פורום אוצר החכמה

בשונה מפסח ופורים שיש מצוה לספר את הניסים ע"י ההגדה או קריאת המגילה שהוא סיפור.
בחנוכה אין שום דין לספר את הנס(ואין שום דין לקרוא מגילת אנטיוכוס) רק הלל והודאה. (ואפי' בעל הניסים מופיע רק בקיצור ואין כאן סיפור אלא הודאה)
מדוע?

כי חז"ל (בבבלי) החשיבו רק את נס המנורה, ואת שאר ניסי המלחמה הבליעו לחלוטין (ואכמ"ל לדון בסיבתם). ואת נס המנורה אין מה 'לספר'. זה ברגע אחד, וניכר עם הדלקת המנורה.

נכון ועל זה שאלתי למה?
אם ידוע לכב' הסיבה אני אשמח לשמוע.

עתניאל בן קנז כתב:כי חז"ל (בבבלי) החשיבו רק את נס המנורה, ואת שאר ניסי המלחמה הבליעו לחלוטין (ואכמ"ל לדון בסיבתם). ואת נס המנורה אין מה 'לספר'. זה ברגע אחד, וניכר עם הדלקת המנורה.

לענ"ד אין זה כך, וראה כאן viewtopic.php?t=24709
אבל אין עניין לספר את ניסי המלחמה שכן בטלה מגילת תענית (ר"ה יח:), כלומר עצם הניצחון במלחמה כבר אבד זכרו כשבטלה מלכות בית חשמונאי, ומ"מ יש עניין גדול להודות ולהלל עליו, שכן הייתה זו הצלת עם ישראל, שהיה עלול להיאבד ולהיטמע בין הגויים אם לא ניצחון זה.

צודק.אבל גם על פורים נאמר אכתי עבדי אחשורוש אנן ומ"מ מספרים.

עליך עיננו כתב:צודק.אבל גם על פורים נאמר אכתי עבדי אחשורוש אנן ומ"מ מספרים.

בפורים הנס לא היה יציאה מעבדות לחירות אלא ממות לחיים, וזה לא בטל בשום זמן.

כי לא כתבו את 'מגילת מתתיהו'.
כי לא כתבו את 'הגדה של חנוכה'.
ואם ספרים אין - סיפור מנין?

עקביה כתב:

עתניאל בן קנז כתב:כי חז"ל (בבבלי) החשיבו רק את נס המנורה, ואת שאר ניסי המלחמה הבליעו לחלוטין (ואכמ"ל לדון בסיבתם). ואת נס המנורה אין מה 'לספר'. זה ברגע אחד, וניכר עם הדלקת המנורה.

לענ"ד אין זה כך, וראה כאן http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=24709
אבל אין עניין לספר את ניסי המלחמה שכן בטלה מגילת תענית (ר"ה יח:), כלומר עצם הניצחון במלחמה כבר אבד זכרו כשבטלה מלכות בית חשמונאי, ומ"מ יש עניין גדול להודות ולהלל עליו, שכן הייתה זו הצלת עם ישראל, שהיה עלול להיאבד ולהיטמע בין הגויים אם לא ניצחון זה.

מה שכתבת יכול להיות גם טעם למה שכתב הרב בן קנז. דהיינו טעמם של חז"ל בבבלי.

אמנם הרמב"ם שכתב חזרה מלכות לישראל וכו לכאורה לא קיי"ל הכי.

עקביה כתב:

עתניאל בן קנז כתב:כי חז"ל (בבבלי) החשיבו רק את נס המנורה, ואת שאר ניסי המלחמה הבליעו לחלוטין (ואכמ"ל לדון בסיבתם). ואת נס המנורה אין מה 'לספר'. זה ברגע אחד, וניכר עם הדלקת המנורה.

לענ"ד אין זה כך, וראה כאן http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=24709
אבל אין עניין לספר את ניסי המלחמה שכן בטלה מגילת תענית (ר"ה יח:), כלומר עצם הניצחון במלחמה כבר אבד זכרו כשבטלה מלכות בית חשמונאי, ומ"מ יש עניין גדול להודות ולהלל עליו, שכן הייתה זו הצלת עם ישראל, שהיה עלול להיאבד ולהיטמע בין הגויים אם לא ניצחון זה.

והאם לפני שבטלה מגילת תענית כן היו צריכים לספר את הנס?

עזריאל ברגר כתב:והאם לפני שבטלה מגילת תענית כן היו צריכים לספר את הנס?

אולי היה עניין.
בכל אופן ודאי שלא הייתה תקנה כזו.

חכ"א כתב לי באישי בשם ר' משה שפירא שהסיבה לכך היא שלא היו נביאים, ובלי נבואה א"א לכתוב, שכן אין דיבור שקולט את הדבר עצמו ומביע אותו.
---------

לאחר שקראתי את ספר מקבים (https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=37738) חשתי דיכאון גדול.
המחשבה המקובלת מאז גן הילדים היא שהייתה מלחמה, או כמה מלחמות, היה ניצחון גדול, קמה מלכות בית חשמונאי ושלום על ישראל.
אבל האמת רחוקה מכך. המלחמות לא פסקו שנים ארוכות מאד לאחר שקמה מלכות בית חשמונאי, והמלכות, למרות שהייתה כוח משמעותי, כנראה מעולם לא חשה עצמאות מוחלטת, אלא הייתה תלויה, וחששה תמיד מהיוונים המאיימים.

אולי גם זו סיבה שלא כתבו את מגילת מתתיהו. שכן יתכן שלא היה זמן בו הם חשו באופן ברור שהצרות נמצאות מאחוריהם, והם יכולים לשבת בנחת ולספר את נס המלחמה.

ראיתי בספר שרוצה להוכיח מלשון הרמב"ם שאם לא מכיר את הנס ממילא לא יכול לפרסם אותו אז אולי לא יד"ח.
אבל הגרח"ק כ' לו שאם יודע שהיה נס גם אם לא מכיר הפרטים יד"ח.
(והנה בפסח ופורים אם לא מכיר את פרטי הנס לא יד"ח.)

אני בלנ"ד מספר כל שנה את ההשתלשלות.
ויודעני שיש גם ת"ח שליט"א הנוהגים כן.

יש לדייק בשמות החגים, שב'פורים' החג נקרא על שם הפור שהפיל המן, ואילו ב'חנוכה' החג נקרא על שם חנוכת הבית או על שם שחנו בכ"ה.

כלומר, בחנוכה מדגישים את התוצאה הסופית - שחנו בכ"ה וחנכו הבית, ופחות מייחסים חשיבות לכל הפרטים כיצד ומה וכו', ואילו בפורים יש משמעות יותר גם לכל ההשתשלשלות, וכמפורש במגילת אסתר, עד שכל החג נקרא על שם הפור שהפיל המן, בבחינת אתהפכא חשוכא לנהורא וגילוי למפרע כיצד הכל מלכתחילה היה לטובה וכו' (משא"כ בחנוכה לא מודגשת נקודה זו כיצד מלכתחילה הכל היה מסובב לטובה וכו'). ויש להאריך.

למעשה יש ענין דומה לסיפור יציאת מצרים באמירת הנרות הללו.
כמו ששם עיקר צורת הסיפור היא שמצוות הלילה [פסח מצה ומרור] מעוררות אותנו לפרש את טעם המצוות ואת עניינם של המאכלים, כך כאן מפרשים את מעלתם של הנרות ומה הם באים לבטא.

איני בא להמעיט בערך השאלה, רק מראה מקום.
ספר קיצור שולחן ערוך - סימן קלט - הלכות חנכה:
והימים האלו נקראים "חנכה", רצה לומר, חנו כ"ה ך שביום כ"ה חנו מאויביהם. ועוד מפני שבימים האלו עשו חנכת הבית שהצוררים טמאוהו. ולכן יש אומרים שמצוה להרבות קצת בסעדה בחנכה. ועוד מפני שמלאכת המשכן נגמרה בימים האלו. ויש לספר לבני ביתו ענין הנסים שנעשו לאבותינו בימים האלו (עין יוסיפון). ומכל מקום לא הוי סעדת מצוה אלא אם כן אומרים בסעודה שירות ותשבחות.

לכאורה הענין הוא דנס חנוכה לא ניתנה ליכתב, ועיין יומא דף כ"ט ע"א "אסתר סוף כל הנסים, והא איכא חנוכה, ניתנה לכתוב קא אמרינן", ותוס' מגילה דף ז' ע"א ד"ה נאמרה.

על שאלת האשכול עמד בפחד יצחק לחנוכה ב'רשימות' שבסוף הספר, ראה שם מאמר נפלא ביותר.

עקביה כתב:
חכ"א כתב לי באישי בשם ר' משה שפירא שהסיבה לכך היא שלא היו נביאים, ובלי נבואה א"א לכתוב, שכן אין דיבור שקולט את הדבר עצמו ומביע אותו.
---------

לאחר שקראתי את ספר מקבים (viewtopic.php?t=37738) חשתי דיכאון גדול.
המחשבה המקובלת מאז גן הילדים היא שהייתה מלחמה, או כמה מלחמות, היה ניצחון גדול, קמה מלכות בית חשמונאי ושלום על ישראל.
אבל האמת רחוקה מכך. המלחמות לא פסקו שנים ארוכות מאד לאחר שקמה מלכות בית חשמונאי, והמלכות, למרות שהייתה כוח משמעותי, כנראה מעולם לא חשה עצמאות מוחלטת, אלא הייתה תלויה, וחששה תמיד מהיוונים המאיימים.

אולי גם זו סיבה שלא כתבו את מגילת מתתיהו. שכן יתכן שלא היה זמן בו הם חשו באופן ברור שהצרות נמצאות מאחוריהם, והם יכולים לשבת בנחת ולספר את נס המלחמה.

1. כן איתא בהלכות גדולות, שזקני ב”ש וב”ה כתבו מגילת בני חשמונאי - היא מגילת אנטיוכוס, ולא קבעו אותה לדורות מפני שלא היה אורים ותומים.

2. לאור הדברים הנ”ל, ולאור תקנת ההלל וההודאה והשמחה וההדלקה, נראה שכן חשו שיש פה נס הראוי לציון, בלי קשר למה שיהיה לאחמ”כ מבחינת המלוכה או היעדרה, כי העיקר הוא היכולת לשמור מצוות וללמוד תורה, ואף חשו הארת פנים מהקב”ה שחזר מחרון אפו עליהם.

כן מסתבר כתב:2. לאור הדברים הנ”ל, ולאור תקנת ההלל וההודאה והשמחה וההדלקה, נראה שכן חשו שיש פה נס הראוי לציון, בלי קשר למה שיהיה לאחמ”כ מבחינת המלוכה או היעדרה, כי העיקר הוא היכולת לשמור מצוות וללמוד תורה, ואף חשו הארת פנים מהקב”ה שחזר מחרון אפו עליהם.

מובן שהיה פה נס הראוי לציון.
הרי מצבם התהפך מהקצה לקצה.
רק ציינתי את העובדה שהממלכה שהקימו לא הייתה עצמאית לגמרי, ולא הייתה חופשית לגמרי.

כתב בספר יסוד ושורש העבודה: וראוי להאריך בשירים ופיוטים (בחנוכה) עד משך חצי שעה עכ"פ. ואחר זה ראוי לספר לבניו ולבני ביתו הניסים והנפלאות מפי סופרים וספרים שעשה לנו עם קדוש, יוצרנו ובוראינו יתברך שמו ויתעלה, בימים ההם בזמן הזה בכדי שיתנו שבח והודאה ליתברך שמו על זה (עי' במגילת אנטיוכוס).
ובספר פלא יועץ כתב: ודבר בעתו מה טוב שיגיד הנפלאות וחסדי ה' יזכיר לאשתו ובני ביתו בפסח וחנוכה ופורים כיוצא, וכן בעומדו בחברת בתי כנסיות של אנשים המתענגים להרבות שיחה במקום לדבר דברים בטלים ודברים אסורים וכדומה האיש הירא מעבור אקרא דכתיב הוגעתם ה' בדבריכם ימשיך הדברים לספר נפלאות ה' אשר עשה עם ישראל על הכלל ועל הפרט לעצמו ולזולתו וממנו יראו וכן יעשו וכולם יגידו צדקתו ונפלאותיו יתברך ונמצא שם שמים מתגדל והיא מצוה ונוטלין עליה שכר.
כתב בספר קצור שולחן ערוך בהלכות חנוכה (סי' קלט' סעי' א' – באה"ד): ויש לספר לבני ביתו ענין הנסים שנעשו לאבותינו בימים האלו (עי' [בספר] יוסיפון).
כתב בספר יפה ללב (ח"ב סי' תע"ר סעי' ד'): ומה שכתב המגיד (בעל ההגדה), וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, לאו דוקא בנס יציאת מצרים אלא הוא הדין בשאר נסים שנעשו לאבותינו. המרבה בספירת תפארה הרי זה משובח.