פורום אוצר החכמה

אני מחפש מקור לשאלה הידועה (או שלא?!) על הנוסח ב"ועל הניסים", "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך",
וקשה, דהאיך יכולים לגזור על בני ישראל 'שישכחו' את תורתם, מילא לגזור שלא ילמדו מכאן ולהבא, אבל איך יכולים לגזור לשכוח את מה שכבר למדו.

מצאתי הקושיא בכמה ממחברי זמננו, אבל אני מחפש מקור קצת יותר "מוסמך" (כזה שאפשר לצטט אותו כמקור בספר רשמי וכיו"ב)...

תודה רבה מראש לכל העוזרים והמסייעים.

לא מובנת לי השאלה הלא חז"ל אמרו כל זמן שאינו לומד הרי הוא שוכח.

תודה על התירוץ, אבל לא חיפשתי תירוצים אלא מ"מ לקושיא. תירוצים יש לי.

מחילה על דבריי, זה רק בכדי לשמור על שאלתי במקומה ולא שיתחילו כאן לדון על תירוצים לקושיא [שבשמחה הייתי מקבלם, אך אחר שמאן דהוא יעזור לי וימצא מקור לקושיא...]

ושוב תודה מראש.

צודק הרב משנ"נ.
אני לא אמרתי תירוץ כי אין כאן בכלל שאלה. ברור לכולנו שאם מחר יסגרו את כל הישיבות ובתי המדרש, התורה תשתכח מהר מאד.

חפשו בבקשה באוצר "להשכיחם-תורתך איך-אפשר"
ותראו, כמה מפליא, שיש השואלים זאת, אף כי "אין כאן בכלל שאלה"

אם הקושיה טובה לא צריך מקור
ואם היא לא קושיה טובה מה יעזור מקור


עכ''פ אפשר לכתוב 'מקשים העולם'

אני מחפש מקור דווקא, ומקור שיכולים לציינו כמ"מ, וכפש"כ.
[אם אתה רוצה לדעת למה, אני יכול לכתוב לך בפרטי]

אין טעם להתווכח על דברים כאלה. אבל הייתי מציע לך בכל אופן שתראה את הדברים בפנים ולא רק את מספר הספרים.
חלק מ 11 הספרים בכלל לא דיברו על אפשר להשכיח אלא על איך אפשר משהו אחר והתכנה חיברה אותם.
אחרים שאלו הלא הם ילמדו אפילו שלא ירשו להם.
רק מספר קטן מאד של ספרים שאלו את השאלה כמו שהצגת ואפילו זה לא בדיוק. שאלו הרי זה לוקח זמן או הרי השכחה נעשית מאליה ולא מיקרי להשכיחם. אולי אחד או שנים שאלו מה ששאלת ולדעתי לא בגלל שהיה להם קושיה אלא בגלל שהיה להם תירוץ.

נכון, ובדיוק בגלל שהחיפוש שם לא כ"כ הניב תוצאות, שאלתי את זה כאן, שמא אחד מחו"ר הפורום יוכל לעזור לי בחיפוש אחר מקור לדברים.

וכן, גם מקור כזה של מישהו ששואל את זה "לא בגלל שהיה להם קושיה אלא בגלל שהיה להם תירוץ" יעזור לי.

ואכפול שוב תודתי, לכל המסייעים.

בכל מקרה לא התכוונתי לרפות את ידי מי שיכול לעזור לך ובהצלחה.

עיין בספר ערוגת הבושם בתחילת פרשת מקץ דעמד על קושיא זו, ומישבה בכמה אופנים נפלאים

סייג לחכמה כתב:עיין בספר ערוגת הבושם בתחילת פרשת מקץ דעמד על קושיא זו, ומישבה בכמה אופנים נפלאים

הוא לא שואל "איך יכולים להשכיח תורה שכבר למדו". הוא שואל שהסדר בתפלה היה צריך להיות: מתחילה "להעבירם מחוקי רצונך", ואח"כ "להשכיחם תורתך", כי כך מהלך הדברים שההשכחה תבוא (באופן ודאי) במשך הזמן ממילא ע"י שיעזבו החוקים, וזו הדרך שעל ידה היו גורמים היונים לשכוח את התורה.


וע"פ הפשט בלא"ה 'שכחה' היינו אבוד ה'זכר', כמו ונשכח כל השבע, ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, [ואנשי סדום רצו 'לשכח תורת רגל מארצם' (סנהדרין קט.). גזרה על המת שישתכח מן הלב. ועוד הרבה כי"ב]. וזו הכוונה בלשונות שכיחה וזכירה המתיחסות לה'. וכן בנד"ד אי ההתעסקות בתורה ואי קיומה הן שכחתה, ולא פריחת הידע מהראש. [והשווה לנוסח: "לבטלם מתורתך"].

המלאך סוטר על פיו של תינוק ומשכח תלמודו. איך?

מה שנכון נכון כתב:

סייג לחכמה כתב:עיין בספר ערוגת הבושם בתחילת פרשת מקץ דעמד על קושיא זו, ומישבה בכמה אופנים נפלאים

הוא לא שואל "איך יכולים להשכיח תורה שכבר למדו". הוא שואל שהסדר בתפלה היה צריך להיות: מתחילה "להעבירם מחוקי רצונך", ואח"כ "להשכיחם תורתך", כי כך מהלך הדברים שההשכחה תבוא (באופן ודאי) במשך הזמן ממילא ע"י שיעזבו החוקים, וזו הדרך שעל ידה היו גורמים היונים לשכוח את התורה.


וע"פ הפשט בלא"ה 'שכחה' היינו אבוד ה'זכר', כמו ונשכח כל השבע, ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, [ואנשי סדום רצו 'לשכח תורת רגל מארצם' (סנהדרין קט.). גזרה על המת שישתכח מן הלב. ועוד הרבה כי"ב]. וזו הכוונה בלשונות שכיחה וזכירה המתיחסות לה'. וכן בנד"ד אי ההתעסקות בתורה ואי קיומה הן שכחתה, ולא פריחת הידע מהראש. [והשווה לנוסח: "לבטלם מתורתך"].

רק בשביל ההערה הזו חשובה פתיחת הנושא.

לשון אבודרהם

לשכחם תורתך ע"ש (ירמיה כג, לז) להשכיח את עמי שמי. ואין לומר מתורתך במ"ם תחלה אלא תורתך בלא מ"ם וכן הוא בסדר רבינו סעדיה וכן כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק. ולהעבירם מחוקי רצונך ע"ש (ישעיה כד, ה) כי עברו תורות חלפו חק שגזרו עליהם גזר שלא יקיימו ראש חדש שבת ומילה שהם עיקרי התורה.

בדבריו לא מופיע שהיוונים גזרו על לימוד תורה ולכן הוצרך לפרש שהכוונה בלשכחם תורתך הוא משום שגזירת שבת מילה וחודש הם עיקרי התורה

בספר 'לקוטי לוי יצחק' מסביר דהיינו תורה שבעל פה, שעדיין לא היתה כתובה אז. ומאריך בזה.

יעיין נא מעלת כבודו עוד בערוגת הבושם בד"ה עוד נ"ל דכתב בזה"ל: אבל שכחה היא דבר המסור ללב וא"א לשכוח אלא באורך הזמן כשמפנה לבו לבטלה ממילא שוכח. עיי"ש