מה הסיבה שלא אומרים אב הרחמים בד' פרשיות

[רוצה לעיין]

במ"ב סי' תרפה ס"ק י"ח הביא שתי דעות אם אומרים אב הרחמים או לא אומרים
שבאליה רבה בשם הגהות מיימוני כתב שאומרים ובדרכי משה בשם מהרי"ל משמע שאין אומרים, וכן העתיק בדרך החיים שאין אומרים.
והטעם שאין אומרים כתב בערוך השולחן משום שהוא שמחה כמו בשבת שמברכין בו את החודש.

ואחלה פני אחינו בני ישראל לברר שמעתתא דא לשמחה מה זו עושה בקריאת פרשת פרה וזכור.
ועל מהוגים והמשיבים תבא ברכת טוב ויזכו לכל מילי דמיטב

[בברכה המשולשת]

כמו שהיו פיוטים מיוחדים

[חכם באשי]

כדברי 'בברכה',
אלו היו שבתות מצויינות בפיוטים ולא רצו להעכיר את האוירה עם תפילת 'אב הרחמים' (שקהילות אשכנז היו רגישות אליה).

[סעדיה]

א"כ במקומות שאומרים פיוטים של 'שבת הפסקה' אין לומר אז אב הרחמים.
האם כך נהגו? או שכ"מ שאומרים פיוטי הפסקה ממילא נוהגים לא לומר אב הרחמים בשבת רגילה?

[בברכה המשולשת]

א"כ במקומות שאומרים פיוטים של 'שבת הפסקה' אין לומר אז אב הרחמים.
האם כך נהגו? או שכ"מ שאומרים פיוטי הפסקה ממילא נוהגים לא לומר אב הרחמים בשבת רגילה?

כמדומני שהרב משולש יכול לתת לנו תשובה מוסמכת על מנהגי אשכנז בזה.
אני הקטן איני יודע

[כדכד]

א"כ במקומות שאומרים פיוטים של 'שבת הפסקה' אין לומר אז אב הרחמים.
האם כך נהגו? או שכ"מ שאומרים פיוטי הפסקה ממילא נוהגים לא לומר אב הרחמים בשבת רגילה?

או לאידך גיסא, במקומות שא"א פיוטים בד' פרשיות - יאמרו אב הרחמים?

[דרומי]

תזכורת: כל הדיון הוא על פרשת זכור ופרשת פרה, כי פרשת שקלים ופרשת החודש תמיד יחולו בשבת מברכים או בראש חודש עצמו.

[מצליח]

תזכורת: כל הדיון הוא על פרשת זכור ופרשת פרה, כי פרשת שקלים ופרשת החודש תמיד יחולו בשבת מברכים או בראש חודש עצמו.

עי' כאן הערה ג'

[שבטיישראל]

א"כ במקומות שאומרים פיוטים של 'שבת הפסקה' אין לומר אז אב הרחמים.
האם כך נהגו? או שכ"מ שאומרים פיוטי הפסקה ממילא נוהגים לא לומר אב הרחמים בשבת רגילה?

אם כן לא יאמרו "אב הרחמים" ברוב שבתות השנה מאחר שברוב שבתות אומרים פיוטים.
ברור שאין לזה קשר להפיוטים.

[שומע ומשמיע]

חשבתי השתא שהפיוטים הם לא סבה אלא סימן.
היינו, שצריך באמת להבין דבר זה שנשאר לנו קריאת ד' פרשיות אלו ככשלוש מהן לא נפק"מ בימינו.
ורואים גם בפיוטים [בעיקר בשקלים] שלא מתקדים רק על תוכן הקריאה עצמה.
וגם כמו ששאלו למה זה שבתות שמחות.
והנה על דרך הרמז והסוד, בודאי יש הסברים רבים [יוקשב לדברי הגרמ"ש זצ"ל שהיה 'חוגג' בשבתות אלו], אבל צריך שיהיה ביאו גם עפ"י פשט.

ונראה מזה שגדר הד' פרשיות אינו רק שתיקנו תוכן מסויים שיקראו בשבתות אלו, בנוסף לקריאה הרגילה. אלא שיש פה כעין מועד. היינו שצירפו לכל המצוות של ימי גאולה ושמחה אלו, עוד מצווה מעשית של קריאת ד' פרשיות. וזה חלק מקיום של המועדות דחנוכה ופסח. ןאעפ"י שהמטרה בפועל היא בשביל ההכנה ששייכת דווקא בבית המקדש, מכל מקום נקבע פה כבר דין בפני עצמו, שיוצר מצב שמח, ודברי תורה שאומרים ביוצרות שקשורים למצווה.

[כדכד]

חשבתי ששומע ומשמיע צודק שלא הפיוטים גרמו.
לענ"ד עצם העובדה שמוציאים ס"ת נוסף היא סיבה לחגיגיות שבגללה א"א אב הרחמים. איני יודע מקור לזה. יש מישהו שיודע?

[משולש]

גם אני הקטן מצרף חתימתי לדברי הרב שומע ומשמיע.
קדושת היום מביאה אתה פיוטים, ולא הפיוטים מקדשים את היום.

בכל השנה (חוץ משבת הגדול) אין קרובות בשום שבת (אפי' לא שבת חול המועד, ובקושי ברגלים יש רק חלקי, למשל אין שחרית א' פסח, ואין מוסף ב' פסח, וכן אין מוסף כלל בסוכות, ואין שחרית כלל בשמיני עצרת, ושום קרובה בשמחת תורה).

כמדומני שהבאתי שנה שעברה ששקלים הוא כעין יו"כ דכפרתם של כל קרבנות השנה תלויה ביום זה, שאנו מביאים מחצית השקל ע"י "ונשלמה פרים שפתינו".
שבת זכור זה חלק מעשיית ימי הפורים שאין צריך להאריך בחשיבותם, (להקדים זכירה לעשייה).
טהרת הפרה עדיין לא ברור לי לגמרי עיקר חשיבותה.
פרשת החודש הוא כעין ראש השנה לחודשים.

[גביר]

נלע"ד להציע שיתכן שהואיל מנהג אמירת אב הרחמים החל בפרעות תתנ"ו לתקפ"ץ באשכנז, ואז היתה עיקר השחיטה בימי אייר וסיוון ומימלא עיקר המנהג לומר אב הרחמים הוא בשתבתות אלה ומשם התפשט לשאר שבתות השנה, אמנם כאשר היתה סיבה כלשהי שלא לומר, ולו גם קלה, כמו ארבע פרשיות, לא נהגו לומר, מצד שני, בימים של עיקר המנהג כמו שבת מברכין אייר וסיוון אומרים. עוד יתכן שהתייחסו לזה כמו לתחנון שכתבו הפוסקים שהוא מנהג ובסיבה כל דהוא מבטלינן [מלבד בימי הספירה מהטעם שנתבאר].