פורום אוצר החכמה

חידוש גדול של חז"ל במסכת שבת לחשוש לחשדא בשני פתחים, וכבר העירו בזה בספרים [ברכת אברהם ועוד] שהוא חשש רחוק.

ויל"ע האם מועיל לתלות שלט גדול באותיות גדולות: "הדלקנו בפתח השני", או שיש תקנה גמורה של דוקא הדלקת נר משום חשדא
[וגם, שאולי אותם אנשים משונים של "כמו שבפתח זה לא הדליקו, כך גם בשני" - יבואו לחשוד בו שמשקר בשלט...]

וראיתי שמביאים מהחכמת שלמה (תרעא, ח) שהסתפק האם מועיל לשים נר כבוי, שגם בכך יוסר החשד, או שבעינן דוקא הדלקת נר.

גאולה בקרוב כתב:ויל"ע האם מועיל לתלות שלט גדול באותיות גדולות: "הדלקנו בפתח השני", או שיש תקנה גמורה של דוקא הדלקת נר משום חשדא

ידוע לומר דאכתי יהיה חשד שמא גם בפתח השני תלה שלט גדול...

בס"ד
בשכונת בית ישראל בירושלים תלוי שלט על פתח כניסה לבניין:
נא להיכנס יש בפנים פרסומי ניסא...
ממה שראיתי בעיניי הביא הדבר פרסומי ניסא רבתא...

לגבי "חשדא"- יתכן שהוא לא חובה כללית בהנהגת החיים, שכל דבר להודיע לאחריני ש"אני בסדר", אלא ניתן לסמוךעל ציווי "בצדק תשפוט עמיתך", וכאן שאני, שתורה (מצות פאה) וחז"ל (חנוכה) במצוותיהם הנהיגו באופן שהם לא יגרמו חשד. ודוק.
ולא שמענו שהמאחר לתפילה או לישיבה, אף אם הוא ת"ח גדול, טורח אח"כ לפרסם לרבים מדוע איחר, כדי לצאת מ"חשדא".

ומ"מ בזכרוני [ולא בדקתי כעת] שכתוב בספרי זמננו (אולי תורת היולדת?) שראוי לבעל שאשתו סמוכה ללידתה להכין שלט גדול "נסיעה לצורך לידה", שאם יצטרך ליסוע בשבת עם אשתו במכונית פרטית לא יחשדו בו בחילול שבת, ואולי הוא מידת חסידות.

גאולה בקרוב כתב:לגבי "חשדא"- יתכן שהוא לא חובה כללית בהנהגת החיים, שכל דבר להודיע לאחריני ש"אני בסדר", אלא ניתן לסמוךעל ציווי "בצדק תשפוט עמיתך", וכאן שאני, שתורה (מצות פאה) וחז"ל (חנוכה) במצוותיהם הנהיגו באופן שהם לא יגרמו חשד. ודוק..

לכאורה חשדא זה מה שצריך אדם לחשוש ממה שיחשבו אחרים מדין והייתם נקיים ואילו בצדק תשפוט זה ציווי המוטל על האדם לשפוט אחרים לכ"ז

ברור, אלא שאם כולם היו מקיימים "בצדק תשפוט" אולי לא היינו צריכים בכלל ל"והייתם נקיים"...
צא וראה בסוגיה זו של חנוכה, לאיזו רשעות וטפשות חיישינן.

בסוגיא זו דחשד נוראות נפלאתי למה שראיתי לא' מפוסקי הזמן שכתב דהאידנא שיש המדליקים בשקיעה ויש בצה"כ ויש שמדליקין על שולחנם, ממילא דעתו דבטל כל ענין זה.
וכמובן שהיא שגגת תלמוד וח"ו שבטל דינא דגמרא מסברות כאלו, וכמו שלא יועיל שלט גדול וכו' והוא פשוט.

לגבי מש"כ גאולה בקרוב, שמותר להרבות בשיעורין דהוצאה ברה"ר בכדי לסחוב שלט 'נסיעה ליולדת', ישתקע הדבר, ואף אתה אמור לו שעל כל ד' אמות הרי זה מחלל שבת.

גלילויני כתב:בסוגיא זו דחשד נוראות נפלאתי למה שראיתי לא' מפוסקי הזמן שכתב דהאידנא שיש המדליקים בשקיעה ויש בצה"כ ויש שמדליקין על שולחנם, ממילא דעתו דבטל כל ענין זה.
וכמובן שהיא שגגת תלמוד וח"ו שבטל דינא דגמרא מסברות כאלו, וכמו שלא יועיל שלט גדול וכו' והוא פשוט.

לגבי מש"כ גאולה בקרוב, שמותר להרבות בשיעורין דהוצאה ברה"ר בכדי לסחוב שלט 'נסיעה ליולדת', ישתקע הדבר, ואף אתה אמור לו שעל כל ד' אמות הרי זה מחלל שבת

קצת דרך ארץ לגדולי פוסקי דורינו לא יזיק. (אא"כ כוונתך לקרב קץ עקבתא דמשיחא...).
וכבודו אפילו לא הביא נימוק או סברא לדחות דבריהם ...

אתה צודק על הסגנון. וכן בחלק הראשון שלא ביאר למה אותו רב לא צודק, שהיינו שאם מותר להדליק על שולחנו אין שייך חשד. אפשר להתווכח על ההיתר להדליק לכתחילה על שולחנו (דברי הרשב"א לא שייכים לעניין כי זה הרי גם בזמן הגמרא, וע"כ שהחשד הוא שאינו עושה כתיקון חכמים כראוי) אבל בעניין השלט בשבת בפשטות צודק גלילויני. פשוט שכל מה שאפשר למעט בחילול שבת חייבים לעשות, ולמה יותר להוציא יותר לצורך חשד כזה, ועל המתיר להביא ראייה ונימוק.

אוצר החכמה כתב:אתה צודק על הסגנון. אבל במה שכתבת שלא הביא ראייה לדבריו בפשטות זה להפך, פשוט שכל מה שאפשר למעט בחילול שבת חייבים לעשות, ולמה יותר להוציא יותר לצורך חשד כזה, על המתיר להביא ראייה!

התכוונתי לגבי החלק הראשון, לגבי פסק הגרשז"א ועוד, שכיום אין חיוב הדלקת נרות בב' פתחים משום חשדא...

ראיתי אח"כ שלזה התכוונת ותיקנתי את הודעתי בהתאם.

יעויין תורת היולדת עמ' יח בהערה: "והשלט יודבק לרכב". (ומסתמא לא מדובר שם ברה"ר אלא כשיש עירוב).

אוצר ועתניאל,
לא ידעתי שפסק זה יצא גם מפי הגרש"ז, אני שמעתיו בשם רב אחר, ומחילה.
ועכ"פ אם חוזרני מחריפות ההשגה איני חוזר בי מעצם טענתי שזה הוא דבר זר ומוזר לחלק בדין חשד, שהלא כמדומה אנו מסכימים שאין סלוק חשד לא בשלט גדול ומואר ולא בצדיק וחסיד גדול ככל שיהא שלא יחשדו בו ולא בשכונה שכל אנשיה עובדים על מדותם לדון לכף זכות.
ואם כן אם נסבור שכהיום יש חיוב להדליק בפתח הבית, [בלא ליכנס לדיון אם יוצאים בדיעבד על שולחנו זה לא משנה לנושא], ממילא יש גם החיוב דהדלקה מפני החשד.

ועכ"פ השו"ע שהדליק על שולחנו בצפת פסק את הדין של חשד, וכתבו הלכתא לכשיוכלו להדליק בפתח, וממ"נ או שסבר שאז יהיה פסול הדלקה בפנים או שסבר שאעפ"כ ישאר דינא דחשדא על מכונו.

בעיניי הדבר כ"כ פשוט עד שכמעט לא אאמין שיצאו דברים מפורש מפי גדול ישראל הגרש"ז זצ"ל.

אם אינך מאמין שיצא מפי הגרש"ז שאל את תלמידיו, ותבדוק בספריהם (הליכות שלמה, שלמי מועד וכדו').

לגופו של טענה. ברור שכאשר תקנת חז"ל קיימת. שכולם מדליקים בפתח בתיהם, הרי גם אם איזה צדיק וחסיד לא ידליק ולא יחשודוהו, לא בטלה תקנת חז"ל.
אבל כאשר חלק גדול מן הציבור מדליק על שולחנם, אין בכלל תוקף לתקנת חז"ל...
וכשם שהנך מודה, שכאשר כולם הדליקו בפנים, לא היה בכלל תקנה של ב' פתחים (כמובאר ברמ"א), כי אין טעם בתקנה זו. / ואפילו המג"א המביא להדליק בחלון, לא הזכיר כלל שידליקו בב' החלונות מב' הצדדים, וגם המ"ב לא העתיק הלכה כזאת ולא בשאר אחרונים / הרי כל זמן שלא כל כלל ישראל חזר להדליק בחוץ, נשאר דין 'חשדא' כפי שהיה בימי הרמ"א והמג"א. ולא משום שבטלה תקנת חז"ל. אלא פשוט שאין לזה טעם. / שבלא"ה חלק גדול מן היראים אין מדליקין בפתח...

עתניאל, בזמן הרמ"א כשהדליקו בפנים אין שום אפשרות וענין להדליק משום חשדא, וזה פשוט.
אבל כהיום אלה המדליקים בחוץ אזי לפי שיטתם יש להם למנוע חשד שאינם מדליקים בחוץ וזה ברור כשמש ומחוור היטב לכל בעל לב.
וכבר הוכחתי מדברי שו"ע.

שאלה ידועה ומפורסמת, מפני מה תיקנו להדליק מפני החשד, והרי להלכה קיי"ל דהדלקה עושה מצוה וכבתה אין זקוק לה, וא"כ מאי חשדא איכא, הלא יאמרו שהלה כבר הדליק וכבתה לו.

וכן נקט מסברא הגאון הגדול בעל הברכת אברהם שליט"א (עמ' קע בספרו על שבת) שאין צורך בזמננו להדליק משום חשדא, ע"פ הטעמים שנשנו לעיל.

'הטעמים שנשנו לעיל',
בינתיים לא נשנו שום טעמים וכמו שנתבאר.

ויש לתקן איפוא מה שנכתב מעלה כאילו החכמת שלמה מסתפק שיועיל נר כבוי מפני החשד בעוד שלהדיא כותב שם בסימן תרע"א שלנר דחשד בעינן כל דיני הכשר נ"ח והדלקה עושה מצוה וכו'.

יש לומר דדין חשד בנר חנוכה אינו ככל מראית עין [כי בדר''כ מצד מראית העין לא מצאנו דין של קום ועשה אלא רק דינים של שב ואל תעשה], אלא הוא דין בהדלקת הנרות שהמדליק לא יצא ידי חובתו עד שיצא חשד מליבות אנשי השוק וידעו שהדליק, ונמצא שהוא דין בעצם הדלקת הנרות ולכן לא יועיל שימת שלט, כיון שיש עליו חיוב להדליק באופן שלא יהיה חשד. ואם ישים שלט הרי הוא כמו ששם שלט ללא הדלקה כלל.

מחמת עריכת ההודעה הקודמת הקפצתי.

במאמרו של הג"ר אליהו ברוך פינקל זצ"ל הנדפס בקובץ 'בנתיבות ההלכה' http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 2082034415 האריך להוכיח דדין הדלקת נר חנוכה מפני החשד אינו משום מראית העין כשאר מקומות, אלא שיש כאן דין בפנ"ע והוא משום פרסומי ניסא, וכאשר מדליק בכל פתח הוא מרבה בזה פרסום הנס.
ועפי"ז חקר האם שייך לברך ברכת הרואה נר חנוכה על נר שהודלק מפני החשד.

והנה למעלה הובאה הדעה שבזמנינו שיש כאלו שמדליקים בפנים שוב ליכא להאי תקנה דמפני החשד, מכיון שיכולים לחשוב שבעל הבית הוא מן המדליקים בפנים, וכן מטו משמיה דהגרי"ש אלישיב זצ"ל.
ולפי ביאורו של הגרא"ב פינקל כאן דדין הדלקה מפני החשד הוא משום ריבוי פרסומי ניסא, א"כ לכאורה גם בזמנינו שייכא תקנה זו, שהרי לדעתו לא נתקנה מפני מראית העין אלא דהויא דין בפרסומי ניסא.

בקובץ הלכות בשם הגר"נ קופשיץ שליט"א (סעיף כ') שהעלה הרב גם זו לטובה כאן viewtopic.php?p=251421#p251421 הביא דגם בזמנינו מי שמדליק בפתח, ויש שני פתחים לביתו, שצריך להדליק בשני הפתחים, והשיג על דברי הטוען שכיום שהרבה מדליקים בזמנים שונים תו לא שייך חשד, עי"ש.
עוד כתב שם (סעיף כ"א) דמי שמדליק בחלון אינו צריך להדליק בשאר החלונות שבבית מפני החשד, כיון שבהדלקה בחלון לא שייך הענין של חשד, שהרי זה דבר מצוי ורגיל שלכל אחד יש כמה חלונות.

אמנם לביאורו של הגרא"ב פינקל בהאי דינא דהדלקה מפני החשד, לכאורה יש לומר דהוא הדין במדליק בחלון, שהרי דין זה הוא מחמת ריבוי בפרסומי ניסא ולא משום מראית העין, אך יתכן לומר דכל עיקר תקנה להדליק מפני החשד לא נתקנה אלא במדליק על פתח ביתו, דהיא עיקר המצוה, ובה מתקיים הפרסומי ניסא בהידור רב.

עתניאל בן קנז כתב:אבל כאשר חלק גדול מן הציבור מדליק על שולחנם, אין בכלל תוקף לתקנת חז"ל...

לא הבנתי. אם ה"חלק הגדול מן הציבור" עושה שלא כדין, למה שלא נחשוש לחשד שאותו אחד שלא הדליק הוא אחד מה"חלק הגדול" הזה???

היום שאלני צורב אחד האם עדיף שבעה''ב ידליק בעצמו בשני הפתחים, או שבנו או שליחו ידליק באותה שנייה כדי שלא יהא חשד ולו לרגע כמימרא (עד שיגמור בפתח ראשון ואם כבר אוחז ביום השמיני ההדלקה אורכת זמן רב ובנתיים יחשדוהו), ועוד נכנס לדון מתי יאמר 'הנרות הללו' .

ועניתי לו;
א. יכול להדליק קודם נר אחד בפתח ראשון ולעבור לפתח שני להדליק נר אחד, וחוזר חלילה עד שידליק כולה.

ב. הבנה מחודשת ב'מפני החשד'; והוא שאין חשש שיחשדוהו אחרים שלא הדליק, לפחות מפני חלק הטעמים שנאמרו לעיל, אלא שלא יחשוד הוא בעצמו שמא היה צריך להדליק בפתח השני ולא בראשון ונמצא 'שלא הדליק' , ועי''ז יטפס לו הנערווען.
וכמ''ש הדובנער מגיד; קרא ולא דקדק יצא, אך דקדק ולא קרא לא יצא.

גאולה בקרוב כתב:לגבי "חשדא"- יתכן שהוא לא חובה כללית בהנהגת החיים, שכל דבר להודיע לאחריני ש"אני בסדר", אלא ניתן לסמוךעל ציווי "בצדק תשפוט עמיתך", וכאן שאני, שתורה (מצות פאה) וחז"ל (חנוכה) במצוותיהם הנהיגו באופן שהם לא יגרמו חשד. ודוק.
ולא שמענו שהמאחר לתפילה או לישיבה, אף אם הוא ת"ח גדול, טורח אח"כ לפרסם לרבים מדוע איחר, כדי לצאת מ"חשדא".

ומ"מ בזכרוני [ולא בדקתי כעת] שכתוב בספרי זמננו (אולי תורת היולדת?) שראוי לבעל שאשתו סמוכה ללידתה להכין שלט גדול "נסיעה לצורך לידה", שאם יצטרך ליסוע בשבת עם אשתו במכונית פרטית לא יחשדו בו בחילול שבת, ואולי הוא מידת חסידות.

ראה בנמוקי הגרי"ב שם בסוגיא בשם החכם צבי מ"ש דפריך הכא טפי מכולא תלמודא דחיישינן לחשדא ריש ברכות גבי נכנס לחורבה, ומתני' שקלים פ"ג אין התורם נכנס בפרגוד חפות וכו', (ושם איתא במשנה עצמה שני פסוקים אחרים כמקור לדין החשד). והוסיף להקשות בעצמו עוד מיבמות כה: חכם שאסראת האשה על בעלה לא ישאנה, עיי"ש באורו הנעים. וראה עוד בברכת מרדכי לחנוכה מה שביאר בזה בקיצור.

יצג כתב:יעויין תורת היולדת עמ' יח בהערה: "והשלט יודבק לרכב". (ומסתמא לא מדובר שם ברה"ר אלא כשיש עירוב).

נראה שהתכונת לומר דההדבקה תבטל מעשה הוצאה מהשלט, אמנם נראה פשוט שכל שלא ביטלו לרכב עדיין חפץ בפני עצמו הוא, (ויל"ע אם דומה בשיעורי הביטול לקרקע דסוכה או איזה שיעור אחר בזמן).

גלילויני כתב:'הטעמים שנשנו לעיל',
בינתיים לא נשנו שום טעמים וכמו שנתבאר.

ויש לתקן איפוא מה שנכתב מעלה כאילו החכמת שלמה מסתפק שיועיל נר כבוי מפני החשד בעוד שלהדיא כותב שם בסימן תרע"א שלנר דחשד בעינן כל דיני הכשר נ"ח והדלקה עושה מצוה וכו'.

אכן צדקת, החכמת שלמה מוכיח שאין לתרץ על שאלת מ.ל. אמאי בכבתה אין זקוק לה מפני החשד, שהנר הכבוי ישאר שם ויציל מהחשד, דא"כ לעולם יועיל להניח נר כבוי להציל מפני החשד, וז"פ שלא.
אך באמת לפי מה שנתבאר כאן למעלה בשם הגרא"ב פינקל דהוא דין הדלקה בפנ"ע אתי שפיר הכל, דכבתה כשם שאינו זקוק לעיקר דין הדלקה כך אינו זקוק לדין אחר.
ולגוף יסודו יש להוכיח מדברי באור הגר"א תרע"א בס"ז ד"ה ואין אדם, שכתב טעם למה שאין אדם יוצא בנרות ביהכנ"ס משום חשדא, וכטעם נוסף כתב שהרי אמרו נר איש וביתו, והדברים מרפסין איגרי ממש. אכן להאמור מתבאר דכונתו להביא דע"כ החיוב להדליק בכל פתח שיש לו וכ"ש מביהכנ"ס לביתו. ודו"ק.