פורום אוצר החכמה

מעשה שהיה בערב שבת בא' שהדליק כדין נרות לאחר פלג המנחה, ומעט זמן אחר הדלקתו נתן לבו שאפשר שהנרות אינם דולקים יפה וחשש שמא ייכבו, הלך והדליק נרות אחרים ותיקן פתילתם היטב יותר, לסוף באה רוח גדולה וכבתה הנרות הראשונים והוא הלך לביהכ"נ שמח וטוב לב על חכמתו שעמדה לו.

אלא שבפגשו חכם אחד מגדולי הזמן העיר הלה את רוחו כי אפשר ולא התקימה כאן מצות הדלקה כלל, כי בשעה שדלקו הנרות הראשונים לא היה מחויב כלל בהדלקה וא"כ הנרות הנוספים הרי הם נרות בעלמא ולכשכבו הראשונים בעינן הדלקה מחודשת שרק היא עושה מצוה וזה אין כאן, ממילא אין כאן הדלקה.

[כמובן שזה רק לפי הט"ז והמהרש"ל שכתבו הפוסקים לחוש להם, דפליגי על תרומת הדשן דאיהו ס"ל דכבתה אין זקוק לה אמרי' בער"ש ג"כ, ופשוט].
ונאים הדברים.

בדרך אפשר:

מצות הדלקת נרות חנוכה שונה משאר מצות. שכן אפילו מישהו שכבר יצא ידי חובתו, אעפ"כ אם מוסיף עוד על המצוה, יש עליהם שם מצוה.
א] מדין מהדרין (להסוברין שהמהדרין יצאו עם הראשון, ורק מוסיפים) - ואפילו מברכין על זה.
ב) המדליק משום חשדא בפתח נוסף (אף שאין מברכין על פתח השני, שכבר יצא בראשון, אבל עדיין על הכל שם נרות חנוכה).

ולכן יתכן שהמוסיף נרות נוספים, שבוערים יותר יפה, על הכל שם נרות חנוכה - כמהדרין...

כבתה אין זקוק, ואם הדליק לא קיים הידור מצוה?

לכאורה, אם היה חשש אמיתי שיכבה, אין כאן קיום מצוה בנרות הראשונים מעיקרא. ואם לא היה חשש אמת, אלא רק מיחוש בעלמא, אם כן עיקר מצוה הדלקה קיים בראשונים, ומה שכתבה זקוק לה היינו להמשיך את ההדלקה, אבל לא שצריך הדלקה חדשה, שהרי ודאי אין מברך על הדלקה לאחר שכבתה, ואם כן אפשר שלענין המשכיות ההדלקה די בנרות החדשים.