פורום אוצר החכמה

למפרשים את הגמרא כפשוטו, האם הקנה והוושט של ר' זירא נתפרו מעצמם?

יאיר כתב:http://www.shoresh.org.il/hidush/hidush.asp?id=1023

נקודה אחת:

מה בדיוק פשט הסיפור? האם זה כפשוטו? ואם כן כפשוטו איך הגיע לזה רבה עד כדי רצח?! ואם זה לא כפשוטו אז מה כן הפשט?

הקרבן נתנאל[2] – הוא מסביר על פי הגמרא במועד קטן[3] שרבה היה עני ולכן לא היה רגיל לשתות יין כל השנה וכששתה בפורים הגיע עד לשכרותו של לוט! (דבר שיוצא מהגבול) – משמע מפירושו שאין הכי נמי הסיפור כפשוטו והגיע לידי שכרות כזאת עקב שלא היה רגיל לשתות יין במהלך השנה.
וראיתי בספר מעשה איש על החזון איש שאמר על אגדה זו שאם כתוב בגמרא שקם רבה ושחטיה את ר' זירא אי אפשר לפרש את זה לא כפשוטו!!!

[/b]

היא שיחתי כתב:ראיתי בהערות בהליכות שלמה ביאור מהגרש"ז הרוצה יעיי"ש

יאיר כתב:הר"ן – שמעשה זה בא לסתור את מה שאמר רבא שחייב אינש לבסומי שכן עינינו רואות למה זה גרם, שרבה שחטיה לר' זירא ואם כן נדחו דברי רבא, והוסיף הב"ח שלכן סידר בעל הגמרא את המעשה ישר לאחר אמרתו של רבא ולומר שאין הלכה כמותו, ומיהו חילק שאמנם נדחו דברי רבא אבל עדיין צריך לשתות הרבה מלימודו.

דרשות ר"י אבן שועיב פ' תצוה כתב:...וכבר אירע מזה המעשה תקלה בתלמוד קם רבא שחטיה לר' זירא, ואף על פי שהמפרשים פירשו לאו דוקא, אלא שהשתכר כל כך עד שיצא היין מפיו כמו דם אדום וזהו צחות לשון...

יאיר1 כתב:

יאיר כתב:http://www.shoresh.org.il/hidush/hidush.asp?id=1023

נקודה אחת:

מה בדיוק פשט הסיפור? האם זה כפשוטו? ואם כן כפשוטו איך הגיע לזה רבה עד כדי רצח?! ואם זה לא כפשוטו אז מה כן הפשט?

הקרבן נתנאל[2] – הוא מסביר על פי הגמרא במועד קטן[3] שרבה היה עני ולכן לא היה רגיל לשתות יין כל השנה וכששתה בפורים הגיע עד לשכרותו של לוט! (דבר שיוצא מהגבול) – משמע מפירושו שאין הכי נמי הסיפור כפשוטו והגיע לידי שכרות כזאת עקב שלא היה רגיל לשתות יין במהלך השנה.
וראיתי בספר מעשה איש על החזון איש שאמר על אגדה זו שאם כתוב בגמרא שקם רבה ושחטיה את ר' זירא אי אפשר לפרש את זה לא כפשוטו!!!

[/b]

הקרבן נתנאל לא מועיל כלום, אדם שיכור שיש לו מידשות מתוקנות לא רוצח בהשפעת היין, אלא מנשק ומחבק...
השמועה בשם החזו"א ודאי איננה נכונה. אין ספור לדברי חז"ל והראשונים, שהם כל כך לא סבירים שברור שצריך לפרשם שלא כפשוטם משום שזה הפשט היחיד. ויש לי משל נאה לבאר את זה, אמא אומרת לילד שלה 'לגמור את הצלחת', והילד מסרב או שאינו מסרב, הענין נכתב בספר, בעוד מאתיים שנה יבואו הלומדים ויגידו שפעם היו אוכלים בצלחות מבצק, או שהיה רעב גדול שאכלו צלחות, או שהיתה קיבה חזקה שמעכלת צלחות, ויבנו תילי תילים של הלכות על המעשה הזה, ויבוא חכם אחד וייאמר, הרי לא יתכן שהכוונה לאכול צלחת, ואם כן מוכרח שהכוונה לגמור מה שבצלחת... וכן ברור שהרבה מקומות כגון הכא.

ר' גרונם יקום פורקן כתב:עיינו במאמרו הנפלא של ר' בעז ב"ר יעקב שמואל שפיגל, ‫"היין וסעודת הפורים: היבטים הלכתיים וספרותיים בסוגיית הבבלי, מגילה ז ע"ב", בד"ד - בכל דרכיך דעהו 15 (תשס"ד), עמ' 43-63.
ועי' כאן: http://www.etzion.org.il/dk/5764/956mamar2.htm

עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה קם חד שחטיה לחבריה אמר ליה לעולא יאות עבדי אמר ליה אין ופרע ליה בית השחיטה כי אתא לקמיה דר' יוחנן א''ל דלמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה א''ל נפשך הצלת

אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום קם רבה שחטיה לרבי זירא למחר בעי רחמי ואחייה לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא

לאבסומי. להשתכר ביין: ואיבסום. נשתכרו:

משה ששון כתב:שמעתי בשם הגר"א שח"ו ששחטו אלא שעשה בו פצע
ומה ששחטיה היינו לתיקון חטא בני עלי וזה תיקון הדעת
ועוד פירש הגר"א שם שנחלקו רבה ורבי זירא בפסחים צ"ו שחיטה קבע וכו'
ובדף צ"ז תיובתא דרבה תיובתא היינו שנתקבלה תשובתו [תיקון בית עלי]
ובשנה הבאה נחלקו רבה ורבי זירא בפלוגתא בפסחים דף צ'

ש. ספראי כתב: איתא בסנהדרין (סה, ב): "רבא ברא גברא, שדריה לקמיה דרבי זירא. הוה קא משתעי בהדיה, ולא הוה קא מהדר ליה. אמר ליה: מן חבריא את, הדר לעפריך".

ונראה דהנה רב זירא טען לרבא שלא יבוא לסעוד אצלו שוב סעודת פורים, דלא בכל שעתא אתרחיש ניסא, ומי יימר דיכול להחיותו שוב. לכן ברא רבא אדם בספר יצירה ושלחו לרב זירא, להוכיח לו שאצלו מתרחשים ניסים בכל שעתא וביכולתו לברוא בני אדם כרצונו. (ותלוי בגרסאות שם ושם, די"ג רבה וי"ג רבא).

א מבקש כתב:במאמר על אגדות חז"ל לר' אברהם בן הרמב"ם [נדפס בריש עין יעקב בדפוס וילנא, ואם אין זכרוני מטעני נדפס ע"י ר"ר מרגליות במלחמות ה' לר"א בן הרמב"ם] כתב להדיא כן שהיה רק פצע.

ש. ספראי כתב:...ו. (ותלוי בגרסאות שם ושם, די"ג רבה וי"ג רבא).