הדין הוא שאשה יוצאת בנר חנוכה בהדלקת בעלה.
וכן להיפך, שאכסנאי שאשתו מדליקה בעבורו לא ידליק.
ואם רוצה להדליק ולברך צריך לוודאות שאין אשתו מדליקה בשבילו (כמו שמובא במשנה ברורה בתחילת הלכות חנוכה).
והנה בגלל שזו לי השנה הראשונה בה עניין זה שייך בביתי, שאלתי את עצמי מדוע לא נאמר דין זה של אשתו כגופו גם בשאר המצוות.
לדוגמא, בעל שומע קידוש בבית הכנסת בשבת - אשתו שהתפללה כבר תוכל לאכול בגלל שיצאה בקידוש שבעלה שמע - אשתו כגופו.
מה דעת הת"ח דכאן?
(וודאי לי שזה לא כך, אך א"כ מהו באמת עניין זה של אשתו כגופו ולמה הוא נאמר בנר חנוכה יותר משאר עניינים?
ושמא אין זה אלא מאותה סיבה שמחמתה נהגו שבנות ישראל הרווקות אינן מדליקות? (ורק שפה מצאו טעם מיוחד).
וביותר, דהנה מלשון מה שכתבו שהמהדרין ידליקו נר לכל בני הבית משמע גם אשתו ולא רק הילדים - "נר לכל אחד ואחד" וצ"ע).