ראיתי ביערות דבש ח"א דף נ"ג ע"ב [דרוש ח'], וז"ל, אבל יובן במ"ש בנס דחנוכה, כי מה היה הנס, הלא לא נעשה בו דבר מה שהוא מפלאות הטבע וסדרן של עולם, כי אם גברו מעוטי חשמונאי ליונים רבים, מקרה הוא זה במלכיות הלוחמים, ושכיח שמעוטים אם הם גבורים ואבירי לבב לא יחתו מקול מלחמה והגפת תריסין, ינצחו לרבים רכי לבב, ואין לך דור ממש שלא ימצאו מלכים אשר הם במתי מעט וכובשים למלכים שיש להם חיל רב. אבל האמת העיקר הנס שהיה בחנוכה, כי בכל צרות שבאו לישראל, בצר לישראל ושבו אל ה' בכל לב, ויצעקו אל ה' וירחם עליהם ויושיעם, אבל בגלות אנטיוכס ימ"ש גלו ישראל בעון הפריצים ומלשינים וכדומה, והם פקרו ולא שבו אל ה' כלל, ועיין בסיפורי יוסף בן גוריון כמה רעות עשו ישראל אז, והם היו סיבה לביאת יונים לארץ ישראל, והם לא שבו ועמדו במרדם כנודע, ועדת חסידים אשר היו עם מתתיהו ובניו, הם לא היו מעולם בעדת חטאים, ואם כן אין זה מגדר להושיע לישראל, רק ה' חס על עמו והושיעם אפי' בלי תשובה כלל, וזהו הנס שהוא נגד חק אלהי, וכביכול ה' לא יעות משפט חלילה, ואז הושיע לישראל בלי תשובה נגד משפט ה', וזהו בגדר נס גדול נפלא שיעשה ה' דבר בלתי תשובה, ולכך לא ניתן לכתוב, כי כביבול הוא בגדר כבוד אלקים הסתר דבר, שעשה ה' דבר נגד הנימוס אלקות ומשפטי ה' וכו'.
מכלל דבריו שמענו, כי בזמן אנטיוכס ימ"ש היה נס גדול מאשר שהיה בלי תשובה. וזהו דברי המשורר הנ"ל מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, ר"ל שתי פעמים יש לי לזמר ולשיר על חנוכת הבית כנ"ל, וחדא ארוממך ה' כי דיליתני, וזהו פעם ראשון, והדר ולא שמחת אויבי לי בימי יונים כנ"ל, אבל פעם ראשון מה שעשית לי, הנה ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני, ר"ל מה שנמחל לי העון ונתהפכו פני שונאי כשולי קדירה בבוא ארוני למקדש כנ"ל, היינו מחמת שעשיתי תשובה, וכו', וזהו שועתי אליך היינו התשובה, ותרפאני זהו רפואת הנפש ע"י תשובה, וכו', אבל בחנוכת הבית בימי יונים, הנה ה' העלית מן שאול נפשי, ר"ל הצליני מגזירת יון, וזהו מן שאול נפשי, כי הם גזרו עלי לירד שאולה בביטול תורה ומצות כנ"ל. חייתני מירדי בור, ר"ל אף שהיו יורדי בור, רשעים בנפשותם ירדו בבור תחתיות כנודע, והם הפריצים והמלשינים אשר פקרו ולא עשו תשובה כלל, ואפילו הכי החייתני מהם ועשית תשועה בלי תשובה כנ"ל. ומשום הכי זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו, ר"ל כיון דהנס שהיה במקדש אותו פעם בימי יונים היה נס נפלא להושיע אף בלי תשובה, ומשום הכי שפיר מן ראוי לזמר ולהודות ולעשות זכר למקדש, וזהו זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו דייקא, והבן.