פורום אוצר החכמה

שכני היקר, אברך מדקדק במצוות שם כמות שמן גדולה מאד, וזה דולק גם בתחילת היום, לפעמים עד שבע שמונה בבוקר.
נשאלת השאלה, אפילו אם נאמר שיש הידור להניח שמן בכמות עד שתכלה רגל מן השוק לגמרי ממש, השאלה האם יש הידור מצוה להניח שמן לאחר שברור שלכל השיטות כלתה רגל מן השוק? ו
ביותר גם אם נאמר שכמו שאדם יכול להדר על עצמו להמתין בין בשר וחלב 10 שעות ויש בזה מנהג טוב [כך שמעתי מהגרח"ק], כמו כן אדם יכול לקבל על עצמו מנהג טוב להניח שמן שידלק כל הלילה, השאלה היא, האם גם ביום שייך בזה מנהג טוב? האם יש לך זה בכלל שם נר חנוכה אם דולק ביום? לכאורה בבית הכנסת אנו רואים שיש בזה קצת ענין להדליק גם ביום, אם כן אולי יש הידור להדליק גם ביום ברשות הרבים?
אינני נכנס כלל לשיטות עד מתי צריך לדלוק, עיקר השאלה היא האם גם לאחר שלדברי הכל כבר כלתה רגל מן השוק, עדיין יש הידור או מנהג טוב שידלק?

כתב במועד לכל חי, שאע"פ שאין תשלומים למי שלא הדליק נר חנוכה, אולם למחרת יתן שמן בכמות כפולה כנגד אותו יום שעבר שלא הדליק בו.
מכאן אולי אפשר לומר שאין בזה הידור [דאם כן, מה יעשה שכנך היקר במצב כזה?]

אולי יש להוכיח מהא דאכסנאי המשתתף בפריטי, צריך להוסיף מעט שמן בשבילו.

אוהב אוצר כתב:כתב במועד לכל חי, שאע"פ שאין תשלומים למי שלא הדליק נר חנוכה, אולם למחרת יתן שמן בכמות כפולה כנגד אותו יום שעבר שלא הדליק בו.
מכאן אולי אפשר לומר שאין בזה הידור [דאם כן, מה יעשה שכנך היקר במצב כזה?]

להיפך.
אם אין בזה שום הידור מה הטעם להוסיף למחרת.

במג"א תרע"ב ג' מבואר שאין הידור בכמות שמן גדולה דהידור שייך בזמן קיום המצוה ולאחר ח"ש עבר זמנה. ובנרות יש הידור
להדליק בנרות גדולים משום יופיים.

אולי דומיא דבית המקדש ששם היה דולק ללא הרף

אכן, מדברי המג"א מבואר שלא שייך הידור בתוספת שמן לאחר זמן המצוה. אמנם יש לדון, שהרי בדיעבד זמן המצוה כל הלילה, ומי שלא הדליק בתחילת הלילה ידליק כל הלילה בדיעבד, ולכתחילה ידליק בפני בני ביתו, אבל בדיעבד ידליק אף לבדו, ואם כן זמן המצוה הוא כל הלילה, ואף ששיעור המצוה הוא חצי שעה, מ"מ "זמן" המצוה הוא כל הלילה, וא"כ יש לדון שיש הידור שידלק כל זמן המצוה. אמנם יש לדמותו למי שהדליק שמן כשיעור, ולאחר זמן השיעור כשכבה, חזר והדליק שמן כשיעור, שלכאורה ודאי שאין בזה כלל מצוה, ואף הידור מצוה אין בזה, [והרי זה כמנורת חב"ד], ואם כן גם יותר משיעור המצוה הוא כהדלקה חדשה שאין בכל מצוה, וצל"ע.

המקור חיים (איני זוכר האם בתרעב או בתרעז), כותב בהדיא שיש מצוה כשדולק נרות חנוכה זמן רב יותר משיעור חצי שעה. שכל זמן שדולק הוא פרסומא ניסא. דלא כמג"א. (ומפרש זאת במהר"י אבוהב המובא בב"י, לגבי מותר השמן שנשאר לאחר חצי שעה, שאסור בהנאה).

מיהו כל זה לגבי כל זמן שבני הבית נעורים, שיש פרסומא ניסא.


אודות להדליק כל הלילה נציין למקור חיים בהלכ' שבת (דומני רסג), המביא מנהג שנרות שבת ידלקו כל הלילה דומיא דנירות המקדש מערב עד בוקר, וא"כ הדברים ק"ו לגבי נרות חנוכה, שהוא זכר לנרות המנורה.

ידוע החת"ס כמה פעמים (בדרשות) שמתרץ את קושית הב"י בזה שהנרות בבית המקדש דלקו שמונה ימים רצופים, וממילא היתה הנס גם ביום הראשון כי לא היה בו אלא להדליק לילה אחד, אולי לפי דבריו יש כן ענין שידליק ביום לזכר אותו נס.

לכאורה הסברא נותנת דאם הנרות מונחות במקום בולט לעין, יש בזה מצוה מיוחדת של פרסומי ניסא גם במשך כל הלילה, ולא גרע מהדלקת הנרות בביהכ"נ בשחרית וכדו'.

ציבור כתב:
אולי דומיא דבית המקדש ששם היה דולק ללא הרף

אכן כך כתב היעב"ץ (בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א סימן ד' בד"ה וכיון) שיש הידור להדליק עד הבוקר
דומיא דמנורת המקדש שדלקה עד בוקר