פורום אוצר החכמה

איש רגיל כתב:המילה 'הלכה' משמעותה הוראה כיצד יהודי צריך לנהוג, וחלק מהשיקולים בדרך להכרעה מה היא ההלכה הם מנהג אבותיו.

זה גם אני כתבתי אך זו לא הייתה רוח הדברים באשכולינו.

איש רגיל כתב:מה שמובא ברמ"א בתור מנהג זה הלכה?

יעיין מר בהקדמת הדרכי משה שכתב שם שבמקום שנראה לו לפסוק הלכה מסויימת וכך גם המנהג הוא תולה זאת במנהג, אבל ח"ו הוא לא העתיק מנהגים בעלמא ובלא טעם.

יש פה הרבה בלבול בנושא של מנהג.
בוודאי שלא צריך להעתיק מאבותינו אם יש להם דברים משובשים באופן ודאי. גם הקולות שלהם לא מחייבות אותנו להקל כמוהם.
החובה לשמור מנהג זה מנהג שמקובל מהפוסקים והגדולים. לא מנהג עמי הארצות.

בליקוטי מהרי"ח הל' חנוכה מביא בשם א"ר דאפילו המדליקים בפנים אם יש חלון סמוך לרה"ר מדליק בחלון וכו' אך ראיתי לגאונים וקדושים שאף שהיה להם חלון לרה"ר מ"מ הדליקו בטפח הסמוך לפתח ע"כ, הרי ש'ראיתי לגאונים וקדושים' הוא מקור העומד בשורה אחת עם פוסקי ההלכה.

כי הגאונים האלו גם פוסקי הלכה, לא? הם יודעים את ההלכה והחליטו לעשות כך.

בדיוק, ועל פיהם אנו חיים למרות שהם לא ראו צורך להתנצל בפני כל הקנטרנים למיניהם.

משולש כתב:כי הגאונים האלו גם פוסקי הלכה, לא? הם יודעים את ההלכה והחליטו לעשות כך.

ואנו גם נוהגים כאבותינו שידעו גם הם את הכתוב בתורה, ואנו מבינים שאם עשו כך, ודאי שזה תואם את הכתוב בתורה, מה שנשאר לנו זה לדעת איך.

איש רגיל כתב:

משולש כתב:כי הגאונים האלו גם פוסקי הלכה, לא? הם יודעים את ההלכה והחליטו לעשות כך.

ואנו גם נוהגים כאבותינו שידעו גם הם את הכתוב בתורה, ואנו מבינים שאם עשו כך, ודאי שזה תואם את הכתוב בתורה, מה שנשאר לנו זה לדעת איך.

בן החבורה כתב:בדיוק, ועל פיהם אנו חיים למרות שהם לא ראו צורך להתנצל בפני כל הקנטרנים למיניהם.

מורי ורבותי לא זו הדרך ולא זו העיר.
אם אין הסבר למנהג לא נוהגים על פיו, ולא משנה איזה גדולים גאונים צדיקים ופרושים נהגו בו.
אני לא מאמין שאני צריך לומר כאלו דברים פשוטים!
ולגבי מ"ש איש רגיל נזכרתי שסיפרו לי פעם בשם חסיד גור שיש לו ראיה מוחלטת שההגיה החסידית היא הנכונה מסיני. דוכי ס"ד שהאדמו"ר קרא ק"ש בהגיה לא מדוקדקת?

דניאל כתב:

איש רגיל כתב:

משולש כתב:כי הגאונים האלו גם פוסקי הלכה, לא? הם יודעים את ההלכה והחליטו לעשות כך.

ואנו גם נוהגים כאבותינו שידעו גם הם את הכתוב בתורה, ואנו מבינים שאם עשו כך, ודאי שזה תואם את הכתוב בתורה, מה שנשאר לנו זה לדעת איך.

בן החבורה כתב:בדיוק, ועל פיהם אנו חיים למרות שהם לא ראו צורך להתנצל בפני כל הקנטרנים למיניהם.

מורי ורבותי לא זו הדרך ולא זו העיר.
אם אין הסבר למנהג לא נוהגים על פיו, ולא משנה איזה גדולים גאונים צדיקים ופרושים נהגו בו.

יש הסבר למנהג, וכבר האריכו רבים וטובים בזה.

דניאל כתב:ולגבי מ"ש איש רגיל נזכרתי שסיפרו לי פעם בשם חסיד גור שיש לו ראיה מוחלטת שההגיה החסידית היא הנכונה מסיני. דוכי ס"ד שהאדמו"ר קרא ק"ש בהגיה לא מדוקדקת?

מעניין שגם אני נזכרתי בדיוק במעשה זה בהקשר לאשכול זה. היה זה כשקראתי הודעה זו:

משולש כתב:כי הגאונים האלו גם פוסקי הלכה, לא? הם יודעים את ההלכה והחליטו לעשות כך.

אגב, אני גם נזכרתי בעוד סיפור, לאו דווקא על חסידי גור. פעם ראיתי חבורה של בריסקערס אופים מצות ואינם עוטפים את המקלות אלא מגרדים אותם אחרי כל שימוש. שאלתי את ראש החבורה [אחד מראשי ישיבותיהם, ת"ח ויהודי יקר בכל קנה מידה] מדוע אינם עוטפים את המקלות, והשיב לי משום שכך נהגו בעבר.
שאלתיו, הרי אין ספק שהניר חוסם לגמרי את האפשרות שתידבק חתיכת בצק מהאפיה הקודמת, ואלו גירוד הוא רק 99.99 אחוז, ומה הענין להתאמץ כ"כ עבור חסרון בהידור. ענה לי, אתה צודק אך כך נהגו פעם.

חלק מאוד גדול מההלכות בגמ' נלמדות ממעשים. ורוב ההלכות בחזקת הבתים נלמדות מסיפורים. (ההוא ארבא, ההוא גברא, אתא לקמיה ד... וכו').
ובגמ' כתוב "מעשה רב" דהיינו אם מביאים מקור שכך נהג למעשה הרב, זה ראיה יותר חזקה מאשר אם רק היה פוסק כך בספרו.

לפענ"ד הפחותה יש להבדיל בין ד' סוגי מנהגים:
א. מנהג של חומרא מסוימת שצריך לנהוג בו מדין מנהג של מצוה. אבל זה רק לחומרא כמובן.
ב. מנהג שנהגו באיזה מקום להחמיר בטעות שא"צ לנהוג בו אבל אין רשאי להתירו בפניהם שלא יבואו לזלזל.
ג. מנהג שנהגו כדיעה מסוימת במקום שההלכה אינה מוכרעת. כגון מנהגי האשכנזים כהרמ"א וספרדים כהמחבר וכדומה.
ד. מנהג שנהגו בו על פי גדולים הוה ראיה שכך הם סברו. אבל א"א לסמוך על זה בלא טעם וכדאיתא בגמרא שאמר רבא לתלמידיו כי אתא שטרא דידי לידייכו לא מקרע תקרעוניה ולא מגבא תגבוניה (או משהו כזה, אני כותב מזיכרון), וגם אחר נתינת טעם הדבר מסור לפוסקי ההלכה כמו בכל מחלוקת.

משולש כתב:חלק מאוד גדול מההלכות בגמ' נלמדות ממעשים. ורוב ההלכות בחזקת הבתים נלמדות מסיפורים. (ההוא ארבא, ההוא גברא, אתא לקמיה ד... וכו').
ובגמ' כתוב "מעשה רב" דהיינו אם מביאים מקור שכך נהג למעשה הרב, זה ראיה יותר חזקה מאשר אם רק היה פוסק כך בספרו.

בגמרא גם כתוב אין למדין הלכה מפי מעשה וההבדל הוא דמעשה רב מדובר במקום שהורה הרב לעשות כך למעשה ויודעים את טעמו ואין למדין הלכה מפי מעשה זה כנעשה מעשה מסוים ואין יודעים למה.

איש רגיל כתב:יש הסבר למנהג, וכבר האריכו רבים וטובים בזה.

אני לא דיברתי על מנהג מסוים אלא על העיקרון. לגבי המנהג הנידון כאן לפענ"ד צודק הרב בברכה משולשת בהודעה הזו.

לגבי הדיון העקרוני, הדבר קשור גם לדברי הריטב"א שאין לנהוג במנהג המביא כעת לתקלה, לפי שיקול דעתו ההלכתי של גדול בישראל.

משולש כתב:ובגמ' כתוב "מעשה רב" דהיינו אם מביאים מקור שכך נהג למעשה הרב, זה ראיה יותר חזקה מאשר אם רק היה פוסק כך בספרו.

פירוש הביטוי "מעשה רב" הוא שכח המעשה גדול מכוח הוראה ללא מעשה. "רב" מתייחס למעשה ולא לעושה.

האם יש הגדרה מהי שעת הסכנה?, האם מדובר על גויים שחשש שיהרגו אותו או יציקו לו או יגנבו לו את החנוכיה, והאם מדובר ביהודי שעלול לעשות לו דברים רעים וכדומה, לכאורה שעת הסכנה זה רק בגוי, אבל אם יש יהודים שעלולים להזיק האם יהיה אותו דין?

דניאל כתב:לפענ"ד הפחותה יש להבדיל בין ד' סוגי מנהגים:
א. מנהג של חומרא מסוימת שצריך לנהוג בו מדין מנהג של מצוה. אבל זה רק לחומרא כמובן.
ב. מנהג שנהגו באיזה מקום להחמיר בטעות שא"צ לנהוג בו אבל אין רשאי להתירו בפניהם שלא יבואו לזלזל.
ג. מנהג שנהגו כדיעה מסוימת במקום שההלכה אינה מוכרעת. כגון מנהגי האשכנזים כהרמ"א וספרדים כהמחבר וכדומה.
ד. מנהג שנהגו בו על פי גדולים הוה ראיה שכך הם סברו. אבל א"א לסמוך על זה בלא טעם וכדאיתא בגמרא שאמר רבא לתלמידיו כי אתא שטרא דידי לידייכו לא מקרע תקרעוניה ולא מגבא תגבוניה (או משהו כזה, אני כותב מזיכרון), וגם אחר נתינת טעם הדבר מסור לפוסקי ההלכה כמו בכל מחלוקת.

לא ברור לי אם אנו חולקים בכלל.
אתה מסכים שאם אני רואה אדם גדול, יר"ש ות"ח העושה דבר שעל פניו סותר את הידע התורני שלי, אני אמור להבין שטעיתי בלימודי וללמוד שוב, ואם ראיתי דרך ליישב מנהגו אני אמור לחשוב שזו הדרך הנכונה, אף שבתחילה לא היה נראה לי נכון ללמוד בדרך זו. ולדוגמא, אם אני רואה את הגרשז"א פותח פקק בקבוק בשבת, למרות שכשאני למדתי את הסוגיא היה נראה לי שאסור [ולצורך הדוגמא נתעלם כרגע מדעת החולקים]. או אם אני רואה את הגריש"א נוטל כספים מגרמניה, אני אמור להבין שהדבר מותר, למרות שעד היום חשבתי שהדבר אסור. אתה זוכר למה אני מתכוון?
אם אתה מסכים אתי, מה ההבדל בין זה לבין אם אני רואה אותם מדליקים בפנים, ויש כמה דרכים להסביר מנהגם זה, מדוע שלא אנהג כמותם.
ואם אינך מסכים איתי, תסביר בבקשה במה זה שונה ממה שהביא לעיל הרב בן החבורה?

א צענטער כתב:סוף סוף מישהו אומר את זה בקול ברור

לא משנה ההלכה משנה המנהג

וגם מה שאנחנו יהודים זה רק בגלל שאבותינו נהגו ככה

זה ממש פשט חדש בברוך שלא עשני גוי. כי אם הייתי נולד גוי הייתי חייב לנהוג כאבותי!

בלי קשר לעצם הנידון, ודאי שגוי אינו חייב לנהוג אחרת מאבותיו, היית צריך לשאול מחילוני שחייב לשנות ממנהג אבותיו.

שלח כתב:האם יש הגדרה מהי שעת הסכנה?, האם מדובר על גויים שחשש שיהרגו אותו או יציקו לו או יגנבו לו את החנוכיה, והאם מדובר ביהודי שעלול לעשות לו דברים רעים וכדומה, לכאורה שעת הסכנה זה רק בגוי, אבל אם יש יהודים שעלולים להזיק האם יהיה אותו דין?

מדוע שעת הסכנה היא רק בגוי?

איש רגיל כתב:

דניאל כתב:ד. מנהג שנהגו בו על פי גדולים הוה ראיה שכך הם סברו. אבל א"א לסמוך על זה בלא טעם וכדאיתא בגמרא שאמר רבא לתלמידיו כי אתא שטרא דידי לידייכו לא מקרע תקרעוניה ולא מגבא תגבוניה (או משהו כזה, אני כותב מזיכרון), וגם אחר נתינת טעם הדבר מסור לפוסקי ההלכה כמו בכל מחלוקת.

לא ברור לי אם אנו חולקים בכלל.
אתה מסכים שאם אני רואה אדם גדול, יר"ש ות"ח העושה דבר שעל פניו סותר את הידע התורני שלי, אני אמור להבין שטעיתי בלימודי וללמוד שוב, ואם ראיתי דרך ליישב מנהגו אני אמור לחשוב שזו הדרך הנכונה, אף שבתחילה לא היה נראה לי נכון ללמוד בדרך זו. ולדוגמא, אם אני רואה את הגרשז"א פותח פקק בקבוק בשבת, למרות שכשאני למדתי את הסוגיא היה נראה לי שאסור [ולצורך הדוגמא נתעלם כרגע מדעת החולקים]. או אם אני רואה את הגריש"א נוטל כספים מגרמניה, אני אמור להבין שהדבר מותר, למרות שעד היום חשבתי שהדבר אסור. אתה זוכר למה אני מתכוון?
אם אתה מסכים אתי, מה ההבדל בין זה לבין אם אני רואה אותם מדליקים בפנים, ויש כמה דרכים להסביר מנהגם זה, מדוע שלא אנהג כמותם.
ואם אינך מסכים איתי, תסביר בבקשה במה זה שונה ממה שהביא לעיל הרב בן החבורה?

אין לי מושג אם אנחנו חולקים או לא אבל אני מקוה שע"י שכל אחד יכתוב מה שהוא חושב יתבררו הדברים.
אתה- כפוסק הלכה ולא כסתם אדם- לא אמור לשנות את דעתך בגלל שראית אדם גדול נוהג כך או אחרת ואפילו אם הוא רבך. רמזתי לזה בהודעה הקודמת אך אולי לא הייתי מספיק ברור. לכן לא שייך בנידו"ד (אם את רוצה לדבר דוקא על המנהג הזה) להלין על כך שהחזו"א או פוסקים אחרים שינו את המנהג כיון שהדבר איננו תלוי במנהג אלא בפסק הלכה. מלבד זאת, הרי אם נאמר שמה שעשו כן היה מחמת אונס אין כלל ראיה מכל הגדולים שעשו כך.
באופן כללי, החכם עיניו בראשו להבחין בכל מקרה לגופו האם יש ראיה מכך שנהגו ע"פ גדולים שאכן כך פסקו או שזה שייך למקרים של "מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו".

הליקוטי מהרי"ח שהובא לעיל הוא ראיה לסתור (אם כבר) שכן מבואר בו שהטעם שמדליקים בפנים הוא כי יד האומות תקיפה (וכמו שמבואר בכל הפוסקים). מה שהוא מביא מהא"ר וחיי"א הוא חידוש של האליה רבה כנגד מה שכתוב ברמ"א (או שכוונתו להעמיד את הרמ"א באוקימתא מסוימת) ועל זה כתב מהרי"ח שאין המנהג כן אלא כפשט דברי הרמ"א. מה זה שייך לנידון שאנו עוסקים בו??

דניאל כתב:אין לי מושג אם אנחנו חולקים או לא אבל אני מקוה שע"י שכל אחד יכתוב מה שהוא חושב יתבררו הדברים.
אתה- כפוסק הלכה ולא כסתם אדם- לא אמור לשנות את דעתך בגלל שראית אדם גדול נוהג כך או אחרת ואפילו אם הוא רבך. רמזתי לזה בהודעה הקודמת אך אולי לא הייתי מספיק ברור. לכן לא שייך בנידו"ד (אם את רוצה לדבר דוקא על המנהג הזה) להלין על כך שהחזו"א או פוסקים אחרים שינו את המנהג כיון שהדבר איננו תלוי במנהג אלא בפסק הלכה. מלבד זאת, הרי אם נאמר שמה שעשו כן היה מחמת אונס אין כלל ראיה מכל הגדולים שעשו כך.
באופן כללי, החכם עיניו בראשו להבחין בכל מקרה לגופו האם יש ראיה מכך שנהגו ע"פ גדולים שאכן כך פסקו או שזה שייך למקרים של "מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו".

הליקוטי מהרי"ח שהובא לעיל הוא ראיה לסתור (אם כבר) שכן מבואר בו שהטעם שמדליקים בפנים הוא כי יד האומות תקיפה (וכמו שמבואר בכל הפוסקים). מה שהוא מביא מהא"ר וחיי"א הוא חידוש של האליה רבה כנגד מה שכתוב ברמ"א (או שכוונתו להעמיד את הרמ"א באוקימתא מסוימת) ועל זה כתב מהרי"ח שאין המנהג כן אלא כפשט דברי הרמ"א. מה זה שייך לנידון שאנו עוסקים בו??

א. אף אחד לא מלין על החזו"א שמדליק בחוץ, הכוונה פה היא לענות למלינים על המדליקים בפנים. ועל כך התשובה הכ"כ פשוטה, שהם נוהגים ככמה וכמה גדולי עולם הנוהגים כך, ולמנהג זה יש גם כמה ביסוסים הלכתיים, כך שאין מה להלין עליהם.
ב. לא הבנתי מה קשור נידוננו ל'מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו', אשמח אם תבהיר את עצמך.
ג. ליקוטי מהרי"ח הוא ראיה מצוינת לנידון עליו אני מדבר, שאף שרצה לפסוק כהאליה רבה, מ"מ חזר בו מחמת שראה לגאונים וקדושים שנהגו אחרת. ואף אם הנידון של ליקוטי מהרי"ח היה בדיני טריפות, היתה ראיה מדבריו, כיון שהויכוח שלנו הוא האם יש מקום לנהוג כאבותי ורבותי, נגד מה שחשבתי לעשות כשלמדתי את הנושא.

איש רגיל כתב:א. אף אחד לא מלין על החזו"א שמדליק בחוץ, הכוונה פה היא לענות למלינים על המדליקים בפנים. ועל כך התשובה הכ"כ פשוטה, שהם נוהגים ככמה וכמה גדולי עולם הנוהגים כך, ולמנהג זה יש גם כמה ביסוסים הלכתיים, כך שאין מה להלין עליהם.

זו לא היתה המשמעות של חלק מההודעות, אבל לא חשוב.
הטענה נגד המדליקים בפנים איננה אישית אלא ויכוח הלכתי. מכיוון שהפוסקים כתבו במפורש שהטעם להדליק בפנים הוא מפני הסכנה קשה לפרש פירושים אחרים.

איש רגיל כתב:ב. לא הבנתי מה קשור נידוננו ל'מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו', אשמח אם תבהיר את עצמך.

בגמרא שם רואים שיש מקומות שאף מנהג שנהג ע"פ גדולים יתכן ולא היה אלא מפני שלא נתנו לב לבטלו ונתגלגל משמים כדי ליתן מקום לאחרונים להתגדר בו. מה לא ברור?

איש רגיל כתב:ג. ליקוטי מהרי"ח הוא ראיה מצוינת לנידון עליו אני מדבר, שאף שרצה לפסוק כהאליה רבה, מ"מ חזר בו מחמת שראה לגאונים וקדושים שנהגו אחרת.

אין לי מושג איפה ראית שם כמו מי הוא רצה לפסוק. הוא מביא מחלוקת ואומר איך הוא ראה שנוהגים. אולי אלמלא כן הוא היה פוסק כהא"ר וחיי"א כי הלכה כבתראי אבל כיוון שראה שנוהגים כן הרי יש גם בתראי שעושים כהרמ"א.
ושוב, שם מדובר על מחלוקת ברורה בין שתי דעות מפורשות.
אגב, המשנ"ב פוסק כהא"ר.

איש רגיל כתב:כיון שהויכוח שלנו הוא האם יש מקום לנהוג כאבותי ורבותי, נגד מה שחשבתי לעשות כשלמדתי את הנושא.

דניאל כתב:אתה- כפוסק הלכה ולא כסתם אדם- לא אמור לשנות את דעתך בגלל שראית אדם גדול נוהג כך או אחרת ואפילו אם הוא רבך.

דניאל כתב:הטענה נגד המדליקים בפנים איננה אישית אלא ויכוח הלכתי. מכיוון שהפוסקים כתבו במפורש שהטעם להדליק בפנים הוא מפני הסכנה קשה לפרש פירושים אחרים.

נראה שכת"ר לא עיין מעולם ברצינות במאמר או בחוברת המבארים את טעמם של המדליקים בפנים. אם היה מעיין מר היה מוצא בראשונים ראיות שאין זה הטעם היחיד להדליק בפנים. והדרנא לדינא, שאם רואה אדם, עם הארץ כפוסק הלכה, שמנהג רבותיו להדליק בפנים, ורבותיו הם תלמידי חכמים וצדיקים יראים ושלמים, ומנהג זה אינו מנהג טעות, אלא תלוי במחלוקת ראשונים ואחרונים, מדוע שלא ידליק בפנים? מפני שלהרב דניאל קשה לפרש שהטעם הוא לא רק מפני הסכנה?

דניאל כתב:בגמרא שם רואים שיש מקומות שאף מנהג שנהג ע"פ גדולים יתכן ולא היה אלא מפני שלא נתנו לב לבטלו ונתגלגל משמים כדי ליתן מקום לאחרונים להתגדר בו. מה לא ברור?

עכשיו ברור, אלא שלא ברור מנין לך שבדיוק כאן המקום שנתנו לך להתגדר בו?

דניאל כתב:אין לי מושג איפה ראית שם כמו מי הוא רצה לפסוק. הוא מביא מחלוקת ואומר איך הוא ראה שנוהגים. אולי אלמלא כן הוא היה פוסק כהא"ר וחיי"א כי הלכה כבתראי אבל כיוון שראה שנוהגים כן הרי יש גם בתראי שעושים כהרמ"א.
ושוב, שם מדובר על מחלוקת ברורה בין שתי דעות מפורשות.
אגב, המשנ"ב פוסק כהא"ר.

מפשטות לשון ליקוט מהרי"ח נראה שאלמלא שראה "לגאונים וקדושים שאף שהיה להם חלון לרה"ר מ"מ הדליקו בטפח הסמוך לפתח" היה פוסק כהא"ר.
אך לצערי נראה שכבודו לא עיין בדברי הקודמים, משום שכבר כתבתי שעיקר הראיה מדבריו היא לעצם הנידון היכן להדליק, אלא שכשיש מחלוקת בין פוסקים אתה אמור להתנהג כמנהג שראית אצל גדולי תורה, אף אם אתה לכשעתצך היית חושב אחרת. וכבר הבאתי לעיל כמה דוגמאות לזה.
ומשכך, אין זה רלוונטי איך פוסק המשנ"ב, כיון שהראיה היתה לעצם היסוד שצריך לנהוג כפי שנוהגים רבותיך.

איש רגיל כתב:נראה שכת"ר לא עיין מעולם ברצינות במאמר או בחוברת המבארים את טעמם של המדליקים בפנים.

אין לי מושג למה אתה כל כך מתנפל עלי. אני מלכתחילה לא באתי בעניין המנהג הזה בדוקא וכמובן שאינני אומר לכל אלפי ורבבות השואלים אותי לשנות ממנהגם. רק כיוון שדחקתני להתייחס למנהג הזה כתבתי את דעתי.
עיינתי כעת לכבודך בספר מועדים וזמנים שמנסה ליישב המנהג בכה ובכה וכולי האי ואולי ועל אף שמסיק שאפשר להדליק בפנים כותב שעדיף להדליק בחוץ ובשו"ת מנחת יצחק שמנסה לומר כמה טעמים ובסוף נשאר רק בטעם ע"פ קבלה שכתוב בספר בני יששכר ונפלאתי פלאות איך שמח וסמך על טעם זה...

איש רגיל כתב:עכשיו ברור, אלא שלא ברור מנין לך שבדיוק כאן המקום שנתנו לך להתגדר בו?

חלילה לי. דיברתי רק באופן כללי.

מ"ש מר על המהרי"ח לא הבנתי, מצטער :(

דניאל כתב:

איש רגיל כתב:נראה שכת"ר לא עיין מעולם ברצינות במאמר או בחוברת המבארים את טעמם של המדליקים בפנים.

אין לי מושג למה אתה כל כך מתנפל עלי. אני מלכתחילה לא באתי בעניין המנהג הזה בדוקא וכמובן שאינני אומר לכל אלפי ורבבות השואלים אותי לשנות ממנהגם. רק כיוון שדחקתני להתייחס למנהג הזה כתבתי את דעתי.
עיינתי כעת לכבודך בספר מועדים וזמנים שמנסה ליישב המנהג בכה ובכה וכולי האי ואולי ועל אף שמסיק שאפשר להדליק בפנים כותב שעדיף להדליק בחוץ ובשו"ת מנחת יצחק שמנסה לומר כמה טעמים ובסוף נשאר רק בטעם ע"פ קבלה שכתוב בספר בני יששכר ונפלאתי פלאות איך שמח וסמך על טעם זה...

אני לא מתנפל חלילה, ובודאי לא עליך. וזכור נא זאת...
במועדים וזמנים אכן נשאר בדוחק, אך יש הרבה שהוכיחו כן מראשונים ועוד.
אגב, זכור לי שפעם ראיתי שבמועדים וזמנים דוחק עצמו לומר עפ"י מנהג זקני ירושלים, ומסתמא זה גם היה המנהג בצפת, שהאר"י הדליק בשער החצר שלא היתה בו מזוזה, וכ"ז כדי לדחות את הראיה מהמבואר בכתבי האריז"ל שבכל יום היה הנר החדש שבצד שמאל יותר קרוב לפתח מהנר של אתמול. והוא פלא גדול כמבואר לכל מעיין.
לא ידעתי לאיזו תשובה כוונתך במנחת יצחק, מה שמצאתי בחיפוש מהיר, זה תשובה בחלק ו (סימן סו) בה הוא מביא (בסו"ד) טעם להדליק בפנים בשם תשובות אמרי נועם, עוללת אפרים ובני יששכר, והוא אינו טעם ע"פ קבלה. ולא נראה שם ששמח יותר משאר עסק בתלמוד תורה המשמחת לב ועינים מאירה, ולא סמך על טעם זה לבד כמבואר בסוף התשובה "סו"ד מכל הנ"ל מצינו טעמים מספיקים ונכונים להנוהגים להדליק בפנים".
אגב, במנחת יצחק שם הביא מהאור זרוע ה' חנוכה (אות שכ"ג), וז"ל והאידנא דליכא סכנה לא ידענא מאי טעמא אין מדליקין בחצירות. ע"כ. ודברי האור זרוע הם ראיה לטענתי שאף אם אין מבינים את המנהג, מ"מ צריכים לנהוג כמותו.

דניאל כתב:מ"ש מר על המהרי"ח לא הבנתי, מצטער :(

פשוט מאד, עזוב את הנושא המדובר, תחשוב שהוא מדבר על הלכות נ"ט בר נ"ט, ברכת כהנים או כל הלכה אחרת העולה בראשך. ליקוטי מהרי"ח מביא פסק של האליה רבה, ודוחהו מפני שראה לגאונים וקדושים שנהגו אחרת. האין זה ראיה שכך היא המידה, לנהוג כפי המנהג ולא לפי העולה לי מלימוד ההלכה [אא"כ מוכח שהוא מנהג של טעות. ופשוט]. (:

עוד לא ראיתי תגובה אחת נורמלית המסבירה מדוע בחו"ל עד השואה אף אחד לא הדליק בחוץ, ---אף אחד--- וזה בדוק היסטורית,
הבריסקער רב בעצמו כשהיה בחו"ל הדליק בפנים, וכן המהרי"ל דיסקין שהוא זה שחידש את המנהג בא"י להדליק בחוץ, בחו"ל הדליק בפנים,
בשעה שאין כל ספק שבבריסק לא הייתה כל סכנה, היו צועדים ברחובות עם לפידים בהכנסת ספרי תורה,
ורק להדליק כמה נרות קטנים בפתח הבית לא יכלו. וכי כל אותם גדולים לא קיימו את המצוה או לא חששו ללכתחילה להדליק בפנים???? אתמהה.

ומה אתה מסיק מכך?

אני מסיק מכך שהקושיא אינה מדוע הדליקו בפנים אלא מדוע כאן באר"י התחילו להדליק בחוץ.

מה שיתכן לתרץ הוא (בהנחה שאינו מופרך מהמציאות) שבאר"י תמיד הדליקו בחוץ, וגם המהרי"ל דיסקין והבריסקער רב סברו שבמקום שיש סכנה והמנהג משתנה להדליק בפנים ואח"כ חולפת הסכנה נשאר המנהג להדליק בפנים, ולכן בחו"ל הדליקו בפנים משא"כ באר"י קיבלו את מנהג המקום.
לעומת זאת גדולי החסידות סברו שמנהג אר"י אינו מחייב והם יכולים להמשיך לכאן את מנהג הקהילות בחו"ל, כפי שכבר נידון בזה לגבי כמה וכמה ענינים אחרים (קריה"ת בחנוכה, זמן עלוה"ש, שהחיינו במילה, ועוד ועוד).

בן החבורה כתב:מה שיתכן לתרץ הוא (בהנחה שאינו מופרך מהמציאות) שבאר"י תמיד הדליקו בחוץ.

האריז"ל הדליק בפנים.

הודרני בי מהתירוץ. המסקנא (קושיא) נשארת בעיניה.

איש רגיל כתב:

בן החבורה כתב:מה שיתכן לתרץ הוא (בהנחה שאינו מופרך מהמציאות) שבאר"י תמיד הדליקו בחוץ.

האריז"ל הדליק בפנים.

ייתכן שאינו דומה צפת של האר"י הקדוש לירושלים של המהריל"ד

אם האר"י הדליק בפנים יש קו' אחרת - כיצד נוהגים אחרת מהאריז"ל?

שכחת להוסיף סמיילי

אכן שאלתי שאלה תמימותי - אבל ככל הידוע לי הרי כל היהדות בנויה על תמימות ואמונת חכמים.

לא התכוונת בבדיחה? ממתי נוהגים האשכנזים (חוץ מהחסידים) כהאריז"ל?

האמת היא שאני לא יודע מהו המנהג אצל הליטאים ומה הם אוחזים מהאריז"ל, אבל כמדומה שנו"כ השו"ע כהמ"א ועוד תמיד מתחשבים בדעת האריז"ל, לא כן?

[quote="אמסטרדם"]האמת היא שאני לא יודע מהו המנהג אצל הליטאים ומה הם אוחזים מהאריז"ל, אבל כמדומה שנו"כ השו"ע כהמ"א ועוד תמיד מתחשבים בדעת האריז"ל, לא כן?[/quoteמתחשבים אך לא נוהגים בכל דבר כמותו. גם הב"י מתחשב בזוהר, אך לא פוסק כמותו בכל דבר.
מלבד שגם אנו החסידים לא נוהגים בכל דבר כהאריז"ל, וליתר דיוק, ברוב הדברים איננו נוהגים כהאריז"ל.

הישיבישער כתב:עוד לא ראיתי תגובה אחת נורמלית המסבירה מדוע בחו"ל עד השואה אף אחד לא הדליק בחוץ, ---אף אחד--- וזה בדוק היסטורית,
הבריסקער רב בעצמו כשהיה בחו"ל הדליק בפנים, וכן המהרי"ל דיסקין שהוא זה שחידש את המנהג בא"י להדליק בחוץ, בחו"ל הדליק בפנים,
בשעה שאין כל ספק שבבריסק לא הייתה כל סכנה, היו צועדים ברחובות עם לפידים בהכנסת ספרי תורה,
ורק להדליק כמה נרות קטנים בפתח הבית לא יכלו. וכי כל אותם גדולים לא קיימו את המצוה או לא חששו ללכתחילה להדליק בפנים???? אתמהה.

ברור שהמנהג היה שלא מודדים בכל רחוב את רמת הסכנה.
למה? ב' תשובות בדבר.
א. יתכן שסברו דכיוון שנמצאים בין הגויים וא"א לדעת מתי יחזור להיות סכנה לא יתכן שישבו בי"ד ויחליטו בכל שנה מחדש אם להדליק בחוץ או בפנים לכן כל זמן שנמצאים בין הגויים חשיב סכנה (והוכיח סופו על תחילתו איך בשנים מועטות האנטישמיות באירופה הרימה ראשה והחריבה את העולם). משא"כ בא"י בין יהודים.
ב. תשובה עוד יותר פשוטה. הבריסקער רב (וכן כולם) העדיף להדליק בחוץ אבל לא רצה לעשות נגד המנהג שהיה במקומו ולשנות את המנהג לא יכל. אבל משהגיעו לארץ ונתיישבו מחדש היה אפשרות לשנות את המנהג.
דוגמא לדבר דברים ששינו תלמידי הגר"א ביישוב בארץ ע"פ דעתו למרות שהגר"א עצמו לא שינה כך בוילנא.

כבוד הרב איש רגיל.
אולי ננסה לעשות את מה שנבצר מבינתי למה לא עשו כאן מתחילת האשכול, ונפרט את הההסברים שיש למנהג. אני כותב את הידוע לי אבל נראה שהנך בקי בסוגיא יותר ממני ואשמח אם תחכימני בזה.

א. במועדים וזמנים העלה צד שא"א להדליק בחוץ שמא יכבה ע"י הרוח ואף שיש פתרון לזה להדליק בתוך בית חנוכיה ר"ל חידוש עצום שאין להדליק בתוך עששית מזכוכית. ודחאו.
ב. במנ"י כתב שאין להדליק בחוץ מפני הלצים ושגם זה חשיב סכנה. דיברו פה באשכול האם שייך לומר כך בארץ אבל בתוך שכונות דתיות ודאי צ"ע איך שייך?
ג. עוד כתבו ליישב שמאחר שהותרה בשעת הסכנה נתבטלה גזירת חז"ל להדליק בטפח הסמוך לפתח ואף אחרי כן לא חזרה הגזירה. בעיני הקטנות זה היישוב הכי טוב ואינני יודע למה הגרמ"ש והגרי"ו לא כתבוהו ,אבל אכתי צ"ע דאיזה בי"ד ביטל את הגזירה דאי נימא שהוא מזמן הגמרא יוצא כמה סוגיות שאינן להלכה, וגם בפוסקים לא משמע כן.

אגב, אני מכיר מישהו שלא רצה לשנות מן המנהג להדליק בפנים ולכן הוא מדליק שתי חנוכיות. אחת בסלון ביתו והשניה בפתח הבניין.

דניאל כתב:ג. עוד כתבו ליישב שמאחר שהותרה בשעת הסכנה נתבטלה גזירת חז"ל להדליק בטפח הסמוך לפתח ואף אחרי כן לא חזרה הגזירה. בעיני הקטנות זה היישוב הכי טוב ואינני יודע למה הגרמ"ש והגרי"ו לא כתבוהו

כבר נתבאר לעיל שהקושיא אינה מדוע מדליקים בפנים אלא מדוע המהרי"ל דיסקין והבריסקער רב שבחו"ל הדליקו בפנים למרות שלא היתה סכנה הדליקו באר"י בחוץ.

דניאל כתב:כבוד הרב איש רגיל.
אולי ננסה לעשות את מה שנבצר מבינתי למה לא עשו כאן מתחילת האשכול, ונפרט את הההסברים שיש למנהג. אני כותב את הידוע לי אבל נראה שהנך בקי בסוגיא יותר ממני ואשמח אם תחכימני בזה.

א. במועדים וזמנים העלה צד שא"א להדליק בחוץ שמא יכבה ע"י הרוח ואף שיש פתרון לזה להדליק בתוך בית חנוכיה ר"ל חידוש עצום שאין להדליק בתוך עששית מזכוכית. ודחאו.
ב. במנ"י כתב שאין להדליק בחוץ מפני הלצים ושגם זה חשיב סכנה. דיברו פה באשכול האם שייך לומר כך בארץ אבל בתוך שכונות דתיות ודאי צ"ע איך שייך?
ג. עוד כתבו ליישב שמאחר שהותרה בשעת הסכנה נתבטלה גזירת חז"ל להדליק בטפח הסמוך לפתח ואף אחרי כן לא חזרה הגזירה. בעיני הקטנות זה היישוב הכי טוב ואינני יודע למה הגרמ"ש והגרי"ו לא כתבוהו ,אבל אכתי צ"ע דאיזה בי"ד ביטל את הגזירה דאי נימא שהוא מזמן הגמרא יוצא כמה סוגיות שאינן להלכה, וגם בפוסקים לא משמע כן.

אגב, אני מכיר מישהו שלא רצה לשנות מן המנהג להדליק בפנים ולכן הוא מדליק שתי חנוכיות. אחת בסלון ביתו והשניה בפתח הבניין.

אני לא בקי גדול בסוגיה, ובטח לא בתחילת טבת...
אך יש קונטרס הנקרא 'מקום הדלקת נר חנוכה', שביאר בטוב טעם ודעת את טעם המדליקים בפנים, ודן בכל [או ברוב] התירוצים ובקשיים שיש בהם.
אם יהיה לי זמן אנסה לכתוב כאן את עיקרי דבריו. אך לא נראה לי שאגיע לזה בימים הקרובים.
---
ומה שכתבת 'ב. במנ"י כתב שאין להדליק בחוץ מפני הלצים ושגם זה חשיב סכנה. דיברו פה באשכול האם שייך לומר כך בארץ אבל בתוך שכונות דתיות ודאי צ"ע איך שייך?' נסתר ממה שכתבת בתחילה שאם יש חשש סכנה לא מחלקים בין מקום בו יש סכנה למקום בו אין סכנה.

איש רגיל כתב:אך יש קונטרס הנקרא 'מקום הדלקת נר חנוכה',

מצאתיו בהיברו בוקס.

אמסטרדם כתב:

איש רגיל כתב:אך יש קונטרס הנקרא 'מקום הדלקת נר חנוכה',

מצאתיו בהיברו בוקס.

עיינתי שם ונאכזבתי. הוא מדבר בעיקר על הטעם שביטלו את התקנה. לא ראיתי שום התייחסות למה שהערתי על זה בהודעתי האחרונה.

חשבתי שיש מאלו המנופפים בקדושת השו"ע לעניין זמן ר"ת, שצריכים לקדש עצמם בקדושתו של השו"ע גם לעניין מקום ההדלקה...

ה. נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ אם הבית פתוח לרשות הרבים מניחו על פתחו ואם יש חצר לפני הבית מניחו על פתח החצר ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצות מניחו על שלחנו ודיו

.

אגב, הגר"א וייס מדליק אחת בחוץ ואחת בפנים...