עמקן כתב:שחר כתב:עמקן כתב:בר"ה (דף י"ח:) נחלקו אי בטלה מגילת תענית אחר החורבן ושם מעשה וגזרו תענית בחנוכה כו' ואמרו להם צאו והתענו על מה שהתעניתם אמר רב יוסף שאני חנוכה דאיכא מצוה ע"כ. ובפשטות ר"ל הדלקת נרות ולא הלל והודאה, וכן נקט הרשב"א (בד"ה אמר להם) ומבואר בזה להדיא שהדליקו נרות קודם החורבן.
על טענה זו (כבר כתבוה לעיל) כבר התייחס הגר"י מקוטנא הנ"ל ובקובץ המצורף הנ"ל-חסדי אבות סי' י"ז מופיע עמוד הראשון, אבל יש המשך ושם מתייחס לראיות נוספות כגון מה שטענו כאן לעיל ממה שנחלקו ב"ש וב"ה וכו', יעויין שם!!!
בחסדי אבות [שאגב הוא מכדו של הגר"י מקוטנא] הוא לא תירץ הראיה מהגמ' בר"ה אלא מיישב לשיטתו הו"א של הגמ' שאפשר לבטל מצות חנוכה שהחזיקו בו מאתיים שנה, ותי' שבאמת היה מצוה חדשה. אבל הוא מתעלם לגמרי מזה שמבואר בהגמ' שנהגו כבר מצות הדלקה דאל"כ לא תי' הגמ' בתחילה כלום שהרי לדבריו לא עוד שלא ביטלו חנוכה כמו שאר מגילת תענית אלא שעוד הוסיפו עליו. גם בהמשך הגמ' מבואר שהמצוה כבר נתחזק, ע"ש ברש"י. [גם קושייתו קל לתרץ, שאם בטלה מגילת תענית כיון שלא נעשה לזמן גלות ממילא גם מצותה בטלה].
כתבתי 'הגר"י מקוטנא' כדי להבדיל מזקינו שמפורסם יותר כ'הגאון מקוטנא', למרות שגם נכדו היה מכונה כך (ולמרות שגם על שניהם ניתן לכתוב בקיצור ר"ת ר"י, זקינו נקרא ר' ישראל יהושע, ונכדו יצחק יהודה), וזאת כפי שראיתי בספרים המצטטים מחסדי אבות שהוא מהנכד וכותבים בשם 'הגאון מקוטנא'.
ולענינינו, אינו נכון לומר שאין התייחסות מפורשת בדבריו לראיה, הוא הרי מביא את הגמ', ולמה נאמר שמתעלם במכוון, הרי דן בדברים, ועיקר הראיה נגדו היתה, שסברו שיפרש את הגמ' שהמצוה זה ההלל והודאה, ולא נר חנוכה, וזה כותב במפורש שבאמת המצוה זה הדלקת הנר, וכמו שכתבו בראשונים בסוגיא, אלא שמחדש שהכוונה שהמצוה נתחדשה בחורבן, והרי לולי דבריו, גם לפי פשטות הגמ', מתפרש כך בדחיית הגמ', שכל מגילת תענית בטלה, וכל חנוכה כולו לא בטל, מפאת המצוה שיש בו, וכל ההבדל הוא, אם המצוה הזו נתחדשה בזמן שבטלה מג"ת (היינו תיכף בזמן החורבן), או לא, (ובעצם לא נתחדשה לגמרי, אלא מודה שנהגו בה, ורק שחיזקו וקבעו הדבר בחורבן כמצוה מחייבת), ורק דיש לדון במה היה נחשב חנוכה כיו"ט לאיסור הספד ותענית קודם החורבן, דלכאורה לדבריו צ"ל שאז באמת היה מצד עצמו של יום, שהוא כעין יו"ט, אבל לא מצד נר חנוכה, וכן לא מצד ההלל והודאה, דא"כ גם זה א"א לבטל כמו את הדלקת הנר, ולא היה מצוה מיוחדת בימי חנוכה שמחמתה יחשב כיו"ט שיש בו איסור תענית, דההלל והודאה כנראה אינם סיבה לכך, וזה מוכרח גם לשא"ר בסוגיא שפירשו שהמצוה היא הדלקת הנר. ואולי גם לדבריהם היה נחשב מקודם לכן כיו"ט מצד עצמן של ימים, וכ"נ בפשיטות, שרק בדחיית הגמ' מתרצינן 'משום דאיכא מצוה', משמע דעד השתא הטעם היה מצד עצמן של ימים שחשובין כיו"ט.
נכון שיש את הפשטות, והקושי הוא שדבריו בגמ' אינם כפי ריהטת הדברים, והרי כל עיקר דבריו וחידושו שתיקנו מצוה זו מאוחר, הכל אינו כפשוטו, אבל למעשה אין ראיה מפורשת מהגמ' נגד דבריו, וכן מכל הראיות שהובאו לעיל הכל ניתן לפרש לשיטתו, ובאמת כשיש את הפשטות והמקובל, אין צריך ראיות להוכיח שלא כהפשטות, בבחינת המוציא מחבירו וכו', אבל בכל זאת אשמח אם מישהו יש בידו ראיה מפורשת יותר מכל הראיות שנזכרו.