הודעהעל ידי מיכאל1 » ג' דצמבר 12, 2017 10:09 pm
ותי' הב"י בחד תירוצא שגם ביום הראשון איתרחיש ניסא, לפי שבני חשמונאי לקחו את השמן שבפך שהספיק ליום אחד וחילקוהו לח' חלקים, וביום הראשון הדליקו בשמינית מהכמות הנדרשת ואעפ"כ דלקה אותה שמינית עד הבוקר כאילו הייתה כמות השמן הרגילה ומשו"ה תיקנו חז"ל לזכרון הנס הדלקת נרות כבר מהיום הראשון שבו החל הנס.
ובפרי חדש הק' על תירוץ זה, דלכאורה יש דין במנורה לתת בה שמן שתהיה דולקת מערב ועד בוקר כדילפינן במנחות פט,א וא"כ היאך הדליקו בני חשמונאי בכמות של שמינית.
וכבר נשאלה קושיא זו בתוס' רא"ש שבת כא,ב ותי' שדין תן לה כמידתה הוא רק לכתחילה אך בדיעבד אינו מעכב.
ולפי חידושו של הרא"ש ארווחנא ליישב קושיית האחרונים במנחות פט,א שנחלקו בגמ' היאך שיערו שיעור של חצי לוג למנורה איכא דאמרי מלמעלה למטה שיערו ואיכא דאמרי ממטה למעלה שיערו מאן דאמר ממטה למעלה שיערו התורה חסה על ממונן של ישראל ומאן דאמר מלמעלה למטה שיערו אין עניות במקום עשירות.
והק' הקרן אורה שלמ"ד מלמטה למעלה שיערו נמצא שבימים הראשונים לא נתקיימה בצוות הדלקת המנורה מערב ועד בוקר שהרי השמן שנתנו בתחילה לא הספיק לדלוק כל הלילה.
ותי' הקרן אורה דלהאי מ"ד שיערו בשמן של חול ובמנורת חול ועי"ז מצאו שחצי לוג שמן מספיק לדלוק בלילות טבת הארוכים.
והק' בחזו"א מנחות סי' ל' דאמרינן שטעמו של מ"ד מלמטה למעלה שיערו משום שהתורה חסה על ממונם של ישראל והיינו שאם היו נותנים שמן יותר מכדי הצורך הוי בל תשחית שהרי מותר השמן שבמנורה נעשה דשן וא"א להנות ממנו, וא"כ ניחא טעם זה אם נאמר ששיערו במנורה עצמה, אך לקרן אורה קשה איזה בל תשחית איכא והא מותר השמן מותר בהנאה שהרי שיערו בשמן של חול.
ובחזו"א תי' דלהאי מ"ד אפילו ששיערו מלמטה למעלה דלקה המנורה מערב ועד בוקר אך בתחילה הדליקו בפתילה דקה ורק מחמת דקות הפתילה הספיק השמן המועט לדלוק מערב ועד בוקר, ואח"כ העבו את הפתילה והוסיפו שמן עד שמצאו שחצי לוג שמן סגי ללילות טבת הארוכים בפתילה בינונית.
ולכאורה דברי החזו"א דחוקים בביאור הגמ' שהרי למ"ד מלמעלה למטה השינוי היה בעצם השמן וא"כ בפשטות גם למ"ד ממטה למעלה השינוי היה בכמות השמן ולא בעובי הפתילות.
ועוד יש לשדות נרגא בתי' החזו"א, דידוע ביאורו של הבית הלוי בקונ' חנוכה אמאי מצינו בחנוכה מהדרין ומהדרין מן המהדרין מה שלא מצינו בשאר מצוות, ועוד בשאר מצוות הידור מצוה עד שליש וכאן בחנוכה ההידור הוא הרבה יותר משליש, וביאר הבית הלוי שבאמת לכאורה לא היה צורך בנס דאע"פ שלא בפך אלא ליום אחד מ"מ יכלו בני חשמונאי לעשות פתילות דקות שמינית מהעובי הרגיל שיש במנורה ונמצא הפך מספיק שמונה ימים, אלא שאם כן לא הייתה הפתילה דולקת יפה מחמת דקותה, ומשום הידור מצוה עשו החשמונאים פתילות בינוניות ונעשה להם נס שהספיק הפך לשמונה ימים, וכיוון שכל נס לא היה אלא בשביל ההידור מצוה תיקנו חז"ל במצווה זו מהדרין ומהדרין מן המהדרין והידור יותר משליש בהדלקת נרות חנוכה. וכבר מטו כעין זה מהחידושי הרי"ם.
אמנם יש להקשות קושיא חמורה על חידוש זה, דכיוון שבני חשמונאי יכלו לחלק את השמן שיספיק לח' ימים עם פתילות דקות היאך הותר לסמוך על הנס ולהדליק בפתילה בינונית, והיה להם לוותר על הידור מצווה כדי דיוכלו לקיים למחר את עיקר המצווה. ועכצ"ל שלא היה אפשרי להדליק עם מעט שמן בפתילות דקות דאיכא דין מסויים בעובי הפתילה להדליק בפתילה בינונית, ואם כן נפך בבירא תירוצו של החזו"א שלמ"ד ששיערו מלמטה למעלה הדליקו בתחילה עם פתילות דקות, דע"כ אין לעשות כן, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא.
ולדברי התוס' רא"ש מתיישב היטב, דכיוון שדין תן לה כמידתה הוא רק לכתחילה ואינו מעכב בדיעבד, א"כ י"ל דס"ל למ"ד מלמטה למעלה שיערו דהואיל והתורה חסה על ממונם של ישראל נהגו בימים הראשונים הדלקה שכשרה בדיעבד עד ששיערו חצי לוג שמספיק ללילות טבת הארוכים.
ב. אמנם עיקר דברי התוס' רא"ש לכאורה צ"ב וכמו שהק' במנחת ברוך סי' ק"ט ענף ד' שלא מסתבר דכיוון דבמצוות הדלקת המנורה היא ערב ועד בוקר מנלן לומר שלא יהיה זה לעיכובא אלא רק דין לכתחילה.
והנראה בביאור דברי הבית יוסף כמו שכ' הגאון מליסא בספרו מקור חיים בהג' שבסוף הספר שדין תן לה כמידתה אינו דין דווקא בתחילת ההדלקה אלא יכול ליתן בתחילה שמן מעט ואח"כ כשרואה שהשמן עומד לכלות מוסיף שמן במנורה עד שיהיהדולקת המנורה מערב ועד בוקר, וכן עשו בני חשמונאי שחילקו השמן לשמונה חלקים ונתנו שמינית במנורה וחשבו שאחר זמן כשיכלה השמן במנורה יוסיפו עוד שמן, אך ראו שנעשה להם נס והשמן אינו כלה וסגי בשמינית מהשמן שתהיה דולקת מערב ועד בוקר.
ובאופן זה ביאר המקור חיים את דברי המ"ד ששיערו במנורה מלמטה למעלה וקשהשנמצא שבלילות הראשונים לא נתקיימה מצוות הדלקה מערב ועד בוקר, וביאר המקור חיים שנתנו בתחילה מעט שמן ואח"כ במהלך הלילה כשראו שעומד השמן לכלות הוסיפו עוד במנורה עד שדלקה המנורה כל הלילה ושיערו שבחצי לוג ראוי לדלוק בלילות טבת הארוכים, ונמצא שאף בלילה הראשון דלקה המנורה במשך כל הלילה.
אך הקשה המקור חיים על דבריו, דהרא"ש פ"ב דשבת כתב שבנר חנוכה כיוון שהדלקה עושה מצווה צריך לתת שיעור שמן שיכול לדלוק את הזמן הנצרך קודם ההדלקה ולא להוסיף שמן אחר ההדלקה, וא"כ לכאורה ה"ה במנורה שבבית המקדש דהא מבואר בגמ' שבת כב,ב שבהדלקת המנורה הדלקה עושה מצווה ומשום הכי מדליקין מנר לנר, וא"כ א"א לתת בתחילה מעט שמן על דעת להוסיף שמן אחר כך קודם שיכלה השמן שניתן בתחילה במנורה, אלא צריך לתת בתחילת ההדלקה שיעור שמן שיהיה דולק מערב ועד בוקר.
ותי' המקור חיים שדווקא בחנוכה צריך לתת בתחילה את כל השיעור שמן הנצרך להדלקה כיוון שקיי"ל שכבתה אין זקוק לה, נמצא שכל מצוות ההדלקה מסתיימת במעשה ההדלקה הראשון וממילא לא מועיל מה שיוסיף שמן בחנוכיה אחר ההדלקה הראשונה, אבל במנורה שבבית המקדש קיי"ל כבתה זקוק לה דאית מנחות פח,ב נר שכבתה נידשן השמן נידשנה הפתילה כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה, ופי' רש"י שנר שכבתה בחצי הלילה או קודם אור היום, וכיוון שכבתה זקוק לה לא חשיב שנסתיים מעשה ההדלקה בהדלקה גרידא ומשו"ה שרי ליתן מעט שמן במנורה על דעת להוסיף אחר כך.