מדוע אין בתלמוד ירושלמי הלכות הדלקת נר חנוכה
פורסם: ד' דצמבר 09, 2015 1:32 am
מאמר לחנוכה מהגרי"ח סופר שליט"א
מדוע אין בתלמוד ירושלמי הלכות הדלקת נר חנוכה
בתלמוד בבלי מסכת שבת מדף כ"א סע"א עד דף כ"ג סע"ב, נתבארו כל פרטי הלכות הדלקת נר חנוכה, ועל סוגייא זו מושתתים דברי רבותינו הפוסקים נ"ע, ונקבעו הדברים בטור ושלחן ערוך או"ח מסימן עת"ר עד סימן תרפ"ד.
ודרך לימודי נתעוררתי בס"ד, שעם שהתלמוד הבבלי האריך בעניני נר חנוכה, כבתה זקוק לה, זמן הדלקה, שיעור השמן, ואם הדלקה עושה מצוה, ואכסנאי אם חייב בהדלקה וכו' וכו', מכל מקום בתלמוד ירושלמי לא ראיתי שנזכרו כלל הלכות הדלקת נר חנוכה, והדבר אומר דרשני, וכעת לא ראיתי מי שעמד ודיבר בזה. [ולפייס דעת המעיין אומר לו צא ובדוק בהגהות הגאון המובהק ז"ל יפה עינים על סוגיית חנוכה במסכת שבת שם, ולא ימצא שמציין לירושלמי בעניני הדלקת נר חנוכה ודוק].
ובאמת מה שאני עני מצאתי בירושלמי בעניני הדלקת נר חנוכה הוא בירושלמי תרומות (פי"א ה"ה) מהו להדליק בשמן שריפה בחנוכה, ובירושלמי שבת (פ"ב ה"א) שבת שחל להיות בחנוכה אסור לראות מטבע לאור חנוכה ועיין לגאון המובהק מפינסק רבי אליעזר משה ז"ל בהגהותיו לשבת (כ"א ב'), ובעניי לא מצאתי יותר בירושלמי שעסקו בעניני הדלקת נר חנוכה. [ונדון שמן שריפה, אינו נזכר בבבלי, ולפי הנראה אחר שהוא שייך יותר למצוות התלויות בארץ לכן בירושלמי עסקו בזה יותר מהבבלי אחר שאינו נוהג בחוץ לארץ].
אמנם תראה בירושלמי סוכה (פ"ג ה"ד) שדן כיצד נוסח הברכה על נר חנוכה, ובירושלמי תענית (פ"ב הי"ב) בנוגע אם מותר להתענות בחנוכה, ושם (פ"ד ה"א) שבמוסף דשבת דחנוכה מזכיר על הנסים, וכן בענין מה קורין בתורה בראש חודש שחל בחנוכה ובשבת דחנוכה, וכן הוא בירושלמי ברכות (פ"ד ה"א), אבל הלכות הללו הם גבי "יום טוב" דחנוכה, ולא גבי מצות הדלקת נר חנוכה ודוק. [ובירושלמי בבא קמא (פ"ו ה"ח) גבי הא דתנן דנר חנוכה שהזיק דרבי יהודה אומר פטור הביאו בירושלמי שחכמים מחייבים, ובערלה (פ"א ה"א) חקר זית שנטעו להדליק בו בחנוכה ע"ש, מלבד דהדר ביה כמפורש שם, עוד בה דאינו שייך להלכות חנוכה אלא להלכות ערלה עיין שם].
ובהיותי מתבונן בענין נזכרתי בס"ד בדברי הגאון רבי אברהם בן רבינו הגדול הגר"א זצ"ל, בהקדמתו לספרו רב פעלים שאחר שכתב ענין שבע מסכתות קטנות כה כתב: "שמעתי מאדוני אבי הגאון נר"ו [הוא רבינו הגר"א] ששבע מסכתות קטנות המה חוץ מאשר נמצא לנו והן מסכת תפילין ומסכת חנוכה ומסכת מזוזה וכו', ולא ביאר לי מי [מרבותינו] הביאום וכן נאבדו מאתנו ברייתות עד אין מספר" עש"ב.
וידוע ששבע מסכתות אלו נקראו בפי הרמב"ן ז"ל "מסכתות ירושלמיות" כלשונו בספר תורת האדם (אות ק"ט): "במסכת סופרים משבע המסכתות הקטנות מצאתי", ובדרשת הרמב"ן ז"ל לראש השנה (ד"ה ונהוג עלמא) כתב: "ונראין הדברים שהמסכתא הזו סופרים היא חיצונית, וירושלמית היא, ולא הוחזקה אצלם בבבל ובשתי ישיבות", הרי ששבע מסכתות הקטנות ירושלמיות הן, ואכן תלמיד תלמידו של הרמב"ן הוא רבינו שם טוב גאון ז"ל בספרו מגדל עוז הלכות איסורי ביאה (פי"ג הי"ד) כותב "ירושלמי מסכת גרים", ועיין רב פעלים שם. [ובמבוא לשבע מסכתות קטנות (דף ו' מהדורת מ"ה שנת תר"ץ) כתוב: "אין להכחיש כי כל המסכתות הקטנות הן ירושלמיות ובפרט שבע המסכתות שלפנינו הבאות בתור ברייתות" ע"ש. עיין שם בהמשך דבריו וחושבני שמדברי הרמב"ן בדרשה לראש השנה שהבאתי לעיל, סתירה לדבריו אלו שכתב שם עיין שם וקצרתי].
ואם כן אחר ששבע מסכתות קטנות הן מסכתות ירושלמיות כמשנ"ת, וזכינו לדעת מגילוי רבינו אליהו ז"ל שלימדנו שבין המסכתות הקטנות היתה גם מסכת חנוכה כנ"ל, אומר אני דרך השערה שהטעם והסיבה שבתלמוד ירושלמי דידן לא נזכרו פרטי מצות נר חנוכה הוא משום שסמכו על מסכת חנוכה ירושלמית הנ"ל ועל הברייתות שבה ששם נתבארו הלכות ודיני הדלקת נר חנוכה.
ובזכרוני שכעין זה כתב הגאון מהר"ץ חיות ז"ל בטעמו של דבר שבתלמוד הבבלי מסכת מגילה מדף י' ע"ב ועד דף ט"ז ע"ב האריכו לבאר פסוקי מגילת אסתר דרך אגדה, מה שלא מצינו בירושלמי שעשו כן, וכתב שסיבת הדבר כי בארץ ישראל היו מדרשי אגדה רבים על מגילת אסתר שביארו ופירשו ודרשו פסוקי המגילה בדרך אגדה, ועליהם סמכו מסדרי הירושלמי, ולכן לא האריכו בירושלמי בעניני דאגדה במילי דפורים עיין בדבריו. [וכעת איני זוכר היכן כתב כן, ויישר כח למי שיחזיר לי אבדתי ושכמ"ה].
ומינה נלמד גם לענין חנוכה אחר שיש מסכת חנוכה ירושלמית ונתבארו בה פרטי ועניני הדלקת הנר וכו', יש מקום לומר שעליה סמכו מסדרי הירושלמי ולכך קצרו בעניני הדלקת נר חנוכה.
זה אני אומר בדרך השערה, כי לא ראיתי מי שעמד בדבר מדוע אין בירושלמי הלכות הדלקת נר חנוכה וכו', והיודע בה דברים יאיר ויעיר וישא ברכה מאלקי המערכה.
* * *
ידועה ומפורסמת השאלה מדוע רבינו הקדוש הוא רבי יהודה הנשיא ע"ה לא יחד מסכת להלכות חנוכה, כמו שעשה לפורים היא מסכת מגילה, וכבר האריכו בזה הרבה.
ויש שכתבו שטעמו של דבר אחר שבמגילת תענית פרק ט' שנו ברייתא בהלכות חנוכה [והיא המובאת במסכת שבת כ"א ב' תנו רבנן מצות נר חנוכה וכו' תנו רבנן בכ"ה בכסליו וכו'], על זה סמך רבי יהודה הנשיא ולכן לא קבע בששה סדרי משנה הלכות חנוכה, ולענ"ד הדברים דחוקים כי המעיין בברייתא שם יראה שלמרבה יש בה כשמונה הלכות ותו לא, וכי בהא סגי אתמהא.
וראיתי לגאון רבי אברהם בן רבינו הגדול הגר"א זצ"ל, בהקדמתו לספרו רב פעלים אחר שכתב ענין שבע מסכתות קטנות כה כתב: "שמעתי מאדוני אבי הגאון נר"ו [הוא רבינו הגר"א] ששבע מסכתות קטנות המה חוץ מאשר נמצא לנו והן מסכת תפילין ומסכת חנוכה ומסכת מזוזה וכו', ולא ביאר לי מי [מרבותינו] הביאום וכן נאבדו מאתנו ברייתות עד אין מספר" עש"ב.
והנה מדקדוק דברות הגר"א ז"ל שכלל מסכת חנוכה עם שבע מסכתות קטנות, וכן מדאקיש לה למסכת תפילין ומסכת מזוזה, מתבאר שמסכת חנוכה כללה כמה וכמה פרקים כוותיהו, ולא רק ברייתא אחת כההיא דמגילת תענית דלעיל, ואם כן יתכן ויש מקום לומר דהיינו טעמא דרבי יהודה הנשיא לא הזכיר הלכות חנוכה בששה סדרי משנה דעל מסכת חנוכה סמך כשם שלא הזכיר בששה סדרי משנה הלכות תפילין ומזוזה, ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות מנחות (פ"ד מ"א), דוק ועיין.
מדוע אין בתלמוד ירושלמי הלכות הדלקת נר חנוכה
בתלמוד בבלי מסכת שבת מדף כ"א סע"א עד דף כ"ג סע"ב, נתבארו כל פרטי הלכות הדלקת נר חנוכה, ועל סוגייא זו מושתתים דברי רבותינו הפוסקים נ"ע, ונקבעו הדברים בטור ושלחן ערוך או"ח מסימן עת"ר עד סימן תרפ"ד.
ודרך לימודי נתעוררתי בס"ד, שעם שהתלמוד הבבלי האריך בעניני נר חנוכה, כבתה זקוק לה, זמן הדלקה, שיעור השמן, ואם הדלקה עושה מצוה, ואכסנאי אם חייב בהדלקה וכו' וכו', מכל מקום בתלמוד ירושלמי לא ראיתי שנזכרו כלל הלכות הדלקת נר חנוכה, והדבר אומר דרשני, וכעת לא ראיתי מי שעמד ודיבר בזה. [ולפייס דעת המעיין אומר לו צא ובדוק בהגהות הגאון המובהק ז"ל יפה עינים על סוגיית חנוכה במסכת שבת שם, ולא ימצא שמציין לירושלמי בעניני הדלקת נר חנוכה ודוק].
ובאמת מה שאני עני מצאתי בירושלמי בעניני הדלקת נר חנוכה הוא בירושלמי תרומות (פי"א ה"ה) מהו להדליק בשמן שריפה בחנוכה, ובירושלמי שבת (פ"ב ה"א) שבת שחל להיות בחנוכה אסור לראות מטבע לאור חנוכה ועיין לגאון המובהק מפינסק רבי אליעזר משה ז"ל בהגהותיו לשבת (כ"א ב'), ובעניי לא מצאתי יותר בירושלמי שעסקו בעניני הדלקת נר חנוכה. [ונדון שמן שריפה, אינו נזכר בבבלי, ולפי הנראה אחר שהוא שייך יותר למצוות התלויות בארץ לכן בירושלמי עסקו בזה יותר מהבבלי אחר שאינו נוהג בחוץ לארץ].
אמנם תראה בירושלמי סוכה (פ"ג ה"ד) שדן כיצד נוסח הברכה על נר חנוכה, ובירושלמי תענית (פ"ב הי"ב) בנוגע אם מותר להתענות בחנוכה, ושם (פ"ד ה"א) שבמוסף דשבת דחנוכה מזכיר על הנסים, וכן בענין מה קורין בתורה בראש חודש שחל בחנוכה ובשבת דחנוכה, וכן הוא בירושלמי ברכות (פ"ד ה"א), אבל הלכות הללו הם גבי "יום טוב" דחנוכה, ולא גבי מצות הדלקת נר חנוכה ודוק. [ובירושלמי בבא קמא (פ"ו ה"ח) גבי הא דתנן דנר חנוכה שהזיק דרבי יהודה אומר פטור הביאו בירושלמי שחכמים מחייבים, ובערלה (פ"א ה"א) חקר זית שנטעו להדליק בו בחנוכה ע"ש, מלבד דהדר ביה כמפורש שם, עוד בה דאינו שייך להלכות חנוכה אלא להלכות ערלה עיין שם].
ובהיותי מתבונן בענין נזכרתי בס"ד בדברי הגאון רבי אברהם בן רבינו הגדול הגר"א זצ"ל, בהקדמתו לספרו רב פעלים שאחר שכתב ענין שבע מסכתות קטנות כה כתב: "שמעתי מאדוני אבי הגאון נר"ו [הוא רבינו הגר"א] ששבע מסכתות קטנות המה חוץ מאשר נמצא לנו והן מסכת תפילין ומסכת חנוכה ומסכת מזוזה וכו', ולא ביאר לי מי [מרבותינו] הביאום וכן נאבדו מאתנו ברייתות עד אין מספר" עש"ב.
וידוע ששבע מסכתות אלו נקראו בפי הרמב"ן ז"ל "מסכתות ירושלמיות" כלשונו בספר תורת האדם (אות ק"ט): "במסכת סופרים משבע המסכתות הקטנות מצאתי", ובדרשת הרמב"ן ז"ל לראש השנה (ד"ה ונהוג עלמא) כתב: "ונראין הדברים שהמסכתא הזו סופרים היא חיצונית, וירושלמית היא, ולא הוחזקה אצלם בבבל ובשתי ישיבות", הרי ששבע מסכתות הקטנות ירושלמיות הן, ואכן תלמיד תלמידו של הרמב"ן הוא רבינו שם טוב גאון ז"ל בספרו מגדל עוז הלכות איסורי ביאה (פי"ג הי"ד) כותב "ירושלמי מסכת גרים", ועיין רב פעלים שם. [ובמבוא לשבע מסכתות קטנות (דף ו' מהדורת מ"ה שנת תר"ץ) כתוב: "אין להכחיש כי כל המסכתות הקטנות הן ירושלמיות ובפרט שבע המסכתות שלפנינו הבאות בתור ברייתות" ע"ש. עיין שם בהמשך דבריו וחושבני שמדברי הרמב"ן בדרשה לראש השנה שהבאתי לעיל, סתירה לדבריו אלו שכתב שם עיין שם וקצרתי].
ואם כן אחר ששבע מסכתות קטנות הן מסכתות ירושלמיות כמשנ"ת, וזכינו לדעת מגילוי רבינו אליהו ז"ל שלימדנו שבין המסכתות הקטנות היתה גם מסכת חנוכה כנ"ל, אומר אני דרך השערה שהטעם והסיבה שבתלמוד ירושלמי דידן לא נזכרו פרטי מצות נר חנוכה הוא משום שסמכו על מסכת חנוכה ירושלמית הנ"ל ועל הברייתות שבה ששם נתבארו הלכות ודיני הדלקת נר חנוכה.
ובזכרוני שכעין זה כתב הגאון מהר"ץ חיות ז"ל בטעמו של דבר שבתלמוד הבבלי מסכת מגילה מדף י' ע"ב ועד דף ט"ז ע"ב האריכו לבאר פסוקי מגילת אסתר דרך אגדה, מה שלא מצינו בירושלמי שעשו כן, וכתב שסיבת הדבר כי בארץ ישראל היו מדרשי אגדה רבים על מגילת אסתר שביארו ופירשו ודרשו פסוקי המגילה בדרך אגדה, ועליהם סמכו מסדרי הירושלמי, ולכן לא האריכו בירושלמי בעניני דאגדה במילי דפורים עיין בדבריו. [וכעת איני זוכר היכן כתב כן, ויישר כח למי שיחזיר לי אבדתי ושכמ"ה].
ומינה נלמד גם לענין חנוכה אחר שיש מסכת חנוכה ירושלמית ונתבארו בה פרטי ועניני הדלקת הנר וכו', יש מקום לומר שעליה סמכו מסדרי הירושלמי ולכך קצרו בעניני הדלקת נר חנוכה.
זה אני אומר בדרך השערה, כי לא ראיתי מי שעמד בדבר מדוע אין בירושלמי הלכות הדלקת נר חנוכה וכו', והיודע בה דברים יאיר ויעיר וישא ברכה מאלקי המערכה.
* * *
ידועה ומפורסמת השאלה מדוע רבינו הקדוש הוא רבי יהודה הנשיא ע"ה לא יחד מסכת להלכות חנוכה, כמו שעשה לפורים היא מסכת מגילה, וכבר האריכו בזה הרבה.
ויש שכתבו שטעמו של דבר אחר שבמגילת תענית פרק ט' שנו ברייתא בהלכות חנוכה [והיא המובאת במסכת שבת כ"א ב' תנו רבנן מצות נר חנוכה וכו' תנו רבנן בכ"ה בכסליו וכו'], על זה סמך רבי יהודה הנשיא ולכן לא קבע בששה סדרי משנה הלכות חנוכה, ולענ"ד הדברים דחוקים כי המעיין בברייתא שם יראה שלמרבה יש בה כשמונה הלכות ותו לא, וכי בהא סגי אתמהא.
וראיתי לגאון רבי אברהם בן רבינו הגדול הגר"א זצ"ל, בהקדמתו לספרו רב פעלים אחר שכתב ענין שבע מסכתות קטנות כה כתב: "שמעתי מאדוני אבי הגאון נר"ו [הוא רבינו הגר"א] ששבע מסכתות קטנות המה חוץ מאשר נמצא לנו והן מסכת תפילין ומסכת חנוכה ומסכת מזוזה וכו', ולא ביאר לי מי [מרבותינו] הביאום וכן נאבדו מאתנו ברייתות עד אין מספר" עש"ב.
והנה מדקדוק דברות הגר"א ז"ל שכלל מסכת חנוכה עם שבע מסכתות קטנות, וכן מדאקיש לה למסכת תפילין ומסכת מזוזה, מתבאר שמסכת חנוכה כללה כמה וכמה פרקים כוותיהו, ולא רק ברייתא אחת כההיא דמגילת תענית דלעיל, ואם כן יתכן ויש מקום לומר דהיינו טעמא דרבי יהודה הנשיא לא הזכיר הלכות חנוכה בששה סדרי משנה דעל מסכת חנוכה סמך כשם שלא הזכיר בששה סדרי משנה הלכות תפילין ומזוזה, ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות מנחות (פ"ד מ"א), דוק ועיין.