינקר, קליינרמן, קופשיץ, ועוד).
שאר צאצאי משפחת זוננפלד, (חניכי ה'חינוך הטהור'), חלקם חרדים, חלקם חרדים מודרניים (לדוג' הר' יונה מצגר), חלקם מזרוחניקעס, וחלקם חילונים גמורים.
ללמדינו, שלא כל מה שנראה שפשרנות או כסטיה מן הקו הוא באמת כך, ולא כל מה שנראה כשמרנות וקנאות הוא נכון וחינוכי.
ובזה עיניהם של גדולי ישראל צופיות נכוחה יותר מהסתכלותם של המון העם.

צורמת לי התגובה אשר מנסה לדון את נסיונות הדור הקודם.
אולם לשיטתך. למי כוונתך לעיניהם הצופיות של גדולי ישראל.
אם אכן ריח"ז היו עיניו צופיות, מדוע א"כ לא לקח ליתר בניו שידוכים תוצרת הישיבות הליטיאיות?
וכן, האם אכן ב'מבחן התוצאה', תלמידי החינוך הליטאי (בני הדור והתקופה ההיא) 'התקלקלו' פחות מבני החינוך הישן?
או שפשוט מדובר מאישיותו של ר' שמואל הלל' ז"ל שהיה מיוחד ביחס הדור ההוא ותו לא...

לייטנר כתב:בפורים פגשתי אדם בשם 'אביקר' שאמר לי שהוא צאצא של הרב זוננפלד, ולפחות במראה החיצוני הדבר הפתיע אותי מאוד.

כנראה אחד מבניה של אהובה אביקר, בת משה דב זוננפלד, בן יחיאל זלמן, בן יעקב מאיר, בן הגרי"ח. מופיע בספר "חוליות של זהב בשושלות ירושלמיות" הכולל בין השאר את אילן צאצאי יעקב מאיר בן הגרי"ח, שיצא לאור מהדפוס היום ממש על ידי בעז"ה.

רבים מאוד מצאצאי הגרי"ח עשויים להפתיע אותך במראיהם החיצוני, אלא אם אתה מודע למציאות הזו שאף אחד מגדולי ישראל לא ניצל ממנה. וכנידון בהמשך האשכול אחריך.

משוש דורים כתב:

לעומקו של דבר כתב:

לייטנר כתב:בפורים פגשתי אדם בשם 'אביקר' שאמר לי שהוא צאצא של הרב זוננפלד, ולפחות במראה החיצוני הדבר הפתיע אותי מאוד.

לא סיפק עוד פרטים?

יש דבר מאד מעניין שיש ממנו לימוד לדורות.
הגרי"ח זוננפלד גידל משפחה ירושלמית, ילדיו התחנכו ברוח החינוך הירושלמי, אך לבתן האחת לקח לחתן בחור בוגר ישיבה ליטאית ישיבת חברון (רבי שמואל הלל שינקר), הקנאים בירושלים לא ראו זאת בעין יפה, שהרי בעיניהם היו תלמידי חברון אנשים מודרניים, וכמדומה שר' אהרן קצינלבוגן בא למחות בפניו על כך.
אך במבחן התוצאה, המשפחה הכי נכבדה שכולה חרדית מצאצאי משפחת הגריח"ז היא משפחת שינקר לענפיה (שינקר, קליינרמן, קופשיץ, ועוד).
שאר צאצאי משפחת זוננפלד, (חניכי ה'חינוך הטהור'), חלקם חרדים, חלקם חרדים מודרניים (לדוג' הר' יונה מצגר), חלקם מזרוחניקעס, וחלקם חילונים גמורים.
ללמדינו, שלא כל מה שנראה שפשרנות או כסטיה מן הקו הוא באמת כך, ולא כל מה שנראה כשמרנות וקנאות הוא נכון וחינוכי.
ובזה עיניהם של גדולי ישראל צופיות נכוחה יותר מהסתכלותם של המון העם.

מבלי להכנס לענין והמסקנות, רק כמה הערות היסטורית.

א. רבי שמואל שינקר לא למד בישיבת חברון, אלא חתנו רבי צבי הירש קופשיץ.
ב. אביו של רבי שמואל - רבי אברהם תאניס שינקר היה תלמידו של רבי ישראל סלנטר וממייסדי ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה, ומכאן נובעת כנראה הטעות.
ג. היחסים בין הגריח"ז לחתנו רבי שמואל שינקר לא היו תמיד מן המשופרים, ולפיכך אין כל כך ראיה מלקיחת חתן לנכדתו.
ד. אמנם הגריח"ז קירב את תלמידי ישיבת חברון, בפרט אחרי שעלו לירושלים בעקבות פרעות תרפ"ט, דבר שלא כך ערב לטעמם של הקנאים כדוגמת ריא"ז מרגליות.
ה. להגריח"ז ישנם עד היום צאצאים שהתחנכו ומתחנכים בדרך הישוב הישן, (כדוגמת משפחת שיינברגר, צאצאי נכדו ומשמשו ר' מאניש שיינברגר).

דוד נ.א. כתב:

לייטנר כתב:בפורים פגשתי אדם בשם 'אביקר' שאמר לי שהוא צאצא של הרב זוננפלד, ולפחות במראה החיצוני הדבר הפתיע אותי מאוד.

כנראה אחד מבניה של אהובה אביקר, בת משה דב זוננפלד, בן יחיאל זלמן, בן יעקב מאיר, בן הגרי"ח. מופיע בספר "חוליות של זהב בשושלות ירושלמיות" הכולל בין השאר את אילן צאצאי יעקב מאיר בן הגרי"ח, שיצא לאור מהדפוס היום ממש על ידי בעז"ה.

רבים מאוד מצאצאי הגרי"ח עשויים להפתיע אותך במראיהם החיצוני, אלא אם אתה מודע למציאות הזו שאף אחד מגדולי ישראל לא ניצל ממנה. וכנידון בהמשך האשכול אחריך.

למרות מודעות לגיוון בדעותיהם ובהתנהגותם של צאצאי הרב זוננפלד, עדיין היה מראהו מפתיע, ואכמ"ל.
אגב, כמובן שההכללה שאף אחד מגדולי ישראל לא ניצל ממנה, אינה נכונה.

עתניאל בן קנז כתב:צורמת לי התגובה אשר מנסה לדון את נסיונות הדור הקודם.
אולם לשיטתך. למי כוונתך לעיניהם הצופיות של גדולי ישראל.
אם אכן ריח"ז היו עיניו צופיות, מדוע א"כ לא לקח ליתר בניו שידוכים תוצרת הישיבות הליטיאיות?
וכן, האם אכן ב'מבחן התוצאה', תלמידי החינוך הליטאי (בני הדור והתקופה ההיא) 'התקלקלו' פחות מבני החינוך הישן?
או שפשוט מדובר מאישיותו של ר' שמואל הלל' ז"ל שהיה מיוחד ביחס הדור ההוא ותו לא...

במבחן התוצאה בני הישיבות הליטאיות התקלקלו הרבה פחות מבני הישוב הישן, ואכן ריח"ז למרות שהיה שייך ליישוב הישן, הבין שהחנוך הישיבתי הוא קנקן חדש מלא ישן, שאר האנשים שקידשו את המסגרת ולא את התוכן, איבדו את ילדיהם. ומסר זה אינו דן בנסיונות העבר, אלא הוא אקטואלי גם היום, והוא טופח על פני החושבים שמסגרת שמרנית שומרת על הילדים, והם מבכרים אותה על פני תוכן פנימי, ולכן הבאתי מקרה זה, להדגיש שטעות בידם.

מסגרת מן הסתם הכוונה כיפה עם מסגרת!!! ודו''ק היטב

לייטנר כתב:

דוד נ.א. כתב:

לייטנר כתב:בפורים פגשתי אדם בשם 'אביקר' שאמר לי שהוא צאצא של הרב זוננפלד, ולפחות במראה החיצוני הדבר הפתיע אותי מאוד.

כנראה אחד מבניה של אהובה אביקר, בת משה דב זוננפלד, בן יחיאל זלמן, בן יעקב מאיר, בן הגרי"ח. מופיע בספר "חוליות של זהב בשושלות ירושלמיות" הכולל בין השאר את אילן צאצאי יעקב מאיר בן הגרי"ח, שיצא לאור מהדפוס היום ממש על ידי בעז"ה.

רבים מאוד מצאצאי הגרי"ח עשויים להפתיע אותך במראיהם החיצוני, אלא אם אתה מודע למציאות הזו שאף אחד מגדולי ישראל לא ניצל ממנה. וכנידון בהמשך האשכול אחריך.

למרות מודעות לגיוון בדעותיהם ובהתנהגותם של צאצאי הרב זוננפלד, עדיין היה מראהו מפתיע, ואכמ"ל.
אגב, כמובן שההכללה שאף אחד מגדולי ישראל לא ניצל ממנה, אינה נכונה.

הכללות לעולם אינם נכונות. אבל זהו אכן כיוון שיש מה ללמוד ממנו.

משוש דורים כתב:במבחן התוצאה בני הישיבות הליטאיות התקלקלו הרבה פחות מבני הישוב הישן.

משום מה נראה לי, שדבריך יותר קרובות להיות משאלות לב, מאשר תיאור המציאות.
האם תוכל להביא תימוכין לדבריך?

עתניאל בן קנז כתב:

משוש דורים כתב:במבחן התוצאה בני הישיבות הליטאיות התקלקלו הרבה פחות מבני הישוב הישן.

משום מה נראה לי, שדבריך יותר קרובות להיות משאלות לב, מאשר תיאור המציאות.
האם תוכל להביא תימוכין לדבריך?

פשיטא שכך, ומשתי סיבות, שתיהן לא קשורות לישיבות או לשיטות הלימוד או לשיטות החינוך שלהן! הסיבה הראשונה היא שבעוד הישוב הישן גרו כאן בשיא המיטב, ובאם מישהו התנדנד, מיד נחשב כיורד מהדרך, ואכן הרבה נשרו. הישוב החדש היו ירודים ומנודנדים ואדרבה אלו שנכנסו לישיבות נתפסו מהרחוב והתעלו. והסיבה השנית היא שהישוב הישן סבלו יותר מצפיפות, עוני, מחלות, פרעות משכנים ערביים, ולכן התפרקו בתים על הסיבות הללו של לחץ ודחק, ונשלחו בנים בצעירותם החוצה ואחרים פזלו החוצה... מה שאין כן בישוב החדש.

הוה אמינא כתב:פשיטא שכך, ומשתי סיבות, שתיהן לא קשורות לישיבות או לשיטות הלימוד או לשיטות החינוך שלהן! הסיבה הראשונה היא שבעוד הישוב הישן גרו כאן בשיא המיטב, ובאם מישהו התנדנד, מיד נחשב כיורד מהדרך, ואכן הרבה נשרו. הישוב החדש היו ירודים ומנודנדים ואדרבה אלו שנכנסו לישיבות נתפסו מהרחוב והתעלו. והסיבה השנית היא שהישוב הישן סבלו יותר מצפיפות, עוני, מחלות, פרעות משכנים ערביים, ולכן התפרקו בתים על הסיבות הללו של לחץ ודחק, ונשלחו בנים בצעירותם החוצה ואחרים פזלו החוצה... מה שאין כן בישוב החדש.

אתה הבאת הסברים מצוינים לתופעה שהצגת. אולם בכלל לא הוכחת שאכן תופעה זאת אכן היתה. -- כתבת רק 'פשיטא שכך'. ותו לא.

ולגופו של ענין, אני מבין מתשובתך שאנחנו לא משדרים על אותו גל. אתה כולל את ה'יישוב הישן' - דהיינו כל תושבי ירושלים הותיקים מול ה'יישוב החדש'. ובמקרה זה יתכן שאתה צודק.
הדיון היה אודות 'יישוב הישן', היינו חוגי העדה חרדית, חברי כולל שומרי החומות, וכיוצ"ב. בני חוגו של ריח"ז. מול בני הישיבות הליטאיות.
ובמקרה זה - עכ"פ כפי שהנני מכיר מסביבתי הקרובה - אחוזי הנשירה אצל היישוב הישן היו מעטים יותר!

אפשר לבדוק זאת בקלות, נקח מחזורים מקבילים בשנות תרצ - תשי / מצד אחד ישיבת מהרי"ץ דושינסקי (שזה כולל את בני חוגו של הריח"ז) ומצד שני ישיבת 'חברון' - שעל זה היה מדובר כעת. ונראה באחוזים היכן הנשירה היתה גדולה יותר...
אין לי מספרים בדוקים, אבל משמיעה מקרובי משפחה משני הצדדים, דומני שהכף נוטה באופן בולט לטובת ההונגרים...

לייטנר כתב:

דוד נ.א. כתב: אלא אם אתה מודע למציאות הזו שאף אחד מגדולי ישראל לא ניצל ממנה. וכנידון בהמשך האשכול אחריך.

אגב, כמובן שההכללה שאף אחד מגדולי ישראל לא ניצל ממנה, אינה נכונה.

אינה נכונה במאה אחוז, אבל לצערינו נכונה בהחלט באחוזים מאוד מאוד גבוהים, וככל שתלך אחורה בשנים כך יגברו האחוזים יותר ויותר
מעטים הם האנשים בכלל שכבר נפטרו לפני קרוב למאה שנה שאף אחד מיוצאי חלציהם לא ירד במידה ניכרת ל"ע