קושיא ע"ד הגמ' בכתוב מקרא וקראו תרגום היינו ע"פ

[הלמד מכל אדם]

במגילה יח' א מבואר דא"א לקרא תרגום במגילה שכתובה מקרא או להיפך משום דהיינו ע"פ, וקראה ע"פ לא יצא.
ויש להקשות דמ"ש מכל קרי וכתיב וכן בעפולים ובטחורים וכל שם הוי"ה שנקרא בשם אדנות, דדעת הרבה פוסקים שצריך לקרותם מתוך הכתב, אע"פ שאינו נקרא ככתבו, ומבואר מזה דמה שקורא תחליף המילה מתוך הכתב חשיב כקורא מתוך הכתב, וא"כ למה פשוט לגמ' דחשוב קריאה ע"פ.

[כרם]

בקרי וכתיב - כך נמסר לקרות מה שכתוב.
תרגום הוא מה שהאדם מידיעתו בשתי השפות, רואה בשפה אחת ואומר בשפה אחרת - זהו על פה.

[היא שיחתי]

נראה לומר
דבכתיב כיון דלא ניתן להיאמר אלא רק להיכתב ממילא לא חשיב כקורא על פה דהחיסרון בעל פה הוא לומר בעל פה מה שניתן להיאמר מתוך הכתב אבל דבר שבמהותו לא ניתן להיכתב אין חיסרון לאומרו על פה

ומעתה נראה נפק"מ לדינא, דאם אמר בעל פה הקרי אזי אין בזה את החיסרון של על פה
ונפק"מ אם קורא חצי המגילה בדיוק על פה או כמעט חצי והמילה האחרונה שמכריעה לפסול קריאתו היא מילה של קרי וכתיב, האם נימא דתפסול הקריאה, דלפי"ד לא יפסול שכן אין בזה את הדין של קראה על פה ודו"ק

שו"ר דכן הביאו מרמ"פ הגר"א גנחובסקי
viewtopic.php?f=26&t=8624

[גנזך]

יש תשובה יותר טובה?
ולכאו' אפשר להוסיף להקשות ע"ד הגמ' הנ"ל שהרי יש נפ"מ אם קראה מקצת בלשון אחר שאז הרי מדין קראה על פה אין חיסרון.