בשו״ע סימן תרצא ס״י פסק ״אם אין מגילה כשרה קורין אותה בחומש בלא ברכה ״ובסעיף י״א ״אם קרא במגילה גזולה יצא הגה ואם מברכים עליה עיין לעיל סימן תרמ״ט לענין לולב הפסול.
בשערי תשובה ובלבושי שרד הגיהו לולב הגזול ועפ״ז תיקן המשנ״ב וכתב צ״ל לענין לולב הגזול . כלומר שהבינו דקאי רק על הדין האחרון של מגילה גזולה ויש לדון בדבר,
מקור הדין בטור ״ואם אין מגילה כשרה יש מתירין לקראתה בחומש כדאמרי׳ לענין לולב שיוצא ביבש בשעת הדחק״ ושם בבית יוסף כתב דמלשון מתירין משמע שמברכים וכן משמע מלולב היבש בשעת הדחק שרוב הפוסקים סוברים שמברכים עליו אבל כבר כתבתי שם שלעניין מעשה יש ליטלו בלא ברכה וכן יש לעשות כשאין מגילה כשרה קורא אותה בחומש בלא ברכה״
ובדרכי משה הארוך י כתב ״לולב שיוצא ביבש וכו ועיין לעיל סימן תרמ״ט גבי לולב אם מברכיו עליו והוא הדין למגילה״
המעיין בסימן תרמ״ט יראה שהכריע הבית יוסף דנטולי נטלינן ברוכי לא מברכינן ושם בדרכי משה ט השיג שאין אנו נוהגים כן אלא בלולב והדס אנו מברכים איבש וכמו כן בשלחן ערוך שם פסק שאין מברכים וחלק עליו הרמ״א שמברכים כדעתו בדרכי משה.ובלולב הגזול פסק השולחן ערוך שאין מברכים עליו.
עולה א״כ שלדעת הרמ״א יש לברך על מגילה פסולה בשאין לו מגילה כשרה
מעתה נראה שמתקיימת הגירסא לעניין לולב הפסול שכוונתו ללולב היבש דשם דעתו שמברכים עליו
ואכן המעיין בשלחן ערוך קראקא (שלח-שמ) יראה שהגירסא היא ״ואם מברכים עליהם ע״ל לעניין לולב הפסול וה״ה כאן״.
כוונתו נראית שמציין לשם בעניין לולבים הפסולים וכולל בכך גם לולב הגזול שאין מברכים וגם לולב היבש שמברכים ובזה משיג על דברי השלחן
ערוך שאין מברכים.
ותמוה שבכל הגירסאות שלפנינו השמיטו את המ״ם וכתבו בלשון יחיד ״עליה״ שאז משמע דקאי רק על מגילה הפסולה וע״כ הגיהו לולב הגזול ולא עמדו על כך שהגירסא בלשון רבים מוכחת טפי מדברי הדרכי משה
ובלאו הכי קצת תמוה שלא העירו שלדעת הרמ״א בלולב יש לברך אמילה פסולה