הודעהעל ידי מן הדרום » ה' פברואר 25, 2021 3:11 pm
שו"ת מגדנות אליהו חלק א סימן קמו
בדין לחם משנה בפורס מפה ומקדש
שוכטו"ס אל מע"כ ידידי הגאון המופלא כש"ת מוהר"י גולדהבר שליט"א.
אחדשה"ט באה"ר כראוי לכת"ה.
באתי בזה ע"ד שהעירני כ"ת לפני כמה שנים בשם כ"ק אדמו"ר מקרלין סטולין שליט"א שנסתפק אם כשפורס מפה ומקדש צריך לחם משנה.
הנה כעת מצאתי בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' קי"ג) שנסתפק בזה וז"ל, שאלתו במי שקידש עליו היום שפורס מפה ומקדש אם צריך לחם משנה, הנה זה תליא באם צריך לחזור ולברך המוציא אז צריך גם לחם משנה, ואם אין צריך לחזור ולברך המוציא אין צריך לחם משנה וזה פשוט עכ"ל.
ולכאורה דבריו צ"ב, דהרי לחם משנה לא תלוי בברכת המוציא גרידא, אלא הוא תלוי בהתחלת הסעודה, שחז"ל הטילו חובה בתחילת סעודת שבת לבצוע על לחם משנה, והרי מבואר בתהלה לדוד (סי' רע"א ס"ק ט') דלכו"ע אינו יוצא ידי סעודת שבת במה שאכל מבעוד יום לפני קידוש, וצריך לאכול עוד פעם כדי לצאת ידי חובת סעודת שבת, ורק לגבי דין קידוש במקום סעודה יש אומרים דמהני מה שאכל לפני קידוש עיין שם, וא"כ כיון שרק עכשיו הוא אוכל סעודת שבת א"כ לכאורה יצטרך גם לבצוע על לחם משנה.
ונראה כוונת האלף לך שלמה, דאם נימא דאינו חייב לברך ברכת המוציא מחדש, גדר הדברים הוא שהקידוש אינו מפסיק בין התחלת הסעודה לאח"כ, ונמצא שאינו עומד כעת בהתחלת הסעודה אלא באמצע, ובאמצע סעודה ליכא דין בציעה על לחם משנה, אבל אם נימא שצריך לברך המוציא מחדש, אנו אומרים שהקידוש הוא הפסק בין התחלת הסעודה לכעת, וגדר הדבר שצריך לברך מחדש הוא שמתחיל הסעודה מחדש, וא"כ בהתחלת סעודה הרי צריך לבצוע, וממילא יש לומר שצריך לבצוע על לחם משנה.
ומה שכתבתי שגדר חיוב לחם משנה הוא לבצוע על לחם משנה, כן מבואר מלשון חז"ל במסכת שבת (קי"ז ב') חייב אדם לבצוע על שתי ככרות עיין שם, ומבואר שחיוב לחם משנה הוא הבציעה עליו, ובציעה שייך דוקא בהתחלת הסעודה ולא באמצעה. ואפילו למה שפירש רש"י שם (ד"ה לבצוע) ברכת המוציא עיין שם, נראה ג"כ שכוונתו שחז"ל תיקנו שבברכת המוציא מתחילה הסעודה והבציעה מתחילה משם, וממילא משם כבר צריך להיות בידו לחם משנה.
ובספר נמוקי אורח חיים (סי' רע"ד ס"ק א') הביא מנהגו של מרן הדברי חיים זי"ע שהיה מחזיק בידו שני הככרות של הלחם משנה גם בשעת הבציעה ולא רק בשעת ברכת המוציא, כי כן מוכח מלשון הגמרא הנ"ל שחייבים לבצוע על שתי ככרות, והוא כדברינו הנ"ל ממש ב"ה. ואף לדעת הדברי יחזקאל זי"ע שהובא שם בנמוקי אורח חיים, שסגי להחזיק הלחם משנה בשעת ברכת המוציא, ודייק כן מלשון רש"י הנ"ל, ולא בעי בשעת בציעה ממש, נראה ג"כ שגדר הדברים הוא שהסעודה מתחילה בשעת הברכה, וממילא זהו ג"כ נחשב שבוצע על שתי ככרות, שהכוונה שיתחיל הסעודה עליהם, אבל לכו"ע באמצע הסעודה לא שייך בציעה ולחם משנה. כן נראה ביאור דברי האלף לך שלמה.
וא"כ למעשה כיון שקיי"ל (סי' רע"א סעי' ד') דספק ברכות להקל ואין מברכים המוציא מחדש כשפורס מפה ומקדש, ממילא לכאורה אין צריך לבצוע על לחם משנה.
אמנם י"ל דהא דאין מברכים המוציא הוא רק לחומרא מחשש ברכה לבטלה, אבל הרי רוב הפוסקים ס"ל דצריך לברך המוציא, וא"כ לכאורה קיי"ל לעיקר ההלכה שהקידוש מפסיק, ונמצא שעכשיו הוא כהתחלת סעודה, וא"כ אפשר לומר דצריך לבצוע על לחם משנה בלי ברכה וצ"ע.
הכ"ד ידידו, אלטר אליהו הלוי רובינשטיין.