הרה"ח שמעון (הצדיק) פרידמן ע"ה

[צh33]

קהל רב מסלתה ומשמנה של ירושלים עיה"ק ליוו בערב שביעי של פסח עם דמדומי חמה בעת כניסת החג למנוחות את הרה"צ רבי שמעון הכהן פרידמן זצ"ל המכונה 'שמעון הצדיק' מגדולי וחסידי לובאוויטש שהשיב את נשמתו הטהורה לבוראו באופן פתאומי בשנת ה-78 לחייו.

בפטירתו נעלם מעיר הקודש אחד מדמויות ההוד שבתוכה, צדיק נשגב המושל ביראת אלוקים, גאון וחסיד אמיתי עובד ה' מנעוריו, איש מופלא עד מאד אשר חי לו בעולמו העילאי שהיה מוקף חומה בצורה שחצץ בינו לבין העולם הגשמי כשהוא מופרש ומופשט מכל הוויותיו ועניניו החומריים, איש קדוש אשר התקדש בקדושות עליונות בהתנהגותנו בגינוני קדושה ופרישות יתירה, דמות נדירה של ותיק וחסיד שמסכת חייו היתה רציפות של אמונה תמימה בבורא יתברך ובעבדיו הצדיקים, ענוותן ושפל ברך אוהב שלום ורודף שלום ומקרב את הבריות לתורה, לבו היה פתוח לרווחה להמוני שבורי לב שעודדם וחיזקם כאשר מסר נפשו להרנין לב אלמנות ויתומים ונדכאי לב.

נולד ביום י"ב לחודש טבת שנת תרצ"ד בירושלים לאביו הרה"צ רבי מנחם מנדל פרידמן זצ"ל מחשובי חסידי לובאוויטש מצאצאי הגה"ק רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצוק"ל בעל 'לב העברי', בבית גדול ומופלא זה שהיה אפוף בתורה ויראת שמים טהורה באווירה של ירושלים של מעלה, עשות חסד תוך הסתפקות במועט בהצנע לכת. נתגדל וספג לתוכו ניחוחות היראה והאהבה בבקשו להתעלות לעבודתו יתב' עפ"י ערכי תורת החסידות הצרופה.

היה מבחירי התלמידים בת"ת וישיבת 'עץ חיים' ומאז היותו נער קטן התמסר ללימוד התורה ביגיעה ובמסירות רבה, רבותיו הפליאו תמיד את יראתו והתמדתו בחתירה אל האמת, על אדני יסודות קודש אלו עיצב את דמותו המופלאה בהתעלותו בתורה וביראת שמים.

בהגיעו לפרקו נשא את בתו של הרב החסיד רבי ישראל נח הלוי דוכמן זצ"ל מחשובי חסידי לובאוויטש, ואחרי נשואיו המשיך בדרכי התורה והעבודה בקדושה עילאית ומופלגה.

היה דבוק בכל נימי לבו ונפשו לכ"ק מרן האדמו"ר מוהרמ"מ מלובאוויטש זי"ע יגע בשיחות הקודש ושינן רבות את דברי תורתו, במסירות נפש עמל למלא אחרי פקודת הקודש בהפצת מעיינות התורה והחסידות ולקרב את המוני בית ישראל לאביהם שבשמים.

במכתביו מכנה אותו האדמו"ר זי"ע בתואר 'שמעון הצדיק', עפ"י הוראתו לא יצא אף פעם מתחומי ארץ הקודש, על אף שלא אחת הביע את משאת נפשו ומשאלתו לזכות לשהות במחיצת קדשו.

משחר נעוריו עבד את בוראו במסירות נפש בהיותו מסגף את גופו בתעניות רבים ועמל בתורה הק' שהיתה משוש חייו ביגיעה רבה, בהיותו אצל ה'חזון אי"ש' זי"ע שוחח עמו על ענין הסיגופים, והורה לו להפסיק עם התעניות אשר יחלישו את גופו וימנעו ממנו את היגיעה בתורה ועבודת ה'. כל ימיו התנהג בגינוני קדושה וטהרה מופלגים בהתהלכו ברחוב כשעיניו מושפלות לארץ.

מסר את נפשו לעשיית טוב וחסד עם הבריות, כאשר מרגליה בפומיה דבר קדשו של החיד"א זי"ע שכל מעשה חסד מקרב את הגאולה, ומשום כך היה עמל לעשות חסד עם הזולת בפרט לאלמנות יתומים וקשיי יום שהיה מתמסר עבורם רבות להרנין את לבם ולעודדם.

המוני בני ירושלים פנו אליו בבקשם לקבל את ברכותיו שעשו רושם למעלה, ובקשו ממנו שיזכירם בתפילותיו הזכות והטהורות בהם עמד לייחל לאלוקיו בדביקות מופלאה ובהשתפכות הנפש.

בליל יום רביעי ערב שביעי של פסח, עוד נסע למשפחה של בעלי תשובה במושב צפדיה לחזק את רוחם בימי החג, ומשם צעד רגלי עד לכפר חב"ד שם היה נוהג להגיע למשפחות של אלמנות ויתומים כדי לעודדם ולשמח את לבם.

בערב שביעי של פסח בשהותו בבית בנו בישוב אור יהודה, בעיצום ההכנות לחג ביקש להפסיק לרגע את העבודה מאחר והוא מבקש לומר להם מספר מילים, וציטט מדברי קדשו של מרן האדמו"ר מוהר"ש מלובאביטש זי"ע, שכתב על יום ח' אב, שזה היה בבחינת הקדמת הרפואה למכה 'כי יש לעמול בענין אהבת ישראל ולהזהר חלילה לא לפגוע באף יהודי, אלא יש להתמסר בכל לב ונפש לעזור לזולת כאשר זה הוא העיקר, ובכך נזכה לקרב את הגאולה'.

לשאלתו של בנו, מה פתאום הוא מצטט דברים אלו היום דווקא ערב שביעי של פסח, אמר לו שענין זה אכן שייך לשעה זו... ועם סיום דבריו התמוטט לפתע, כוחות ההצלה שהוזעקו לביתו עשו מאמצים להצילו והובילוהו לביה"ח תל השומר שם השיב את נשמתו לבוראו למגינת כל לב.

על אף פטירתו שעתיים לפני כניסת החג, הגיעו מאות רבות מבני ירושלים להשתתף בהלוויתו שיצאה מבית הכנסת לובאוויטש בשכון חב"ד בירושלים, ועם דמדומי חמה נטמן בחלקת חב"ד במרומי הר הזיתים.

השאיר אחריו דור ישרים יבורך, משפחה מפוארת של חסידים ואנשי מעשה המשכיכים בדרכי אבות לתפארה.

ע"כ ציטוט מהמבשר-שטורעם.
יש למאן דהוא תוספת ביאור על קשריו עם החזו"א?

[חכם באשי]

תודה לך.
אפשר להעלות תמונה ממנו?

[אדג]

(א) במכתביו מכנה אותו האדמו"ר זי"ע בתואר 'שמעון הצדיק', (ב) עפ"י הוראתו לא יצא אף פעם מתחומי ארץ הקודש, (ג) על אף שלא אחת הביע את משאת נפשו ומשאלתו לזכות לשהות במחיצת קדשו.

על השלישי, ראיתי ושמעתי ראיה. אך השניים הראשונים (שהם כמובן המחודשים ביותר, שהרי מעשים שבכל יום ויום שהתיר כ"ק אדמו"ר לנסוע לחו"ל, בצירוף כמה היתרים וכו' ואכ"מ, וגם ידוע עד כמה התרחק כ"ק אדמו"ר מחלוקת תוארים כגון דא) לא ראיתי, לא שמעתי ואף לא ראיתי או שמעתי אי מי שראה או שמע. ועל כן, במחכ"ת (דהמבשר/שטורעם) להביא איזה ראיה, סימוכין, מקור או שורש למימרות אלו.

ועד אז, ננקוט מה שאמרו חז"ל "אגרא דבי טמיא - שתיקותא".

[יודל'ה]

תודה לך.
אפשר להעלות תמונה ממנו?

יש לי 3 תמונות אבל כשאני מעלה את זה אני מקבל הודעה זו:

הסיומת bmp אינה מורשת. מה לעשות?

[יוסףלוי]

להעלות שוב, או לשנות את שם הקובץ, או להכנס לצייר לבחור את התמונה ולהדביק אותה בקובץ צייר ריק, לשמור בשם... ולהעלות. הפתרון השלישי ודאי יועיל.

[הבונה]

להעלות שוב, או לשנות את שם הקובץ, או להכנס לצייר לבחור את התמונה ולהדביק אותה בקובץ צייר ריק, לשמור בשם... ולהעלות. הפתרון השלישי ודאי יועיל.

2 הראשונים לא יועילו (הוא מזהה שזה בי.אמ.פי. גם אם הסיומת אחרת) רק השלישי יועיל, אלא שלא כתבת שבשמירה בשם צריך להפוך לקובץ גיי.פ.ג.

[יוסףלוי]

זה לא אוטומטית?

[הבונה]

זה לא אוטומטית?

ממש לא, אצלי למשל ברירת המחדל זה בי. אמ. פי.

[יודל'ה]

עשיתי דרך צייר-זה קצת מסובך אבל בשביל ראיית צדיק כזה לתועלת הרבים הכל כדאי, הוא היה מתפלל הרבה בהר צבי-לידיעת הגרים בסביבה.

הצדיק1.png (242 KiB) נצפה 6287 פעמים

הצדיק2.png (177.3 KiB) נצפה 6287 פעמים

הצדיק3.png (137.29 KiB) נצפה 6287 פעמים

[לבב]

(א) במכתביו מכנה אותו האדמו"ר זי"ע בתואר 'שמעון הצדיק', (ב) עפ"י הוראתו לא יצא אף פעם מתחומי ארץ הקודש, (ג) על אף שלא אחת הביע את משאת נפשו ומשאלתו לזכות לשהות במחיצת קדשו.

על השלישי, ראיתי ושמעתי ראיה. אך השניים הראשונים (שהם כמובן המחודשים ביותר, שהרי מעשים שבכל יום ויום שהתיר כ"ק אדמו"ר לנסוע לחו"ל, בצירוף כמה היתרים וכו' ואכ"מ, וגם ידוע עד כמה התרחק כ"ק אדמו"ר מחלוקת תוארים כגון דא) לא ראיתי, לא שמעתי ואף לא ראיתי או שמעתי אי מי שראה או שמע. ועל כן, במחכ"ת (דהמבשר/שטורעם) להביא איזה ראיה, סימוכין, מקור או שורש למימרות אלו.

ועד אז, ננקוט מה שאמרו חז"ל "אגרא דבי טמיא - שתיקותא".

האם בסדרת ספרי אגרות הקדש אין נדפס את אותם המכתבים?

[אדג]

לא.

[צh33]

לפי העיתונות דסוףשבוע הרי שלא במכתביו של הרבי אלא בע"פ כאשר שח אודתו עם כמה אנשים כינהו ג"כ שמעון הצדיק.
אגב בעיתונות כעת נשמטו קשריו עם החזו"א והרבי הוא שהורה לו לחדול מהסיגופים ואידך זיל גמור ..

[לבב]

בסוף יתברר שהיה רגיל להתפלל בקבר שמעון הצדיק

[יין המשמח]

בסוף יתברר שהיה רגיל להתפלל בקבר שמעון הצדיק

1. די לזילות.
2. אין מדברין אחר המיטה.

[איילער]

לתואר 'הצדיק' וייחוסו לרבי עיין תוספת שבועית להמודיע של יום ישישי, השבוע.

[צh33]

כעת ראיתי דהכתבה פורסמה גם באת רשטורעם.
אכן גילויים מפתיעים בפרט על אופן הסתלקותו.

'המודיע' חושף: שמעון הצדיק כתב כאן בעילום שם


שורות מעטות רוויות צער וגעגועים, לזכרו של יהודי, ששעה קלה לפני כניסת החג בערב שביעי של פסח נאספו מאות רבות מכל חלקי ירושלים כדי ללוותו לבית עולמו ● סיפורי הוד ומופת, מוסר השכל ולימוד גדול לזכרו של איש צדיק, חסיד אמת, עובד ה', מופלג בתורה וגאון במידות ובחסד, איש רחום, טוב ומיטיב - הרב שמעון הכהן פרידמן ע"ה, המכונה "שמעון הצדיק" ● לקט קצר מתוך שלל אוצרות שהועלו בבית האבלים, ומתוך שיח עם מי שהכירו מקרוב

ישראל פינחס טירנואר
ערב שביעי של פסח בבית השליח החב"די, הרב מנדל הכהן פרידמן באור יהודה. כבכל בתי ישראל התכונה רבה, ההכנות לחג בעיצומן. לפתע הכל נדהמים: הסבא, רבי שמעון פרידמן, המכונה בפי כל "שמעון הצדיק", מבקש בקשה כמותה לא ביקש מעולם - "אנא, הפסיקו לרגע את ההכנות, ברצוני לומר משהו חשוב".

שקט משתרר ובני הבית נאספים סביב הסבא שפותח ואומר: "הקב"ה מקדים רפואה למכה, המכה הקשה ביותר לעם ישראל היא שריפת בית מקדשנו בתשעה באב. הרפואה למכה זו היא ח' באב". רבי שמעון נוטל לידיו את הספר "היום יום" (פתגמים ואמרות שליקט וסידר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זיע"א לפי ימות השנה) ומקריא את הכתוב ביום ח' באב - "מפתגמי אאזמו"ר (המהר"ש) - מה התועלת בפעולה של חסידות ויראת שמים כאשר חסר העיקר, אהבת ישראל, ונוסף על כך גרימת צער לזולת".

"סבא", תמה אחד הנכדים, "היום כ' בניסן ולא ח' אב". "לא התבלבלתי", עונה הסבא הגדול, "ברצוני שתזכרו היטב את הדברים הללו".

חלפו אך שעות מעטות ורבי שמעון הצדיק השיב את נשמתו הטהורה לבוראה זכה ומזוככה, כשבאויר העולם מרחפת עדיין צוואתו האחרונה שהיא בעצם שירת חייו של מי שכולו היה חטיבה אחת של אהבת ישראל, חסד וצדקה ומסירות למען הזולת.

הכירו ולא הכירו

כותב השורות כמו כל בני ירושלים הכירו ולא הכירו את הדמות הכחושה והצנומה להחריד שהתהלכה ברחובותיה של עיר הקודש ופניה האירו באור של קדושה ושמחה. התהלכה אמרנו? רבי שמעון, או "שמעון הצדיק" כפי שכונה, מעולם לא התהלך, הוא תמיד רץ. רגליו הכאובות הורגלו מאז ומעולם לרוץ לדבר מצוה. ומתי לא היה רבי שמעון עסוק בדבר מצוה?

הנה, כאן הוא מוביל קשיש, כאן הוא מסייע לנכה, פה הוא מחלק כספים לנזקקים, שם הוא רץ לעוד בית כנסת כדי לברך ברכת כהנים משום שהוא שמע כי באותו מנין חסר כהן, והנה הוא בדרכו לבית הכנסת החמישי באותו יום כדי להשלים מנין. אץ ורץ הוא שמעון הצדיק, יום עמוס לפניו - עליו להספיק ביקורים במעון לתשושי נפש, במושב זקנים ובבית חולים. מי אם לא הוא יבצע במו ידיו פעולות להן לא יהיה מסוגל איש מלבדו?

הנה יהודי המחפש כתובת מסוימת, "בוא ואראה לך", מצטהל רבי שמעון השמח על מצוה נוספת שנפלה בחלקו. "זה לא רחוק", הוא אומר וצועד עם האיש כברת דרך ארוכה ומייגעת עד כי יגיע הישר למחוז חפצו. יהודי עובר לידו וסליו בידיו, האם יכול רבי שמעון שלא ליטול את הסלים במקומו? ואין זה משנה כלל שרבי שמעון עצמו כורע תחת סבלו הגופני.

לאחר ניתוק

גוף לא היה לו לרבי שמעון. כל כולו נשמה. מהעולם הזה הוא התנתק זה מכבר. אין לו בעולמו אלא אהבת ישראל יוקדת וחסדים אין ספור. מצטנע הוא בשולי דרכים, מתכנס אל הקירות, בגדיו עתיקים. הוא אינו "עניו", הוא פשוט איננו. הוא הכיר בקיומם של כל יצורי כפיו של הקב"ה מלבד מקיומו שלו עצמו. חסיד ולמדן, נוהג בגינוני קדושה עילאיים, ראשו מושפל לארץ, עינו אחת עצומה תדיר, והשניה פקוחה אך במעט ומכוונת לקרקע. אבל את הזולת הוא תמיד ראה. דבר לא נעלם מעיניו הטהורות.

אם שמע או הבחין בישיש המתקשה לצאת מביתו, פשיטא כי יקדיש עבורו זמן יקר מני פז, שעות ארוכות בסבלנות אין קץ, יצעד עמו פסיעה אחר פסיעה עדי יגיע למקומו. והדרך עצמה? וכי תחלוף לה סתם כך? חלילה, רבי שמעון רץ ונעצר בכל רגע להגביה מאכלים שנפלו לארץ, או סתם אשפה המכערת את אדמת הקודש של ארץ ישראל.

מרחוק היו מגיעים יהודים לחזות בתפילתו. נשמתו בוערת באש. גופו רוטט ביראה. מלות התפילה יוצאות בקושי אך רועדות מפיו. "כעומד לפני מלך", לא היתה זו מליצה, אלא מציאות פשוטה שהכל חזו בה. 'אמן' ו'אמן יהא שמיה רבא' כפי שבקעו מפיו בחיל ורעדה אינם ניתנים לתיאור. ומי יכול לתאר את ברכת הכהנים של הכהן הגדול הניצב על הדוכן ומברך את עמו ישראל באהבה יוקדת שאין דומה לה.

חסד גדול עשה עמנו הבורא שהוריד את נשמתו הקדושה של שמעון הצדיק במשפחת כהונה. אם לא כן, וכי היה מסכים לברך כל יהודי שרק ביקש ממנו זאת? וכי מי אני ומה אני? אין ואפס, תולעת ולא איש. אבל ככהן? בשמחה ובמאור פנים, ברצינות ובכוונה - מעמד המעורר דמעות זכרון רותחות בקרב כל מי שזכה לשמוע את ברכותיו שבקעו באמת ובתמים מליבו הטהור. וברכותיו של רבי שמעון עשו פרי. ישועות רבות התגלגלו כתוצאה מאותן ברכות נלהבות.

צדיק מילדות


כבר בילדותו, מספרים חבריו לת"ת "עץ חיים", דבק בו התואר שמעון הצדיק. ישראל, אם לא נביאים הם בני נביאים הם, לא לחינם כונה אותו צדיק בתואר כה נשגב. היה לו בהחלט על מה להסתמך. הוא בצדקותו ותומתו מבואו ועד צאתו. הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א פירש את הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", שתמים אמיתי צריך 'להיות', כלומר עליו להיוולד כך, ומי כרבי שמעון מתאים יותר להגדרה שכזו.

תמים הגיע לעולם ותמים יצא ממנו. רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, ואנו נותרנו אבלים ובוכיים על נפש נקי וצדיק שנעקרה מאיתנו. נפש שהיתה לסמל ודמות של חסיד ועובד ה', גאון בתורה וגאון עולם בחסד. גדולה האבדה ואין לה תמורה. בכו האלמנות ודמעו היתומים, התאבלו הגלמודים והתייסרו האביונים, ומליבם הקרוע פרצה הזעקה - מי יתן לנו תמורתו?!

לזכרו של צדיק

כשבא הגאון רבי נפתלי הירצקא פרנקל שליט"א, חבר הבד"ץ של העדה החרדית ומי שהיה שכנו של רבי שמעון שנים רבות, לנחם את המשפחה האבלה, פתח ואמר: "כרכים רבים ניתן למלא במעשיו של שמעון הצדיק". לא נוכל בכוחותינו הדלים למלא את אותם כרכים. רק מלאכי מרום הכותבים את ספרם של צדיקים יוכלו לעמוד במשימה זו. אבל נוכל, וחובה עלינו לעשות זאת, להעלות מעט מן המעט מספר תולדות האדם השלם, למען ידע דור אחרון, שבירושלים חי לו יהודי אשר הגיע לפסגות בעבודת ה', למרות שלא נשא בשום תפקיד או תואר רשמי, והעיתונים לא העלו על נס את פעולותיו בתוספת תמונות.

לשם כך ליקטנו על קצה הקולמוס סיפורים שזרמו כמעיין מאלפי המבקרים שהגיעו לנחם את בניו, ונועדנו לשיחה עם תלמיד חכם עצום מיקירי ירושלים הגאון רבי אברהם שאטלאנד שליט"א אשר לאחר שכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זיע"א הכריז על "עשה לך רב" וביקש מכל אחד מחסידיו למנות לעצמו רב עמו יתייעץ, מינה רבי שמעון את יבלחט"א רבי אברהם שאטלאנד לרבו. עמו התייעץ ואת פיו שאל לפני כל מעשה אשר עשה קטן כגדול. שכן כזה היה רבי שמעון - חסיד המתהלך בתמימות. אם הרבי הורה - "עשה לך רב" - הרי שכך יש לנהוג בפשטות ובשלימות.

מספר אחיו של רבי שמעון - ר' מרדכי פרידמן הי"ו, המתגורר כיום בקרונהייטס: בכל שנה נוהג אני לכנס את בני המשפחה באחד מערבי החנוכה לסעודה במקום מסוים. באחת השנים היה זה בסעודת מלוה מלכה, ביקש רבי שמעון מעט מרק משום "חמין במוצאי שבת מלוגמא" וסעד את ליבו כרגיל. אחד מבני המשפחה שקיבל אף הוא צלחת מרק, טעם כף אחת ועיווה את פניו "הרי זה מקולקל ובלתי ראוי לאכילה". ורבי שמעון משיב לעומתו - "לא הרגשתי מאומה". בעל המקום שהוזעק לשולחן התנצל כי אכן המרק נותר מאז יום חמישי. הנוכחים נחלקו בפירוש המקרה - הללו טוענים שזה מכבר איבד רבי שמעון טעם באוכל, והאחרים טוענים לעומתם כי רבי שמעון פשוט לא רצה לגרום לפגיעה בבעל המקום. "אך אני טוען", אומר האח, "כי זה היה פשוט חלק מעבודתו התמידית כל ימי חייו, שלא להיכנע לענייני הגוף. תדיר הוא דרוך ומוכן למשימה, כחייל הניצב על משמרתו".

מוסיף האח ומספר: "לאחרונה ביקרתי בארץ ישראל וכדרכי מדי שנה ביקשתי להתאכסן אצל אחי. הוא כדרכו עשה שאלת רב - מכיון שמצבו הגופני בכי רע והוא עמל להסתירו, חושש הוא שמא כשאשהה בקרבתו, אחוש בסבלו ויגרם לי חלילה צער. האם עליו לדאוג לי לאכסניה אחרת?"...

ואכן, בתקופת חייו האחרונה חש רבי שמעון כי ימיו עלי אדמות ספורים הם. את סבלו הרב עמל להסתיר מסובביו ואת כל הנהגותיו המשיך ללא שינוי. רק ביומו האחרון חלו מספר שינויים - בערב האחרון לחייו הוא חיפש לפתע מקוה פתוח לטבילה. בשהותו באור יהודה נהג להתפלל ותיקין בבית כנסת ספרדי, שם כדרכו התרחק מכיבודים והתחנן לבל יתנו לו עליות וכד'. ואילו ביומו האחרון חרג ממנהגו ולראשונה בחייו ביקש מהגבאי שיכבדו בעליית כהן. ועוד - אם תמיד היתה קריאת שמע אורכת חצי שעה, הפעם, ביום בו עלה לישיבה של מעלה, הוא התייגע בה לא פחות משעה וחצי!

שמעון הצדיק

כאמור, התואר "שמעון הצדיק" הוצמד אליו כבר בילדותו, אבל בהמשך השנים הוא זכה לאישור וחיזוק משולחן גבוה - רבו, כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זיע"א. היה זה כשאחד החסידים שנסע לרבי זיע"א בחודש תשרי הציע בפניו את השאלה הבאה: "יש מהחסידים החפצים להקדים את זמן התפילה ויש שרוצים להשאירה בזמן המאוחר, כיצד עליהם לנהוג?" שאל הרבי זיע"א מי הם המצדדים לכאן ולכאן. פירט החסיד את השמות וביניהם הזכיר את "שמעון הצדיק". על אחד השמות ברשימה בירר הרבי זיע"א מי הוא, ואילו על השם "שמעון הצדיק" לא הגיב ושתק, כיודע במי מדובר ומסכים לתואר.

בפעם אחרת העביר הרבי זיע"א למזכירות שלו רשימת שמות למשלוח איחולי שנה טובה, בין השמות הבודדים מבני ארץ ישראל שהופיעו באותה רשימה, רשם הרבי זיע"א את השם "שמעון הצדיק הכהן" ובסוגריים הוסיף "פרידמן"!

יראת השמים שלו לא ידעה גבולות. הוא פשוט פחד פחד נורא מכל צל צילו של מכשול. זו היתה אימה של מי שמרגיש בחוש שהקב"ה ניצב עליו ובוחן כליות ולב. בבחרותו שמע כי קיימת בעיית תולעים באורז. ניגש רבי שמעון לגרי"ז מבריסק זצ"ל ושאלתו בפיו - רוצה הוא לשבת בבית החרושת מבוקר עד ערב, לבדוק את האורז ולהציל יהודים ממכשול חמור של אכילת שרצים... פסק לו הרב מבריסק: בחור ישיבה צריך לשבת וללמוד.

בין שלל מצוותיו נהג לסייע לקשיש גלמוד השוהה במוסד בשמירה על נקיון גופו. אלא שאותו מסכן בזבז מים רבים שלא לצורך. לא אחד כרבי שמעון יקיים מצוות תוך חשש גזל. הוא פנה לאחד מגדולי הפוסקים שהורה לו לבקש את רשות הנהלת המוסד. המנהל הסכים למקלחת שלא תארך יותר מ­7 דקות, ומאז רבי שמעון עסוק במצוה בסילודין כששעון בידו, לבל יחרוג חלילה ולו בשניה מהזמן שנקצב לו.

שנספר בשבחו של רבי שמעון על כי התרחק מדיבור ושמיעת לשון הרע הרי זה כפי שנשבח אברך בהימנעות מאכילת ד"א. לשון הרע, או סרך של דיבור גנאי ביהודי, מאן דכר שמיה?! אך בין הנהגותיו היה, שכשנתקל במי שנכשל בלשון הרע, היה עומד ומתאמץ בכל כוחו עד כי הצליח להפסיק את השיחה, ואז לאושרו לא היה גבול. מעשה ששמע פעם יהודי הפוער את פיו נגד אחד הרבנים, ניסה רבי שמעון להרגיעו אך לא עלה בידו. הלך רבי שמעון ושב כעבור מספר שעות כשהוא אומר לאותו יהודי: "הלכתי לרב שדיברת נגדו. לא גיליתי לו את זהותך וביקשתי עבורך. הוא סולח לך"...

התקשרותו לרבו

פרק נרחב במסכת עבודת ה' שלו היתה התקשרותו אל רבו, כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זיע"א. כל כולו בטל ומבוטל לכל הוראה והדרכה שיצאו מאת הקודש. מסירותו למבצעיו והוראותיו של הרבי זיע"א היתה מעבר לכל הבנה אנושית. כמה התרוצץ והתייגע למען יתקיים רצון צדיק! בעת המאבק על חוק 'מיהו יהודי' בו עסק רבי שמעון רבות, אמר מי שהיה בשעתו ראש ממשלה, שמעון פרס, למספר עסקנים: "אתם אינכם כמו הרב שמעון פרידמן, אם היה אכפת לכם מהנושא כפי שלו אכפת בכל נימי נפשו באמת, כבר מזמן היה עובר התיקון לחוק"...

יום אחד עלה בליבו להודיע לפרס כי הוא מעניק לו במתנה גמורה את כל העולם הבא שלו ובלבד שיתקן את החוק. אך לפני שנקט בצעד כה גורלי התייעץ עם רבי אברהם שאטלאנד שפסק לו כי עם עוה"ב לא משחקים, ובפרט שמדובר במי שאינו שומר תורה ומצות, אשר מי יודע כיצד ינהג ב'מתנה' שכזו. שמע רבי שמעון וקיבל. אך תוכניתו המרטיטה מדברת בעד עצמה.

אוי, כמה ציפה רבי שמעון לביאת המשיח, כמה נכספה נפשו לראות בגאולתן של ישראל. לא תהיה זו גוזמא לומר כי הוא לא הסיח את דעתו ולו לרגע כמימריה מאותו "אחכה לו בכל יום שיבוא". לא היה מאושר יותר ממנו בעת שסיפרו לו על עוד סימן גאולה שהתממש, עוד שלב בעקבתא דמשיחא שעבר (מפי א"מ הרב אלימלך טירנואר שליט"א, שזכה לעמוד רבות לימינו של שמעון הצדיק להבחל"ח).

סכומים עצומים עברו דרכו לצדקה בבחינת גדול המעשה יותר מן העושה, ולעצמו לא לקח מאומה. וכי הוא היה צריך משהו בכלל? מעשה ביהודי שלחץ עליו לקבל כסף מידיו. סרב רבי שמעון כדרכו. אך משתכפו הפצרותיו, ביקש רבי שמעון את רשותו לחלק את הכסף לנזקקים. "אבל אני חפץ שאתה עצמך תהנה מהכסף", טען היהודי. "ההנאה הגדולה ביותר שלי תהיה לחלק את הכסף לעניים", היתה תשובתו האופיינית של מי שלא היה לו בעולמו אלא צרכיו של הזולת.

בקדושתו והנהגותיו העילאיות, כל מעשיו כוונו לייחוד יחודים. את הכסף אותו חילק לצדקה נהג למנות לפי הספירות העליונות כשהוא מונה בפיו מכתר ועד מלכות. גם את חלוקת המעות היה מבצע לפי מספרים מסוימים כמו 26 או 13 כמנין אחד.

כל היום חונן

באחד מבתי הכנסת חלה מגיד השיעור הקבוע ונאלץ להיעדר. התבקש רבי שמעון למלא את מקומו והוא כמובן נענה בשמחה. עם סיומם של ימי מילוי המקום נתנו משתתפי השיעור תשלום בידו, והוא קיבלו בחפץ לב, כשעוד באותו יום הוא העבירו בשלימותו למגיד השיעור הקבוע...

נוסעיו של מטוס שנחת בעש"ק בשעה מאוחרת, הצליחו להגיע לכפר חב"ד, שם זכו לאירוח בשבת. מבחין רבי שמעון ביהודי חסידי שהגיע ללא השטריימל שלו שנותר במטוס. ללא שהיות השיג לו רבי שמעון שטריימל. ואם תשאלו מאין היה לו לרבי שמעון שטריימל? פשוט מאוד. כמובן שהיה זה השטריימל שלו עצמו. אותו שטריימל משום מה לא שב לרשותו של רבי שמעון שאפילו לא טרח לברר מה עלה בגורלו. מאותה שבת ועד יומו האחרון הוא התהלך בשבת כשכובע פשוט לראשו!...

טלפון שהגיע לביתו בימי 'השבעה' גרם להתרגשות עצומה. מדובר היה בסופו של סיפור מופלא שהחל בחודשים האחרונים לחייו והסתיים לאחר פטירתו: שליח חב"ד באחת המדינות הנידחות שמע על צעיר יהודי החפץ לישא בת נכר רח"ל. עמל השליח וניסה בכל דרך להשיב את היהודי לחיק היהדות אך לשווא. לבסוף הסכים הצעיר רק להניח תפילין, אך לא היה מוכן בשום אופן לבטל את תוכניתו הנוראה.

השליח שביקר בארץ ישראל סיפר לרבי שמעון על המקרה המצער ואף הוסיף שאין לו מנין להשיג תפילין עבור אותו יהודי. ביקש רבי שמעון ארכה של יום שלאחריו הגיע לשליח וזוג תפילין בידיו. בירר השליח מהיכן התפילין ומשהבין שאלו הן תפיליו של רבי שמעון עצמו, נחרד וסרב לקבלם. "ראה נא", התחנן רבי שמעון, "עשיתי שאלת­רב והוא פסק לי כי מותר לי לתת את התפילין שלי. אני עצמי נמצא בין יהודים ואוכל לשאול תפילין מדי יום, ואילו אותו יהודי, מהיכן ישיג תפילין?!"

אכן, סברא פשוטה, כה פשוטה עד כי רבי שמעון, התחנן והפציר בשליח חזור והפצר, עד כי הואיל ליטול את תפיליו. חודשים שלמים הסתובב רבי שמעון בבתי הכנסת וביקש מיהודים טובים להניח את תפיליהם. פעם אף ספג גערה מאחד הגבאים, כיצד זה שליהודי כמוהו אין תפילין משל עצמו... חלפו חודשים, נשמתו הטהורה של רבי שמעון כבר עלתה לעולם העליון, והטלפון מצלצל בביתו, המתקשר, אותו שליח מאותה מדינה שאפילו לא ידע על פטירתו של רבי שמעון, מתקשר לבשר בשמחה כי הצעיר שקיבל את תפיליו של רבי שמעון הודיע כי הוא מבטל את תוכנית ההתבוללות שלו!

זמנים רבים שהה רבי שמעון בבית בנו באור יהודה. משהבחין כי ישנן בעיר מסעדות הפתוחות בשבת רח"ל, עשה לעצמו מנהג להסתובב בין הסועדים ולאחל להם שבת שלום ובתיאבון... כך שבת אחר שבת. לא מסעדה אחת ולא שתיים נסגרו כתוצאה מאותם סיבובים, ביניהן מסעדה אחת שרוב רווחיה נבעו מליל שבת ה"י, אולם בעליה לא יכלו לעמוד בפני תחנוניו ושכנועיו של רבי שמעון.

לאחר נישואיו היתה אמו אצל הרבי מליובאוויטש זי"ע ובין השאר הזכירה את בנה, כשהיא שוטחת את חששותיה מנין יתפרנס. "ה' יעזור", ענה הרבי. "אבל לברכת שמים יש צורך לעשות כלי", טענה האם. "שמעון אינו זקוק לעשות כלי!" הגיב הרבי. באותה הזדמנות הורה הרבי לבל ייצא מארה"ק.

ו'אנכי' לא ידעתי

"אכן יש יראת אלוקים במקום הזה ואנכי לא ידעתי". פירשו צדיקים כי זה שיראת שמים בקרבו אינו יודע ומכיר ב"אנכי" שלו עצמו. רבי שמעון כשלעצמו לא תפס בעולמו של הקב"ה ולו מקום בן אצבע על אצבע. אבל לצרכיהם של אחרים, הוא היה מודע ועוד איך. גאונות היתה לו להכיר באשר זקוק לו הזולת. היה זה באחד מערביה המושלגים של ירושלים. רבי שמעון מבחין בחבורת ילדים משחקים ומתחנן אליהם - "ילדים יקרים, אתם תצטננו, אמותיכם דואגות ומחר יש לימודים. שובו לבתיכם". התפזרו הילדים אך שבו כעבור מספר רגעים למשחקם. לאחר שראה רבי שמעון כי בקשותיו אינן מועילות, הוא נטל ילד ילד בידיו, שאל לכתובתו, והובילו לביתו...

אורחותיו המופלאים היו כה פשוטים בעיניו, עד כי ראה בהם תופעה רגילה לחלוטין. לעתים היה מספר מעשים שונים, כשהוא כלל לא תופס ומבין כי את גדלותו שלו עצמו הוא מספר. יום אחד הוא נכנס לביתו של רבי אברהם שאטלאנד ומספר בהתלהבות - "באיזו השגחה פרטית מופלאה נתקלתי היום!".

בין אחד מ'תחביביו' היה לבקר בבתיהם של ילדים מיוחדים ל"ע ולקחתם לטיול למען יוכלו הוריהם לנוח מעט מהמעמסה הקשה המוטלת על כתפם. וכך מספר רבי שמעון: "הוצאתי את אחד מהילדים האלה מביתו, והנה בדרכנו נקרעו מנעליו ועל כן רצה הילד לשוב לביתו. מה יכולתי לעשות? החלפתי עמו את הנעליים... דא עקא שלא הצלחתי לצעוד בנעליו אפילו פסיעה אחת. פניתי לבית אחד ממכרי המתגורר בסמוך ושאלתיו האם ברשותו נעליים מיותרות. "אכן כן, אך אינני יודע האם יתאימו למידתך". מדדתי את נעליו, והנה הפלא ופלא, בהשגחה פרטית מופלאה הן התאימו למידתי בדיוק נמרץ", סיים רבי שמעון בהתפעלות. למותר לציין שכלל לא עלה על דעתו כי ישנו חלק בסיפור המלמד על גדלותו ואורח חייו המרומם. וכי מה חידוש בכך? כך הרי צריך להיות!

כשעלה פעם הסיפור הידוע על אותו צדיק שאסף מעות לצרכי צדקה חשובה וביקש מיהודים רחוקים משחקי קלפים שישתתפו אף הם במצוה, אך הם הסכימו בתנאי שילבש בגדי כומר ויסתובב כך בעיר, נענה ואמר: אצלי אין הדבר כלל בגדר נסיון. אם הייתי מתבקש להתהלך כך ברחובה של עיר, לא היה עולה על דעתי כלל שלא לעשות כן בשמחה.

עוד בצעירותו פגשה אותו אמו ברחובה של עיר כשהוא צועד בתוך חבורת יהודים אומללי חיים ונפש ומשמח את ליבם. פנתה אליו אמו - "אני כה מתביישת, ראה עם מי הנך מסתובב!" "אמי היקרה", אמר נרגשות, "אני מוסר לך במתנה גמורה את כל שכר מצוותי, ובלבד שתתירי לי להמשיך בנוהגי. זוהי הנאתי ומקור חיותי היחיד!"

מספר רבי אברהם שאטלאנד: "ראיתי פעם בחלומי את כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זיע"א ואמרתי לו בחלום כי קשור הנני לרבי שמעון". הגיב האדמו"ר: "לרבי שמעון יש את כח התפילה". כשפגשתי אותו סיפרתי לו על דברי רבו בחלום. ענה רבי שמעון: "כ"ק אדמו"ר ה"פני מנחם" מגור זיע"א אמר לי בדיוק את אותן מילים".

עושה תשובה

התהלך רבי שמעון בעולם הזה אך לא היה לו מאומה עמו. מספר רבי אברהם שאטלאנד: יום אחד ראיתיו והוא נסער ונרגש - "אני עושה תשובה, אני עושה תשובה", רעד כולו. התענינתי לשמוע על איזו 'עבירה' הוא כבר אמור לשוב בתשובה. מתברר שבטעות צדה את עינו כותרת עיתון והוא נכשל בקריאתה...

רגיל היה לעסוק בדברי ה"נועם אלימלך" בצעטל קטן כי בקריאת שמע על האדם לחשוב כי לפניו אש בוערת וכו', והוסיף ואמר כי לדברי צדיקים אחרים יש להרהר בסוג מיתה אחרת. כך עסק ופלפל רבות שוב ושוב בענין מסירות הנפש בעת קריאת שמע. אלו היו הסוגיות הבוערות בעולמו.

כמי שגם רחוקים יכלו להבחין שהשכינה שורה עליו. הסתובבו סביבו סיפורי השגחה פרטית מופלאה. היה ניכר כי צעדיו מודרכים בגלוי בידי ההשגחה העליונה. יום אחד שמע מאחד העסקנים אודות משפחה אומללה שהאם חלתה מאוד ובמר נפשה איננה מתנהגת לילדיה כראוי. נתבקש רבי שמעון לבדוק מה ניתן לעשות. עד דהכי והכי הגיע כהרגלו לביקור במוסד לחולי נפש, שם היה מחלק מיני מתיקה, לומד, שר ורוקד עם השוהים בין כתליו.

אחד מהצוות סיפר לו על חוסה חדשה השוהה במוסד ונפשה עגומה עליה. אצלו שיחה עם אשה נחשבה כמסירות נפש ממש, אבל לא כשמדובר בעידוד נפש שבורה. החל רבי שמעון לשוחח עמה ולברר מי היא וכיצד הגיעה לכאן. אך היא סרבה לגלות את זהותה. עמד רבי שמעון נבוך, שכן ללא שידע פרטים מזהים אודותיה לא יוכל לסייע לה. לפתע עלה בדעתו שמא היא בת אותה משפחה אודותיה שוחחו עמו אך לפני מספר ימים.

לשאלתו, היא הופתעה והודתה כי אכן היא בתה של אותה אשה חולנית. אביה הנואש מסר אותה ואת אחותה למוסד על אף שהיא בריאה לחלוטין ואין לה כל שייכות למקום שכזה. לא חלפו ימים ספורים ורבי שמעון ארגן מבצע הצלה נועז ובעזרת אחד העסקנים הבריח את הבנות מהמוסד אל מקום מבטחים, כשבד בבד הוא משכנע את האב לבל יגיש תלונה במשטרה.

היו אלו מעשים שבכל יום. יהודי מעוט יכולת רכש נעליים שלא התאימו למידותיו עד כי ממש פצעו את רגלו, אך להחזירן לא יכל. והנה בדיוק באותו רגע נכנס רבי שמעון לבית כשבידו מספר זוגות נעליים אותן קיבל לחלוקה ובתוכן זוג שהתאים בדיוק למידותיו של אותו יהודי.

מספר רבי אברהם שאטלאנד: עסקתי בהלכות הקשות של קידוש החודש והתחבטתי בהן רבות, והנה בדיוק באותה עת מגיע אלי רבי שמעון ובידו מתנה - ספר בהיר ומסודר על הלכות קידוש החודש אותו קיבל במתנה מהמחבר. פעם ביקשתי לקנות את הספר "קיצור נחלת שבעה", אך הוא לא היה בנמצא בחנויות. והנה רבי שמעון מגיש לי ספר, אותו הוא מצא זרוק ברחוב, מהו הספר? נכון, "קיצור נחלת שבעה".

לא ביקש דבר

מעולם לא ביקש ממאן דהו מאכל או שתיה. פעם הגשתי לו כוס קפה והוא הפטיר כי זהו הדבר הראשון הנכנס היום לפיו. יכלו לעבור עליו ימים שלמים ללא שהרגיש ברעב או בצמא. כולו כחייל החדור כולו בתחושת שליחותו. על דבר אחד הקפיד מאוד משום שהיתה זו הוראת אמו - לשתות בכל יום שלושה ספלי קפה עם חלב. על הוראה זו שמר בקפדנות עד יומו האחרון. מעת שהוריתי לו כי עליו ליטול את ידיו לארוחה שלוש פעמים ביום, הוא שמר אף על כך במסירות, למרות שמשימה זו היתה קשה עליו יותר מכל שאר המצוות בהן התעסק יום ולילה.

ביקש רבי שמעון טובה מחבירו אך הלה סרב בתואנות שווא. מאז ואילך העבירו רבי שמעון לראש רשימת הנתמכים, ובלבד שלא תהא בליבו ולו תרעומת קלה על כך שלא הסכים לבקשתו. כך נהג גם ביהודי שהתעמר בו והציק לו רבות ללא סיבה. ההצקות לא הפריעו לו ולו כמלוא נימה. אבל פחדו הגדול היה, שמא הוא יחוש חסרון כלשהו באהבת ישראל כלפיו, על כן כשהגיע לידו סכום כסף לחלוקה, אותו מציק היה מקבל ראשון מן הצדקה!

'קדיש'ים רבים נהג לומר על יהודים ערירים שהלכו לעולמם. בתחילה סרב לקבל תשלום, אולם מששמע כי זו טובה לנשמה, הסכים לקבל תשלום על אמירת הקדיש, אך למותר לציין כי בידו לא נותרה ולו פרוטה מאותם סכומים. הכל חולק לצדקה.

בערבו של אחד מן הימים הגיע לידו סכום נכבד. שמח רבי שמעון והחל להתרוצץ ולחלקו בבתי הנזקקים. שאלו בנו - הרי כבר מאוחר, אפילו החנויות סגורות, ומה יקרה אם יחלק את הכסף למחרת. "מה אכפת לך? כך שנתי תערב עלי יותר", היתה התשובה.

מכיריו מ"עץ חיים" זוכרים ילד ובחור מתמיד מופלג שאין לו בעולמו אלא תורה בלבד. הוא אף נודע כראש ברזל היודע להתפלפל כדת במלחמתה של תורה, והנה החל לעסוק בבנין עולם בחסד וברחמים ואת תורתו הצניע בקרן זוית, עד כי שמר לבל יראוהו לומד. רק כשהתבקש מדי פעם לישא דברי תורה, הופתעו הכל לשמוע דרשות מאירות עינים הבלולות בהלכה ובאגדה, בבקיאות ובחריפות.

פעם סיפר מדוע החליט להקדיש את חייו לחסד. היה זה כשרבי אריה לוין זצ"ל סיפר לו כי משנמשך לעשיית חסדים, התלבט מאוד האם הוא עושה כראוי משום שהדבר גורע מלימוד התורה. התייעץ רבי אריה עם בעל ה"לשם" שהורה כי מכיון ונפשו נמשכת לחסד, הרי שזה יעודו בעולם. "אף אני חשתי", סיים רבי שמעון, "כי נשמתי נמשכת לעשיית חסדים ועל פי דברי ה"לשם" הבנתי שבכך עלי לעסוק".

יהודי זקן מעדות המזרח החליט שברצונו לבחור בעצמו את הדגים אותם הוא קונה לשבת. איש אינו יודע כיצד, אך גם אותו יהודי מצא את מי שיסייע לו - רבי שמעון כמובן. בכל שבוע נטל אותו רבי שמעון על כסא גלגלים והוביל אותו לשוק למען יוכל לבחור דגים כאוות נפשו. מי שהכיר את רבי שמעון ידע כי כניסה לשוק העמוס משולה בעיניו כגרועה יותר מכניסה לגיהנום. אבל כשמדובר בטובה ליהודי, הוא היה מוכן להקריב את שני עולמותיו גם יחד.

בכל פעם שבני ביתו לא שהו בדירתו, היה רבי שמעון מסתובב בין שכניו ומודיע בשמחה כי דירתו פנויה לכל דצריך. וכי לשם מה לו בשלושה חדרים שלמים? האין זה בזבוז? הוא כשלעצמו הסתפק בספסל בבית הכנסת ודי לו בכך.

באהבה גמורה

"אני מקבל הכל באהבה גמורה". "רק מה שהקב"ה רוצה". אלו המשפטים שהיו שגורים בפיו, ובפרט בתקופת חייו האחרונה עלי אדמות. זכה רבי שמעון לחיות את חייו ולסיימם כפי שהקב"ה רוצה. לא נותר לנו אלא לסיים יריעה מצומצמת זו, במילים אשר מרגלא בפומיה, בעת שהיה מסיים את ברכותיו אותן העניק בחייו לאלפי יהודים. בזכרוננו עולים עיניו העצומות בכוונה, גופו המכווץ, וקולו המתוק עדיין מהדהד באוזנינו - "בטוב הנראה והנגלה"!

רבי שמעון הכהן פרדימן ז"ל, שידוע היה בכינויו 'שמעון הצדיק', היה דמות שנחקקה בקרב כל מי שהכירוהו. האמת הפנימית שלו זעקה לחוצות. הוא באמת רצה שליהודים יהיה טוב; הוא באמת רצה שיהודים יעבדו את הבורא כדבעי; הוא באמת ייקר והעריך כל עשיה ופעולה של זולתו, שהיה בה כדי להטיב. לא בכדי, נאספו למשמע הכרזת רמקול בחוצות ירושלים, שעה קלה לפני כניסת חג שביעי של פסח, מאות רבות של יהודים לבית ההלוויות 'שמגר', כדי להלך אחר מטתו..

מרחוק היו מגיעים יהודים לחזות בתפילתו. נשמתו בוערת באש. גופו רוטט ביראה. מלות התפילה יוצאות בקושי אך רועדות מפיו. "כעומד לפני מלך", לא היתה זו מליצה, אלא מציאות פשוטה שהכל חזו בה. 'אמן' ו'אמן יהא שמיה רבא' כפי שבקעו מפיו בחיל ורעדה אינם ניתנים לתיאור. ומי יכול לתאר את ברכת הכהנים של הכהן הגדול הניצב על הדוכן ומברך את עמו ישראל באהבה יוקדת שאין דומה לה.

דמותו הקורנת, רוויית החן, ידועה היתה במערכת 'המודיע'. אי­אפשר היה לעמוד מול בקשותיו, לא היה שייך שלא להרתם אליהן. אף פעם לא היה עניינו במשהו הנוגע אליו אישית, רק קדשי שמים. אבל, קדשי שמים נגעו לו אישית, היו נקודת הלב שלו. המערכה היותר זכורה, בה עסק והשקיע את כל­כולו, היתה בענין 'מיהו יהודי', נושא עליו התריע ועורר רבות כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. אבל, גם מערכות ועניינים נוספים היו מנת חלקו. לא פעם פירסם מכתבים ומאמרים בנושאי אידשקייט ומערכות הדת, לרוב בעילום שמו.

אין אקטואלי יותר מזה

"אתם חייבים לכתוב על שמעון הצדיק", פנו אלינו כמה וכמה מבין קוראינו בירושלים. "ובבקשה מכם לא במסגרת 'זכרון להולכים' וגם לא בתוספת התורנית. רק בתוספת האקטואלית, משום שאין לנו היום דבר אקטואלי יותר וחשוב יותר, מאשר ללמוד משהו מאורחות חייו של האיש הצדיק הזה. אין משהו אקטואלי יותר שצריכים לעשות כדי לקרב את ישועת עם ישראל, מאשר לעסוק במה שהוא עסק"...

והם נכנסו מבעד לדלת הפתוחה. רבי שמעון הכהן פרדימן ז"ל, שידוע היה בכינויו 'שמעון הצדיק', היה דמות שנחקקה בקרב כל מי שהכירוהו. האמת הפנימית שלו זעקה לחוצות. הוא באמת רצה שליהודים יהיה טוב; הוא באמת רצה שיהודים יעבדו את הבורא כדבעי; הוא באמת ייקר והעריך כל עשיה ופעולה של זולתו, שהיה בה כדי להטיב.

לא בכדי, נאספו למשמע הכרזת רמקול בחוצות ירושלים, שעה קלה לפני כניסת חג שביעי של פסח, מאות רבות של יהודים לבית ההלוויות 'שמגר', כדי להלך אחר מטתו. ולא היו אלו בני משפחה קרובים, אלא מי שהכירו או נתקלו בדמות הזו, שהלכה בצידי דרכים, ועשתה כל העת את מה שצריך לעמוד במרכז החיים: לגמול חסד, להטיב עם הזולת.

שלל סיפורים קלחו שם, באותם רגעים, רגע לפני צאת המיטה. סיפרו על היותו קרוב לכל קשה­יום ולכל אדם בשולי חברה. סיפרו על תפילתו, על דבקותו, על חסדיו. והנה, סיפור אופייני משהו. מספר אותו אברך כבן 30, ירושלמי במקורו שמתגורר בעיר ביתר: עמדתי בתחנת האוטובוס ברחוב בר­אילן, ליד הגשר. המתנתי לאוטובוס שיוצא לביתר. בין לבין, ניצלתי הזמן לאמירת תהילים.

והנה, עובר במקום ר' שמעון. רואה את ספר התהילים שבידי, והוא פונה אלי בחן: 'לאן אתה רוצה להגיע?'. לביתר, השבתי לו. 'אם כן, אנא ממך השקע עצמך באמירת התהילים, אל תוציא עין ואל תדאג. אני אשאר כאן לידך וברגע שיגיע האוטובוס לביתר, אומר לך'"...

כזה היה ר' שמעון. לא רק גמל חסד עם האחר, אלא גם העריך את פועלו. הוא העריך באמת את אמירת התהילים של אברך העומד וממתין בתחנת האוטובוס, וחס על כך שהוא ירים עיניו בכל פעם שמגיע אוטובוס לתחנה, כדי לבדוק אם זה האוטובוס לו הוא ממתין.



●

דמותו הקורנת, רוויית החן, ידועה היתה במערכת 'המודיע'. אי­אפשר היה לעמוד מול בקשותיו, לא היה שייך שלא להרתם אליהן. אף פעם לא היה עניינו במשהו הנוגע אליו אישית, רק קדשי שמים. אבל, קדשי שמים נגעו לו אישית, היו נקודת הלב שלו. המערכה היותר זכורה, בה עסק והשקיע את כל­כולו, היתה בענין 'מיהו יהודי', נושא עליו התריע ועורר רבות כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. אבל, גם מערכות ועניינים נוספים היו מנת חלקו. לא פעם פירסם מכתבים ומאמרים בנושאי אידשקייט ומערכות הדת, לרוב בעילום שמו.

מחשובי ופארי חסידי חב"ד היה רבי שמעון הכהן פרידמן זצ"ל, אשר כונה בפי כל יודעיו ומכיריו כ'שמעון הצדיק' על שום אורחותיו המיוחדים; ואשר השלים נפשו לאלוקיו בפתאומיות, אחר שחזר מבית הטבילה והכין עצמו לקראת יום טוב. בן ע"ח שנים היה בפטירתו, וכתר שם טוב אשר אפף את אישיותו המיוחדת, עלה על גבי כתרים נוספים בהם בורך והתעטר, כתר עבודת הבורא בכל להט ונפש, כתר תפילה ותורה ביגיעה, כתר חסידות צרופה וכתר אהבת ישראל ללא מצרים.

נולד בחודש טבת תרצ"ד בירושלים עיה"ק, לאביו הרב החסיד רבי מנחם מענדל הכהן פרידמן זצ"ל ולאמו הצדקנית ע"ה, שהיתה מצאצאי האדמו"ר הזקן בעל התניא זי"ע. בביתם המרומם, הדבוק ומקושר בכל נימי נפש ולב לרבוה"ק מליובאוויטש עוצבה אישיותו, ושם קנה את קנייני הנפש המיוחדים אשר ליווהו כל ימי חייו. את משנת תלמודו קנה בישיבות 'עץ חיים', 'תורת אמת' ו'צמח צדק'.

קשור היה בקשר איתנים לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, דבק בו בכל נימי נפש ולב, וממנו ראה תוצאות חייו. לאורו ולאור תורתו, פילס לעצמו נתיבי­קודש, התעלה בתורה ובעבודת ד', וסיגל לעצמו תכונות נפש מזוככות ומזוקקות. על פי הוראתו של הרבי זי"ע, מעולם לא יצא מארץ הקודש. במסירות עילאית עסק בכל הוראותיו של הרבי זי"ע, במבצעיו ובהדרכתו, כאשר בגולת הכותרת האהבה הרבה אשר רחש באמת ובתמים לכל יהודי באשר הוא, ובנסותו להטעים כל מי שנקלע לדרכו באהבת הבורא ואהבת מצוותיו.

דמותו הקורנת ידועה לרבים, וסיפורי מופת על אהבת הבריות שסיגל לעצמו הילכו אודותיו. כל מהותו היתה נתינה לזולת, כיבודו והערכתו. סייע לנזקקים ולגלמודים, העמיד עצמו להאיר פנים לכל אדם, צעיר כמבוגר, ילד או איש שיבה.

את מגוריו קבע בשיכון חב"ד ירושלים ונוהג היה לברך כל יהודי הנקרה בדרכו. סייע ליהודים רבים שהיו זקוקים לצדקה, תוך שהוא אינו שומר לעצמו מאומה. אהבת ישראל שלו לא ידעה גבולות - ורעיונות הסיוע שלו ליהודים, היו מקוריים ביותר, ודרשו מסירות מוחלטת. כמו"כ, היה מרבה לחזור על מאמרי חסידות, והכיל בקרבו אוצר בלום של סיפורי חסידים.

ערב החג, עוד הספיק לברך בטלפון את כל ילדיו ונכדיו. במהלך חג הפסח שהה אצל בנו וכלתו באור יהודה. במהלך היום דיבר רבות על כך שצריך להודות על חסדי ה'. הותיר אחריו דור ישרים יבורך, בנו הרב מנחם מענדל שיחי', שליח הרבי מליובאוויטש באור יהודה, הרב מרדכי יואל; חתנים, נכדים ונינים. יהי זכרו ברוך.

[מתפעל]

פעם קראתי סיפור איתו והרב חייקל מילצקי, ששלח לרבי מליובאוויטש קוויטל על מחלתו.
מישהו מכיר הסיפור?

שכחתי איפה ראיתי את הסיפור ומהם הפרטים.

[עזריאל ברגר]

פעם קראתי סיפור איתו והרב חייקל מילצקי, ששלח לרבי מליובאוויטש קוויטל על מחלתו.
מישהו מכיר הסיפור?

שכחתי איפה ראיתי את הסיפור ומהם הפרטים.

זה לא היה עם ר׳ שמעון הצדיק אלא עם חמיו של מו"ח - ר׳ לייב הצדיק פרידמן.
אין קשר משפחתי ביניהם, כי ר׳ שמעון הצדיק היה כהן, ואילו ר׳ לייב הצדיק היה ישראל.

הסיפור נדפס בשמועות וסיפורים ח"א,
ושמעתי שמשפחת מילצקי מכחישה חלק מהפרטים בסיפור, אם לא את כולו.

לא זכיתי להכיר את ר׳ לייב דער צדיק ע"ה, וכבר א"א לברר אצלו את הפרטים...

[איש_ספר]

[יש לר' לייב חתן ממשפחת וורטהימר. אפשר לברר אולי אצלו]

[מתפעל]

יישר כח, אכן התבלבלתי , כהרגלי.

[עזריאל ברגר]

[יש לר' לייב חתן ממשפחת וורטהימר. אפשר לברר אולי אצלו]

אם מישהו רוצה פרטים ליצירת קשר עם בניו וחתניו של ר׳ לייב - יכול לפנות אלי בהודעה פרטית (חמותי היא בת שלו).

[אלטנוישול]

הסיפור נכון עד ההוראה של הרבי מליובאוויטש זי"ע.
אלא שהיא לא בוצעה (למרות שרצה ר"ח זצ"ל לבצעה, כידוע לי בוודאות) ורגלו נכרתה ר"ל.