פורום אוצר החכמה

מישהו מכיר סימוכין לדבר?

ראה את זה

לגבי הקרן על ראש ושתי מצאנו כמה מקורות לכך:
וכ''כ בברית אברהם בושערה ‏דרוש עקדת יצחק דף קס"ח ע"ב וכן איתא בתולדות יוסף אב"ד ‏ליסקווא בפי' על המגילה דף י'. ובדומה לתולדות יוסף כתב גם רבינו ‏בחיי בספרו כד הקמח (פורים) וז"ל: ותמאן המלכה ושתי מכדי פריצותא ‏הואי מאי טעמא לא אתיא מלמד שפרחה בה צרעת. במתניתא תנא בא ‏גבריאל ועשה לה זנב, והוא יתרת בשר שנעשה בפניה לפי שעה בדרך ‏הנס:

וקצת רמזים:
‏(אסתר פרק א יב): ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים ‏ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו: בדבר המלך וכו' עולה "חלתה ‏בצרעת", וחמתו בערה בו עולה "כי גבריאל עשה לה זנב". וכן ‏‏"גבריאל עשה לה זנב" עם הכולל בגי' ושתי.‏
ורמז על הקרן אפשר לומר שותמאן המלכה בגי': וישם יהוה לקין אות ‏לבלתי הכות אתו כל מצאו. ושם אומרים חז"ל ‏ שצמחה לו קרן וגם ‏פה מיאנה כי צמחה לא קרן.‏

ישראל אליהו כתב:http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33628&st=&pgnum=21&hilite=

זה ספר בדיחות, ולא מקור.

ראה שם בהערות שבתחילת הפיוט, שהפיוט מבוסס על מדרשים וכו'.
אמת שכל הספר הוא בדיחות, אבל שיר זה מבוסס, כאשר יחזה המעיין.
לא התכוונתי שזה המקור לאגדה זו. רק שכנראה יש איזה מדרש עלום שכתב כן, והסמך לזה, שכתבו כך בפיוט הנ"ל.

הרבה אנשים חושבים שזה מדרש, וגם הבדחן הנ"ל כאחד מהם. זה קצת סביר יותר מאשר להניח שלצורך הליצנות פשפש ומצא מדרשים עלומים שנגלו לו לבדו. לכל היותר ראה זאת באחד מהמקורות שהובאו לעיל. ואין בספר זה שום תוספת ענינית לעיקר האשכול.

מזה כמה שנים שחשבתי לתת רמז לכך מדברי הרמ"ע מפאנו:
שכתב ע"ד המעשה שהובא בתוספתא, בפרתו של יהודי שלא חשקה לחרוש בשבת אפי' שנמכרה לגוי... וכו'
וכתב הרמ"ע שאותה פרה היא גלגול של ושתי שברשעתה העבידה את בנות ישראל בשבת ונתגלגלה באותה פרה לכפר על אותו עוון. והדברים מפורסמים.
אם כן יאה ונאה שמזכרים שושתי נתגלגלה בפרה השומרת שבת (וכדאי' בר"ה) וכל השופרות כשרים חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן....

לעניות דעתי
אף אם נאמר שצמח לה משהו בראש זה זנב ולא קרן ממש
דהא בגמ' מגילה יב: איתא שצמח לה זנב רק לא מבואר היכן צמח זנב זה
ומה דנקטו קרן לפי שבליטה בראש נראית כקרן.
אבל הואיל וצעיר אנוכי ולא חייתי באותו הדור אינני יודע מה היה שם באמת....

כפי שכבר כתבו לעיל נמצאו מקורות די קדומים אצל רבותינו שמפרשים כך להדיא
וקאי על דברי הגמ' הנ"ל שזהו פירושה וכן פירשו גם השל"ה והאלשיך [לבר המוזכרים כבר]
ובר מן דין אף לצעירים ודאי שיותרת על הראש הוא נראה יותר כמו קרן מאשר זנב וכדלעיל
והכל אתי שפיר

בליטה על הראש איננה קרן אלא זנב
דזנב הוא חלק היוצא מתוך הגוף עשוי בשר וגידים ועטוף בעור
משא"כ קרן שהיא חלק נפרד מן הגוף לחלוטין ועשויה מדברים אחרים לגמרי ודו"ק.
ואין בדברי כל סתירה למפרשים שהיה קרן דזנב על הראש ודאי יכול להיקרא גם קרן איך אין הכוונה לקרן כפשוטו אלא כדפרישית. ודו"ק.

אוצר החכמה כתב:ראה את זה

ברשב"א שם כותב במפורש שהזנב היה יותרת גדולה, יבלת, ולא קרן.
אם כן, היכן מצינו שיבלת זו היתה קרן?

כתיבת גט על הקרן /הרב שמואל ברוך גנוט/קובץ קול התורה באלעד

איתא במגילה (יב, ב) שבשעה שהמלך אחשוורוש קרא לושתי המלכה, צמח לה זנב. ויש בקדמונים (מהר"י פיתוסי זצ"ל בספר ירך יעקב (אסתר אות ג) ועוד) שכתבו שצמח לה קרן על מצחה. והסתפקתי שלו יצוייר שיצמח קרן לאשה יהודיה, האם יכול בעלה לכתוב לה גט ע"ג הקרן או הזנב. וכן האם יכול אדם לכתוב גט על גבי ידה או על גופה של אשתו ולגרשה בכך.

תשובה: איתא במשנה (גיטין יט, א), "על הכל כותבין על העלה של זית ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן לה את העבד". ובגמרא (כא, א): "בשלמא יד דעבד, לא אפשר למקצייה אלא קרן של פרה ליקצייה וליתביה לה אמר קרא (דברים כ"ד) "וכתב ונתן לה", מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה". ויש לעיין אמאי מצינו דגט כשר כשכתבו על קרן של פרה ועל יד של עבד ולא על יד האשה עצמה.
ונראה פשוט בב' אנפי, דהנה ישנה הלכה שהגט יהיה שייך לבעל עצמו, וכך נפסק בשו"ע (אבהע"ז קכ,א): "הגט צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו. ואף אם שלוחו כותבו, צריך שיהיה משל הבעל; לכך נהגו כשהבעל מצוי, שנותן לו הסופר הקלף והדיו, (רמ"א: ויש אומרים דאף הקולמוס ושאר כלי הכתיבה) במתנה, קודם כתיבה, והבעל נותן שכרו. ומפני תקנת עגונות, תקנו חכמים שהאשה תתן שכר הסופר והקנוהו לבעל". וא"כ מאחר שגוף האשה שייך לה ולא לבעלה, א"כ לא ניתן לכתוב את הגט על גוף אשתו, כיון שכה"ג אין הגט שלו, והוא לעיכובא.

עוד י"ל דהנה קי"ל דבעינן שהבעל יתן את הגט לאשתו, עי' בשו"ע (אבהע"ז סי' קלח). וא"כ בנדו"ד, שכותב את הגט על גוף האשה, ליכא נתינה, כיון שהבעל לא נתנו לה, ועד שלא נגמרה כתיבת הגט אכתי אינו גט הוא, וכשהסתיים, הוא כבר כתוב עליה, ונמצא שהבעל לא נתנו לה, וז"פ.

ובקידושא רבה בשב"ק שעברה שטחתי הדברים קמיה הגר"י סטפנסקי שליט"א ראש ישיבת תורה בתפארתה, ואמרתי דלכאו' לטעם הראשון, שיש בזה חסרון של קנין הגט להבעל, א"כ יהיה שייך לכתוב גט על עבדו, שבשעה שכותב הגט על גופו העבד הוא עדיין שלו ואח"כ גטו וידו באין כאחד. והשיבני דכיון דהוקשו גיטי נשים לשחרורי עבדים דילפינן 'לה לה' מאשה, א"כ גם בשטר שחרור לא יוכלו לכתוב על גופו. (ויש להוסיף בזה ד' הקצוה"ח סי' ר' דמהני לכתוב גט על שטר איסוה"נ, אע"ג דליכא תורת זכיה באיסורי הנאה, משום דגירושין בע"כ לא בעי זכיה כלל אלא ונתן בידה. וכתב הקצוה"ח דמ"מ גבי קידושין מהני כתבו באיסורי הנאה, משום דאתקש ויצאה והיתה, עכתו"ד. והיינו דההיקש לגט הוא לכל פרטי הדינים). ולפי"ז גם לא יתאפשר לקדש אשה בשטר הכתוב על גופה, כיון דאיתקש הויה ליציאה.

--אשמח להארות הערות והוספות---

אם כתב גט על יד האשה אינה מגורשת. כ"ה בתוספתא גיטין פ"ב ה"ז [ובהו' ליברמן ה"ד].
וכן הביא הד"מ בסימן קכד אות ג מהאו"ז, והביאו הב"ש שם ס"ק ה.

אכן, ראיתי מ"מ אלו בבוקר... תודה...
הגמרא בגיטין אינה מדברת על שחרור העבד עצמו ע"י גט שכתוב על יד עצמו, אלא על גט האשה הכתוב על העבד. וזה כבר מובא במשנה ובגמרא שהזכרתי.

חלק מהדברים נכתבו כבר למעלה, וראיתי אותם רק לאחר שפתחתי אשכול על הענין. את האשכול שפתחתי מחקתי, ועתה אני מעתיק לכאן את הודעתי משם. [והמקור כאן הוא מלבד המקורות המוזכרים לעיל].

ידועים דברי חז"ל בכמה מקומות שבא גבריאל ועשה לה זנב, ומתוך כך רבו המערערים על סיפורי הגננות שנעשה לה קרן על הראש. ונצטייר בעיניהם שצמח לה זנב תחת הגב כזנב החיות.

אולם צריך לדעת מהו זנב בלשון חז"ל.

ויעויין במהרש"א בח"א, וז"ל: 'שפרחה בה צרעת כו' ועשה לה זנב כו' עיין בפרש"י ותוס' ע"פ הירושלמי וכתב בעל הערוך פי' כל דבר שהוא יתר שאינו כמדת חבירו כו' קרוי זנב כו' ע"ש ולא ידענא מי הכריחו לפרש כך ואימא דזנב ממש עשה לה כבהמה וכה"ג אמרינן בפרק הרואה באדם הראשון שנברא בזנב שנבראת ממנו חוה'. עכ"ל. [ועיין בערוך שפירש כן על הברייתא המובאת במגילה דבא גבריאל ועשה לה זנב, ופירש כן תיבת זנב בכמה וכמה הקשרים שחז"ל כתבו].

ועל פי דברי הערוך, מבואר שהוראת תיבת זנב אינה כזנב הבהמה, אלא שעדיין לא התברר מהו הדבר היתר שנעשה לה. אלא שהמהרש"א כתב שאינו יודע מי דחקו לכך.

ובספר כד הקמח, לרבנו בחיי, כתב: 'במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב, והוא יתרת בשר שנעשה בפניה לפי שעה בדרך הנס'.

והנה הקרן של הגננות מפורש בדברי רבנו בחיי, וסתירת הזנב שהחכמים המחדשים כתבו, אין לו מקור בראשונים, ורק בדברי המהרש"א, שאף הוא לא פירש כן אלא תמה מפני מה לא פירשו כן.

בפיוט 'מי כמוך' ליום פורים שחיבר הרב ישראל בן יוסף קשלארי מאביניון כתב:
"דכאה אלהים בשחין פורחת, ויש אומרים קרן אחת במצחה צומחת, ותהי לה זאת למוקש לפח ולפחת, בשת הפנים כהיום הזה."

יאיר1 כתב:חלק מהדברים נכתבו כבר למעלה, וראיתי אותם רק לאחר שפתחתי אשכול על הענין. את האשכול שפתחתי מחקתי, ועתה אני מעתיק לכאן את הודעתי משם. [והמקור כאן הוא מלבד המקורות המוזכרים לעיל].

ידועים דברי חז"ל בכמה מקומות שבא גבריאל ועשה לה זנב, ומתוך כך רבו המערערים על סיפורי הגננות שנעשה לה קרן על הראש. ונצטייר בעיניהם שצמח לה זנב תחת הגב כזנב החיות.

אולם צריך לדעת מהו זנב בלשון חז"ל.

ויעויין במהרש"א בח"א, וז"ל: 'שפרחה בה צרעת כו' ועשה לה זנב כו' עיין בפרש"י ותוס' ע"פ הירושלמי וכתב בעל הערוך פי' כל דבר שהוא יתר שאינו כמדת חבירו כו' קרוי זנב כו' ע"ש ולא ידענא מי הכריחו לפרש כך ואימא דזנב ממש עשה לה כבהמה וכה"ג אמרינן בפרק הרואה באדם הראשון שנברא בזנב שנבראת ממנו חוה'. עכ"ל. [ועיין בערוך שפירש כן על הברייתא המובאת במגילה דבא גבריאל ועשה לה זנב, ופירש כן תיבת זנב בכמה וכמה הקשרים שחז"ל כתבו].

ועל פי דברי הערוך, מבואר שהוראת תיבת זנב אינה כזנב הבהמה, אלא שעדיין לא התברר מהו הדבר היתר שנעשה לה. אלא שהמהרש"א כתב שאינו יודע מי דחקו לכך.

ובספר כד הקמח, לרבנו בחיי, כתב: 'במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב, והוא יתרת בשר שנעשה בפניה לפי שעה בדרך הנס'.

והנה הקרן של הגננות מפורש בדברי רבנו בחיי, וסתירת הזנב שהחכמים המחדשים כתבו, אין לו מקור בראשונים, ורק בדברי המהרש"א, שאף הוא לא פירש כן אלא תמה מפני מה לא פירשו כן.

עי' רש"י ותוס' (נמצא בהגו"צ במהד' עו"ה, בדפוסים נשמט) דילפינן מואת האליה, ושם הוא זנב ממש ולא קרן. ודברי רבינו בחיי צ"ע מה מקורו.

יאיר1 כתב:ויעויין במהרש"א בח"א, וז"ל: 'שפרחה בה צרעת כו' ועשה לה זנב כו' עיין בפרש"י ותוס' ע"פ הירושלמי וכתב בעל הערוך פי' כל דבר שהוא יתר שאינו כמדת חבירו כו' קרוי זנב כו' ע"ש ולא ידענא מי הכריחו לפרש כך ואימא דזנב ממש עשה לה כבהמה וכה"ג אמרינן בפרק הרואה באדם הראשון שנברא בזנב שנבראת ממנו חוה'. עכ"ל.

עי' במכתבי תורה להאמרי אמת מגור דביאר עפ"י המדרש דהי' לו עוקץ דהיינו זנב, דהיות וכבר הי' בעולם כעי"ז אין בזה משום אין כל חדש תחת השמש

יש ספר לא מצוי של ר' ידידה טיאה וויל בן הקרבן נתנאל על מגילה
פעם ראיתי שם שזנב בבע"ח הוא לצניעות להסתיר ערוותם וושתי שעל פי התוכניות היתה אמורה להראות כבע"ח לכן צמח לה זנב דווקא. כך ראיתי לפני שנים ואינני מדייק.

טברייני כתב:לעניות דעתי
אף אם נאמר שצמח לה משהו בראש זה זנב ולא קרן ממש
דהא בגמ' מגילה יב: איתא שצמח לה זנב רק לא מבואר היכן צמח זנב זה
ומה דנקטו קרן לפי שבליטה בראש נראית כקרן.
אבל הואיל וצעיר אנוכי ולא חייתי באותו הדור אינני יודע מה היה שם באמת....

מעניין לעניין. באותו עניין.

הקרן
המאפיין הבולט ביותר של הקרנפיים הוא הקרן הגדולה שלהם. היא ממוקמת מעל לאף. בניגוד לחיות אחרות בעלות קרן, קרנם של הקרנפיים מורכבת מקרטין בלבד (אותו החומר ממנו עשויים השיער והציפורנים שלנו ובכך כביכול קרן הקרנף היא למעשה שיער דחוס), ואין לה בסיס עצמותי. בקרנם של הקרנפיים משתמשים לשם יצירת ידיות של חרבות ופגיונות בתימן ובעומאן.

הקרנף משתמש בקרן כמכשיר עזר לאיתור צמחים ומינרלים החבויים מתחת לאדמה, בנוסף הקרנף משתמש בקרן להגנה ולתקיפה בזמן שהקרנף שומר על צאצאיו.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7 ... prov=sfla1

בקונטרס שיח חיים בסוף מדרש הגדול אסתר, מביא הרה"ג ר' יצחק אוהב ציון שליט"א, מה ששאל להגרח"ק זצ"ל:
שאלה:
מרגלא בפומיה של ילדי ישראל (וכן מלמדים כבר הרבה שנים בגני הילדים) לשיר זמר זה "לושתי יש קרן על הראש" וכו', האם יש מקור לדבר זה שצמח לושתי קרן על הראש, דהנה בגמ' מגילה איתא שנענשה וצמח לה זנב.
תשובה:
התבלבלו

בסוף ספר לב העברי על מגילת אסתר (לא נמצא באוצר) נדפס קונטרס "מרי דכי" על מגילת אסתר לר' הלל מרדכי אליעזר שלעזינגער זצ"ל, וכתוב שם, ד"ה יודעי העיתים, במדרש (אסת"ר ד, א) שיודעים לרפאות את הקירוס, ומסיק שם "ואפשר לרפא הזנב שעלה על מצחה"!