פורום אוצר החכמה

א. האם מספיק לסחוט את הפתילות מהשמן ולשרוף אותו, או שצריך בדווקא לשרוף גם את הפתילות?
ב. למה בשו"ע לא הוזכרו הפתילות ודלא כהקודמים לו?
ג. למה הוקבע בפי העם השם 'שריפת הפתילות'?
ד. למה חיכו עם הד' מינים עד לשריפת חמץ ולא השתמשו בהם לשריפת מותר השמן?
ה. האם צריך לעשות השריפה ביום השמיני דווקא או שאפשר לחכות קצת?

אשריכם ישראל שמצוות חביבות עליכם!

א. אשמח לקבל מקור.
ב. האם אין בזה חשש שיבואו לידי תקלה שזה עצם שורש שריפת מותר השמן?

תודה.
ייש"כ.

אור עולם כתב:ה. האם צריך לעשות השריפה ביום השמיני דווקא או שאפשר לחכות קצת?

שמא ישתמש בהם.
מרן הגראי"ל היה נוהג לשורפם מיד. יש שנהגו (קרלין?) לשורף ביום השמיני בעוד יום כדין הנותר מן הקדשים.

אש משמים כתב:

אור עולם כתב:ד. למה חיכו עם הד' מינים עד לשריפת חמץ ולא השתמשו בהם לשריפת מותר השמן?
ה. האם צריך לעשות השריפה ביום השמיני דווקא או שאפשר לחכות קצת?

שמא ישתמש בהם.
מרן הגראי"ל היה נוהג לשורפם מיד. יש שנהגו (קרלין?) לשורף ביום השמיני בעוד יום כדין הנותר מן הקרבן.

לגבי ה'שמא ישתמש בהם' - עיין בפסק"ת שהביאו למעלה, אבל זו סברא טובה.
לא הבנתי מה ההבדל בין הגראי"ל מנהג השני שהבאת.

הקובץ המובא לעיל לא נפתח לי.
הגראי"ל חשש שמא ישתמש אבל לא נראה שהיה מקפיד לשרוף בעוד יום.

מצ"ב הפסק"ת בתמונה.

יש"כ.
ראיתי יש שדנים להצניע השמן ע"מ להשתמש בסגולתו ל'שושנה' ברגל ע"פ הזמר "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים".
האם מותר עצם השימוש לרפואה סגולית ומדוע אין לחוש שיעשה בו שימוש אחר.

מי אמר שמותר?
ולכאו', ממנפ"ש: אם זה מותר השמן עצמו - אסור להינות ממנו, ואם התנה עליו או כיוצ"ב - אי"ז "נותר קנקנים".
ובע"כ נשאר בצ"ע על ה'פשט' בפיוט...

רק כמה מ"מ על מקורות 'שריפת הפתילות':

תנחומא נשא כט:
ילמדנו רבינו, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מהו להדליק בה בשני. כך שנו רבותינו, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מוסיף עליו כל שהוא ומדליקו ביום שני. ואם הותיר ביום שני, מוסיף עליו ביום השלישי ומדליקו. וכן בשאר הימים. אבל הותיר ביום שמיני, עושה לו מדורה בפני עצמו. למה. כיון שהוקצה למצוה, אסור להשתמש ממנו.

טור או"ח תרע"ז:
הנותר מן השמן והפתילות בליל ראשון, מוסיף עליו ומדליק בליל ב'. נותר בליל ב', מוסיף עליו ומדליק בג', וכן בכל הלילות. נותר ממנו בליל ח', עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצותו. ואם נתערב ממנו בשמן אחר ואין ששים לבטלו, כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק שאין להוסיף עליו כדי לבטלו, ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב שמרבה עליהם עצים מוכנין ומבטלן; דשאני התם שאין נהנה מהן עד אחר ביעורן, אבל הכא נהנה ממנו בשעה שהנר דולק. ואסור גם כן לשהותו לשנה הבאה לנר של חנוכה, דחיישינן שמא יבא ליהנות ממנו כיון ששוהה אותו לזמן מרובה. ואפילו אם נותנו בכלי מאוס חיישינן, הלכך אין לו תקנה.

ב"י שם:
כן כתב הרא"ש בפרק במה מדליקין בשם שאילתות דרב אחאי והמרדכי בשם ילמדנו ופסיקתא רבתי...

שו"ע או"ח תרע"ז ס"ד:
הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו ואם נתערב בשמן אחר ואין ששים לבטלו יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו.

וכשבאים לדון בעניינים אלו, חוץ מהעניינים הפנימיים שיש כאן (איך גומרים חג, ואיך עוברים ממערכת של 'נס' למערכת של עבודה שלנו (שזה יותר חביב עלינו ועל הקב"ה), וכן על ההבדל בין אור לאש, הדלקת נרות בערש"ק (כמו בחנוכה) ואבוקה במוצש"ק (אש - כמו בשריפה), בדיקת חמץ ושריפת חמץ), יש כאן שאלות בעצם קיום הלכה זו.

ולדוג' דכמה פעמים מצוי הלשון שלא לשמור ולהצניע "לשנה אחרת", וצ"ע גדרי הזמן שבאמצע.

וכן הנפק"מ שבין השמן לפתילות (כתב לי משיהו במקו"א:דהנה בשו''ע ובמשנ''ב לא הוזכר שריפת 'הפתילות', כי אם חיוב שריפת 'השמן', אכן בטור ובית יוסף בשם כמה ראשונים וכן משמע במאירי (מגילה דף כו:), וכן נפסק בחיי אדם (כלל קנד סעיף לא) וקיצור
שו"ע (סימן קלט סעיף כ), וערוך השולחן (סעיף ו'), שגם 'הפתילות' בכלל הקדושה ויש לשורפן ולא לזורקן. ובמשנה הלכות (חלק טו סימן רג) נימק משום שספוג שמן בפתילות. ועיין בקובץ בנתיבות ההלכה (להרב נחום קסטנר גליון 26) מאמר מהג''ר משה שטרנבוך שליט''א האם יש חיוב שריפה גם ב'פתילות', וראה מה שביאר שם בטעם השריפה. וכלפי דין אכסנאי בחנוכה, שקונה זכות בשמן של בעל הבית לקיום מצות הדלקה, דייק הפרי מגדים בלשון הרשב''א (שו''ת חלק א' סימן תקמ''ב) שצריך בעל הבית להקנות לו חלק ב'שמן ובפתילות'. אולם המגן אברהם (סימן תרעז) והמשנ''ב (סימן תרעז ס''ק ג) ציטטו את דברי הרשב''א והשמיטו את תיבת ה'פתילות'. ואם כן היה ראוי לקרוא לזה מעמד 'שריפת השמן', ומעניין שהעולם קורא למעמד זה 'שרפת הפתילות'. עכ"ל).

כתבו לי במקו"א שלכאו' עדיף לשמור את הלולב וערבה לשריפת חמץ, דאע"ג דאין מצווה (להלכה) דווקא בשריפה, מ"מ הביעור הוא מצווה לכאו' יותר משריפת הפתילות. ויל"ע בזה.

אור עולם כתב:רק כמה מ"מ על מקורות 'שריפת הפתילות':

תנחומא נשא כט:
ילמדנו רבינו, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מהו להדליק בה בשני. כך שנו רבותינו, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מוסיף עליו כל שהוא ומדליקו ביום שני. ואם הותיר ביום שני, מוסיף עליו ביום השלישי ומדליקו. וכן בשאר הימים. אבל הותיר ביום שמיני, עושה לו מדורה בפני עצמו. למה. כיון שהוקצה למצוה, אסור להשתמש ממנו.

טור או"ח תרע"ז:
הנותר מן השמן והפתילות בליל ראשון, מוסיף עליו ומדליק בליל ב'. נותר בליל ב', מוסיף עליו ומדליק בג', וכן בכל הלילות. נותר ממנו בליל ח', עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצותו. ואם נתערב ממנו בשמן אחר ואין ששים לבטלו, כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק שאין להוסיף עליו כדי לבטלו, ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב שמרבה עליהם עצים מוכנין ומבטלן; דשאני התם שאין נהנה מהן עד אחר ביעורן, אבל הכא נהנה ממנו בשעה שהנר דולק. ואסור גם כן לשהותו לשנה הבאה לנר של חנוכה, דחיישינן שמא יבא ליהנות ממנו כיון ששוהה אותו לזמן מרובה. ואפילו אם נותנו בכלי מאוס חיישינן, הלכך אין לו תקנה.

ב"י שם:
כן כתב הרא"ש בפרק במה מדליקין בשם שאילתות דרב אחאי והמרדכי בשם ילמדנו ופסיקתא רבתי...

שו"ע או"ח תרע"ז ס"ד:
הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו ואם נתערב בשמן אחר ואין ששים לבטלו יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו.

נזכר בתוס שבת מד ע"א דה" שבנר בלשון דתניא עיי"ש.

אור עולם כתב:רק כמה מ"מ על מקורות 'שריפת הפתילות':

תנחומא נשא כט:
ילמדנו רבינו, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מהו להדליק בה בשני. כך שנו רבותינו, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מוסיף עליו כל שהוא ומדליקו ביום שני. ואם הותיר ביום שני, מוסיף עליו ביום השלישי ומדליקו. וכן בשאר הימים.

טור או"ח תרע"ז:
הנותר מן השמן והפתילות בליל ראשון, מוסיף עליו ומדליק בליל ב'. נותר בליל ב', מוסיף עליו ומדליק בג', וכן בכל הלילות.

ב"י שם:
כן כתב הרא"ש בפרק במה מדליקין בשם שאילתות דרב אחאי והמרדכי בשם ילמדנו ופסיקתא רבתי...

שאלה:
שמן שנותר בנר של עיקר הדין דאתמול [הנר הראשון שהודלק אתמול] - מותר להוסיף עליו היום ולהדליקו כנר של הידור [הנר השני שיודלק היום]?
או שיש בזה מורידין בקודש?

[השאלה כמובן בשמן שהוקצה למצוותו, אם מצד שנתן בה שמן רק כשיעור ונכבתה, אם מצד הסוברים שבסתם הקצה את כל השמן שבנר].

בעלון של קוידינוב ראיתי עריכה מחדש של משמרת שלום שדן כה"ג בפתילות -לנוהגים שלא להחליף, ונקט שם שיש להשתמש דוקא לנר החיוב ולא לנר ההידור, וכת' זה כטעם נוסף למנהג להחליף פתילות.

צורב מתחיל כתב:בעלון של קוידינוב ראיתי עריכה מחדש של משמרת שלום שדן כה"ג בפתילות -לנוהגים שלא להחליף, ונקט שם שיש להשתמש דוקא לנר החיוב ולא לנר ההידור, וכתב זה כטעם נוסף למנהג להחליף פתילות.

יישר כוח!!
שני הציורים מאד מצויים.

אני התפלאתי. אבל מנהג 'שריפת הפתילות' כבר מתחיל לחלחל אט אט בעולם הישיבות הליטאיות.
(כמובן שמצד ההלכה סגי בכל דרך של ביעור שלא יבואו למכשול, ולא זכור לי מעולם שיהיה איזה סדר מסוים לכל).

צורב מתחיל כתב:בעלון של קוידינוב ראיתי עריכה מחדש של משמרת שלום שדן כה"ג בפתילות -לנוהגים שלא להחליף, ונקט שם שיש להשתמש דוקא לנר החיוב ולא לנר ההידור, וכת' זה כטעם נוסף למנהג להחליף פתילות.

ראיתי היום בספר [המצוין] "ימי הלל והודאה" [ישנו באוצר] בעמוד ריא הערה 24 שמביא בשם הגר"ח קנייבסקי להיתר:
"שמן הנותר מנר שהדליק לעיקר המצוה מותר להשתמש בו לנרות הנוספים".

שוב ראיתי מובא גם מהרב עובדיה להיתר:

יש מי שכתב, שיש ליזהר שהפתילה של אתמול יקחוה לנר של החיוב שמדליק בראשונה, והפתילה החדשה של אותו לילה יקח אותה לנר ההידור, משום שאם ידליק בלילה השני את הפתילה החדשה לנר החיוב, והפתילה של אתמול לנר ההידור, נמצא שהוריד את הפתילה של אתמול מקדושתה, שאתמול היתה לעיקר המצוה, והיום רק להידור, וקיימא לן מעלין בקודש ואין מורידין, לכן לעולם יקח את הפתילה שהדליק אתמול לנר החיוב של היום. אולם אין דבריו מוכרחים, דתשמישי מצוה מותר לשנותם אף למצוה שהיא פחותה ממנה, שדוקא לגבי תשמישי קדושה אמרינן דמעלין בקודש ואין מורידין, מה שאין כן לגבי תשמישי מצוה. ולכן אף על פי שמדליק כל לילה את הפתילה החדשה לנר החיוב, והפתילה של אתמול לנר ההידור, אין בכך כלום. וכן המנהג פשוט שמשאירים את הפתילות הישנות במקומם, ואת הפתילה החדשה נותנים בנר החנוכה שמברכים עליו. [ע"פ מ"ש בשו"ת מהר"ם דפוס לבוב סי' רסט. והובא להלכה בשו"ת מהרשד"ם (חיו"ד סימן קסט), ובש"ך יו"ד (סי' רנט ס"ק יא). וראה בחזו"ע הלכות חנוכה].

אמנם יש לעיין בזה, דהטעם שכתב מדיני תשמישי מצוה – הלוא תשמישי מצוה נזרקין, ובשמן נר חנוכה כל גוף המימרא הנ"ל בחז"ל ובפוסקים קובעת שמותר השמן [והפתילות] הוא אסור בהנאה, כדין תשמישי קדושה ולא תשמישי מצוה. וראה בספר ימי הלל והודאה שני טעמים לזה: א. כי הוקצה לשריפה וכילוי ולא ע"מ להישאר כמו לולב, ב. כי נהגו בו קדושה כמו נרות המנורה במקדש. ולפי הטעם השני א"כ יש לדונו כתשמישי קדושה ולא בפשיטות בתשמישי מצוה, ויל"ע. ואולי הרב עובדיה נקט לעיקר את הטעם הראשון, אבל עכ"פ המשמרת שלום כבר מובן ואינו תמוה מטענת הרב עובדיה.

ובאגב, הטעם שהוקצה לשריפה וכילוי לא שייך בפתילות, שרק החלק היוצא מן השמן נשרף, והשאר קיים ומשובח להדלקה הבאה, והלוא את האיסור הנאה במותר נרות חנוכה מצאנו גם בפתילות. וא"כ הוא הוכחה לטעם השני. ואולי אין איסור הנאה בפנ"ע בפתילות אלא הוא רק מצד השמן הספוג בהן? וצ"ע.