ברמן כתב:בברכה המשולשת כתב:ויעויין מג"ת לכ"ב באלול
מובאה מעניינתכן איתא שם במגילת תענית:
בעשרים ותרין ביה תבנא לקטלא רשעיא (ס"א משמדיא) - מפני שהיו יונים שרוין בארץ ישראל ולא היו ישראל יכולין לשלוח יד ברשעים שבהם עד שיצאו משם. המתינו להם שלשה ימים אם יעשו תשובה ולא עשו. כיון שראו שלא עשו תשובה נמנו עליהם והרגום. ואותו היום שהרגום עשאוהו יום טוב.
אמר ר' אליעזר בן יעקב שמעתי שבית דין מלקין והורגין שלא מן התורה. דבית לוי אמר ר' שמעון שמעתי שבית דין עונשין ממון ומכים שלא מן התורה, לא מפני שכתוב בתורה אלא משום שנאמר ובערת הרע מקרבך. ומעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה והוליכוהו לב"ד והלקוהו. וכי חייב היה? אלא שהיתה השעה צריכה לכך כדי שילמדו אחרים מפני שנהגו מנהג זנות. שוב מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת והביאוהו לב"ד וסקלוהו. וכי חייב היה? אלא שהיתה השעה צריכה לכך כדי שילמדו אחרים. שמעון בן שטח תלה שמונים נשים באשקלון. וכי חייבות הריגה ותלייה היו? אלא שהיתה השעה צריכה לכך, כדי שילמדו ממנו אחרות וכל ישראל ישמעו ויראו.
יתכן שיש ללמוד מדברי מגילת תענית הללו, ש"על המלחמות" כולל גם את מלחמת החשמונאים במתיוונים.
למדנו כאן גם, שהיו רשעים שפרקו עול והרימו ראש, בתקופת הרס השלטון היהודי, ע"י היוונים.
ועדיין לא למדנו אם הרשעים היו הרוב או המיעוט?
ואדרבה, מכך שאילולי חיל היוונים שרוי בארץ, היו ישראל שולחים יד והורגים את הרשעים שבהם, יתכן ללמוד שהיו אלו רק מיעוט קטן של רשעים שבהם. ואולי יש לדקדק כן מלשון המגילת תענית "ולא היו ישראל יכולין לשלוח יד ברשעים שבהם", שבאמת השלטון הפנימי של "ישראל" היה אמור לשלוח יד ברשעים ולהרגם, אלא שה"יוונים" הפריעו ל"ישראל" להרוג את הרשעים שבהם.
לענ"ד אפשר גם לדייק מהלשון "רשעים שבהם", שהרשעים היו המיעוט בעם, ולכן מתייחסת אליהם לשון "רשעים שבהם".