שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות שלחה להם כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס
רש"י:
שלחה להם - בשנה שנייה לקובעה עליהם חובה:
קבעוני - ליום טוב, ולקרייה, להיות לי לשם:
קנאה את מעוררת עלינו - שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן:
כבר אני כתובה - ושם יהו רואין מה שאירע להם על ידי ישראל:
ולכאורה צ"ע מה תשובה יש בזה שכבר הדברים כתובים בספר דברי הימים שלהם, וכי הידיעה של המעשה מכבה את הקנאה? ובפרט לפי מה שביאר רש"י שהקנאה תתעורר ע"י שיראו האומות ששמחין אנו?
ואולי אור חדש מתבאר לן בופיקידיה (ע' פורים עיי"ש) וז"ל:
"בין החגים האיראניים הנחגגים בתקופה זו של השנה נמנים חג הנורוז, בו מחלקים מתנות לאביונים, בוחרים מלכה ליום אחד ונוהגים ב"נהפוך הוא"; חג המגפוניה, בו חוגגים את הרג המַגִים על ידי דרייווש; חג מרדגיראן בו גם כן נוהגים ב"נהפוך הוא"; וחג נוסף המזכיר את פורים בשמו, הפרורדיגאן"
ולפי זה תשובת אסתר היתה שגם הגויים כתבו להם יום זה לחג, ואין היכר שישראל שמחים במפלתם.
ופור המן נהפך לפורינו